נושא הדף: תפילה בציבור
מיועד לכיתות: ד–ט
מחבר:
אילן עמר
קדושת הכלל
בעם ישראל ישנו יסוד חשוב והוא: "קדושת הכלל", שכל אחד ואחד מישראל קדוש מעצם היותו חלק מעם ישראל ולא כתוצאה ממעשיו.
קדושת הכלל באה לידי ביטוי בכמה אופנים:
"תענית
(ציבור)
שאין
עמה
מפושעי
ישראל –
אינה
תענית."
גמרא כריתות ו.
עם ישראל תמיד היה חזק בזכות האחדות שלו. היכולת שלנו להבין שכל אחד ואחד מעם ישראל הוא קדוש באותה מידה, היא שמחזקת אותנו כנגד כל הצרות. לאחדות יש כוח שמשווה בין כולם ונותן לכל אחד את החשיבות שלו ואם הציבור גוזרים על עצמם תענית ציבור כנגד גזירות שונות (מלחמות,
בצורת וכד'), היא חייבת לכלול גם את פושעי ישראל,
גם לפושעי ישראל,
שעוברים על מצוות התורה יש קדושה ומעלה כמו לכולם.
ויותר מכך, הם חייבים להיות חלק מהכלל והעדרם יכול לפגוע בקדושת הכלל.
יותר מכל, האחדות באה לידי ביטוי בתפילה,
כשעם ישראל מתפלל לפני ה'.
"תפלת
הציבור
נשמעת
תמיד
ואפילו
היו בהן
חוטאים
אין
הקדוש
ברוך
הוא
מואס
בתפלתן
של
רבים, לפיכך
צריך אדם
לשתף
עצמו עם
הציבור, ולא
יתפלל
ביחיד
כל זמן
שיכול
להתפלל
עם הציבור,
ולעולם
ישכים
אדם
ויעריב
לבית
הכנסת
שאין
תפלתו
נשמעת
בכל עת
אלא בבית
הכנסת, וכל
מי שיש
לו בית
הכנסת
בעירו
ואינו
מתפלל
בו עם
הציבור
נקרא שכן
רע.
וכיצד היא תפלת הציבור יהיה אחד מתפלל בקול רם והכל שומעים,
ואין עושים כן בפחות מעשרה גדולים ובני חורין, ושליח ציבור אחד מהם, ואפילו היו מקצתן שכבר התפללו ויצאו ידי חובתן משלימים להם לעשרה והוא שיהיו רוב העשרה שלא התפללו,
וכן אין אומרים קדושה ולא קוראים בתורה ומברכים לפניה ולאחריה ולא מפטירים בנביאים אלא בעשרה."
רמב"ם הלכות תפילה פרק ח הלכה א