דברים, פרשת כי-תבוא – שאלות לעיון

מתוך החוברת:
עיונים בספר דברים

מאת:
יהודה איזנברג

נושא:
שאלות לעיון בספר דברים,
ממוינים לפי פרקים

פרשת כי תבוא

פרק כ"ו

שאלה 1

לעניין מקרא בכורים –

רמב"ם,
מורה נבוכים ג',
ל"ט:

… מקרא בכורים יש בו מדת ענוה גם כן,
שהוא לוקח סל על כתפיו ומודיע חסדי

האלו–ה וגמולותיו,
להודיע לבני אדם.
שמעבודת האלו–ה הוא שיזכור עתות צרתו

ועניני מצוקותיו כשירחיב לו האלו–ה.
וזאת הכוונה חזקה אותה התורה במקומות

רבים:
"וזכרת כי עבד היית…"
מפני שפחד מן המידות המפורסמות לכל מי שגדל

בעושר ובנחת,
רצוני לומר:
הבעיטה והגאווה ועזיבת הדעות האמיתיות:
"פן

תאכל ושבעת ובתים…"
ואמר "וישמן ישורון ויבעט".
ומפני זאת היראה צווה

במקרא בכורים בכל שנה לפניו יתברך,
ולפני שכינתו.
ובדין היה לעשות כן בזה

העניין,
מפני שהם עניינים שמאמתים הנבואה והגמול והעונש.
אם כן – כל מצווה

שמביאה לזיכרון דבר מן הנפלאות או להתמיד האמונה ההיא – כבר נודע תועלתה.

א.
מהן התועלות השונות שבמצוות בכורים?

ב.
לאיזה סוג מצוות משייך רמב"ם מצווה זו?

שאלה 2

"ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם"
– מה פרש רש"י,
ומה שאלת רמב"ן עליו?

שאלה 3

"ארמי אובד אבי"
– מהם הפרושים השונים לפסוק?

שאלה 4

קרא את תאור המשנה בסדר זרעים מסכת בכורים פרק ג'
משניות א'-י'.
וסכם בקצרה כיצד

הביאו בכורים.

שאלה 5

מלא את הטבלה הבאה:

מקורות:
פרשתנו,
במדבר י"ח;
דברים י"ד;
דברים י"ח 4 והפרשנים.
ציין בכל משבצת מנין

לקחת את הדין שכתבת בה.
בטור "חל בשנים"
כתוב את השנה לבריאה,
כמו "תשכ"ח".
את

הטור האחרון מלא לפי ספר דינים.

שאלה 6

מה מקום הפסוקים 16 – 19 לאחר סיום "נאום המצוות"?
העזר ברמב"ן לפסוק 16.

שאלה 7

מה טיבו של עם ישראל,
ומה יחסו עם ה'
לפי פסוקים 16 – 19?
העזר ברמב"ן.

פרק כ"ז

שאלה 1

ציין את הפסוקים בפרקנו שיש להם מקבילות ביהושע פרק ד'
ופרק ח'.

שאלה 2

עיין היטב בפרקנו ובדוק אם האבנים המסוידות שעליהן נכתבה התורה הן הן אבני המזבח,

או שהיו שתי קבוצות אבנים.

שאלה 3

לפי יהושע פרק ח',
נכתבה התורה על אבני המזבח או על אבנים אחרות?

שאלה 4

בירושלמי סוטה ז',
ה נאמר:
"תני (=למדנו ) על אבני המלון נכתבו,
דברי רבי יהודה.

רבי יוסי אומר:
על אבני המזבח נכתבו".
למי משני התנאים ראייה מפרקנו,
ולמי

ראייה מיהושע ד'?

שאלה 5

את הפרקים כ"ז 9 עד סוף פרק ל'
מכנה רד"צ הופמן בשם "נאום הברית".
הוא מחלקם

בחלוקה זו:

(א)
פתיחה לנאום הברית – כ"ז 9 – 10.

(ב)
מצווה מסגרת:
הוראה להכריז בפרהסיא על קללות עוברי תורה בצנעה – כ"ז 11 – 26.

(ג)
המשך נאום הברית – ברכה בשכר שמירת מצוות וקללה על אי קיום – פרק כ"ח.

(ד)
הנאום לעם הסמוך לאלות הברית – פרק כ"ט.

(ה)
סיום נאום הברית – פרק ל'.

א.
הוכח את חלוקתו,
והבא פסוק אופייני לכל קטע.

ב.
נסה לחלק את הנאום בדרך אחרת.

שאלה 6

מה משותף לפרשת הארורים?
עיין ברשב"ם וספורנו לפסוק 15, ואבן עזרא לפסוק 14.

שאלה 7

בפסוקים 12 – 13
מוזכרים ברכות וקללות.
מהן?
ענה לפי רש"י,
ספורנו (פסוק 16) וא"ע

(פסוק 14). א"ע מביא ראיה לדברי עצמו מיהושע ח'
33 – 35. מה הראיה?

שאלה 8

ספור כמה "ארור"
מזכרים בפרשה,
ולאחר מכן עיין ברש"י לפסוק 24. איך תסביר את

העניין?
העזר ברש"י לפסוק 26!

פרק כ"ח

שאלה 1

בפרשה,
6 ברכות הפותחות ב"ברוך",
ו–
7 ברכות נוספות.
ציין מהן הברכות השונות

שבפרשה.

שאלה 2

חלק את הקללות שבפרשה לפי עניינים כמו חקלאות,
בריאות,
גלות,
אויבים ומלחמה,
מצור,

וכו'.
הערה:
אל תעתיק את הפסוק,
אלא את מספרו.

שאלה 3

"אשה תארס ואיש אחר ישגלנה"
(30).

רמב"ם,
מורה נבוכים ג',
ח':

וכבר ידעת גודל האיסור שבא אצלנו בנבלות הפה,
וזה גם כן מחויב שזה הדיבור

בלשון הוא מסגולות בני אדם,
וטובה גמל הא–לוה לאדם.
ואין צריך שנשתמש

בטובה ההיא אשר נתנה לנו לשלמות – ללמוד וללמד – בגדול שבחסרונות ובחרפה

השלמה … וכל מי שישתמש במחשבתו או בדיבורו בדבר מענייני החוש ההוא,
אשר

הוא חרפה לנו,
עד שיחשוב במשתה או במשגל ביותר מן הצריך לו או יאמר בו

שירים – כבר לקח הטובה אשר גמלו א–לוה אותה והשתמש בה ונעזר בה במרי

הגומל אותו ועבור על מצוותיו…
ולי גם כן טענה וסיבה בקריאת לשוננו זה "לשון

הקודש"
… מפני שזה הלשון הקדוש לא הונח בו שם כלל לכלי המשגל…
אלא

ידובר בהם בשמות משאלים וברמיזות…
והייתה הכוונה בזה שאלה הדברים אין

ראוי לזכרם שיושם להם שמות,
אבל הם עניינים שצריך לשתוק מהם…
ואל יטען

"ישגול"…
כי "שגל"
הוא שם הנערה…
"נצבה שגל לימינך".
ואומרו "ישגלנה"
לפי

הכתיב,
ענינו:
יקחנה לנערה…

א.
מהו "הגדול שבחסרונות והחרפה השלמה"?

ב.
לאיזה שירים מתנגד הרמב"ם?

ג.
מדוע קרויה העברית "לשון הקודש"?
מהו ההסבר של רמב"ן בפרושו לשמות ל'
13?

ד.
פרש את פסוק 30 לפי רמב"ם!

שאלה 4

השווה במדויק את פרשת התוכחה,
בפרשת "בחוקתי"
ובפרשת "כי תבוא".
מצא את

העניינים המופיעים באחת מן הפרשיות ולא בפרשה המקבילה לה,
ואת הפסוקים המקבילים

שיש ביניהם שינויים.
עיין ברמב"ן לפרשת התוכחה בדברים,
וכן בביאורו לויקרא כ"ו 16,

והסבר את ההבדלים שמצאת.

שאלה 5

"תחת אשר לא עבדת את ה'
אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל"
(48).

רבי יוסף אלבו,
עיקרים ג'
ל"ג:

הדבר הנותן שלמות אל המצווה,
כדי שיושג על ידה התכלית המכוון בה – הוא

השמחה.
כי השמחה נותנת גמר ושלמות אל הדבר הנפעל,
עד שבאותה פעולה

עצמה כשתעשה בשמחה ובטוב לב תקרא מעלה,
וכאשר תעשה בעיצבון תקרא

פחיתות.
הנדיב,
כשיעשה פועל הנדיבות והוא שמח…
יקרא מעלה.
ואם יפעלהו

בעיצבון יקרא פחיתות.
… ואין בעולם פעולה יותר נכבדת ויותר מעולה שראוי

שיקובל עליה שכר … אלא עבודת ה'
יתברך,
ונמצא הכתוב מיעד העונש הגדול על

מי שאינו עובד השם יתברך בשמחה.
אמר משה:
"תחת אשר לא עבדת את ה'
אלקיך

בשמחה ובטוב לב מרוב כל,
ועבדת את אויביך".
תלה העונש על שלא עבד ה'

יתברך בשמחה,
לא על שלא עבד במוחלט.

א.
מדוע חשובה עבודת ה'
בשמחה,
ולא די בעבודה בלבד?

ב.
עיין בדברים ט"ו 10, והסבר את הפסוק לפי גישתו של בעל העיקרים.
הדרכה:
הסבר א.
לאיזה מחלקי הפסוק מתייחסים המילים "הדבר הזה".

שאלה 6

והיה כאשר שש … כן ישיש ה'
עליכם להאביד … (63).

רבי יוסף אלבו,
עיקרים ג'
ל"ג:

… אך הפועל הרע,
כדי שיגיע אל שלמות תכליתו,
ראוי שיעשה בשמחה.
אמר

הכתוב,
מיעד הרע אל שונאי ישראל על עברם על דברי התורה:
"כאשר שש ה'

עליכם להיטיב אתכם…
כן ישיש עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם…"
אבל

כדי שלא יובן שהשם יתברך,
שהוא טוב גמור,
ישמח בעשיית הרע,
אמר הכתוב "כן

ישיש"
שהוא מבניין הפעיל,
והוא פועל יוצא,
ורוצה לומר שה'
יתברך לא ישמח

בעשיית הרע חלילה…
אולם בפועל הטוב תלה השמחה בו יתברך,
ולא אמר

"ישיש"
שהוא פועל יוצא,
אבל אמר "כי ישוב ה'
לשוש עליך לטוב,
כאשר שש על

אבותיך",
והוא פועל עומד.

א.
מדוע צריך העונש להיעשות בשמחה?
(ר"י אלבו בשאלה 5).

ב.
מה ההבדל בין "ישיש"
ל"ישוש"?
העזר ברש"י לפסוקנו?

שאלה 7

"ובגויים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח"
(65).

מדרש רבא,
בראשית ל"ג ח':

"וישלח את היונה…
ולא מצאה מנוח"
יהודה בר נחמן בשם רבי שמעון אמר:
אילו

מצאה מנוח לא הייתה חוזרת.
וכמותו:
"היא ישבה בגויים לא מצאה מנוח"
– אילו

מצאה מנוח לא היו חוזרים וכמותו:
"ובגויים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח"…
הא

אילו מצאו מנוח – לא היו חוזרים!

א.
לאיזו תופעה בדורנו מרמז המדרש?

ב.
מצא עניין דומה – אבל בכוון הפוך – בויקרא,
בחוקתי כ"ו 32. ב.
ענה לפי פרוש רש"י לפסוק שם!

פרק כ"ט

שאלה 1

חלק את הפרק ותן שם לכל חלק מחלקיו!

שאלה 2

"ולא נתן ה'
לכם לב לדעת ועינים לראות"
(3).

רמב"ם,
מורה נבוכים ב',
מ"ח:

כל דבר מחודש אי אפשר לו מבלתי סיבה…
ולסבה ההיא סיבה…
עד שיגיע לזה

לסיבה הראשונה:
רצון הא–לוה ובחירתו.
ומפני זה יחסרו הנביאים פעמים בדבריהם

הסיבות ההם האמצעיות כולם,
וייחסו זה הפועל האישי המתחדש אל הא–לוה…

דע,
כי הסיבות הקרובות אשר מהם יתחדש מה שיתחדש,
אין הפרש בין היות

הסיבות ההם עצמיות טבעיות,
או בבחירה או במקרה.
ורצוני לומר בבחירה –

שתהיה סיבת המתחדש ההוא בחירת אדם – …שזה כולו יוחס לא–לוה בספרי

הנביאים…

א.
כיצד אומר משה כי ה'
לא נתן לישראל לב לדעת,
והרי עניין זה ב.
בבחירתו החופשית של כל אדם?

ב.
עיין ברש"י ובאבן עזרא.
כיצד פרשו,
ומי מהם פרש כרמב"ם?