שמאי אומר

עדויות פרק 1

וְלָמָה מַזְכִּירִין אֶת דִּבְרֵי שַׁמַּאי וְהִלֵּל לְבַטָּלָה? לְלַמֵּד לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם עוֹמֵד עַל דְּבָרָיו, שֶׁהֲרֵי אֲבוֹת הָעוֹלָם לֹא עָמְדוּ עַל דִּבְרֵיהֶם.

וְלָמָּה מַזְכִּירִין דִּבְרֵי הַיָּחִיד בֵּין הַמְּרֻבִּין, הוֹאִיל וְאֵין הֲלָכָה אֶלָּא כְּדִבְרֵי הַמְּרֻבִּים. שֶׁאִם יִרְאֶה בֵּית־דִּין אֶת דִּבְרֵי הַיָּחִיד וְיִסְמוֹךְ עָלָיו, שֶׁאֵין בֵּית־דִּין יָכוֹל לְבַטֵּל דִּבְרֵי בֵּית־דִּין חֲבֵרוֹ, עַד שֶׁיִּהְיֶה גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן. הָיָה גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה אֲבָל לֹא בְּמִנְיָן, בְּמִנְיָן אֲבָל לֹא בְּחָכְמָה, אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל דְּבָרָיו, עַד שֶׁיִּהְיֶה גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אִם כֵּן לָמָּה מַזְכִּירִין דִּבְרֵי הַיָּחִיד בֵּין הַמְּרֻבִּין לְבַטָּלָה? שֶׁאִם יֹאמַר אָדָם, כָּךְ אֲנִי מְקֻבָּל, יֹאמְרוּ לוֹ: כְּדִבְרֵי אִישׁ פְּלוֹנִי שָׁמַעְתָּ.

גנזי המלך

פרק ב' משנה ט'

האב זוכה לבנו – אגדות ד' 62

האב זוכה לבנו – גר"א (איוב ג, כא בהגהה)

האב זוכה לבנו – פתח עינים

האב זוכה לבנו – צדקת הצדיק, קיב

פרק ב משנה י

משפט מצרים – רבנו בחיי (שמות י, ה)

משפט רשעים בגיהנם י"ב חודש – רבנו בחיי (שמות י, ה)

משפט רשעים בגיהנם י"ב חודש – דרך חיים 209 (פ"ד, הילודים למות); אגדות ד' 62

משפט רשעים בגיהנם י"ב חודש – גר"א (משלי כב, ה)

משפט רשעים בגיהנם י"ב חודש – [יש מתים הסובלים שנים רבות עוד לפני כניסתם לגיהנם] – פתח עינים

פרק ה' משנה ו'
אין עזרה ננעלת על כל אדם – פתח עינים

פרק ה' משנה ז'
מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך – בן יהוידע (וכן ד"ה ועדיין י"ל)

פרק ח' משנה ז'
אליהו בא לקרב – אגדות ד' 63

בן יהוידע

{האב זוכה לבן בנו, בכח, בעושר, בחכמה ובשנים, ובמספר דורות לפניו הוא הקץ. }(ד'. ט.)

פי' שהאב מזכה לבנו במעלות ובשלמות שבו, אם באופן טבעי כפי' הרמב"ם בפיהמ"ש, יעו"ש או בזכות. ועוד יש מין זכות שאב מזכה לבנו, כשהוא מובטח באיזה טובה, המיועדת לזרעו גם לקץ שנים וגם למספר דורות, כמו הקץ 034 של שעבוד מצרים, עד דור רביעי, שלא שהו אלא רד"ו שנים, מצד שהיה שם גם קץ דורות "ודור רביעי ישובו הנה", חישב להם את הקץ לטובה. וזהו מה שאנו מודים ומשבחים באגדה ברוך שומר הבטחתו שמחשב את הקץ, כלו' שחשבו לקולא וקיצרו עי"ז שחישב להם "כי גם יהיה זרעך ת' שנה" – כל שנות גירות האבות מאברהם שחי בתור גר בארץ. וגזרת בארץ לא להם חישב כל אורך שנותיהם של קהת ועמרם מעת ירידתם למצרים. בלי ששילב תחילת שנותיהם של זה בזה, וחישב גם שנות האבות משנות הגרות. (ואלו לא זכו לא היו נגאלים עד שיתמלא קץ השנים ממש ויתחשבו הדורות מסוף שנותיהם.

{עקיבא חזור בך מד' דברים ונעשך אב"ד, א"ל מוטב לי ליקרא שוטה ולא ליעשות רשע שעה לפני ה', שלא יאמרו בשביל שררה חזר בו. }(ה' ז.)

קשה, איך רצו חכמים לשחדו בשררה, וכן למה יקרא שוטה בעמדו על דעתו? והענין הוא, שעקיבא לא היה יכול להורות כדעתו, כי אז היה נדון כזקן ממרא, וע"כ לא היו יכולים למנותו אב"ד כל עוד עומד הוא בדעתו. וזהו מה אמרו לו, הלא כדעתך אי אפשר לך להורות, א"כ מה טעם להחזיק סתם בדעתך? מוטב שתחזור לסבור כרבים ונוכל למנותך אב"ד שאתה הראוי לכך. וע"ז השיבם, מוטב שאקרא שוטה, על זה שאיני חוזר כדין אחרי הרבים, כדי שלא יאמרו שמפני השררה חזרתי בי ולא מפני גזירת התורה אחרי רבים.

{משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש, }(ה' י')

כי במשך שנה מתפרק הגוף וכולה ואבד ונשאר גל עצמות.