הרבשמשון רפאלהירש
משנתוושיטתו
בהוצאת "עזרא"ירושלים תשכ"ב
הרב 'עקב יחיאל ויינברג
וקורות ועזץייבד
(א) בין ישראל לעמים
אם אנסה לסכם במשפטים קצרים תמציתה של שיטתו הפילוסופית העמוקה
של הרב שמשון רפאל הירש -אומרכי הוא היה הראשון בתקופה האחרונה
אשרניגש לבאר אתהיהדות כהשקפת עולם וכהשקפתהיים מיוחדת ,העומדת
בניגוד להשקפה הלא-יהודית.
,
ת
י
ש
ו
נ
א
ה
ההשקפההגויית מיוסדת על התפיסה השכלית ועל התבונה
שהיא
בעיניה המקור להכרת המציאות ולהבחנת אדם ותפקידו -בעוד שהיהדות
הכריזה על הגילוי האלוקי כעל המקור האחד והיחיד של ההכרה ותפיסת
המציאות .הצווים המוסריים היסודיים נתגלו לאדם במתן התורה .האדם
הזה הוא היהודי ,העם היהודי ,הנשמה היהודית .נשמה זו חוננה במתן חסד
זה של אלוקים,לגילוי אלוקים בנפשו פנימה.גילוי זה התרחש במעמדסיני
באופן מוחשי ביותר ,באספקלריה מאירה ובהירה .אבל הגילוי בכלל אינו
דבר חד-פעמי .הוא חוזר ונשנה לנביאי ישראל ובמידה מועטת מזו לחכמי
ישראל הקדמונים ,העגילויע הוא המתבה הגדולה שניתבה לבשמת ישראל
והוכלל בפאר שמימי כן ,שאפילו מלאכי מרום לא זכו לו" .גילוי" זה
הופסק באשמתנו אבל הוא עתיד לחזור ולשוב אלינו אם נדע להיזהר מכל
דבר המקפח את סגולתה המיוחדת של נשמתנו העברית ונשתדל להעירה
מתרדמתה ומהתאבנותה .ומכאן התביעה הגדולה ליהודי שלא לשכוח את
יעודו האלוקי בעולם.
.
ה
ז
גורלו של העםהיהודי קשור קשר בלתי נפרדבייעודו יסוריו ותלאותיו
של ישראל הם מנת חלקו של המאבק הגדול ביןייעוד ובין אי רצון ואי
יכולת להגשימו במלואו .אין לעם ישראל מוצא אלא במאמץ גדול לנסות
מחדש להגשים את הייעוד ההיסטורי ,שהפקיד בידו יוצר העולם .הגשמת
186
הרב יעקב יחיאל ויינבא
ייעוד זה תביא גאולה לנשמת ישראל ועל ידה -לאנושות כולה ,המפרפרת
בין הניגודים של היסוד האלוקי והיסוד החומרי שבעולם .ישראל הוא
הנביא שבין האומות ומחובת הנביא לדבר בשם השם השכם והערב .נביא
שאיננו רוצה להינבא הוא מועל בשליחותו ועונשו גדול.
זוהי אמנם השקפה ישנה-נושנה ,השקפת התורה ,המקורית ,העתיקה ,והיא
נחשבה תמיד כיסוד מוסד לדת ישראל .אבל הרב שמשון רפאל הירש ידע
לתת לה ניסוח פילוסופי עמוק ולפרשה בלשון למודים מקסימה ומרהיבה.
טענו על רשר"ה שהוא כאילו התכחש לרעיון הלאומי והתנגד לתנועת
התחיה הלאומית של ישראל" .דתיותו של רשר"ה -כך אמרו -מעורטלת
היא מן היסוד הלאומי" .זוהי טענה של בערות מגוחכת .השקפה דתית
המעמידה את עם ישראל במרכז מחשבותיה ושהיא רואה בישראל את הציר
י עולם -יש לך לאומיות עמוקה מזו?
התיכון שעליו סובבים כל דבריימ
ודאי שרשר"ה התנגד ללאומיות חילונית נבובה וריקה המיוסדת על הגזע
ועל האסון המשותף .לאומיות וו זרה לרוח ישראל; היא שאולה משפות
העמיםוהיאמזייפת אתרעיוןישראל ואתרעיוןיחודוההיסטורי" .לאומיותו"
של רשר"ה היא דתית-מוסרית ,לאומיות שאינה נותנת עיניה בכיבוש
ושלטון ומתרחקת משנאה ,קנאה ותחרות ומלחמת עם בעם .הלאומיות הדתית
מזדהה עםהייעוד האלוקי ועם האידיאל של לאומיות ואוניברסליות כאחד.
ראו מה עלתה לה ללאומיותהחילונית של העמים ,שהפכה לכלי שרת של
מדיניות עריצה ורצחנית .היא הקריבה את הערכים המוסריים הנעלים ביותר
על מזבח הבטחון ,השלטון והכיבוש .לפי השקפת היהדות הטהורה לאומיות
שכוו היא הצורה המתועבת ביותר של עבודת אלילים .ואמנם לאומיות
מודרניתזו -שהתחילה מדברת בשם התרבות הלאומית והרוח הלאומית -
נתגלגלה והגיעה לידי כך שכרעה ברך לפני רוצחים וגזלנים ,חיתו-טרף
בדמות אדם ,שונאי האלוקים והמיןהאנושי.
וזאת היתה תביעתו העיקרית של רשר"ה העוברת כחוט השני בכל מה
שכתב ואמר- :אין עם ישראל יכול להיות עם חילוני ככל יתר העמים.
הוא צריך והוא אנוס עלפי צו ממרומים להיות עם נבואי,לסייע בהווייתו
ובדוגמתו להגברת החלק האלקי על החלק החומרי שבאנושות.
בניגוד לדתות האחרותאין הדתיות היהודית ילידת המשבר שבנפש ,אלא
הציר הראשון ,הפריחה הקדומה והעצמאית ביותר של נפש העם .ישראל
עשה דרכו הראשונה בהיסטוריה בשם ה' ובשם תורתו .בשמם הלך ישראל
תורת החיים
187
לכבוש את ארצו המובטחת לד ולאבותיו ,ליצור היים חדשים ולייסד עולם
חדש.לעיני עם ישראל נתגלהאלוקים .למה זכה ישראללגילוי אור האלוקים
בצורה מוחשית כזאת מה שאין כן שארעמי תבל? מפני שעם ישראל חונן
מקדם בריאתו בחסד התכונההדתית.בן ג'שניםהכיראבי האומה את בוראו
אומרים חז"ל ,לגבי אדם מישראל דתהריחי רגשחיים מיוחד ,נוסח שלנפש ,קנה-מדה ואופן הסתכלות בטבע ובכל הסובב את האדם .לכן כל הנספג
לתוךנפשו מןהחוץעובר דרך האספקלריה שלדתיותו .דתיותיהודי ת
אין פירושה בריחה מן החיים ואי אפשר לה להיהפך
לסגפנות נזירית; היא גוף החיים ולא רק אמצעי בלבד
להצ דיקם או להמתיקם .הישדי חי את חיט בצורה מאחדת לה
דוגמת הפילוסוף או האמן הבונים עולמם וחיים בו הייהם המיוחדים להם.
חז"ל הביעו רעיון זה באמרם" :כל האומר 'ויכולו' נעשה שותף להקב"ה
במעשה בראשית" ,ז"א :שותף פעיל לבוראו כביכול ,במעשי היצירה ולא
מסתכל בלבדהעומדמןהצד.הופעתהיהדותבעולם לאהיתה תוצאה למשברי
היצירה ,אלאגילוי מתפרץ של שפעהיצירה .באור התורה שירדה מן השמים
נעשתה האמונה הצרופה לחלק בלתי נפרד של הנשמה הישראלית .אף סקירה
שטחית בתולדות רוח ישראל מלמדתנו,כי כוח היצירה ויצרהיצירה של עם
ישראל התרכזו בעיקר בשטח הדת ,וכל מה שיצר בשטח זה מקורי הוא וגדול
באמת ,ויצירותיו בשטח זה הביאו אושר וכבוד ותפארת לנו ,ואושר רוחני
ומוסרי לעולם כולו .אחת היא אם הודו אומות העולם ביצירות אלו או
התכחשו להן ובעטו בהן.
(ב)
היהדות וההיים
הדת היהודית לא ראתה את החיים בעינים זועמות ולא השבה אותם לאויבים
לה .מאידך גיסא :מעולם לא היתה דת ישראל אצל המחזיקים בה "אבן נגף"
בדרךהחיים.כי הדת עצמה היא תוך-תוכה של פעולתחיים אמיצה ובריאה.
מעכשיו אנו מביניםכי לא יכלה הדת היהודית להצטמצם בגבולות הפולחן
הדתי שבבית הכנסת בלבד ,ושבהכרח שאפה להקיף את כל תחומי החיים
ולהשתלט עליהם שלטון גמור :החקלאות ,היחסים בין אדם לחברו וכן כל
מעשי היצירה באמנות ,במדע ,בפוליטיקה -כולם קבועים ועומדים בחותם
הדת (ראה אגרות צפון ,פרק ט"ו) .הנביאים ,התנאים והאמוראים לא היו
נזירים קדושים בלבד אלא גם אנשיםאמיצים,אנשי מעשהמלאי חדוותהיים
188
הרב יעקב יהיאק 1יינברג
והדוות פעולה ..וידועה האימרה המצוטטת מפי אחד מרבי החסידות לפסוק
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" ,שלפיה אין הכוונה רק לסוף המעשה,
לתוצאה המבוקשת ,אלא גם לעצם העשייה והמלאכה הממשית שגם היא
מקודשת בקדושת הדת ושהיא תנאי שבלעדיו אין הקדוש ברוך הוא משרה
שכינתו בעמה עד כדי כך אמיץ הקשר ביןחיי המעשה לבין דת ישראל.
ועל כן ,בעת ובעונה אחת ,אוניברסלית וגם לאומית הדת הזאת:
אוניברסליתלפי צורות העולם הנישאות בחובה,ולאומיתבבחינת כחיצירתה.
אין דת ישראל רוצה לעקור את האדם הישראלי מקרקע צמיחתו ולטעת אותו
בתחום אחר; אך רוצההיא להשפיע על כל האדם כולו ולהכשיר את כל לבו,
את הגיגיו ואת כל מעשיו לקראת משימותיו הנעלות .כל דבר אנושי קרוב
אליה,כי יהדות פירושה -לפי דברי הרב הירש עצמו -אנושות מושלמת
ומשוכללת ,אנושיות יהודית (אגרות צפון ,פרק ט"ו) ,כך היה מצב הדברים
לפנים בארץ ישראל ,כך היה בזמן התנאים והאמוראים וגאוני בבל וכך היה
הדבר בחלקו גם בספרד בתקופת הזהב של האוכלוסיה היהודית שם .היהדות
לא היתה סבללישראל.החיים במלואם היתה היהדות לישראל .איש לא העלה
על דעתו אפשרות של פירוד בין הדת לבין החיים ,כשני כוחות נבדלים
או מתנגדים זה לזה.
ואולם בימי מסעי הצלב הנוראים חל שינוי כביר בישראל .הרדיפות
הנוראות ,הרחקת העם מתחומי חיים שונים ,שלילת האויר לנשימה והגבלת
חופש התנועה פגעו פגיעה קשה גם בכוחו הדתי של האדם מישראל
והחלישוהו.
.
ם
צ
מ
ט
צ
ה
ו
שטחי חיים
בד בבד עם דלדול חיינו הלך גם היקף הדת הלוך
רחבים וחשובים הוצאו באכזריות-רשע מיד האומה ומיד דתה .הנשמה
העברית נקרעה קרעים קרעים ,פסקה מישראל השמחה השלמה שמקורה
בהתאמה המלאה בין הנפש לבין החיים .פסקה הדת להיות דבר שבחיים
ועל כן חדלו החיים בהכרח להיות דבר שבדת .החיים הממשיים פשטו את
צורתם הדתית ונעשו דבר שבחולין.
המושג "חיים חילוניים" שהוא זר לרוח ישראל צף ועלה בחשכת הימים
ההם .הרגש הדתי חדל לינוק במישרין מןהחיים ולהיותביטוי מותאם לכוח-
האיתנים האצור בנשמה היהודית ,ולאניזון אלא מפחד המות ואימת עונשיו
החמורים של העולם הבא .נכון שהאמונה בשכר ועונש היא אחד העיקרים
היסודיים בדת ישראל ,ואין שום דת ראויה לשמה יכולה לוותר על עיקרון
תורת החיים
189
זה הקשור קשר טבעי באמונה בכוח עליון פוקד ומפקח ,כמו שהגדיר יפה
רבי סעדיהגאון בספרו "אמונות ודעות"; אבל השימוש המרובה בו והעמדתו
במרכזה של ההרגשה הדתית והפיכתו לכוח הדחף היחידי בקיום המצוות,
משקיעים את האדם בתהום הצער והתוגה וגורמים לתשישותו הרוחנית -
דבר אשר כבר גדולי החסידות הצביעועליו ונלחמו נגדו (ראה אגרות צפון,
פרקי').
"התפלגות החיים" במשמעותו המתוארת למעלה שהשתלטה בין הומות
הגיטו הביאו בהכרח לידי נקיטת עמדה שלילית לגבי קניני-החיים; רוח
ישראל התעטפה שחורים ונתלבשה אדרתנזירית וסגפנות שהיתה זרה לרוח
היהדות .הגיטו עמד מאות בשנים והעמיד אנשים גדולים ,צדיקים וקדושים,
שהשקיעו את כוחם בלימוד התורה וקיום מצוותיה וחדוות ה' היתה מעוזם
ואושרםבחיים .הם עלו ונתעלו במעלות הרוחוזכו להשראהעייונה שהגביהה
אותם מעל לחשכת הגלות ומרירותה; הם נהנומזיו התורה ושכינת קדושתה
שרתה על הגיגיהם ועל שיחתם ועל כל מעשי ידיהם .ברם ,בתוך הומות
הגיטוחיוחייהם המון אנשים שלא טעמו טעם תורה ולא זכו להשראתה והם
היוצמאי-חיים .אזלת-ידם להגיע אליהם דיכאה את נפשם .הם לאידעו אלא
צערוחייהם נשתבשו במילנכוליהסיגופית.
ואולםיום בא ורוחות חדשות התחילו מנשבות בעולם .חומות הגיטו נפלו.
נחשולים של תקוות אור וחופש ,של אפשרותחיים ומעשי יצירה ,של צבירת
הון ורכישת מעמד הברתי הציפו את הפינות הנידחות שבגיטו ואת יושביהן
משולליהזכויות .הצמאוןלחייםבריאים ושלמים שהואטבעי כל כך ליהודים,
צמאון זה שדוכא מאות בשנים נעור מחדש בסער וברעש .עקב מאורעות
מהפכניים אלה באה עדת ישראל עד משבר .הדתיות ההד-צדדית שוללת-
החיים התמוטטה ,כי לא יכלה להחזיק בפני בניה החורגים ממסגרותיהם
שתבעו כנגדה את עלבונם שלחייהם המדוכאים והנרמסים ברגל-רשע .רבתה
המבוכה בקהל .מצד אחד עמדו הזקנים שומרי המסורת והגינו בכל כוחם
על צורת הדת המקובלת אשר היתה מיוסדת על שלילתהחיים וקניניהם -
ומצד שני השתוללו המשוחררים שיצאו זה עכשיו מכלא הגיטו .ושיכורי
חופש ואחוזי סחרחורת הרסו ולא חמלו כל יקר וקדוש בחיים המסורתיים.
בשעת סכנה זו הופיע הרב שמשון רפאל הירש ז"ל ועמד בפרץ .עמד
והכריז על האמת הישנה של היהדות :דת וחיים היינו הך .ופירושם
של דברים דת ישראל היא יסוד ותנאי קדום לחיים ,לא ניתנו המצוות
י
190
הרב יעקב יחיאל 1יינברג
להיות תמורה לחדוות החיים או כדי לדלג בעזרתן על פני החיים ופגעיהם
ולהיות להם קומפנסציה ,אלא המצוות הן בבחינת גורמים פועלים בתוך תוכו
של רגשהחיים שלנו .שמחת החיים זכות יש לה בקרבנו .אבל המצוות באו
להאדירה ולהכניס בה את טעם הקדושה וההנאה העליונה ,ההנאה הרוחנית
שהיא הגדולה שבהנאות .עלידי שיטתו החינוכית של רשר"ה הונח שוב
היסוד הקדום לקיום המצוות מתוך אהבה ומתוך שמחה פנימית ,ז"א מתוך
סיפוק לכמיהתו ועריגתו של הרגש.הדתי שהוא טבעי כל כך לנפש יהודית.
המצוות הן הצינור לקבלת השפע האלקי ,החוט המקשר את הנפש עם קונה,
עם היסוד הרוחני שממעל למציאות הגשמית .בספריו ובמאמריו דורש הדב
הירש דרישה אחת נמרצה – :להחיות את הרגש הדתי שטנאיונק אתליחו
מתחום החיוניות הנפשית ולא מפחד המות והעונשים שלאחריו ,זו באמת
דרישה עתיקה של חכמי הדת שהיא קרויה בלשונם "יראת הרוממות",
אהבת הרוממות.
(ג) עמדתו של הרב הירש בשאלת לימודי-הול
שמו של הרב הירש קשור בסיסמה "תורה עם דרך-ארץ" .סיסמהזו נתפרשה
לכמה פנים ,והיה מי מתלמידיו (שעמד בראש מפלגה חרדית) ,שיצא להגן
על רבו להכשירו כביכולבעיני צדיקי הדור בטענה שהרב הירש לא התיר
אתלימודי החול אלא לאנשי ארץ אשכנז ,שמחמת התנאים הכלכליים ששררו
בזמנו לא מצאו להם מקור פרנסה אחר אלא במקצוע המסחר .מקצועזה דרש,
לפי רמת התפתחות המסחר באשכנז שהיתה גבוהה ביותר ,סכום שלידיעות
מקצועיות ודרגת השכלה ידועה .כלומר ,היתר זה של הרב הירש נולד מתוך
אונס ,מתוך כפיה שבהוק ממשלתי ,מתוך הכרח פרנסה ומשען להם .אבל
פירוש זה הוא סילוף האמת ההיסטורית .האמת היא שהרב הירש דרש בתום
לבבו מזיגה של תורה עם דרך-ארץ ,והבין את המושג "דרך-ארץ" במובנו
הרחב יותר .ההתבדלות מן העולם ,ההתרחקות מכל הלימודים שכל מי
שרוצה לעסוק בישובו של עולם צריך להם ,גרמו לכך שהשם יהדות נעשה
בפי רבים לשם נרדף לעניות תרבותית .משום כך ברחו מן היהדות יהודים
רבים אחר שטעמו טעם ההשכלה החילונית .הם חשבו כי יהדות ותרבות
הם דברים שאי אפשר לזווגם יחד ,הם בבחינת "דבר והיפוכו" שצריך
להבדיל ביניהם ולבחור באחד מהם .ידועכי ראש הריפורמיים ,הולדהיים,
ה:
הדגישעד מאד נקודהזו בהצהירו:איןבפניהיהודי אלא שאלה אחתיחיד
תורת החיים
11
או עוחםאר בדי אמותיה ופל היהדות הרבנית ויחיה מעבר לזמה או שיחיה
בזמן ומתוך כךיחדל מלהיותיהודי-רבני .וכאן באיצרהחייםויצר הפעילות
החברתית והמדינית ששעריו נפתחו זה עתה ,והכריעו לצד האחרון .ואנו
יודעים מה עשתה לנו הכרעה זו,היא עשתה שמות ביהדות אשכנז והעבירה
כמעט את בל הנוער על דת-אבותיו ,לא נשארו אלאיחידים שרידים נאמנים
למסורת האבות.
רשר"ה הניח איפוא אבן הפינה לאמת העתיקה ,כי יהדות ותרבות אינן
יסודות וגורמים סותרים זה את זה ,אלא להיפך :הם ביחס של השלמה
הדדית .לא רק שהיהדות מתרת וסובלת את התרבות בתחומה אלא היא
בעצמה התרבות הגבוהה ביותר .יש רק צורך ,והיא גם חובה ,להסביר את
היהדות על פי יסודותיה הרוחניים ולהכשיר את ההוגים לקבוע את היחס
שבין היהדות לבין התרבות העולמית .רק מתוך הסבר מקיף ומעמיק של
היהדות ושל רוחה אפשר להציל את אלה התועים אחרי התרבות הזרה
בחשבם,כיאין ביהדות אלא תביעות ללא משמעות ומשמעת ללא רוח ,ושכל
עצמותה שלהיהדותאינה אלאתפילותוחגיגתחגים (אגרות צפון ,אגרתי"ח).
והמסקנה היא :לא רק שאפשר לעמוד על גובה תרבות הזמן ולהיות בעת
ובעונה אחת גם שומר מצוות ,אלא כל אדם נאור ומשכיל היודע להעריך
ערכי רוח ותרבות ,אי אפשר שלא יודה ביתרונה של התרבות היהודית.
ולאעוד אלא שהתרבות התורניתהיא גם המתאימה ביותר לטבעהוויתו של
עם ישראל .בפירושו לפסוק י"א בפרשה ראשונה שבתורה ,ששם נאמר כי
הקב"ה ברא כל צמח למינהו ,מבאר הרב הירשכי ה"למינהוע של האומה
הישראלית היא התורה שניתנה לה במעמד הרסיני .התורה נתחדשה בתוך
תוכה של הנפש הישראלית וכל הפורש ממנה מפר את טבעוהאנושי.
האם טעונה היהדות השלמה עלידי תרבות כללית ,או שמא על היהדות
להיות כעין השלמה לתרבות זו? אין צורך לומר ,כי חיובה של שאלה זו
כמוהו כהפחתת ערכה של התורה.אין לךיהודי שומר מצוות ,שיסכים לדעה
שלפיה אם רק למד תורה הרבה -עדיין אין הוא אדם שלם מבחינה
תרבותית ,אלאחייב הוא לחפש תרבות מחוץ לתורה ,לשם העשרתאישיותו.
ואמנםאין בכתביו של רשר"ה ולו רק מלה אחת אשר תתן מקום למחשבה,
לדעתו יהדות ותרבות כללית משלימות זו אתזו .אין אפילו רמז לכך,
כי
שהיהדות עליה לסבול תרבות אחרת ,אלא תמיד הוא חוזר ושונה שהיהדות
היא הצורה העילאית של תרבות האדם ,היא התרבות בה"א הידיעה ,שאינה
192
הרב יעקב יחיאל וייכבר
מצטמצמת בהלכות השולחן הערוך ,אלא מקיפה היא את כל האדם בשאיפת
היצירה שלו ,וקונה אותו ,את כולו .התורה תובעת לעצמה מקום במרכז
הנשמה היהודית ,היא רוצה לעצב את כל ישות האדם .בכוחה לפתור את
כל הבעיות התרבותיות-המוסריות שהעסיקו את רוחו של האדם בעבר
ושמוסיפות להעסיק אותו גם כיום.בעיני רשר"ה התורה היא כוח היצירה
המפעם בישות כולה -היהדות היא בשבילו האנושות המושלמת .האימרה
"אין דבר אנושי שיהא זר לי" פירושה לדעת רשר"ה,כי כל רגשות האדם
וכל מעשיו יכולים להיות רגשות יהודים ומעשים יהודים -במידה והם
מתהווים על טהרת עקרונותיה של היהדות .אמנות ,מדע ועבודה -כולם
צריכים להיות חדורים כוח התורה.
התורה היא איפוא לדעת רשר"ה הכוח הצר צורה ,והצורה אצל אריסטו
פירושה – :מהות ,ואין דרך ארץ אלא החומר אשר עליו פועלת התורה.
"תורה עם דרך ארץ" אינה איפוא תורה מוגבלת ,תביעה להשלים את תרבות
התורה בתרבות אחרת ,אלא היא אמונה עמוקה ,בכוחה של התורה לא רק
לסגל לעצמה כל תכני התרבות ,אלא אף להיות הכוח הצר צורתם ,המשנה
אותם ,וההופכם-אף-הם -תורה .העיקרון הוא איפוא להפעיל את כוחה של
התורה בכל מעשי האדם .עתורה עם דרך ארץ" פירושו -הוכחת אמיתת
התורה בכל הכיוונים שבעולם.
בפרק י"ח שבאגרות צפון מותה רשר"ה בקורת על הפילוסוף משה
מגדלסון (שאליו התיחס באהדה מסוימת -אולי מתוך נימוס ספרותי)
וקובל על שהשתדל להוכיח "כי אפשר להיות יהודי אדוק בדתו ועם
זאת להיות נחשב עלידי העולם כאפלטון אשכנזי" .רשר"ה מעיר בשנינותו
המיוחדת :מלת "עם-זאת" היא המכריעה ,כלומרהיא שהביאה את המחזיקים
בשיטה זו לכפילות נפשית .רשר"ה לא רצה ,מטעמים שבנימוס ,לפגוע
במנדלסת' וקבע בצורה סתמית בלבדשעלינו לשכוח את ההשקפות המוטעות
שהנחילו לנו כמה מחכמי ישראל על היהדות .עלינו לפנות אל מקורות
היהדות שהם התנ"ך ,הש"ס והמדרשים ,ללמוד מתוכם השקפת היהדות על
אלקים ,עולם ,אנושות וישראלול הכיר א ת היהדו ת מ ת1כה היא.
רק מעטים -אומר רשר"ה -עמדו בחקירתם בתחומה של היהדות ובנו
את בנין הרוה שלה מתוך עצמה .בין אלה מזהיר אורם של ר"י הלוי בעל
הכוזרי ושל הרמב"ן ז"ל .פילוסוף יהודי אחר ,ש.ל.שטיינהיים ,מפרש את
השגותיו על מנדלסון ביתר חריפות .בחבורו על מנדלסון הוא כותב ,כי
תורת החיים
193
מנדלסון חיפש אלקיו מחוץ לכתבי הקודש ולאשייר לה ליהדות אלא את
החוק והמעשה בלבד ,ובזה העתיק את היהדות מזירת האמונה לזירה אחרת,
כי צמצום זה של היהדות לעם של החוק ,מרוקן את היהדות מתוכנה הדתי
והמוסרי .לעומת זאת כותב רשר"ה באיגרתו הנ"ל ,שעלינו להשתדל להבין
אתהיהדות מתוכה ולהעלותה לדרגת מדע שלחכמת-חיים .ובמאמראפוריזמי
הוא מסכם את השקפתו זו לאמור; עלינו להשיג את החיים מתוך היהדות
ם; התורה מדריכה את האדםבחייו ,דבר ה'
ולתפוש את היהדות כמוסדחיי
מפרה את נפש האדם ונוטע בו את כוח היצירה( .ראה פירושו לבראשית
כ"ו ה') .כזו היא השקפת רשר"ה על היחס שבין הדת והתרבות.
וכאןעלי להעיר על דבריו של ד"ר יצחקהיינמן ,הכותב במבואו להוצאה
העברית החדשה של אגרות-צפון (הוצאת מוסד הרב קוק תשי"ב) לאמור
י
"והנה לכאורהאין ההבדל שבין דרך זו של מנדלסון לבין דרכו של הירש
גדול ביותר .הלא 'עמ' זה (המלה שנגדה ערערהירכי) נמצאת גם בסיסמה
יפה תלמוד תורה עם ,דרך ארץ ,שעליה ביסס הירש את החינוך שלו…
ובזקנתו דרש 'שנוכיחכיאין לאדם לחדול מהיות בן נאמן לתורתנו השלמה
כדי לעשות לו שם בזירת התרבות והפעילות האזרחית' .הרי ששיטתו של
הירש דומה בהרבה לשיטת מנדלסון" .ותמהני עליו שעירבב וטישטש את
המושגים .לא מלת "עם" כשהיא לעצמה היא המכריעה (אגב :רשר"ה לא
חידש כאןכלום אלא קשר את השקפתו במאמר התלמודיהידוע) ,אלא המגמה
החבויה במלהזו :להעמיד זו בצדזו שתי תרבויות שונות וצוררות זולזו.
נכון הוא שמנדלסון העמיד את יהדותו של אדם מישראל על שמירת מצוות
וראה אתהוויתו התרבותית בחכמתו של אפלטוןאשכנזי ,בעוד שרש"ר הירש
לאקיים את התרבות הנוכחית אלא לאחר שעברה בכור המבחן של תרבות
ישראל ,ז"א של תורת ישראל .במלת דרך-ארץ נתכוון רש"ר הירש הן
להשתלמות המקצועית המכשירה את האדם לפעילות אזרחית ,וכן להכשרה
המדעית המסגלת את האדם למלחמת-התרבות היהודית המקורית הראויה -
היא בלבד -לעצב את דמותו הרוחנית והמוסרית של עם ישראל ושל כל
ן למלחמת תנופה נגד
יחיד מישראל .התרבות כולה צריכה לשמש כליזיי
כל כוח הרסניוכלי מגן לשחרור תרבותנואנו.
בספריו הגדולים ,ביחוד בספרו הראשון קטן-הכמות ורב-האיכות (אגרות-
צפון) ,הולך הרב הירש ומבאר שמושג התרבות איננו זהה עם ידיעות
שימושיות מדעיות וטכניות ,עם לימודן של שפות ועם השתלמות מקצועית
י
הרב יעקב יחיאל ויינברג
194
כלשהי .אלו דברים שמלחמת ההיים דורשת אותם ואי אפשר ליהודי חרד
להסתלק מהם ,אם רוצה הוא בפרנסה המכבדת את בעליה ובחיים בלתי-
תלויים ובמתנות בשר ודם .הסתלקות מלימודים אלה מותרת רק לאנשים
בעלי כשרון ושאר-רוח הרוצים להקדיש עצמם לתורה ולעבודת-ה' מתוך
ויתור על עושר ותענוג ,על ההנאות שבחיי אומנות אקדמאית ועסקי מסחר
ועלהקנינים המרחיבים דעתו שלאדם .המלה "תרבות"היא שם כולל לאותם
קנינים וערכים מחשבתיים המהווים יסוד לחיי-הרוח ..ערכים אלה כשהם
לעצמם משמשים גורם לעיצוב דמותה של האישיות האינטגרלית היודעת
לתפוס את מקומה בעולם ולהסדיר את חייה על יסודות רוחניים מוסריים.
ודוקא ביהדות אפשר למצוא תרבותזו בטהרתה .ולא עוד אלא שתרבות זו
היא היחידה שבכוחה להציל את הפרט מלרדת לתהום האנוכיות הגסה
והערצת כוחות השלטון ,הקנין וההנאה המגושמת .ועל כן שומה על עם
ישראל ,נושא התרבות הזאת ,לעמוד בהתבדלותו כדי לשמור על טהרתה
לשם חינוך האדם והתעלותו (אגרת ט"ז) ,שמירה זו היא יעודו של עם
ישראל שנבחר לכך במעמד הרסיני.רעיון ההתקדמות הכלליתכיעודמיוחד
לדת היהודית תופס מקום מרכזי במסכת רעיונותיו של רשר"ה .ד"ר יצחק
היינמן במבואו שהובא לעיל מצטט את דברי רשר"ה על ההבדל העקרוני
שבין השקפתו על ההתקדמות לבין השקפתם של הריפורמיים; רשר"ה
מעמיד את ההבדל הזה על *פרט קטן בלבד" :בעיניהם ההתקדמות היא
המוחלםוהיא המתנה אתהדת.בעינינו אנו ,הדתהיא המוחלטתוהיא המתנה
את ההתקדמות .זה הוא כל ההבדל .אבל הבדל זה פירושו תהום פעורה (כתבי
הירש הלק א' ע' .)502היינמן לא נזקק לבאר דברי רשר"ה אלה ,וכאינם
מובנים לכאורה .מהענין התקדמות אצל דת ? דברים אלה מובנים רק בהקשר
להשקפת רשר"ה על החידוש שבתורת ישראל ,הנעוץ בהעמדת האמונה בה'
במרכז התפיסה ההיסטורית .בפירושו לתורה כותב הרב הירש שהפסוק
הראשון בעשרת הדברות לממות כ' ג') "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ
מצרים מבית-עבדים" בא ללמדנו שהי הופיע לא רק כבורא ויוצר העולם
אלא גם,ובעיקר כאלקיההיסטוריה .הכוח האלקי וההשגחה האלקיח הם המד-
ריכיםוהמכוונים אתתהליךההיסטוריה.כל מה שמתרחשבהיסטוריההאנושית
בכלל ובהיסטוריההיהודית בפרט עומד תחתפיקוחו של הבורא יתברך שמו.
ההיסטוריה הלאומית של ישראל חשובה במיוחד לאנושות כולה בגלל
השליחות המיוחדת שהוטלה עליו ,ולכן זקוקה היא להשגחה אלקית מיוהדת.
תגרת החיים
195
על רעיון זה שהוא עיקר העיקרים ויסוד היסודות בתורה עמד לראשונה
בניסוח מדעי-פילוסופי הכוזרי ,והרב הירש ההולך בעקבותיו מרחיב את
הדברים ומעלה אותם לתפיסה מקפת של היהדות .לפי תפיסה דתית זו יש
ביכולת האדם והאנושותלהכריע את הקו,יש ביכולתם לפעול ולעשות לתקון
העולם ,לכליחידויחיד מישראל ניתנת האפשרות לתרום תרומה לתקון זה,
עלידי מעשים טובים והנהגה נאה; מעשי האדם והליכותיו נעשים גורמים
מכריעים בתהליך ההיסטוריה.חיי אמת של היהודי על פי התורה מהווים
גורם היסטורי חיובי לאנושיות כולה .הרי שרעיון ההתקדמות של המין
האנושי קשור בהחלט ברעיון הדתי של השגת האלקים ,שהוא השופט והוא
המכריע את גורל היחיד ואת גורל העולם עלפי מעשיהם .העמדת השגחת
ה' במרכזה של ההתרחשות ההיסטורית נותנת להיסטוריה משמעות ,תכלית
ומטרה ,ומי שכופר בפעילות ההשגחה בתהליך ההיסטורי הרי זה הופך את
ההיסטוריה לשרשרת של מאורעות מקריים ללא קשר ביניהם וללא מטרה,
למערבולת של תוהו ובוהו ,לשדה קרב של אדם ובהמה וחיתויער.
טענו נגד הרב הירש שכאילו הרגיש אהדה מיוחדת לתרבות האשכנזית
וכאילו הודה בזכות קיומה של הפילוסופיה המודרנית בתור השלמה לתרבות
היהודית לשם הפרייתה המחשבתית .אני לא מצאתי סמך לדעה זו בכתבי
רו~ר"ה .אדרבא ,הוא נלחם נגד הנסיון למדוד את היהדות בקני-מידה
פילוסופיים זדרש ,להפך ,למדוד את הפילוסופיה העולמית בקנה-מידה של
תורת-ישראל .הרב הירש לא נרתע מלמתוח בקורת חריפה גם על הגדול
שבפילוסופי-ישראל ,על הרמב"ם ז"ל ,משום שביסס את טעמי המצוות על
פילוסופיה נכרית; לעומת זאת הוא משבחו ומעריצו על שנתן לנוכלי נאמן
לקיים בעזרתו את היהדות המעשית בעתות הלחץ הגדול ביותר של הגלות
(אגרות צפון ,פרק י"ח) .אםאינני טועה ,עמד כבר ד"ר יצחק ברויאר ,נכדו
הגדול של הרב הדגול ,על הסתייגותזו ואמרכי משיגיו של רשר"ה לאירדו
בעניין זה לסוף השקפתו ההיסטורית של רשר"ה .האמנציפציה הביאה את
נושא תורה ,על כורחו ,במגע רב-צדדי עם העמים ,ורשר"ה לא בא אלא
להקדים רפואה למכה ,לעודד את החרדים לדבר ה' לנקוט עמדה בבעיות
שנתחדשו עלידי התרבות הנכרית ,ולהתמודד עם הזרם החדש בכלי-נשק
השאולים מתרבות-נכריתזו לשם ה של ט ת ה תורה בעולם .הוא קרא
את בני דורו לעמוד במבחן זה של מאבק הרוחות והדעות ,להחזיק מעמד
עם התורהועלידי התורה בשטחהחיים החדש שהקנתהאותו להםהאמנציפציה
196
הרב יעקב יחיאל ויינברג
החברתית .הרב הירום שהעמיד את עם ישראל במרכז השקפתו הדתית
שעליו סובבים דבריימי העולם – ,ושעל כן יש לחשבו ללאומי קיצוני
בנפש וברוח :לאומי דתי מוסרי ולא לאומי חילוני -נתפס בעומק רוחו
לרעיון האוניברסליות שבדת-ישראל .מיטבכיסופיו היה להגיע למצב ,שבו
יכירו כל העמים באמיתותה של דת ישראל מתוך הערצה כנה לאורחהחיים
המופתי של נושאי-התורה ,כמאמר הכתוב" :יכירו וידעו כל יושבי
תבל"וגו'" .כל בן ישראל משמש כהן למופת ,אשר אינו מפיץ בין העמים
השם".,
יהדות (אשר אסור לנו) אלא אנושות צרופה" .זה מובן מצות "קידוש
במשמעותה העמוקה ביותר לאגרות צפון ,פרק ט"ז).
(ד) שיטת רשר"ה ושיטת ר' ישראל סלנטר
סוד הצלחתו של הרב הירש נעוץ בעובדה שידע להסביר בעמקות רעיונית
ובקסמה של שפה נהדרת את ערכה התרבותי של תורתנו הקדושה וידע
להקשת ערכים אלהלבני דורו אשר רבים מהם נתפסו לתרבותה של האומה
השלטת עלקניניה הספרותייםוהמדעיים והשמיעו קול צעקה :צר לנו המקום
בתחום היהדות .רשר"ה ענה לעומתם" :תרבות? כן! תנועיניכם באור הגנוז
בתורה ובמצוות"" .השכלה דתית" ,מושג זה נוצר בגרמניה על ידי
הירש .בליטא נוצר מושג דומה בנוסח אחר ומקורי יותר עלידי ר' ישראל
הרב
סלנטרז"ל .אףרביישראל סלנטר ,במלחמתונגד ההשכלההנכריתשמשכילים
עבריים רצו לכופה בעזרתה של הממשלה הרוסית על יהדות רוסיה ,טען
שהמגןהיחידי נגד סכנתה של תנועה רוחנית המתפרצת מן החוץ הוא קיום
תנועה רוחנית נגדית ,תנועת השכלה שהיא כולה עברית ,השואבת כוחותיה
ממעמקי הנשמההיהודית .הוא הלךויצר את "תנועת המוסר" ,שבאה להעמיק
את ההשכלה הדתית ולעודד את הציבור היהודי לעבודה חינוכית מאומצת,
להשתלמות מוסרית ,לתיקון המידות ולשיפור הרוח .כרשר"ה התריס גם
רי"ס נגד פשוטי-העם שנתרשלו להתעמק בעניני דת ומוסר ,ושקיימו את
מצוות התורה באופן שגרתי ,כמצות אנשים מלומדה .ואף מאנשי העליה,
הלמדנים הגדולים שעשו לילות כימים לרכוש להם בקיאות וחריפות בכל
מקצועות התורה ,דרששישימו את לבםלחינוך הרוח והלב,שיתנו את דעתם
על כך ,שידיעת התורה ,לימודה וקיומה ,ייהפכו לכלי יוצר לעיצוב דמות
דיוקנם הרוחנית .רי"ס היה בראש וראשונה גאון תלמודי מובהק ואת כוח
מחשבתו שאב ממקורות היהדותהראשוניים ,מן הש"ס ,מן ההלכה ,מן האגדה
ים
תורת החי
1%
ומספרות המוסר,טל רבותיםהגדיים .הוא לאיצא מבץכותליבית המדרש
לעולם המחשבה שמחוצה להם .ברם ,היבול הרוחני של תנועת המוסר היה
רב וממנו התפרנסו ומתפרנסים עדהיום אנשי העולם הלמדני ,בני הישיבות
הגדולותוחניכי מוסדות התורה בארץ ומחוצה לה.
בגרמניה ,המפותחת מאוד מבחינת השכלתה ,היה המצב הרוחני של דור
רשר"ה מסובך הרבה יותר מאשר בליטא הפרימיטיבית .אף השוני בין
הקיבוצים היהודיים של ליטא וגרמניה היה רב ,בין בשטח לימוד התורה
וידיעתה,בין במבנההנפשי שלהאוכלוסיה.שוניזההשפיע גםעל ההתפתחות
הרוחנית של הקיבוצים ההם .בגרמניה נסתבך רשר"ה במאבק קשה עם זרם
ההתבוללות שהפיצה את כל מחנה ישראל .הוא נאלץ לבקש שיטת שכנוע
חדשה ,והוצרך משום כך לתת להשכלה הדתית צורה חדישה ,שתהא נוחה
ומתקבלת על לב בני דורו .ברם ,מגמה אחת ריחפה נגדעיני שני גדולי
ישראל אלה שבמזרח ובמערב :לעשות את התורה מקור שכל יהודי יהא
שואב ממנה את השקפת עולמו ואת אורחחייו .גם רשר"ה טען ,כמו רי"ס,
שאיןידיעת החוקיםוהדינים מספיקים לשכלול האישיות היהודית ,אלא שיש
צורך להתעמק בהם ,לברר את הלך מחשבה בתורה ובמצוות ולקלוט מן
העמקות הנפשית שבהם .ביחודחייב כליהודי דתי לעשות מן החומר העשיר
שקנה לו מאוצרות התורה כלי יוצר לחיזוק לבו ורוחו .דרישה 1,הביאה
את הרב הירשלידי הטחת דברים חריפים נגד האנשים ההמומים של הדור
הישן שהפכו את דתנו למין קמיע וסגולה מפני המזיקים ומפני בל מיני
עיני בישא ורוחות רעות וראו בקיום המצוות מעין קופסת הסכון לאגור בו
פרוטות של מעשים טובים על מנת לקבל שכרם בקרן וברבית בעולם הבא
(ראה אגרות צפון ,פרקי') .החריפות היתרה של רשר"ה מובנת מתוך חרדתו
ואימתו פן יבואו לחלל את מושג היהדות הצרוף ולזייף את מהותה ותוכנה,
היהדות,טועןוחוזרוטוען הרבהירש,היא השכלה גבוההעליונה,היא מטפחת
ומפתחת את כשרונותיו וסגולותיו הטבעיים של האדם היהודי ברוח אלוקים
וברוח תורתו הקדושה.
בתולדות המחשבה הדתית קנה לו רשר"ה שם לדורות .הוא היה הראשון
בגרמניה שהפיח במחשבה הדתית רוחחיים חדשה ונתן לה פה ולשון מדברת
רמות ונשגבות ,לאחר שנעלמה ונאלמה במשך מאות בשנים .בעומדו לבעיות
הדת מתוך רוחב דעת ועינים צופיות למרחק ,הציל את שארית הפליטה
שבזמנו מן הטמיעה; בחכמתו הרבה ובכוחחינוכו הגדול הצליח ליצור טיפוס
198
הרב יעקב יחיאל 1יינברג
יהודיחדיששיודע לאחדרצונולהחזיק במורשת העברובנוהגחייוהמסורתיים,
ואת צמאונו לחיים של פעולה ושל יצירה באווירה הרוחנית והמדעית של
החברה החדשה שקמה במערב אירופה אחרי המהפכה הצרפתית .צמאון זה
לחיים מודרמים הוליך שולל אתיהודי גרמניה והביאה רבים עד אל פתחי
התבוללות ,אבל צמאוןזהאי אפשרהיהלדחותו בחזקתיד; לאהיתה אפשרות
להחזיר אתהיהודי המערבי אלחייו הקודמים בתחום סגור ומסתגר .רשר"ה
סייעליהודימערבי זה לבנותלוחיי תורה ודת בתוךהחיים והחברה הזרים.
מעטים הם האישים שהצליחו בתורת משנתם ובאישיותם לחולל מפנהבחיי
ישראל; הרב שמשון רפאל הירש זצ"ל היה אחד מן המעטים האלה .שעת
משבר קשה ליהדות גרמניה היתה שעת הופעתו של רשר"ה .באותם ימים
נשאלה בכל חריפותה הטראגית השאלה ,אם להישאר בארבע אמותיה של
היהדות ולחיות מחוץ לזמן ,או לחיות בזמן ולמעול מעל בקדשי ישראל .בא
רשר"ה והכריע את הקו והורה את הדרך.
הדרך הזאת נעשתה למקור ברכה וישועה לישראל .נולדה יהדות נאמנה
מזויינת בכל הכלים של התרבות העולמית ומוכשרת לעמוד במבחן החיים
המודרמים ,ובמאבק הרוחות והדעות שלהזמן.
(ה) המורה לדורות
פתרונות אלה לבעית הסתירה שבין היהדות וההשכלה הכללית ,עמדה חדשה
זו לגבי התרבות והדתיות היהודית ,נסיונות אלה להבריא את רוח ישראל
ולחדשו חידוש של חיים ויצירה מתוך תודעה עמוקה השאובה ממעינות
התורה והמסורה ,מהווים את החוב הקיים לדורות במשנתו של הרב הירש.
הבעיות שבהן התלבט רשר"ה בזמנו עומדות גם עכשיו בפני היהדות ,בין
לפניזו שבארזוביןלפניוו שבתפוצות .היהורי בן זמננו שובאיננוהיהודי
שבארצות המזרח שחי בתחום צר של כלכלה ורוחניות עצמאית .בתחום זה
לא נפגמה הדת בסערות הזמן החדש עם כל כיבושיו והישגיו בכל מקצועות
החיים .לגבי המוני היהודים שבארצות המזרח הדת היתה כוללת בקרבה
תמונת עולם מיוחדת שבהכרח היתה מותנית בחוג המבט הצר ובסביבה
הנכרית עניית התרבות; בתמונת עולם זו יכלה אותה יהדות להתקיים רק
כל זמן שנושאיה היו סגורים וכלואים בתנאים הפרימיטיביים שבהם נולדו.
וראי שלא היו ליהודי המזרח אמונות תפלות .המושגים הדתיים שלהם
תואמים את המושגים הדתיים שנמסרו לנו על ידי התנאים והאמוראים
ים
תור ת החי
1%
והראעןנים תבאו אחריהם ,והם אבות העולם תסודי העולם והדת .ברם,
דבר חשוב אחד חסר תכופות להמוני העם :ההשכלה הדתית העמוקה .על כן
יש אשר האמונה המסורתית נפגמה גפגישה עם העולם החדש ,והיהודי מן
הדור הישן לא ידע להחזיק מעמד במאבק נגד הרוח החדשה .ברם ,היהודי
שבימינו עומד כבר ראשו ורובו בעולם אחר ,עולם גדול ועשיר ביצירה
רוחנית במצב שלקידום המדעועליית רמתהחיים,עולם ברוך-שירה ומוסיקה,
ספרות ופילוסופיה .כל התופעות הללו מקסימות ומושכות והולכות שולל את
היהודים שתודעתם הדתיתאינה עמוקהואינה מבוססתכראוי.
היהודי שבימינו -עד כמה שאינו דבוק בלימוד התורה ואינו קשור
באורח החיים המפכים באוהליה -קשור באלפי נימים עם העולם החדש
הזה בין בעסקי מסחר ותעשיה ועניינים ציבוריים ובין בענייני חינוך
והשתלמות מקצועית בבתי ספרוהיכלי מדע.וו עובדה שאין להכחישהואין
לבטלה בפישוקשפתיים ,באנחותובבכיות .הפתרונות המוצעים עלידיקטני-
המוח ומצומצמי-הראות לא יועילו לבנות גשר ומעבר הצלה לדור נבוך
ותוהה .עצתי היא לשמוע ולקבל לקה מפי מורה גדול בישראל שעמד בנסיון
והצליח הרבה .ודאי ששיטתו ודרכו בחינוך צריכים ניסוח חדש שיהלום
יותר את מערכי הזמןוצרכי הנשמה היהודית הצמאה לשליטה מלאהוידיעה
עמוקה במקורות התורה .אבל הכיוון והמטרה שהתווה המורה הגדול עומדים
עדיין בתקפם.