בס"ד

נושא הדף:
שבת –
סיכום ל"ט אבות מלאכה כהכנה לבגרות

מחבר:
יהודה
רוזנברג
(ראה
הקדמה
בקובץ
"הקדמה")

מיועד לכיתות:
יא–יב

א'.
חריש.

מטרת
הפעולה: אוורור
ויישור הקרקע (כדי
שיוכל לזרוע).

אב
המלאכה: חורש,
חופר
בור או סותם בור בקרקע.

תולדה: ניקוי
עלים יבשים מסביב לעץ.

שבות: אסור
לטאטא את הקרקע,
אסור
לגרור חפץ כבד על הקרקע –
כי ברור שיעשה חריץ בקרקע.

מותר: ללכת
עם עגלת תינוק ע"ג
האדמה.
(כי
הגלגלים מועכים את האדמה,
ולא
עושים בהם חריץ).
ללכת
עם נעלי עקב.

ב'.
זריעה.

מטרת
הפעולה: לגרום
לצמח לגדול ע"י
טיפול בצמח עצמו.

אב
המלאכה: זריעה,
נטיעת
עץ,
זמירת
ענפים כדי שהעץ יגדל טוב יותר.

תולדה: השקיית
צמחים,
זריקת
זרעים ע"ג
קרקע רטובה.

שבות: זורק
זרעים ע"ג
קרקע יבשה.
(כי
חוששים שמא האדמה תירטב אח"כ,
והזרע
יגדל.)

מותר: לסגור
ממטרה שהייתה פתוחה מערב שבת.
מותר
להשקות בעזרת מחשב השקיה שפותח את המים
לבד בשבת,
והאנשים
יודעים שהמחשב פתח את המים.

ג'.
קצירה.

מטרת
הפעולה: ניתוק
צמח ממקום גידולו.

אב
המלאכה: קצירה
בעזרת כלי חיתוך,
זמירת
(חיתוך
בעזרת מזמרה)
ענפים
בכרם.
בציר
ענבים.

תולדה: התולש
צמח בעזרת הפה.

שבות: אסור
לטפס על עץ בשבת (שמא
יתלוש עלים או ענפים).

ד'.
מעמר.

מטרת
הפעולה: איסוף
גידולי קרקע לערמות,
חבילות
וכד'.

אב
המלאכה: אוסף
ערמות קטנות של חיטה,
וקושר
אותם.

תולדה: המשחיל
תאנים על חבל,
בצורה
דחוסה (כדי
לייבש אותם).

שבות: אסור
לאסוף פרות שנפלו בחצר –
בתוך סל.

מותר: לאסוף
את הפרות שנפלו בבית,
ומותר
לאסוף פרות שנפלו בחצר בכמות קטנה.

ה'
דש.

מטרת
הפעולה: הפרדת
פסולת מגידולי קרקע.

אב
המלאכה: דש
בתבואה (נותנים
מכות לערמת התבואה כדי להפריד בין גרעיני
החיטה לקליפות שעליהם.

תולדה: חליבה
בשבת,
סחיטת
ענבים ליין,
וזיתים
לשמן.

שבות: סוחט
שערות בשבת אחרי חפיפת ראש.

מותר:
לסחוט
פרי ישר לתוך אוכל.
לדוגמא:
מותר
לסחוט לימון על סוכר כדי להכין תה עם
לימון.

ו.
זריה.
ז’.
ברירה.

מטרת
הפעולה: הרחקת
פסולת מהאוכל.

אב
מלאכה: המוציא
פרי רקוב מתוך צלחת פרות טובים.

תולדה: המוציא
מארון הבגדים את הבגד שלא רוצה ללבוש
אותו,
כדי
שישאר בארון רק בגדים שכן רוצה ללבוש.

שבות: המוציא
פסולת מתוך האוכל בכלי שלא מיועד לכך.
(הוצאת
הבגד שאינו רצוי,
בעזרת
מזלג).

מותר: לקלוף
תפוחים וכדומה,
שאפשר
ומקובל לאכול את קליפתם.

ח.
טחינה.

מטרת
הפעולה: חלוקת
גידולי קרקע,
או
קרקע לחלקים קטנים.

אב
מלאכה: טחינת
אוכל.
(קמח
וכד').

תולדה: חיתוך
ירק לחתיכות קטנות מאוד,
ניסור
עץ כדי להשתמש באבקה שנוצרת מהחיתוך.

שבות: בליעת
תרופות,
כאשר
הכאב לא בכל גופו,
וכן
יכול לסבול אותו.

מותר: לטחון
אוכל שאינו מהצומח,
שאפשר
לאכול אותו בלי לטחון אותו,
בתנאי שלא
טוחן בכלי המיועד לטחינה.

ט.
הרקדה.

מטרת
הפעולה: הפרדת
הפסולת מהאוכל בעזרת נפה.

אב
המלאכה: ניפוי
קמח או תבלינים בנפה.

תולדה: המפריד
בעזרת נפה בין קמח לסולת.
(שני
הדברים ראויים לאכילה).

שבות: המנפה
את גרעיני החיטה בעזרת נפה בעלת חורים
גדולים.
(כברה).

י'.
לישה.

מטרת
הפעולה: הפיכת
חלקי אוכל קטנים לגוש,
בעזרת
נוזלים.

אב
המלאכה: לש
מים וקמח לבצק.
לש
קמח מצה עם נוזלים לעיסה.
(כמו
בצק).

תולדה: הרטבת
גרעיני שומשום בנוזל –
כך שהם נדבקים זה לזה,
ונעשים
גוש אחד.

שבות: העושה
עיסה נוזלית.
(לדוגמא:
מי
שמוסיף מים לאבקת מרק "נמס
בכוס").

מותר: מותר
להוסיף נוזלים לעיסה דלילה,
ולבחוש
בשינוי.
(דווקא
להוסיף את הנוזלים לעיסה,
ולא
להפך.
ודווקא
בשינוי).

י"א.
אפיה.

מטרת
הפעולה: הכנת
אוכל בעזרת חום.

אב
מלאכה: האופה,
המבשל,
הצולה
והמטגן אוכל.

תולדה: הממיס
ברזל בעזרת חום גבוה.

שבות: המבשל
בתולדת השמש (כגון
המטגן ביצה ע"ג
חול חם במדבר).

מותר: אין
בישול אחר בישול ביבש שמבושל לגמרי.

מותר
לבשל בחום השמש –
ישירות.

הכנת
בגדים.

י"ב.
גזיזה.

מטרת
הפעולה: ניתוק
דבר שרגילים לקצר או לנתק אותו,
מגוף
אדם או חיה.

אב
המלאכה: גזיזת
צמר מבהמה או מפרוות בהמה בעזרת כלי.

תולדה: התולש
נוצות מתרנגולת.
החותך
שתי שערות מגופו בעזרת מכשיר.

שבות: המסתרקת
במסרק שיודעת שינשרו שערות.

מותר: לפתוח
קשרים בשער בזהירות בידיים.
להסתרק
במסרק רך (של
תינוקות)
שלא
תולש שער.

י"ג.
ליבון.

מטרת
הפעולה: ליבון
–
ניקוי בגד מלכלוך.

אב
מלאכה: ניקוי
כל דבר שרגילים לנקותו.

תולדה: השריית
בגדים שסופגים מים,
בתוך
מים נקיים.

שבות: אסור
לסחוט עור (אינו
סופג מים)
או
שער.

מותר: ליבש
כלים בעזרת מגבת יבשה.
לגרד
בוץ בצפורן.

י"ד.
ניפוץ.

מטרת
הפעולה: החלקה
וסירוק חומר גלם –
כדי להכינם לטווית חוטים.

אב
המלאכה: ניפוץ
(נתינת
מכות +
סירוק)
של
צמר או פשתים,
כדי
שיוכלו לטוות מהם צמר.

תולדה: ניפוץ
גומי (אין
בו סיבים כמו בצמר).

ט"ו.
צביעה.

מטרת
הפעולה: צביעת
בד,
חוט
או חפץ,
במטרה
לשנות את צבעו.

אב
המלאכה: צביעת
בגדים,
כלים
וכדומה,
בצבע
שאינו נמחק בקלות (צבע
המתקיים).

תולדה: ייצור
צבעים.

שבות: צביעה
בצבע שמתאדה.
צביעת
השפתיים בשפתון (השפתון
נמחק עם הזמן).

מותר: לצבוע
אוכל.
(הכנת
קפה –
צובעת את המים,
אך
מותר,
כי
"אין
צביעה באוכלין").

ט"ו.
טוויה.

מטרת
הפעולה: הכנת
חוט לצורך הכנת בד ממנו.

אב
המלאכה: הכנת
חוט מחוטים כלשהם.

תולדה: העושה
'לבד'
(בד
שמיצרים אותו ע"י
שמכים גוש צמר,
עד
שנעשה לבד).

י"ז.
עשיית נירים.

מטרת
הפעולה: הכנת
מכונת האריגה.

אב
המלאכה: השחלת
שני חוטים בתוך המסרק של הנול'.

תולדה: העושה
סל (מחוטים),
נפה
וכדומה.

י"ח הנסכת המסכה.

מטרת
הפעולה: הכנת
ה'נול'
לאריגה.

אב
המלאכה: קשירת
חוטי השתי (חוטי
האורך)
בצידי
הנול.
(ברוחב
שתי אצבעות).

תולדה: המכה
על חוטים,
עד
שמפרקם.

י"ט.
אריגה.

מטרת
הפעולה: אריגת
הבד ע"י
העברת חוטי הערב ,
כאשר
אורג בצורה זו בד ברוחב שתי אצבעות.

אב
המלאכה: העברת
שני חוטי ערב ב'נול'.

תולדה: הפרדת
חוטים שהסתבכו אחד בתוך השני ,
סריגה
ורקמה.

כ'.
פציעה.

מטרת
הפעולה: פרוק
חלק מהאריגה ע"מ
לתקן.

אב
המלאכה: המוציא
חוטי שתי או חוטי הערב מהאריג.

תולדה: הפותח
סריגה,
צמה,
או
רקמה.

כ"א.
קשירה.

מטרת
הפעולה: חיבור
דברים בעזרת קשר שאינו מיועד לפתיחה
וסגירה.

אב
המלאכה: קשירת
קשר שאינו נפתח בקלות.
רי"ף
ורמב"ם:
בתנאי
שזה קשר של אנשי מקצוע.

רש"י
ור"אש:
אפילו
קשר לא מקצועי.

תולדה: הקושר
חבל בצורה כזו שהחבל יכול לעמוד בלי ליפול.

שבות: הקושר
קשר מקצועי (קשר
של אומן)
– שאינו
נשאר קבוע.

מותר: לקשור
קשר לא מקצועי במטרה לפתוח אות תך 24
שעות.
(כמו
קשר נעליים)
,

כ"ב.
התרה.

מטרת
הפעולה: פתיחת
קשר שהיה אסור לקשור אותו.
(אב
מלאכה 'קשירה').

אב
המלאכה: פתיחת
קשר שהיה אסור לקשור אותו.

תולדה: הפרדת
חוטים בתוך חבל.

שבות: הפותח
קשר שאסור לקשור אתו מדרבנן.

מותר: לפתוח
כל קשר שהיה מותר לקשור אותו.

כ"ג.
תפירה.

מטרת
הפעולה: חיבור
שני דברים קיימים בעזרת תפירה של שני
תפירות לפחות.

אב
המלאכה: התופר
תפירה שאינה מתפרקת בקלות,
לפחות
שני תפרים.
או
שאינו מתקיימת –
לפחות שלושה תפרים.

תולדה: מתיחת
תפר שנפרם (וכאילו
המתיחה סוגרת את התפרים שהתחילו להיפתח). הדבקת
ניר עור וכד'.

שבות: הדבקה
בלי רצון שזה יהיה דבוק קבוע (כמו
פלסטר),
מילוי
כרית בנוצות (שמא
יתפור כדי לסגור.

מותר: לחבר
בעזרת סיכה או בעזרת סיכת בטחון,
בתנאי
שלא יעביר את הסיכה יותר מפעם אחת.

כ"ד.
קריעה.

מטרת
הפעולה: הפרדת
בדים ע"מ
לתקן את התפירה שלהם.

אב
המלאכה: קריעת
דברים מחוברים –
בשביל לתקן אותם.

תולדה: המפריד
ע"מ
לתקן,
ניירות
דבוקים,
ועורות
דבוקים .

שבות: הקורע
שלא בשביל לתקן.
הפותח
מעטפה וכו'

מותר: להוריד
בגדים מעל קוצים בזהירות.

הכנת
עורות לקלף,
וכתיבה
על הקלף.

כ"ה.
צידה.

מטרת
הפעולה: הכנסת
בעל חיים למקום שאפשר לתפוס אותו בקלות.

אב
המלאכה: תפיסת
בעל חיים שרגילים לתפוס אותה,
כולל
חית שעשועים כמו כלב ביתי שמנסה לברוח
ממני.

תולדה: צד
בעזרת כלב,
סגר
דלת אחרי שהחיה נכנסה לבד לחדר.

שבות: הנחת
מלכודת בשבת,
תפיסת
חיה חולה או זקנה שלא יכולה לברוח.

מותר: לתפוס
חיה מתורבתת שלא מנסה לברוח.
(כמו
לתפוס כלב שבא אלי כדי שאשחק איתו,
אבל
אסור להרים אותו).

כ"ו.
שחיטה.

מטרת
הפעולה: קיצור
חיי חיה,
כי
הוא צריך את גופם (עור,
בשר
פרווה וכו').

אב
המלאכה: שחיטה,
או
הריגת חיה במכות.

תולדה: הריגת
חיה בחניקה,
ייבוש
דג ע"י
הוצאתו מהמים,
הגורם
חבלה לחברו מתוך רצון לפגוע בו,
או
לצורך רפואה לחולה שאין בו סכנה.

שבות: הגורם
לפצע סתם,
למרות
שהוא לא צריך את החיה מתה,
גירוד
פצעים על הגוף,
עד
שיורד מהם דם.

מותר: להרוג
בעלי חיים מסוכנים (נחש
עקרב וכד').
מותר
לרסס בתוך חדר נגד יתושים וכד' בתנאי
שלא מרסס ישירות על היתוש,
ויש
חלון או דלת פתוחים.

כ"ז.
הפשטה.

מטרת
הפעולה: הפשטת
העור מבעל חיים,
בכמות
שתספיק לכתוב עליו קמע.

אב
המלאכה: הפשטת
עור מבעל חיים מת.

תולדה: הפרדת
שכבות עור שונות זה מזה.

שבות: הפשטת
עור בעל חיים –
כאשר בעל החיים עדיין חי.

כ"ח.
עיבוד.

מטרת
הפעולה: ריכוך
העור (בעזרת
מכות ושמן וכד').

אב
המלאכה: כמו
מטרת הפעולה.

תולדה: ההולך
על העור,
כדי
לרכך אותו (לעשות
אותו רך).

שבות: עיבוד
אוכל (כגון
ריכוך חומוס,
כדי
שיוכלו לטחון אותו),
הכנת
כמות גדולה של מי מלח –
בשביל להכין מהם ירק כבוש וכד'.

מותר: להכין
מעט מי מלח כדי לטבל אוכל.

כ"ט.
מחיקת העור.

מטרת
הפעולה: החלקת
העור ע"י
שפשוף,
מריחת
שמנים כדי להפוך את העור –
לקלף.

אב
המלאכה: הסרת
שער וצמר מעל עור החיה.

תולדה: מריטת
נוצות מעוף או ציפור,
מריחת
דברים שאפשר למרוח אותם (כמו
שעווה).
מריחת
מאכלים ע"ג
דבר שאינו מאכל (כמו
מריחת חמאה על פצע).

שבות: לסתום
חור בשעווה.
להתרחץ
בסבון חצי מוצק (לא
קשה,
אבל
גם לא נוזל אם הופכים את הבקבוק).

מותר: לשפוך
משחה בלי למרוח אותה על פצע שמאוד כואב,
להחזיר
תחבושת שהתחילה ליפול.

ל'.
שרטוט.

מטרת
הפעולה: סימון
המקום שאותו רוצה לחתוך,
סימון
שורות בעזרת חריטה על הקלף.

אב
המלאכה: שרטוט
(אפילו
בעזרת חריטה ע"י
ציפורן)
על
ניר,
עור,
עץ
וכד'.

תולדה: סימון
מקום חיתוך בעזרת מתיחת חוט צבוע על עץ
וכד',
כך
שיוצא קו ישר,
ויוכלו
לחתוך ישר.

מותר: מותר
לסמן מקום חיתוך על אוכל.

ל"א.
חיתוך.

מטרת
הפעולה: חיתוך
דבר לפי צורה או גודל שצריכים אותו.

אב
המלאכה: חיתוך
עור לפי הגודל והצורה שצריך אותו.

תולדה: חיתוך
ניר,
בד,
עץ
וכד'
לפי
גודל או צורה שצריך.

מותר: לחתוך
אוכל (כולל
מאכל לחיות).

ל"ב.
כתיבה.

מטרת
הפעולה: כתיבת
לפחות שתי אותיות בעזרת צבע שלא נמחק לבד,
על
דבר שלא נעלם לבד.
(ולא
על קרח,
וכד',
כי
הוא נמס,
והכתב
יעלם).

אב
המלאכה: כתיבה
בצורה שרגיל לכתוב בה שתי אותיות לפחות.

תולדה: לציר
ציור,
לשרטט
תרשימים.

שבות: כתיבה
על 'דבר
שאינו מתקיים'
(כמו
אבק על מכוניות)
חישוב
בע"פ
של דברים הקשורים להנהלת חשבונות וכד'
– שמא
יבוא לכתוב בטעות.

ל"ג.
מחיקה.

מטרת
הפעולה: מחיקת
כתב שאסור היה לכתוב אותו,
כדי
לכתוב דבר אחר (ואפילו
שתי אותיות בלבד).

אב
המלאכה: מחיקת
כל דבר שאסור לכתוב –
ואפילו בשינוי בשביל לתקן אפילו שתי
אותיות.

תולדה: הכותב
בדיו שחור על דיו אדום,
הורדת
שעווה המסתירה שתי אותיות.

שבות: קריעת
אותיות בפתיחת פחית אוכל או שתייה,
מחיקת
כתב על עוגה שכתוב מחומר שונה מהעוגה.

מותר: לחתוך
אותיות על אוכל,
כאשר
האותיות עשויות מאות חומר כמו האוכל (כמו
עוגת קרם שעל הקרם כתוב בעזרת קרם בצבע
אחר).
לאכול
אוכל שיש עליו צורת אותיות (כמו
על בסקוויטים).

ל"ד.
בנין.

מטרת
הפעולה: הקמה
או התקנה של דבר קבוע.

אב
המלאכה: כל
עבודת הבניה.
(אפילו
יישור הקרקע בשביל לבנות בית).

אם
אחד עשה פעולה,
והשני
עשה פעולה כהמשך לפעולה של הראשון –
השני חייב והראשון פטור.
(לדוגמא:
הראשון
סייד קיר,
והשני
צבע).

תולדה: פתיחת
קופסא או שקית כדי להשתמש בהם.
בניית
אוהל קבוע.
חיבור
שני קרשים ע"י
מסמר.

שבות: פתיחת
מטריה.
קליעת
צמה,
ניקוב
חור כדי שיוכלו להכניס ולהוציא דרכו
דברים.

מותר: לחבר
דברים שמיועדים לפרוק והרכבה (פזל,
לגו
וכד').
העמדת
מחיצה זמנית למטרת צניעות.

ל"ה.
סתירה.

מטרת
הפעולה: פרוק
בנין קבוע כל שהו בשביל לתקן אותו.

אב
המלאכה: ההורס
בניין,
או
חלק ממנו שחייבים על בנייתו,
במטרה
לתקן.

תולדה: פרוק
כל דבר שחייב בו משום תולדת "בונה"
כדי
לתקן.

שבות: פרוק
בנין קבוע,
אבל
לא בשביל לבנות אותו מחדש.
פתיחת
צמות.

מותר: לקרוע
נייר שמכסה אוכל (אך
אסור לקרוע אותיות משום "ממחק").

לשבור
כלים סדוקים או חלשים –
כדי להוציא מהם את האוכל שבתוכם.

ל"ו.
הבערה.

מטרת
הפעולה: יצירת
אש .
(ולא
משנה בשביל מה).

אב
המלאכה: הדלקת
אש בכל צורה (גפרורים,
מצית,
גז
וכד').

תולדה: חימום
מתכות (גוף
חימום חשמלי,
נורה
וכד')
הוספת
חומר בערה לאש.

שבות: הקורא
לאור מקור אור שאפשר לכוון אותו (עמעם).
פתיחת
דלת ליד נרות כך שפתיחת הדלת לא תגרום
לחיזוק האש.

מותר: להשאיר
אוכל מערב שבת ע"ג
הפלטה כדי שלא יתקרר.

ל"ז.
כיבוי.

מטרת
הפעולה: כיבוי
האש כדי לסדר את המכשיר,
שיוכל
להדליק אותו מחדש.

אב
מלאכה: כיבוי
נר,
או
הקטנת האש.

תולדה: הוצאת
שמן וכד'
כדי
שיכבה מהר יותר.

שבות: כיבוי
מתכת לוהטת (נורה
חשמלית),
כיבוי
שרפה שאין בה סכנת נפשות.

מותר: כיבוי
שרפה ברשות הרבים (חשש
שמא מישהו יפגע).
מותר
להרטיב מסביב לאש –
כדי שלא תוכל להתפשט.
מותר
להציל צלחות וכלי אוכל שצריך אותם לשבת
–
מתוך השרפה.

ל"ח.
הכאה בפטיש.

מטרת
הפעולה: פעולה
של סיום המלאכה.

אב
מלאכה: המכה
בפטיש על מתכת או אבן מסותת בגמר העבודה
עליהם.

תולדה: גמר
מלאכה של כלים.
הוצאת
"חוט
מכליב"
(התפר
הזמני שעושים לפני התפירה,
כדי
שהתפר יצא ישר,
ובסיום
–
מוציאים את התפר הזה).
השחזת
סכין,
יישור
מחט עקומה.

שבות: הפרשת
תרומות ומעשרות בשבת.
נגינה
בכלי נגינה (כי
יש חשש שמא הצליל לא יהיה מכוון,
ויבוא
לכוון את הכלי).

מותר: להחזיר
נוצות שיצאו מהכרית,
מותר
לקפל בגד –
אבל לא לפי הקפלים הישנים.

ל"ט.
הוצאה מרשות לרשות.

מטרת
הפעולה: העברת
חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים,
או
מרשות הרבים לרשות היחיד.

אב
המלאכה: העברה
מרשות לרשות,
טלטול
4
אמות
ברשות הרבים.

תולדה: המעביר
חפץ מרשות לרשות בעזרת זריקת החפץ.
העברת
חפץ מרשות היחיד לרשות היחיד –
כאשר יש רשות הרבים באמצע.

שבות: רק
הוציא מרשות אחת –
אך לא הניח ברשות השניה (מסר
לאדם אחר).
העברה
לכרמלית מרשות היחיד או הרבים.
העברה
מרשות היחיד לרבים או להפך,
כאשר
מניח באמצע על 'מקום
פטור'.

מותר: לטלטל
פחות מארבע אמות ברשות הרבים.
לטלטל
בגדים ותכשיטים,
כאשר
לובש אותם כמו שרגילים ללבוש או לענוד
אותם.