קדשי קדשים

זבחים פרק 6

אָמַר רַב: מִזְבֵּחַ שֶׁנִּפְגַּם, כָּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁנִּשְׁחֲטוּ שָׁם, פְּסוּלִין. וּמִקְרָא הָיָה בְּיָדֵינוּ וּשְׁכַחְנוּהוּ. כִּי סָלִיק רַב כַּהֲנָא, אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי, דְּקָאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: מִנַּיִן לְמִזְבֵּחַ שֶׁנִּפְגַּם, שֶׁכָּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁנִּשְׁחֲטוּ שָׁם פְּסוּלִין? שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כ) "וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ". וְכִי עָלָיו אַתָּה זוֹבֵחַ? אֶלָּא כְּשֶׁהוּא שָׁלֵם, וְלֹא כְּשֶׁהוּא חָסֵר, [אָמַר: הַיְנוּ קְרָא דְּאִשְׁתַּמִּיט לֵיהּ לְרַב]:

אָמַר רַב הוּנָא, אָמַר רַב: מִזְבֵּחַ שֶׁל שִׁילֹה, שֶׁל אֲבָנִים הָיָה, דְּתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: (שמות כ) 'אֲבָנִים' (דברים כז) 'אֲבָנִים' (שם) 'אֲבָנִים' שָׁלֹשׁ פְּעָמִים? אֶחָד שֶׁל שִׁילֹה וְאֶחָד שֶׁל נוֹב וְגִבְעוֹן וְאֶחָד בְּבֵית עוֹלָמִים. מֵתִיב רַב אַחָא בַּר אַמִי: אֵשׁ שֶׁיָּרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם בִּימֵי מֹשֶׁה, לֹא נִסְתַּלְּקָה מֵעַל מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת, אֶלָּא בִּימֵי שְׁלֹמֹה, וְאֵשׁ שֶׁיָּרְדָה בִּימֵי שְׁלֹמֹה לֹא נִסְתַּלְּקָה עַד שֶׁבָּא מְנַשֶּׁה וְסִלְּקָהּ. וְאִם אִיתָא, מֵעִיקָּרָא הוּא דְּאִיסְתַּלֵּק לֵיהּ? הוּא דְּאָמַר כְּרַבִּי נָתָן, דְּתַנְיָא, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מִזְבֵּחַ שֶׁל שִׁילֹה שֶׁל נְחֹשֶׁת הָיָה, חָלוּל וּמָלֵא אֲבָנִים. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: מַאי 'לֹא נִסְתַּלְּקָה'? לֹא נִסְתַּלְּקָה לְבַטָּלָה. מַאי הִיא: רַבָּנָן אַמְרֵי: שְׁבִיבָא הֲוָה מְשַׁדְּרָא. רַב פָּפָּא אָמַר: אוּשְׁפִּיזָא הֲוָה נָקִיט, וְזִמְנִין הָכָא וְזִמְנִין הָכָא: תְּנָן הָתָם: וּכְשֶׁעָלוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה, הוֹסִיפוּ עָלָיו אַרְבַּע אַמּוֹת מִן הַדָּרוֹם, וְאַרְבַּע אַמּוֹת מִן הַמַּעֲרָב, כְּמִין גַּמָּ"א. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַב יוֹסֵף: מִשּׁוּם דְּלָא סָפַק. אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵּי: הַשְׁתָּא מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, דִּכְתִיב בֵּיהּ: (מ"א ד) "יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל (שפת) הַיָּם", סָפַק. מִקְדָּשׁ שֵׁנִי, דִּכְתִיב בֵּיהּ: (עזרא ב) "כָּל הַקָּהָל כְּאֶחָד אַרְבַּע רִבּוֹא", לֹא סָפַק? אָמַר לֵיהּ: הָתָם אֵשׁ שֶׁל שָׁמַיִם מְסַיְּעָתָם, הָכָא, אֵין אֵשׁ שֶׁל שָׁמַיִם מְסַיְּעָתָן: בִּשְׁלָמָא בַּיִת, מִינְכְּרָא צוּרָתוֹ, אֶלָּא מִזְבֵּחַ, מְנָא יַדְעֵי? אָמַר רַבִּי (אליעזר) [אֶלְעָזָר]: רָאוּ מִזְבֵּחַ בָּנוּי, וּמִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל [עוֹמֵד וּ]מַקְרִיב עָלָיו. וְרַבִּי יִצְחָק נַפְחָא אָמַר: אֶפְרוֹ שֶׁל יִצְחָק רָאוּ שֶׁמֻּנָּח בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: מִכָּל הַבַּיִת כֻּלּוּ הֵרִיחוּ רֵיחַ קְטֹרֶת, מִשָּׁם הֵרִיחוּ רֵיחַ אֵבָרִים. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלֹשָׁה נְבִיאִים עָלוּ עִמָּהֶם מִן הַגּוֹלָה, אֶחָד שֶׁהֵעִיד עֲלֵיהֶן עַל הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶחָד שֶׁהֵעִיד עֲלֵיהֶן עַל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶחָד שֶׁהֵעִיד לָהֶן שֶׁמַּקְרִיבִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּיִת. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: "שְׁלֹשָׁה נְבִיאִים עָלוּ עִמָּהֶם מִן הַגּוֹלָה, אֶחָד שֶׁהֵעִיד לָהֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ וְעַל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶחָד שֶׁהֵעִיד לָהֶן שֶׁמַּקְרִיבִין שֶׁאֵין בַּיִת, וְאֶחָד שֶׁהֵעִיד לָהֶן עַל הַתּוֹרָה שֶׁתִּכָּתֵב אַשּׁוּרִית.

בְּנֵי אַחְתֵּיהּ דְּרַבִּי טַרְפוֹן הֲווּ יָתְבֵי קַמֵּיהּ דְּרַבִּי טַרְפוֹן, פָּתַח וְאָמַר: (בראשית כה) "וַיֹּסֵף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ יוֹחְנִי". אָמְרוּ לוֹ: 'קְטוּרָה' כְּתִיב, קָרָא עֲלֵיהֶם: 'בְּנֵי קְטוּרָה'.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחָן שֶׁל כֹּהֲנִים, שֶׁאֵין לְךָ קַל בְּעוֹפוֹת יוֹתֵר מִמֻּרְאָה וְנוֹצָה, פְּעָמִים שֶׁהַכֹּהֵן זוֹרְקָן יוֹתֵר מִבִּשְׁלֹשִׁים אַמָּה, דִּתְנָן: נָטַל מַחְתָּה שֶׁל כֶּסֶף וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ וְכוּ'.

גנזי המלך

דף ס

בבלאי טפשאי – [כי הדבר שיוצא מן הסדר בדבר מה, אי אפשר שתהיה בו החכמה] – נתיב א' 54 (תורה, יג)

דף סב

בני אחתיה דר' טרפון הוו יתבי קמיה דר' טרפון – [היה רע בעיניו שהם יושבים בלי לדבר שום דבר בדברי תורה. וזה חרה לו במיוחד מפני שהם בני אחותו] – הבונה (נדפס ב"עין יעקב")

אמרו ליה "קטורה" כתיב – [אפשר לפרש כי הוא לא התכוון לגנותם] – בן יהוידע (ד"ה ברם יש לפרש)

אמרו ליה "קטורה" כתיב – המקרא והמסורה, הרב ראובן מרגליות (הוצ' מוסד הרב קוק, שנת תשמ"ט), עמ' מז-נא

קרא עליהם "בני קטורה" – [ולמה לא אמר בני עשו? הישוב לזה] – מהרש"א

קרא עליהם "בני קטורה" – [עיין רש"י. כל מי שאין לבו פתוח להבין דבר מתוך דבר ולדבר בהלכה, נקרא בני "קטורה" שלבו קשור ("קטור", בארמית)] – עיוןיעקב