במדבר, פרשת מסעי – שאלות לעיון

מתוך החוברת: עיונים בספר במדבר

מאת:
יהודה איזנברג

נושא:
שאלות לעיון בספר במדבר, ממוינים לפי פרקים

פרשת
מסעי

פרק
ל"ג

שאלה
1

לענין
פירוט מסעי בני ישראל:

רמב"ם,
מורה
נבוכים,
ג,
נ:

וממה
שצריך שתדעהו,
כי
אין בחינת הסיפורים הנכתבים כבחינת
הענינים הנראים.
כי

בענינים
הנראים –
פרטים
מביאים לדברים צריכים מאוד,
אי
אפשר לזכרם רק באריכות ;

וכשיתבונן
האדם בסיפורים ההם יחשוב שיש בהם אריכות
או כפל דברים,
ואילו
היה רואה

מה
שסופר,
היה
יודע צורך מה שנאמר.
ומפני
זה כשתראה בתורה סיפורים בזולת המצוות,

ותחשוב
שהסיפור ההוא אין צורך לזכרו,
או
שיש בו אריכות,
אינו
רק להיותך בלתי רואה

הפרטים
המביאים לזכור מה שנזכר.
ומזה
–
סדר
זכר המסעות:
יראה
מפשוטו של עניין שזכר

מה
שאין תועלת בו כלל.
ומפני
זאת המחשבה אמר:
"ויכתב
משה את מוצאם למסעיהם על פי

ה'".
ומקום
הצורך אליו גדול מאוד,
מפני
שכל המופתים אינם אמיתיים רק למי שראם,
אך

לעתיד
ישוב זכרם סיפור,
ואפשר
שיכזיבם השומע.
וידוע
שאי אפשר להיות וגם לא יצוייר

שיהיה
מופת עומד קיים לדורות לבני אדם כולם.
וממופתי
התורה,
ומן
הגדולים שבהם,
עמוד

ישראל
במדבר ארבעים שנה והימצא בו המן בכל יום,
והמדבר
ההוא,
כמו
שזכר הכתוב:
"נחש

שרף
ועקרב וצמאון אשר אין מים"
(דברים
ח,
15). והם
מקומות רחוקים מאוד מן הישוב,
בלתי

טבעיים
לאדם :
"לא
מקום זרע ותאנה וגפן ורמון"
(במדבר
כ,
20) ואמר
בהם גם כן :
"ארץ
לא

עבר
בה איש"
וכתוב
בתורה :
"לחם
לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם"
(דברים
כט,
5), ואלו

כולם,
מופתים
גדולים גלויים נראים.
וכאשר
ידע האלו–ה
יתברך שאפשר לפקפק באלו

המופתים
בעתיד,
כמו
שמפקפקים בשאר הסיפורים,
ויחשב
שעמידתם היתה במדבר קרוב מן

היישוב,
שאפשר
לאדם לעמוד בו,
כאלו
המדברות ששוכנים בהם הערביים היום,
או
שהם

מקומות
שאפשר לחרוש בהם ולזרוע ולקצור,
או
להזון באחד הצמחים אשר היו שם,
או

שמטבע
המן לרדת במקומות ההם תמיד,
או
שיש במקומות ההם בארות מים –
מפני
זה הסיר

המחשבות
ההם כולם,
וחיזק
עניני אלו המופתים כולם בביאור המסעות
ההם,
שיראו
אותם

הבאים
וידעו גודל המופת,
בעמוד
מין האדם במקומות ההם ארבעים שנה.
ולזה
הטעם בעצמו

החרים
יהושע מי שיבנה יריחו לעולם,
להיות
המופת ההוא קיים עומד.
כי
כל מי שיראה

החומה
ההיא שקועה בארץ,
יתבאר
לו שאין זה תכונת בנין שנהרס,
אבל
נשקע במופת.

א.
מדוע
נאמר "ויכתב
משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה'"?

ב.
מהם
הספקות השונים אותם אפשר להעלות בקשר עם
סיפור מסעי ישראל,
וכיצד
מנעה אותם התורה?

ג.
התוכל
להסביר מדוע "אי
אפשר להיות וגם לא יצוייר שיהיה מופת עומד
קיים לדורות לבני אדם כולם"?

הדרכה:
רעיון
זה מפורש בדברי הרמב"ם,
באגרת
תחיית המתים:
דע
שהמופת בענינים

הנמנעים
בטבע לא יתארח (=ישהה)
ולא
יארך ולא ישאר על עניניו,
שאילו
התמיד כן,
היה

מדריך
(=מוליך)
לספק
במופת.
שאילו
נשאר המטה נחש,
היו
מסתפקים היותו נחש מתחילה.

ומפני
זה היתה שלמות המופת –
בשובו
מטה.
וכן
:
אילו
שקעה הארץ בעדת קורח והיתה

נשארת
שקועה לעולם –
היה
המופת חסר.
ואולם
שלמותו היתה בשוב הארץ לענינה …
ומפני

זה
העיקר …
אברח
מאמונת התמדת עניין חוץ לטבע.

ד.
איך
נימק רש"י
את פירוט המסעות בתורה?

שאלה
2

מדוע
בא הציווי להשמיד עבודת אלילים לאחר תיאור
המסעות ובעיקר אחר פסוק 49?

העזר
בהקדמת רמב"ן
לספר דברים!

שאלה
3

אילו
מצוות עשה מצויות בפרק לג?

פרק
ל"ד

שאלה
1

צייר
את גבול ההתנחלות המתואר בפרק.
העזר
במפה היסטורית כל שהיא.
(מפות
כאלה

מצויות
לרוב:
בנספח
לפירוש ספר יהושע של יהודה אליצור ;
אטלס
גאוגרפי היסטורי של

צה"ל
;
אטלס
בעריכת ד"ר
שפירא ;
"הארץ
במקרא"
אטלס
מאת וילנאי,
אנציקלופדיה

תלמודית,
כרך
ב ערך "ארץ
ישראל"
וכדומה).

שאלה
2

הסבר
את המונחים "ונסב"
"וירד"
"תוצאותיו"
"תתאו".

שאלה
3

מה
בין "ינחלו"
ו"ינחילו"?
(עיין
פסוק 17).

שאלה
4

מה
תפקיד הנשיאים בחלוקת הארץ?

פרק
ל"ה

שאלה
1

עיין
בפסוקים 1
– 5 ומצא
סתירה בין פסוק 4
ופסוק
5.

א.
כיצד
הסביר רש"י
את הפסוקים?

ב.
כיצד
הסביר רמב"ם
את הפסוקים?
הרי
דבריו:

רמב"ם,
הלכות
שמיטה ויובל,
יג,
ב:

מגרשי
הערים כבר נתפרשו בתורה שהם שלושת אלפי
אמה לכל רוח מקיר העיר וחוצה,

שנאמר
:
"מקיר
העיר את פאת קדמה אלפים באמה"
… אלף
הראשונים מגרש,
ואלפים

שמודדים
חוץ למגרש –
לשדות
וכרמים.

ג.
על
קיום הדין,
ראה
יהושע פרק כא.

שאלה
2

צייר
מפה וסמן בה את ערי המקלט.
עיין:
ואתחנן
(ד,
41) פרשת
שופטים (יט,
7 – 10)

ספר
יהושע פרק כ.

שאלה
3

לענין
גואל דם וערי מקלט:

רמב"ם,
מורה
נבוכים,
ג,
מ:

אמנם
היות רוצח בשגגה גולה,
הוא
להשקיט נפש גואל הדם,
עד
שלא יראה מי שבאה התקלה

הזאת
על ידו.
ותלה
חזרתו במות האיש אשר הוא הנכבד שבבני אדם,
והאהוב
לכל ישראל –

שבזה
תנוח דעת הגואל אשר נהרג קרובו.
שזה
עניין טבעי לאדם:
שתקרהו
צרה,
כשתבוא
גם

כן
לזולתו כיוצא בה,
או
גדולה ממנה –
ימצא
נחמה בזה על מקרהו.
ואין
במקרה מות בני אדם

אצלנו
יותר גדול ממות כהן גדול.

א.
מדוע
גולה הרוצח בשגגה?

ב.
מדוע
חזרתו תלויה במות הכהן הגדול?
איך
השיב רש"י
(לה,
25)?

רבי
יוסף אלבו,
העקרים,
ג,
כה:

בדיני
הרוצח בשוגג,
לפי
שיש שוגג קרוב למזיד,
התירו
דמו לגואל הדם,
כדי
שיהיה אדם

נזהר
בזה יותר מדאי.
וראיה
לזה,
שאם
היה הרוצח אנוס בהריגתו,
אפילו
גלות אינו חייב,

וגואל
הדם נהרג עליו.
כמו
אם זרק אבן,
והוציא
הלה (=הנרצח)
את
ראשו וקבלה.

ג.
מדוע
התירה התורה את דמו של הרוצח בשוגג?

ספר
החינוך:

משרשי
המצוה הזאת,
לפי
שענין הרציחה חמור עד מאוד השחתת העולם…
ולכן
ראוי למי

שהרג
אפילו שוגג –
מכיון
שבאה תקלה גדולה כזו על ידו –
שיצטער
עליה צער גלות ששקול

כמעט
כצער מיתה,
שנפרד
האדם מאוהביו ומארץ מולדתו ושוכן כל ימיו
עם זרים.
ועוד
יש

תיקון
העולם במצוה כמו שביאר הכתוב,
שינצל
עם זה מיד גואל הדם לבל יהרגהו על לא

חמס
בכפיו,
שהרי
שוגג היה.
ועוד
תועלת בדבר,
לבל
יראו קרובי המוכה את הרוצח לעיניהם

תמיד
במקום שנעשה הרעה –
וכל
דרכי התורה נועם וכל נתיבותיה שלום.

ד.
מהם
3
הטעמים
שנתן בעל החינוך בגלות הרוצח?
איזה
מהם הוא טעמו של רמב"ם?

רבנו
בחיי בן אשר:

ונס
שמה רוצח מכה נפש,
אבל
אינו חייב מיתה,
כיון
שלא הרגו במזיד והדין הזה יורה שהלב

עיקר
האדם ועיקר כל המצוות וכל העבירות ועל כן
הוא נענש בגלות ולא במיתה,
לפי
שלא

היה
לבו בהסכמת הרציחה ואין חיוב הענשה במיתה,
עד
שיהיו הלב והגוף משותפין באותה

רציחה,
הגוף
בתנועתו והלב בכוונתו,
וכיון
שלא הסכימו שניהם בכך –
גולה,
ואינו
נהרג.
וכן

לענין
המצווה,
שהכל
תלוי בלב,
שאם
עשה מצווה ולא נתכוון בה בלבו לעשותה לשם
שמים –

אין
לו שכר.

רבנו
בחיי בן פקודה,
חובות
הלבבות,
הקדמה:

וראיתי
מצד הכתוב במכה נפש בשגגה,
שאינו
חייב מיתה.
ומי
שהוא שוגג במצוות אשר לא

תעשינה,
שחייבים
עליהן במזיד אחת מארבע מיתות בית דין או
כרת –
שאינו
חייב עליהן אלא

חטאת
או אשם.
וכל
זה ראייה כי העיקר בחיוב העונש אינו אלא
עד שיהיו הלב והגוף

משתתפים
במעשה;
הלב
בכוונתו,
והגוף
בתנועתו.
וכן
אמרו במי שעשה מצווה ולא נתכוון

לעשותה
לשם שמים,
שאינו
מקבל עליה שכר.

ה.
איזה
רעיון מוסרי לומדים בעל חובות הלבבות
ורבינו בחיי מדין רוצח בשוגג?

ו.
לפי
גישה זו מדוע אין הרוצח בשוגג פטור לגמרי?

רמב"ן,
שער
הגמול:

שהרי
שאכל חלב (ח'
צרויה)
בשוגג,
נקרא
חוטא,
שכן
קראתו התורה בכל מקום.
ומהו
חטאו?

שלא
נזהר בעצמו ולא היה ירא וחרד אל דברי המקום
ברוך הוא,
שלא
יאכל ולא יעשה דבר

עד
שיבדוק יפה יפה ויתגלה לו הדבר שהוא מותר
וראוי לו לפי גזירותיו של הקב"ה.
ועל

הדרך
הזה הוא טעם חטא השגגה בכל התורה.

ז.
מדוע
חייב אדם על עבירה שלא התכוון לעשותה?

שאלה
4

דיני
רוצח בשגגה וגואל דם מנויים במקורות אלה:

פרשת
משפטים (כא,
13), פרשת
מסעי (לה),
פרשת
ואתחנן (פרק
ד),
פרשת
שופטים (פרק
יט),

וספר
יהושע פרק כ.

עיין
היטב במקורות השונים וסכם את הדינים
הכתובים בכל מקור!

שאלה
5

עיין
ברמב"ם,
ספר
נזיקין הלכות רוצח,
פרקים
ה –
ח,
והשב
על השאלות הבאות:

א.
מתי
פטור גואל הדם אם רצח את הרוצח?

ב.
מהם
שלוש דרגות הרוצח,
ומה
דין כל אחד מהם?

ג.
מה
דין הרוצח בשוגג אם אין כהן גדול בשעת
הרצח?

ד.
כמה
ערי מקלט יפרישו,
היכן
ומתי?

ה.
מה
קולט פרט לערי המקלט,
ומה
ההבדל בין ערי מקלט לערים קולטות אחרות?

ו.
ציין
מקורות במקרא לדינים שרשמת בשאלות 5
א
–
5 ה.

שאלה
6

על
מי מוטלת החובה להעמיד את הרוצח לדין?

(תוכל
להעזר גם בשלחן ערוך חושן משפט סעיף תכו,
בפתחי
תשובה).

שאלה
7

חלק
את פסוקים 9
עד
34
לנושאיהם
השונים,
וקבע
בדיוק את הפסוקים העוסקים בכל נושא.

א.
מהם
התיאורים השונים של רוצח במזיד המופיעים
בפרקנו?

ב.
מהם
התיאורים השונים של רוצח בשוגג בפרקנו?
(העזר
ברש"י).

ג.
כמה
פעמים מוזכר גואל הדם בפרקנו,
ובקשר
לאילו ענינים הוא מוזכר?

שאלה
8

למבנה
הפרשה:

ואם
בכלי ברזל הכהו וימות –
רוצח
הוא מות יומת הרוצח.

ואם
באבן יד אשר ימות בה הכהו וימות –
רוצח
הוא מות יומת הרוצח.

או
בכלי עץ יד אשר ימות בו הכהו וימות –
רוצח
הוא מות יומת הרוצח.

גואל
הדם הוא ימית את הרוצח בפגעו בו הוא ימתנו.

ואם
בשנאה יהדפנו

או
השליך עליו בצדיה וימות –

או
באיבה הכהו בידו וימות –

מות
יומת המכה,
רוצח
הוא

גואל
הדם ימית את הרוצח בפגעו בו.

ואם
בפתע בלא איבה הדפו

או
השליך עליו כל כלי בלא צדיה

או
בכל אבן אשר ימות בה בלא ראות –
ויפל
עליו וימות

והוא
לא אויב לו ולא מבקש רעתו –

ושפטו
העדה בין המכה ובין גואל הדם על המשפטים
האלה.

והצילו
העדה את הרוצח מיד גואל הדם והשיבו אותו
העדה אל עיר מקלטו

אשר
נס שמה וישב בה עד מות הכהן הגדול אשר משח
אותו בשמן הקודש.

א.
עיין
היטב בפרשה,
וציין
לעצמך את כל השינויים,
התוספות
והחסרונות שיש במבנה ובפסוקים החוזרים.
שתי
השאלות 8
ב
ו–
8 ג
הינן שאלות לדוגמה שעליך למצוא רבות
דוגמתן,
ולהשיב
עליהן.

ב.
מדוע
חוזרת התורה פעמיים על המשפט "גואל
הדם הוא ימית"?

ג.
מדוע
חסרות המילים "אשר
ימות בו"
בהורג
בכלי ברזל?

ד.
העתק
את המשך הפרשה למחברתך בדרך בה הועתקו
כאן פסוקים 16
– 25.

שאלה
9

בטיפול
ברוצח בשוגג מזהירה התורה ממתן עונש קל
מדי וממתן עונש חמור מדי.
מהם

הפסוקים
המזהירים מפני עונשים אלו,
וכיצד
מנמקת התורה את אזהרותיה?

פרק
ל"ו

שאלה
1

לבעיית
העברת נחלה –
קרא
רמב"ן
לפסוק 7.
מדוע
אין חשש להעברת נחלה גם לאחר

ההתנחלות,
כאשר
בת יורשת?

שאלה
2

סכם
את הנושאים בפרשת מסעי,
וקבע
את מקומו המדוייק של כל נושא.