יום כיפור, שירה: הוראת הפיוט "ונתנה תוקף"

נושא הדף: יום כיפור –
הוראת הפיוט "ונתנה תוקף"

מחברת הדף: יעל אריאלי

ונתנה תוקף /
מיוחס לרבי אמנון ממגנצא

(פיוט מימי הביניים)

רקע לפיוט

הפיוט "ונתנה תוקף מיוחס לרבי אמנון ממגנצא שבאשכנז בימי מסעות הצלב באירופה.
הסיפור מספר על רבי אמנון מנהיג הקהילה שנגזרו עליו ייסורים קשים מאוד עקב בקשת הנוצרים שיתנצר, וסירובו של רבי אמנון לעשות זאת (אך רק לאחר שלושה ימים שבהם לכאורה התלבט בדבר).

הנוצרים הענישוהו בכך שגזרו לקצץ את אצבעות ידיו ורגליו,
ואילו רבי אמנון ביקש שייסרוהו בכך שיזרו מלח על פצעיו, על כך שהיה נראה שרבי אמנון אכן מהרהר בדבר זה (אם כי למעשה הוא דחה את תשובתו לנוצרים במחשבה שכך הם יפסיקו להטרידו בדבר. )

מכאן גדולתו של רבי אמנון,
שכמנהיג ראה את גודל ההשפעה של תגובתו והדבר ייסר אותו מאוד.

מסופר שכך הגיע לבית הכנסת,
ובעודו מתענה בכאבים,
אמר את הפיוט,
ובסופו יצאה נשמתו.

רבי אמנון נגלה בחלום לרבי קלונימוס, שסיפר אותו לבעל ה"אור זרוע", שכתבו בספרו.

אולם יש לציין שקטעים מן הפיוט נמצאו כבר בגניזה הקהירית.

תוכן הפיוט

הפיוט מתאר את המתרחש בשמיים ביום הדין–
בראש השנה, וכן את הטיעונים לזכאות בדין.

הדובר – המשורר מבקש לספר על קדושת היום.

הוא מגדיר כנורא ואיום. הוא מופיע כמלך שופט שמתפקד בתפקידים נוספים:

"דיין ומוכיח

ויודע ועד

וכותב וחותם וסופר ומונה".

"חותם יד כל אדם בו"-

האדם מיוצג ע"י החותם שהוא מטביע – מעשיו.

האדם הוא דמות אקטיבית ומעשיו משפיעים על יום הדין.

בשופר גדול יתקע וקול דממה דקה – כל החושים משתתפים באירוע.
מזכיר לנו את מעמד הר סיני.

המלאכים באים בחיל ורעדה – על אחת כמה וכמה שבני האדם.

כל באי העולם באים למשפט ונשפטים כבני מרון– צאן.

במסכת ר"ה נאמר: "כל באי העולם עוברים לפניו כבני מרון"

הצאן כנוע, הולך אחרי הרועה בנאמנות. וכך בני האדם עוברים לפני הקב"ה לפני ה'.

מנהיגים רבים בעם ישראל היו רועי צאן:
דוד, ר'
עקיבא ומשה.

יש יחס של אבהות, אחריות ומסירות בין הרועה לצאנו.

בהמשך מתוארים מצבי אושר מול אומללות, חיים מול מוות :

מי יחיה ומי ימות מי בקיצו

ומי לא בקיצו…

שיא החלק הראשון:

"ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה"

דברי
הימים
ב':
"ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליו ויתפללו ויבקשו פני וישובו מדרכם

הרעה".

מסכת
ר"ה
ט"ז:
"ד'
דברים מקרעין גזר דינו של אדם, ואלו הן: צדקה צעקה שינוי השם ושינוי המעשה"

שני המקורות האלו רמוזים בשורה זו בפיוט

תשובה–בין אדם לעצמו

תפילה–בין אדם למקום

צדקה–בין אדם לחברו

החלק השני :
"נאום הסניגור"

הטיעונים:

1) כי כשמך כן תהילתך– אל רחום וחנון

2) קשה לכעוס ונוח לרצות– מידת חסידות

3) מקבל כל אדם ששב בתשובה

4) האדם נברא על ידך ואתה מכיר את אופיו

5)הניגוד בין האדם לקב"ה

זמן–
כחלום יעוף, מול:
אין קצבה לשנותיך

הופעה – כצל עובר וכענן כלה, מול:
אין לשער מרכבות כבודך

מהות – יסודו מעפר וסופו לעפר, מול:
אין לפרש עילום שמך

הדימויים לאדם: כחרס,
כחציר, כציץ,
כצל, כענן,
כרוח, כאבק,
כחלום.

ישנה הדרגה מן הדבר החומרי ביותר לדבר הרוחני ביותר.

טיעון מרכזי נוסף:
אנו קרויים בשמך ישר–אל ומכיוון שאנו מקדשים את שמך ואומרים קדושה

יחד עם דרי מעלה –
המלאכים.
(ואכן הפיוט מופיע לפני קדושה)

אנו מבקשים שיקדש את שמו עלינו ונזכה בדין.

החלק השני מוסיף טיעונים שיכולים לזכותנו בדין.

קישוטים ואמצעים אומנותיים בפיוט

חריזה:
יום–
איום; כסאך – מלכותך

ריבוי
פעלים:
כותב חותם סופר מונה

אוקסימורון:
קול דממה דקה ישמע

תשתיות
מדרשיות
ומקראיות : כמפורט לעיל

אנאפורה:
מי

חזרה
:
המילים שם ודומותיה,
השורש ק. ד.
ש

ניגודים

דימויים:
כבני מרון, כחציר,
כצל…