ש
הרב משהפיינשטיין
ודרכו בהלכה
יוסףיצחקליפש"ן
פרק מתוך הספר
חלבגוי
בהוצאתבית ראובן מס
0.00.11ןט11ט]1855א".הליל
ירושלים תשס"ז' 2007
דעת -אתרלימודי יהדות ודוח
".6881.80.11חי~ו
ו—
1
4
ש
ט
ם
ע
(
5
ט
י
א
ע
כ
%
פ
ד
*
) .
ר
כ
)ש
נ_
פ
נ
נ
נ
חלבגוי
מבוא :דמותו של הרב
בשנת תרצ"זהגיעמרוסיהלניו-יורקמי שעתיד להיות_הפוסק הגדול
שליהדותארצותהברית ,ולמעשהגדולהפוסקים במאההעשרים :הרב
משהפיינשטייןזצ"ל.
הרב נולד באוזרה שברוסיה הלבנה בז' באדר התרנ"ה ( .)1895כבן
למשפחתרבניםמיוחסתהואלמדלארקבישיבות(אצלהרבאיסרזלמן
מלצר בסלוצק ,ואצלרבי פסח מקוברין) אלא גם אצלאביו ,הרבדוד
פיינשטיין,ואצלדודו,הרביעקבקנטרוביץ.הואכיהןברבנות-בלובן(גם
היאברוסיההלבנה)ובאוזרה,עדהגירתולארצותהברית,בעקבותלחצי
המשטרהסובייטי.עםהגעתולניו-יורקהואהוזמןלעמוד בראשישיבת
'תפארתירושלים' ,שהפכהבהנהגתו לאחתהישיבותהמעולותבמדינה,
בהלאהתבססועדייןמוסדותתורהרבים.
שנים רבות עמד ר' משה בראש הישיבה ,ובמקביל הפך ,באמצעות
תשובותיו שבכתבובעל-פה,לפוסקהמשיבהגדול שלהתקופה.חיבורו
אגרות משה (שהחללצאתלאורבתשי"ט)הואמספריההלכההחשובים
ביותרשנכתבובדורותהאחרונים,ותלמידיחכמיםמכלהחוגיםמסתמכים
על פסיקתו .ההערצה לה זכה הביאהלמינויו כנשיא אגודת הרבנים
האורתודוכסים באמריקה ולנשיא אגודת ישראל באמריקה ,תפקיד בו
שימשעדפטירתו ,במשךיותרמעשריםשנה.הואנפטרבשנת התשמ"ו
()1986ונקברבארץישראל.
ממשיך ומחדש
גישתוההלכתית שלר' משהטעונהעיוןוניתוח,וזאת נעשהלקמן .אך
איןצורךבניתוחכדי לעמודעלייחודה הפשוט של דמותו שלר' משה
ושל פסיקתו :האיש ,שבא ממסורת פסיקה ליטאית מבוססת ,ושצמח
בעולםיהודישלמחויבותדתיתעמוקהולמדנותמפוארת,עבראלהעולם
החדש-שהיה חדשבכלמובן:עולםמודרני,עולם שלשפע,עולםנטול
מסורת,עולם שבוהקהילההיא מושגוולונטרי.עולם שעבוררביםהיה
מקוםבו התורהההיא ,שבאה משם ,כבראינהרלוונטית.והנה ,ר' משה
אחזבשניהקצוותהללובדרךישירהותמימה:הואלקח אתאותהמסורת
פסיקה ,את אותו עולם למדני ,והתעקש לשתול אותו מחדש באדמה
ן 13ן
רשו"ת
החדשה .במקום להתעלם מהעולם החדש והמבלבל ,התייחסאליו ר'
משהכאלהמציאותהנתונה,אליהיש לתתמענההלכתיותורני .הקורא
ב'אגרות משה' פוגשמיד את העולם המודרני על כלמאפייניו-בלי
לחושכלנימה שלתרעומתעלהשינויאונוסטלגיהכלפיהעולםשהיה
ואיננו .ר' משה היה פוסק-משרת ,הרואה בעמלו חובה כלפי הקהילה
וכלפי המסורת ,חובה פשוטה אותה יש למלא בתמימות וביושר .את
החובההזומילא בהתאםלאותןדרכיםותפיסותשינק ממסורתהפסיקה
האשכנזית-ליטאית ,מסורת שכמעטונכחדהבדורשאחריהשואה.
גאוןונלבב
ר' משה נודע באישיותו הנלבבת .הוא הקשיב לכלמי שפנה אליו
בתשומתלב מלאה,והקפידלסגור אתכלהספריםהפתוחיםלפניוכדי
לא לתת לפונה תחושה שהוא מהרהר בדברים אחרים.בני משפחתו
מספרים,שלמרותזמנוהיקרכלכך ,בשלשקדנותוהעצומה,תמידהשיב
לפוניםאליו -גם אםהיה מדובר בדברים של מה בכך .גם כאשרהיה
כבר פוסקידוע,היואנשים שהמשיכו להתקשראליוכדי לברר אתזמן
הדלקת הנרות בערב שבת ,אואפילוכדי לתרגם סתם מכתב מרוסית,
ור' משהמעולםלאסירב.הואהיהעניובאופןקיצוני,ומעולם לאהיה
מודעלהערצהשרוכשיםלו.כשנכנסלאולםואנשיםקמולפניו,הואהיה
מפנה אתראשולאחוריולראותבפנימיקמים.
ענוותנות טבעיתזו לא מנעה ממנו מלהבין את מעמדו כפוסק מרכזי.
הוא התמידלהביע אתעמדותיו באומץ רב ,גם כאשרהיה הדבר כרוך
באיומיםעלחייו.
הרב משהפיינשטיין שימש כרב-קהילהבזמן שהותו בבריתהמועצות,
ואילו בכלשנותיו בארצות הברית שימש כראשישיבה.שניתפקידים
אלהנמזגובובהרמוניה :הואהיה רב הקשובלבני עדתו בסבלנותרבה,
המבין אתצרכי האדם הפשוט ואת דרך חשיבתו; בד בבד הואהיה גם
ראשישיבה הנדרשלהלכה מתוך הבעת עמדהלמדנית,היורדת לשורש
כל סוגיא תלמודית .כראש ישיבה הוא היה קשוב לתלמידים קטנים
וגדולים כאחד,כמחנךמעמיקומסור.
ן 114
חלבגוי
בקיאותו בש"ס ופוסקים היתה נדירה וכזו היתה גם בקיאותו בתנ"ך.
אחיינו ,הרביחיאל מיכלפיינשטיין זצ"ל ,סיפר שבצעירותו כששהה
בארה"בנתבקשלאתרמקורותמןהמקראלמאמרמסוים,והואפנהלדודו
על מנת לשאול ממנוקונקורדנציה .לר' משה לא היתה קונקורדנציה,
אבל הוא ביקשמאחיינושישאיר אצלו את המאמר .למחרתקיבל הרב
מיכל את המאמר כשכל המקורותמצוינים בו ,והכל באמצעותזכרונו
הנפלא.
ברבפיינשטייןנמזגוגאונותופשטות,יראתשמיםוסובלנות.סגולותיו
באולידיביטויבפסקיההלכהשלו .באחתמהןהואמתנצלעלכךשהוא
נענהלבקשותיהם שלאנשיםהמבקשיםשיברךאותם:
הנהבאתילבארהענין מהשזה הרבהשניםשבאיםאינשי=1אנשימו
אלילבקששאתפללעליהםלהשםיתברךעלכלצרהשלאתבואח"ו,
ושאברכםלכל דברהצריכים-ביןבבריאותהגוף,ביןשיברך השם
יתברךאותםבבניםובנות,ביןבפרנסה,ביןבהצלחהבתורהובעניני
הגוף והנפש,ובכל משאלות האדם.ואני עושהרצונם ומברך אותם
ומתפלל בעדם ,אף שידועלי מךערכי וקטנותי בתורה ובמעשים
טובים ,שודאיתמיהי =1תמהימ 1על זהאינשי =1אנשימןהמכירים
אותי …נמצאלפיזהשמי שמבקש מחברומי שהוא אף אדם פשוט
ואףאינונזהר במצוות כל כך ואףעודלגרועים מאלו ,אם אך הוא
מאמין בהשםיתברך,ביןשביקשובעל פהביןשביקשובכתב,צריך
להתפללעבורו להשםיתברך ,דאפשר שהשםיתברךיחושלתפילתו
ולברכתומאיזהטעם,כיהואיודעוזוכרכל מעשה ומחשבה שלכל
איש ואיש ,ואפשר שיש לואיזה זכות שיקבל השם יתברך תפילתו
בשבילזה.
וגםזה גופא שמצטערבצערו של חברוורוצה בטובתו,מקייםבזה
מצות ואהבת לרעך ,הוא זכותששייך שיקבל השי"תתפילתו .וכל
שכןכשהואחכם…
ולכן מאחרשאיכא=1שישןחיובמדינא=1מןהדין1לכל אדםלהתפלל
בעדחברוולברכואףכשיודעמעצמוצערחברו,וכלשכןכשמבקשין
ממנו,הרימהוייכאני להתפלל ולברך להמבקשיםאותי בכל אופן.
ואף שמהשמבקשיןאותילהתפללולברכםהוא מחמתשמחזיקיןאותי
1151
רשו"ת
לחכם,הרילאיועילכלוםכשאומרלהם שהםטועיןמשוםשעדייןלא
הגעתילחכמה,שאדרבהעודאגדלאצלםמחמתזהשיאמרושהואמצד
ענוה.וגםהאלאשייךלהכחישאתהמציאות,שנתפרסמתיבעולםלשם
חכם מצדשאנימחזיקישיבהואומרשיעורים,ומןהספריםשחיברתי.
מכל מקוםכיון שהחולהמהזיקאותילחכם…ובזכותאמונתוכדברי
חז"ליקבל השםיתברךגםתפילתיוברכתי (שו"ת אגרות משהיורה
דעהח"דסימןנא).
דומני שאין צורך להרחיב מעבר לתשובהזו .דברי הרב מדברים בחן
בעדעצמם.
ן )ד,
ן
16,
חלבגוי
דרכוההלכתית של הרבפיינשטיין
הרב משהפיינשטייןהיה גדול הפוסקים במאה העשרים ואחדמגדולי
ההלכה שקמו לעם ישראל בכל הדורות .גדלותו מתאפיינת לא רק
בפסקיהלכהעקרוניים,שבזכותםניתןמענהלהתפתחויותהטכנולוגיות
והתרבותיות שחלו בעת החדשה ,אלא אף בעמדה מגובשתומודעת של
ההגותההלכתית,הגותהמשולבתבפסיקתו.
קיימותשתיגישותבפילוסופיהשלההלכהעלמקורהסמכותשלהפוסק
ומעמדובהיסטוריה.עלפיגישה אחת,לפוסקמוענקת סמכותמכוננת.
הכרעותיו בהלכההןהיוצרות את ההלכהולפיכךהוארשאילחלוקעל
כלמי שהיהלפניו .האמת ההלכתית היא אמתיחסית לפוסק עצמו.
אין אמתמידה מוחלטת שהפוסקצריך להתאים את עצמואליה ,מעבר
להתאמת פסק ההלכה לטקסטההלכתיהקיים.
הגישההאחרתהיאשלפוסקמוענקתסמכותבירוריתבלבד.תפקידוהוא
להתחקותאחר האמתההלכתיתהא-לוווית,המוחלטת ,אמתשהיא אחת
בלבד .יכולתולהגיע לאמתזותלויה ביראת השמים שלו .האפשרות
שהוא יחלוק על קדמונים אינה קיימת ,משום שבדרך כלל מתחולל
תהליך שלירידת דורות ויראת השמים פוחתת והולכת .רק במקרים
נדירים דוגמתהגאוןמוילנא ,אפשרשיקוםתלמידחכםהגדול בחכמתו
וביראתומקודמיו,ואזהוארשאילחלוקעליהם.
ר' משה תפס את הפסיקה כמעשה מכונן .לדעתו התורה שבעל פה
היא הפרשנות של עםישראל לתורה שבכתב,והפסיקה המתגבשת של
מכלולהפוסקיםהיאזושמכוננת את ההלכה .התגבשותזועשויהלהיות
ממוסדתבמנגנוןחקיקתי מוסררכפי שהיתההסנהדרין; אךהיאיכולה
גם להתגבש באורחספונטני ,מתוך מכלול הפסיקות שלאנשי ההלכה.
התגבשות ההלכה נשענת על התקבלות הפסיקה על העם ,וברגע שזו
מתגבשתנשללתמן הפרטהיכולתלחלוקעליה.
מכאןנובעתדעתו שלהרבפיינשטייןשבאופןעקרוניאיןמניעה שפוסק
בדור מאוחריחלוקעלפוסק שקדםלו,כלזמןשפסיקתו של הקודם לא
זכתה להתקבל עלהציבור .ההנחה המקובלתשאין חולקיםעל פסיקת
הראשוניםנכונה רק במקרה שפסיקתם זכתה להתקבלעלהרוב.
רשו"ת
תפיסהזו שלר' משהנוטהבעיקרון לאפשרות הראשונה,המכוננת ,אך
איננהקיצונית.ניתןלכנותאתגישתוההלכתיתכתפיסהאקזיסטנציאלית,
הנשענת במירה רבה על דברירבי יהושע "לא בשמים היא" .תפקיד
הפוסק,לדעתו,הוא למצות את דעתוהאישיתולא לנסות ולדבר בשם
האמת המוחלטת ,אולם עמדהזו לא נובעת מתפיסה פוסט-מודרנית
של האמת .הוא לאהטיף לאמתיחסיתאו לאמתסובייקטיבית .עמדתו
איננה עמדהאפיסטמולוגית אלא עמדה פרקטית .הוא לא פקפק לרגע
בקיומה של אמת מוחלטת ,אלא שלדעתו ,הפוסקצריךלפעול במסגרת
שלהאחריותשמוטלתעליוותולא.
לאחרשהפוסקממצהאתכישוריובלימודהנושאההלכתימותרלולהסיק
מסקנות,גםאםהןאינןעולותבקנהאחדעם האמתהאבסולוטית.פסיקה
שישבהאחריותנחשבתלדין אמתגםאםאינהכזומבחינהאונטולוגית.
האמת ההלכתית ורקהיא בלבדהיא אמתיחסית,יחסית לפוסק .על
המציאותלעומתזאתחלותאמותמידהאובייקטיביותיותר:
אבלאיכא=1ישןעודעניןגדולשאףבתחלההשנידעותולפעמיםעוד
יותרהםדבריתורה ממש ,כהאדאיתא=1כפישיש,שכתובןבערובין
דףי"געלמחלוקתביתשמאיוביתהלל",יצאהבתקולואמרהאלו
ואלודבריאלקיםחייםהןוהלכהכביתהלל";הריאף שהלכהכבית
הלל מכל מקוםגם דעתביתשמאי הםדבריאלקיםחיים .ומטעםזה
פשוטעלמי שקם בבקרויודעשבהזמן שעד התפלהילמודרקדברי
בית שמאי ולבארדבריהם,צריך לברך ברכת התורה ,משום שהם גם
כלדבריתורה ממשותורתאמת.וכןהואבכל המחלוקתשבמתניתין
=1שבמשניותןוברייתותובשניהתלמודיםבבליוירושלמיואףדברי
הגאונים .ואף בגדולימ דבזמננו =1שבזמננון שייך זה ,שבחזקה
דלומדים לשמה =1שחזקה עליהם שלומדים לשמה; …אבללענין
מעשהנסים לגאולתמצריםהיה בשם המפורש שאמר השםיתברך
באמירה השלישית כה תאמר אלבני ישראלוכן כל התורה כולה
(שו"תאגרות משהאורחחיים ח"דסימןכה).
הרבפיינשטייןמסביר אתהשוני בשמות האלתוך שהואמבחיןביןשני
סוגים שלהנהגותאלוקיות .האחתהיאזו המאפשרתפלורליזםהלכתי,
ועלפיהכלעמדההלכתיתנחשבתלאמתומקבלתמעמד שלתורה.שמו
של האלבהנהגהזושונהמהנהגתובעשייתניסים :שםהואפועלעלפי
חלבגוי
האמת המוחלטת ושמו הוא השם המפורש .במקרה של פסיקת הלכה,
עלכלפנים ,האמתנקבעתעלפי אמתמידה אחת-לימודתורה לשמה
שמשמעולימוד המשתדללמצות אתהדיןבכלכוחו שלהפוסק:
דהאמת =1שהאמתן להוראהשמחוייב להורותוגם מקבל שכר הוא
כפישסובר החכםאחריעיונובכלכוחואף שהאמת ממשאינוכן…
ומאחרשנתברר שהאמתלהוראההואמהשנראהלהחכםאחרישעמל
ויגע לברר ההלכה בש"ס ובפוסקיםכפי כחו ,בכובד ראשוביראה
מהשם יתברך ,שכן יש להורות למעשה וזה מחוייב להורות ,גם
החכמיםשבדורהזהישלהחשיבםהגיעולהוראהומחוייביםלהורות
משום שהוראתם נחשבדין אמת (הקדמה לשו"ת אגרות משה ,חלק
אורחחייםא).
הפוסקפועלעלפייכולתואחריעיוןבכלכוחו.הרמהההלכתיתהנדרשת
מן הפוסקאיננה נשענתעלפי מבחן הדורות אלאעלפימידתיכולתו
ללמודביסודיות אתהמקורותהתלמודיים,גם אם רמתאותופוסקאינה
שווהלפוסקיםשהיולפניו.
לשווגלפיתקדימים
תפיסהזו של הרבפיינשטיין אפשרהלו לקבל הבעת עמדה הלכתית
הסותרת עמדות של פוסקים קדמונים .מעמד הפסיקה איננו תלוי
בגדלות הפוסק אלא בנכונותהפונים אל הפוסק להסתמךעליו .הפוסק
מצווה,בכלמקרה,ללמוד אתהסוגיאההלכתיתביסודיות ,אתהמקורות
התלמודייםואתהפוסקיםשהתיחסולסוגיאהתלמודיתולא להסתמךעל
תקדימיםבלבד .לאחר שעשה זאתהואמצווהלהביע אתדעתו:
ומה שכתבידידיאיךרשאיםאנולסמוךעלחדושיםכאלושבארתי
למעשה ,ובפרט שהוא נגדאיזה אחרונים ,הנהאני אומרוכי כבר
נעשהקץוגבוללתורהחסוחלילה,שנפסוקרקמהשנמצאבספרים,
וכשיזדמנושאלות שלאנמצאיםבספריםלאנכריעאותם,אףכשיש
בידנולהכריע?
ודאילעניותדעתי אסור לותרכל.דודאי עודיגדיל תורה גם עתה
בזמננו,ומחוייבכלמישבידולהכריעכלדיןשיבאלידוכפי האפשר
לו בחקירה ודרישה היטב בש"ס ופוסקים בהבנה ישרה ובראיות
ן 119
רשו"ת
נכונות ,אף שהואדין חדש שלאדברואודותובספרים (שו"תאגרות
משהיורהדעה ח"אסימןקא).
הרב פיינשטיין רואה בעיון היסודי וביכולת ההכרעה העצמאית את
יסודות הפסיקה העיקריים .לדעתו ,הנחיה זו נכונה לא רק במקרים
שאין בהםתקריםבפסיקה ,אלא אף כאשר ההכרעה של הפוסקמנוגרת
לתקדים.חובתו שלהפוסק לחדשולהכריעהיאקיום שלמצוותתלמוד
תורהלהגדילתורהולהאדירה.הרבפיינשטייןמסתייגמהכרעהמסוגזה
אךורק במקרה שבוהתקדיםזכה להסכמהביןהפוסקים.לדבריו (שם),
התיחסותרוגמטיתבפסיקההיאזוהזוכהלגנאיבתלמוד:
ואףבדין הנמצא בספרים ודאי שצריך המורה גם כןלהבין אותו
ולהכריע בדעתו קודם שיורה ,ולא להורות רק מחמת שנמצא כן,
דהויזהכעין'מורהמתוךמשנתו'שעלזהנאמר'התנאיםמבליעולם
שמורין הלכה מתוך משנתם' -בסוטה דף כ"בעיין שם בפרש"י
,דכיון ראיןיודעין טעמי המשנה פעמיםגורמין שמדמין לה דבר
שאינודומה…הלכךמוריןהוראותטעותן.
ואף אםהכרעתולפעמיםנגדאיזהגאוניםמרבותינוהאחרונים -מה
בכך? האודאי שרשאין אף אנו לחלוק על האחרונים וגם לפעמים
עלאיזהראשונים כשישראיותנכונות,והעיקרגםבטעמיםנכונים.
ועלכיוצאבזהאמרואיןלדייןאלא מהשעיניורואותכמפורשבבבא
בתראדףקל"אעיי"שברשב"ם,כיוןשאינונגדהפוסקיםהמפורסמים
בעלי השולחןערוך שנתקבלו בכלמדינותינו.ועלכיוצא בזה נאמר
מקוםהניחולהתגדרבו.
פסיקה הנשענת על תקדימים נחשבתבעיני הרב פיינשטיין כפסיקה
פסולה .בדומה למהר"ל מפראג בזמנו (נתיבות עולם ,נתיב התורה,
פרקסו),סברהרבפיינשטיין שעלהפוסקללמוד אתהסוגיאההלכתית
מתוך מקורותיה -המשנה והתלמוד ,עדכדי הזדהות אינטלקטואלית
עם נושא הפסיקה .האחריות מוטלתתמידעל כתפי הפוסק והואאיננו
רשאי להשען על כתפי פוסקים אחרים.זו גם הסיבה שהרבפיינשטיין
התנגד לפרסום מסקנות של פסקי הלכה שאינן נלוותלדיון ההלכתי
עצמו .הסתמכות על ספר הלכה שישבו תקציר של פסקי הלכה בלבד
ואין בודיון בהכרעות ההלכתיותובנימוקי הפוסקיםאינוראוי ,משום
שהדיוןוהעיוןהאינטלקטואליהכרחייםלפסיקתהלכה:
ן 120
חרבגוי
כתבתישאינירוצהשידפיסוספרשנלקט משו"תאגרות משהשיהיו
שםרק מסקנתהדינים למעשהבלאהטעמיםוהמקורות.והטעמלזה
כייודעאניפחתערכישאיןבידיעתיכלהש"סבשניהתלמודיםבבלי
וירושלמי ,וכלדברי הפוסקים ,וכל שכן דברירבותינו בפירושיהם
וחידושים שעל גפ"תו=גמרא ,פירוש ,תוספות] וחשוכות ,שיש גם
שלאראיתים .אבל סמכתי עלזהשביררתי ההלכהכפיכוחי ,שזהו
העיקרלהוראה…שבאופןזההננירק כמלמדההלכה ,שהשואליעיין
בעצמוויברוקויבחר…ולבדזהאיןליאחריותעלזה.
אבל כשסומךעל מסקנת הפסקיםשליבתשובותי שנדפסו ,שנמצא
שאניהואהפוסקבזה,מסופקניאםישזהבכוחי .דהא=1שהרין סתם
רשותלהוראה הוארקלהעובדות שבאולידי,ולאעלעובדות -אף
כאלו שאירעבמקומותאחרים,אףשהיהזהבאותוזמן ממש(שו"ת
אגרות משהיורהדעהח"דסימןלח).
כאמור ,לפוסק ניתנת עצמאות רבה בהכרעת פסיקתו ,אבל אסור לו
לצאת נגד הפסיקות המקובלות או כלשונו "נגד הפוסקים המפורסמים
בעליהשולחןערוךשנתקבלובכלמדינותינו".
תפקיר העםבפסיקה
דבריםאלהמעידיםעלתפיסתואתהמעמדשניתןלקונסנזוסשלהפוסקים
בהלכה .העםלדורותיולומד אתהתורה באמצעותמוריו,והכרעותיוהן
שמכוננות אתהתורה שבעל-פה.בין העםוביןמורי ההוראהמתקיימת
דינמיקה של שאלות ותשובות ,קבלהוסירוב .ההלכההיאזו שמתקבלת
על העם בסופו של דברוהיא מתכוננתמן המתחשבדינמיקהזו.למורי
ההוראהאין אפוא מעמד נפרדמן העם ,שכן הכרעותיהםזקוקיםתדיר
לאישורו .מעמד התקדימים בהלכהתלוי בתנאי שהםעדיין מקובלים
על העם .פסקי הלכה שאינם מקובלים עוד ,אינם מחייבים מבחינה
הלכתית.
זהוגםסוד המעמדשניתןלבעלי השולחןערוך,קרילרבייוסף קארו,
הרמ"אונושאיכליהם .הסמכותהקודיקטיבית שלהם נזקפתלהתקבלות
הרחבה של פסקי ההלכה שלהם ממש כמו סמכותו של התלמוד עצמו
-התקבלותו כמקורההלכתיעלידיהעם.
ן 21ן
רשו"ת
קריטריון זה הוא גם יחסו לקבלה .הרבפיינשטייןהתייחס בכבוד רב
לקבלה,אךסירבלהעניקלה מעמדעל,ובחן אתהמקורותהקבלייםעל
פיאותםכלליםהמקובליםבמסורתההלכתית.ספרהזוהרשנחשבבעיניו
למקורתנאי ,נתפסבעיניו כספרותהתנאים.כתבי האר"י ,לעומתזאת,
שהתחברו במאה הט"ז ,נתפסיםבעיניו כשקולים לחיבורים הלכתיים
אחרים מאותהתקופה:
הנהפשוטשהקבלהתכריעהואס'הזוהרוהתקונים שהםדבריתנאים
אבלכתביהאר"י ופע"חעפריעץחיים)אף שגדול מאד ,הוא כאחד
מכלהפוסקיםשרשאיןלחלוקעליו אףבדברי הקבלהולאלנויתמי
ריתמי=,יתומים שליתומימן לומרמי גדול ממי .לכןאין דבריו
מכריעיןיותרמכלרבותינו(שו"תאגרותמשהאורחחייםח"דסימןג).
מכאןגם מתבררמקורהסמכותההלכתית שלהמנהג.המנהגהואהלכה
עממית ,והעם הוא מקור הסמכות ההלכתית .כל זאת במקוםבו המנהג
אינו סותר את ההלכה ,ולמנהג בסיס הלכתיהגיוני .בתשובה לשאלה
על המנהג למחואכפיים בשבת חרף המשנה האוסרת זאת ,טוען הרב
פיינשטיין שהעובדה שטעם התקנה אינו תקף עוד בימינו מצטרפת
להצדיק את המנהג המתיר (שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ב
סימן ק) .מדבריו שם עולה ,שהעובדהשניתן להניח שקיימת הסכמה
שבשתיקה של כל החכמים לבטל את תקנת החכמים מתקופת המשנה,
שקולהלמעיןסנהדריןוירטואלית .במקום שבויש הסכמהכזו ,בכוחה
לבטל תקנה שלקדמונים.
את המנהגבוחן הרבפיינשטייןכפי שהואבוחן כל דעה הלכתית .הוא
צריךלהיות בעלהיגיוןהלכתיולעמוד במבחןהשיקולההלכתי .מנהג
שאיננו עונה לתנאים הללו הוא מנהג בטעות.ניתן לעמוד על שיקול
מעיןזהבהתיחסותושלהרבפיינשטייןלשאלתהשימושבמקלחתבשבת
בימיהקיץ החמים .הקהילות האשכנזיות נוהגותאיסור של רחיצת כל
הגוףבמיםקרים בשבת ,אבללדעתו,איסורזהחלעלרחיצהבבריכהאו
באמבטיה.השימוש במקלחתלאהיהקייםעד העת החדשה ,משום שלא
הייתהקיימת חלוקתמיםלבתים,ולפחות לא בצנרתשישבה לחץמים
המתאיםלטכנולוגיהזו.לפיכך התקנה לא חלהעלהשימוש במקלחת:
חלבגוי
וא"כלאמצינוכללשאיכא=1שיש]גםמנהגכזהלאסורליחןעלגבי
ראשווגופומיםקרים להקר בשבת שהואענין להתקלח מהמקלחת
(שאור ([shower=lשאיכא בכלבית שבפה =1שרובהאנשימן .אבל
מ"מירוע שרובאדאינשי מעצמן בלא הוראהאיןמתקלחין בשבת,
ולאירוע אם הוא מטעם שברוב השנה הא מתקלחין במים המין
מהמקלחת …ומצד זה נמנעו אף מלהתקלח בשבת בימות הקיץ
החמים להקר אף שהוא רקבמיםצוננין,ואולי הוא מצד שהחשיבו
זה לעובדא דחול שאם הואמניעה מטעמים אלויש להחשיבאולי
זה למנהג .אבל אפשר שהוא גם מחסרוןידיעה לחלק ,שא"כאינו
בחשיבות מנהגכלל דהוא כמנהגבטעות( .שו"ת אגרות משה אורח
חיים ח"דסימןעה)
הרבפיינשטייןדן במנהג לאסור את השימוש במקלחת כמנהג חדש
וככזההואבוחן האםמנהגזהיוצראיסור חדש .לדעתו ,אפשר שמנהג
זהנשעןעלהנחהמוטעיתשדין מקלחתכדיןאמבטיהולפיכךזהומנהג
טעותשאינומחייב.
עמדתו המתמקדת באדם הפוסקולא באמת המוחלטתעקביתגםביחסו
לכליבדיקהמודרניים.הרב משהפיינשטייןהתנגדלשימושבמיקרוסקופ
לאבחוןתולעיםבמזוןאובכלימרידהלאבחוןריבוע שלתפילין:
צמצום ברבוע של תפילין ולענין ריבוע התפילין שאין למדוד
במיקראסקאפ ברור ופשוט …והכוונה שאף זה הוא ריבוע הכשר
לכתחלהאףלמהדריןביותר,וגם כשרומהודריןאף אםיזדמןריבוע
אמתיממש,וכןכאןשהלכהדאי אפשרלצמצם=1שאי אפשרלדייק],
ובכל דבר שאמרה תורה מדה הכשירה תורה אף לכתחלה כהמדה
שמודדיןהאינשי=1כמידהשאנשיםמודדיםבה]…ולאשייךלמיפלג
=1לחלוקןעלזהכיהריאףהתנאיםואמוראיםלאיכלולצמצם(שו"ת
אגרות משהיורהדעה ח"גסימןקכ).
כליהאבחוןההלכתיים הםהכליםהטבעיים .מהשמעניין הוא ההוכחה
של הרבפיינשטיין .לא יתכן ,לדעתו ,שהתורהחייבה שימוש בכלים
משוכללים יותר .הדרישה לכלי בריקה משוכללים מניחה שהתנאים
והאמוראים לאנהגו כשורהולפיכךיש לדחות אותה.אי אפשר לקבל
הנחההלכתיתהפוגמת בשמם שלצדיקיםבהיסטוריההיהודית:
123 1
רשו"ת
כי לא הוזכר זה בגמרא וכל הדורות הכשרים הגאונים והצדיקים
והחסידים לא השתמשו במיקראסקאפ=,במיקרוסקופ ,וברור שהם
קיימוכלדיניהתורהולאנכשלובשוםדבראףבאונס (שו"תאגרות
משהיורהדעה ח"בסימןקמו).
תפיסת הרבפיינשטיין את ההלכההיא אפואתפיסהאתיתותיאולוגית.
לדבריו,הסיבהשכליהאבחוןהפרימיטיביים תקפים גםבימינו ,נשענת
עלהוכחה מאורחחייהם שלהחכמים.לדבריו ,לאיתכן שהא-להכשיל
אתהחכמיםבעבירה,ולפיכך מהשהיה טוב להם טובלנוגםכן .אורח
חייםמודרניאינויכוללשנותאתדרישותההלכהואתכליהאבחוןשלה,
משוםששינויבתפיסתהדרישותידרוש מאתנו לערערעל צדקתם של
החכמים.מןהטעםהזההואנמנעלהמליץעלספרשעסקבחומרהיתירה
בהלכותתולעים .עלפי מסקנות אותו הספר ,ירקות שהיה מקובל עד
כה לבדוק בדיקה שטחית נמצאונגועיםבתולעים .הרבפיינשטיין לא
היהמוכןלהסמיך אתידיועל ספר שמוצא פגם בכשרות שהיתהנהוגה
כדורותהקודמיםוסירבלהוסיף מכתב המלצהלספרזה.
מושגיתונאיבית
שיטתו ההלכתית מתאפיינת בשתי תכונות.היא פסיקה מושגית מחד
ונאיביתמאידך.הרבפיינשטייןסברשכלהכרעההלכתיתצריכהלנבוע
מתוךהזדהותמלאהעמה,ולפיכךאסור שתסתמךאךורקעלתקדימים.
בכל אחתואחתמפסיקותיוהוא טרחולמד אתהנושאכאילוהואהראשון
שמתמודדעמו,תוךגיבושעמדהפרשנית של המקורהתלמודיומקורות
מאוחרים יותר .את ההשוואה אל עמדות מקובלות עשה ר' משה רק
לאחרגיבושעמדתושלו,לפנישניגשלהכרעה.במקרים בהםהיהסבור
שמדובר בשאלות שלאנדונו בעבר ,לאהיססלהגיע להכרעה מקורית
משלו .בפרשנותו הוא התאמץ להגיע להגדרה מושגית של הטקסט
התלמודי,ועלידי חשיפת המושגהוא נקט אתהכרעותיו.
לעומת תפיסתו המושגית ,נקט הרבפיינשטיין גישה נאיבית לטקסט
התלמודי .הוא התייחס לכל טקסט תלמודי ברצינות גמורה ולא היה
מוכן לקבל פרשנות מושאלת.כמי שראה עצמוהולך כדרכו שלהגאון
מוילנא ,סברהרבפיינשטייןשאיןגמראיוצאתמידיפשוטה.כך,למשל,
חלבגוי
כאשר התלמוד מוצא לאיסורמסויים מקור בפסוק ,ראה ר' משה בכך
קביעהכיהאיסורהואאיסורמןהתורה.
התיחסותולמודרנה
הרבפיינשטיין היה אנושי מאוד ,ובעל מסירות מוחלטת לזולת ,אבל
התיחסותו כפוסק לבעיות הזמן הייתה מסורתית מאוד .הוא התייחס
לשאלותהלכתיותביסודיותרבהוטרחלברראתבלהפרטיםהטכנולוגיים
והרפואיים אצלאנשימקצוע,אבלאיןלראותאותוכפוסקמודרניובעל
מתודותפסיקהמוררניות .למעשה הוא לא הושפע משוםבחינהשהיא,
ביןמתודולוגית,ביןתפיסתיתפרדיגמטית,מןהתרבותהמודרנית.באחת
התשובותהואהשיבלהתקפותנגדועלההיתרשנתןלהפריהמלאכותית
(ובכךהיהמןהראשונים).הואתקף אתהמחמיריםכמושפעיםמתפיסות
זרותבעוד שהוא ראה עצמוכמחויבומושפעמןההלכהבלבד:
והערעורשלכבודתורתוהרמהעלזה בא מהשקפותשבאיםמידיעת
דעותחיצוניותשמבלימשיםמשפיעיםאףעלגדוליםבחכמהלהבין
מצותהשי"תבתוה"קלפיאותןהדעותהנכזבות ,אשרמזהמתהפכים
ח"והאסורלמותרוהמותרלאסורוכמגלהפניםבתורה שלא כהלכה
הוא ,שיש בזה קפידא גדולה אף בדברים שהוא להחמיר ,כידוע
מהדבריםשהצדוקיםמחמירים שעשו כמהתקנותלהוציאמלבן.
ואני ב"השאינילא מהםולאמהמונם,וכלהשקפתיהוארקמידיעת
התורהבלי שום תערובות מידיעות חיצוניות ,שמשפטיה אמתבין
שהוא להחמירבין שהוא להקל.ואין הטעמים מהשקפותחיצוניות
וסברות בדויות מהלב כלום אף אם להחמיר ולדמיון שהוא ליותר
טהרהוקדושה (שו"תאגרות משהאבןהעזר ח"בסימןיא).
הואתפס אתההשקפהההלכתיתכהשקפהעצמאיתשאינהתלויהבזמנה,
ואףכזושמכוננת את ההשקפההתיאולוגית.התיחסותולמודרנההייתה
פרקטית בלבד .הוא התנגד ,למשללהמליץלתמידיישיבהלהמיר את
תלמודםבלימודיםבביתספרלרפואה.הלימודיםלדעתואורכיםזמןרב
מדישאינומצריק אתהתבטלותםמןהתורה .הוא.לא ראהלנחוץלדאוג
לסיפוקרופאיםשומריתורהומצוות:
ן 125
רשו"ת
הנה ודאי טוב מה שכבוד תורתו הרמה משתדל בעניין מה
שהתלמידים אחרשגמרובהישיבה אתלימודיהחול שלהם,שעדיין
הםבניי"ז בערך ,רוצים לעזוב את הישיבה בהסתת היצר כאילו
שצריכיםכברלדאוגלפרנסתם.והואמשוםשהפרנסהדשייךשיהיה
להם גםמענייני תורה כמלמד ורבאין להם בזהסיפוק הנפש ,ואף
לא בפרנסה ממחשב (קאמפיוטער)וכדומה ג"כ לאיהיושבעירצון,
ורק מפרנסת חכמת הרפואה וכדומה רוצים .שבשביל זה צריכים
הכנהגדולה,לילךלמכללה(קאלעדז)תחילה,שיהיהיחדעםלימוד
הרפואהוכדומה-שהוא משך עשרשניםויותר (שו"תאגרות משה
יורהדעה ח"דסימןלו).
באותהמידההואהתנגדללימודי "חול"בישיבות.הצידוקהיחידבעיניו
ללימודמדעהיהלצורךפרנסהבלבד,ולצורךכזהלאנראהלושמוצדק
להקדישזמןרבכלכך כנדרשבלימודיםבאקדמיה:
וללימודאומנותנקיהוקלהאיןצורךבחסדהשי"תבמדינהזולהרבה
זמן ,ואדרבהבמדינהזו,ואףבכלהעולם ,כמעטכלהעשיריםנעשו
שלא משוםלימודאיזה חכמה ,לא רפואה ולא הנדסה(אינזינערע)
ולא אף חכמת החשבון .ואף אלו שהיו חכמים באיזה מקצוע ,לא
נתווסףלהןבשביל חכמתםאףלאפרוטה אחתיותר משארעשירים.
אלאהוארק ממתנת הקב"הלפיזכותוולפימזלו(שם).
הוא מצאזכותבלימודמדע אךורקלמי שעושהזאתבשעותהפנאיולמי
שאינויכוללהתרכזכלהיוםבלימודתורה:
ובדבר אלו שיש להם חשק טבעילעיין בשעות הפנויותבענייני
הבריאות וגםבענייני חכמות אחרותלידע מהם מה שאפשר לפום
ריהטא,אינירואהבזהשוםחיסרון ,אםאךלאיבטלמסדריהישיבה
אף לא המוכרחים אבלהראויים -מאחר שאיןעיונו בהם דרךעמקותודרךיגיעה רקבעיוןבעלמאבשעותהמנוחה,והואלועניין
הנאהואוליגםתועלת.
ואין צורך למה ששמעת בשם גדול אחד שאנשים כאלה אם אינם
ממלאים תשוקתם במקצתלאילמדוכראוי,שאיןלחושלזה .אלאגם
בלאזהאין שום טעםלהטילאיסורים בעלמא (שם).
חלבגוי
גם בשאלות שליחסלפמיניזםהיתהתפיסתומסורתיתביותר.הוא ראה
איום בעצם התנועה להלכה,בעיקר משום שלדעתותנועהזויונקת את
רעיונותיה ממקורותשאינםהלכתיים:
הנהבדברהנשיםהשאננותוהחשובות אשרבעניניהנהגותהמדינות
בעולםהןגםכןמהלוחמותיחדעםהתנועהכזועםהנשיםהלוחמות
בזה מכלהעמיםשבעולם,אבלנשיםאלושהןשומרותתורהרוצות
להכניס מלחמתן גם במה שנוגע לכמהדיני התורהויש מהן אשר
מתפללות בטלית וכדומה בעוד דברים ,ורוצה שאביע בזה דעתי
בעצם הדבר ואיך שיתנהג כתר"ה .והנה ראשית צריך לדעתכי
מעיקרי האמונה הטהורה שלנו שכל התורהבין שבכתבבין שבעל
פהניתנה מהקב"ה בעצמו בהרסיניע"י משהרבנו ע"הואי אפשר
לשנותאפילוקוץ אחדלא להקלולאלהחמיר…זה שהתורה פטרה
ממצות עשהשהזמןגרמההואמןהתורהוגםרבנןלאחייבוםכילא
ראובזהשוםצורךלחייבןואדרבהמשמעשהצורךהואלפוטרןדוקא
מהטעמיםשפטרתןתורה,ולבדטעמיהתורה שלאידועלסתםאינשי
=1אנשימ]אףלאלתלמידיחכמיםגדולים.
הרבפיינשטייןפותחבדחייה שלכלתנועה המבקשתלשנות אתתפיסת
העולם המסורתי שעוצב עלפי ההלכה .ההלכות נשענות על מסורת
הלכתיתואינן מושפעות מתפיסותעולם אחרות.פמיניזם מנסה לערער
על ההשקפהההלכתיתהמסורתיתולפיכךהואפסולככזה.מצדשני ,חש
הרבפיינשטיין -בשלרגישותו הרבה-בפגיעההאישית שנגרמת ממה
שנראהכמעמדנמוךיותרשלהנשיםבהלכה,והואטורחלהבהירשנשים
אינן נחשבות לחשובות פחותבעיני הא-למן הגברים,הן בקדושההן
ביכולתן להתנבא:
ושניתצריךלדעתכיאיןזהבשבילשנשיםפחותותבמדרגתהקדושה
מאנשים.דלענין=1שלעניין] הקדושה שוותלאנשים,לעניןשייכות
החיובבמצוות .שרק מצדהקדושהדאיכאן=שישןבישראלהואציווי
המצות ,וגם לנשים נאמרו כל הקראי =1הפסוקים בתורה 1דקדושה
=1של קדושה]ביןתחילתתנאי קבלתהתורה …ובכל מקום שנמצא
עניןקדושהדישראלנאמרגםלנשים,ולכןגםהנשיםמברכותבלשון
אשר קדשנו במצוותיו כמו האנשים ,אף על המצות שלא חייבתן
תורה;
רשו"ת
ורק שהוא קולא מאיזה טעמי השם יתברך שרצה להקל לנשים
כדלעיל ולא מצד גריעותא =1חיסרו7ן ח"ו ,ובהחיוביםבין איש
לאשתואיתא=1ישןחיובהכבודעלהאישלאשתוועל האשהלבעלה
בלאשוםחילוק,והרבהמהנשיםשהיונביאותוישלהןכלדינינביא
שבאנשים ,ובהרבהדברים נשתבחוביןבקראיביןבדברי חז"לעוד
יותר מלאנשים ,וליכא שום זלזול בכבודן ובכל דבר בזה שנפטרו
מלמוד התורה וממצוות שהזמ"ג =1שהזמן גרמן] וליכא כלל שום
סיבה להתרעםכלל.
וזהישלכתר"ה=1לכבודתורתוהרמה,כלומרלמכותבשלהתשובהן
להסביר בכל פעם ופעם ולהיות תקיף וחזק בדעתו שהוא כדיני
התורה למחות באלו הנשי =1הנשימן שאחר כל זה יעמדו בדעתן
האיוולת והעקושה שלא לשנות שום דברממנהגיישראלהקדושים
(שו"תאגרות משהאורחחיים ח"דסימןמט).
אחת הדוגמאות להתנגדותו להחדרה של יסודותפמיניסטיים להלכה
היאהתנגדותולמסיבת בתהמצווה.בניגודלדעתו שלהרביחיאליעקב
וינברג(שרידיאש,חלקבסימןלט)שסברשראוילקדםבאמצעותסעודת
בת המצווה את מעמד הנשים בחברה היהודית ,סבר הרב פיינשטיין
שלמסיבה זואין בסיס הלכתי ,והוא לא ראה לנחוץ לעסוק בקידום
מעמדן.הואראהבתחושותהקיפוחבעיהחינוכיתולאחברתית:
בדברענין החפציםלהנהיגאיזה סדר ושמחה בבנות כשנעשובנות
מצווה-הנהאין לעשותזהבביתהכנסתבשוםאופןאףלאבלילה,
כיבבית הכנסתאינו מקום לעשותדברי הרשות אףבנבנועלתנאי,
והצערעמאניע (טקס) של בת מצוה הואודאי רקדברי רשות והבל
בעלמא ואין שום מקום להתיר לעשות זה בבית הכנסת .וכ"ש
בזה שהמקור בא מהרעפארמער וקאנסערוואטיווער .ורק אם רוצה
האב לעשותאיזה שמחהבכיתו רשאי ,אבלאיןזה שוםענין וסמך
להחשיבזה דבר מצוה וסעודת מצוה,כי הוא רק כשמחה שליום
הולדת בעלמא (שו"תאגרות משהאורחחיים ח"אסימןקד).
בדרישה לקיים מסיבות בת מצווה הוא לא ראה התקדמות תרבותית
שראוילהעריכה אלא השפעהזרהרפורמיתאוקונסרבטיבית.
ן 128
חלבגוי
התיחסותו להבדלי מודעות היתה מתוחכמת מאור ,אך כל זאת מבלי
לערוך השוואות עם הגות בת זמננו .הוא קבע שקיימתזיקה במצוות
מסוימותבין המודעות לעבירהובין ההתחיבות בה .הוא טען למשל,
שממזרהואפסולחיתוןרק אםהואמודעלממזרותו,וכןהעבירה בשבת
היאעבירה רק אםמישמעורבבהמודעלפעולתו:
שבכלאיסוריןהויעצםהחתיכהוהמעשהלבדהאיסורולכןבכלאופן
נעשהאיסור ,אךלענייןעונשיןישפטור אםהי'שוגגאואנוס; אבל
בממזרהויהידיעה חלקבהאיסור ,שההתחתנות והתקרבותממזרות
ועבדות בכשרות הוא האיסור ,ולא עצם האיש ,וכשלאידע שהוא
ממזר ועבד ונושא בחזקת כשר ,נמצא שהיתה ההתחתנות כשרות
בכשרות ,שזהלאנאסר…
וכעיןזהמצינובמלאכותשבת ,שאםלאידעשעושהמלאכהאיןשום
איסור ,דמלאכת מחשבת אסרהתורה,ולא נחשב שעושה מלאכהאף
שעכ"פנעשיתהמלאכהבידיו;ורקבידעשעושה מלאכהאךשאומר
מותראו ששכחשהוא שבתאזהויעושהאיסורבשוגג(שו"תאגרות
משהאבןהעזר ח"דסימןט).
תחכוםזה שלפסיקתואינונובעמניתוח שלהגותו שלהוסרלואחרים
מןהפילוסופיה בתזמנו ,אלאמניתוח מסורתי של טקסטיםתלמודיים
והלכתיים .הרבפיינשטייןהיהבסופו שלדברפוסקמסורתי.
סיכום
המאה העשריםהייתה מאה של תהפוכות לעםהיהודי .השואה שחיסלה
שליש מן העםהיהודי וגדעה את חלק הארי של עולם התורה ,הכתה
מכה אנושהביותר את מסורת ההלכה.שיקוםהיהדות ההלכתית נעשה
בדרך כלל מתוך זיקה אל הספר ולא אל המסורת .לידתו מחדש של
עולםהישיבותהשיב אתהעטרהלספר,אבלהמסורתשלשמירתהלכה,
מסורת שעוברת מאבלבן ,מאם לבתה ,נגדעה בחלקההגדול .מסורתזו
היאכלירבערךביותרלהעברתהמסרההלכתי.רקהמסורתמעבירה את
האיכותהחיוניתוהקשורהלחיים עצמם.
הרב משהפיינשטייןבאישיותוובפסיקתו שימשצינור להעברת המסר
המסורתי .כלמי שזכה להכיר אותו ראה איש שמסורת הלכתית רבת
ן 129
רשו"ת
שנים נמזגתבו .אולם גםמי שלא זכה להכיר אותואישית ,לומד את
ההלכה המסורתיתוהחיוניתהזו מתוךכתביו,מןהשיטיןוביןהשיטין
שלתשובותיו.תשובותיומעבירות מסרחי שלחייםהלכתייםרוטטים
וספוגיםביראתשמים,שידהחרב המתהפכתלעולםלאתוכללגדוע.
ן 130