פסח: ליל הסדר – פעילות בשילוב עם מעבד תמלילים

נושא הדף:
פסח,
ליל הסדר –
פעילות בשילוב עם מעבד תמלילים

מחבר הדף:
יהושע רוזנברג

מיועד לכיתות:
ז–ט

מבנהו של ליל הסדר –
ההגדה של פסח

הציר המרכזי של העיון היא ההגדה של פסח ופרק י'
של המשנה מסכת פסחים.
פרק זה הוא הבסיס למהלכו של הסדר.

1.
מצא בתקליטור "אוצרות ישראל"
או בכל תקליטור תורני אחד את פרק י'
של מסכת פסחים.
תוכל לחפש גם באתר אינטרנט כמו סנונית

פתח מסמך word והעתק אליו רק את משניות
א–ח
של
הפרק.

אם אין בידך תקליטור הכנס לקובץ משנה והעתק אותו למסמך שלך.

מסכת פסחים פרק י'
משנה א

ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין ואפילו מן התמחוי:

1.
ערוך רשימה של הלכות המופיעות במשנה.
תן מספר לכל הלכה.

2.
רמב"ם בהלכות חמץ ומצה פרק ו הלכה יב נותן נימוקים לאיסור הראשון המופיע במשנה.
גזור את הנימוקים מתוך דברי הרמב"ם והדבק אותם במקום המתאים בטבלה.

"אסרו חכמים לאכול מצה בערב הפסח כדי שיהיה הכר לאכילתה בערב,
ומי שאכל מצה בערב הפסח מכין אותו מכת מרדות עד שתצא נפשו,
וכן אסור לאכול ערב הפסח מקודם המנחה כמעט,
כדי שיכנס לאכילת מצה בתאוה,
אבל אוכל הוא מעט פירות או ירקות ולא ימלא כריסו מהן,
וחכמים הראשונים היו מרעיבין עצמן ערב הפסח כדי לאכול מצה בתאוה ויהיו מצוות חביבין עליו,
אבל בשאר ערבי ימים טובים אוכל והולך עד שתחשך".

"ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין"

עיין במקורות הבאים.
גזור את הקטעים המתאימים והדבק בטבלה שלאחריהם.

תלמוד ירושלמי מסכת פסחים פרק י מ"ב דף לז עמוד ב

מניין לארבעה כוסות?

רבי יוחנן בשם רבי בנייה כנגד
ארבע
גאולות:
לכן אמור לבני ישראל אני ה’'
והוצאתי אתכם וגו'
ולקחתי אתכם לי לעם וגו'
והוצאתי
והצלתי
וגאלתי
ולקחתי

רבי יהושע בן לוי אמר כנגד ארבע
כוסות
של
פרעה
וכוס
פרעה בידי ואשחט אותם אל כוס
פרעה ואתן את
הכוס
על יד
פרעה ונתת כוס
פרעה בידו וגו'

רבי לוי אמ'
כנגד
ארבע
מלכיות

ורבנן אמרי כנגד
ארבעה
כוסות
של
פורענות שהקב"ה עתיד להשקות את אומות העולם:

כי כה אמר ה’'
א–להי ישראל אלי קח את כוס היין החימה וגו'
כוס זהב בבל ביד ה’'
כי כוס ביד ה’'
ימטר על רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם מהו מנת כוסם…

שמות רבה (שנאן)
פרשה ו

והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים ]והצלתי אתכם… וגאלתי אתכם… ולקחתי אתכם לי לעם[ (שמות ו'). ד'
גאולות יש כאן:
והוצאתי,
והצלתי,
וגאלתי,
ולקחתי,
כנגד ד' גזירות שגזר פרעה עליהם, וכנגדן תקנו חכמים ד' כוסות בלילי הפסח,
לקיים מה שנאמר:
כוס ישועות אשא ובשם ה'
אקרא (תהלים קטז).

בראשית רבה (תיאודור–אלבק)
פרשה פח

וכוס פרעה בידי מאיכן קבעו חכמים ד'
כוסות שלפסח?

ר'
חונה בשם ר'
בניה כנגד ד'
גאולות שנאמ' במצרים והוצאתי (שמות ו ו)
והצלתי

(שמות ו')
וגאלתי (שמות ו')
ולקחתי (שמות ו'
ז).

ר'
שמואל בר נחמן אמ'
כנגד ארבעה כוסות שנ'
כאן וכוס פרעה בידי,
ואשחט אותם אל כוס פרעה,
ואתן את הכוס,
ונתת כוס פרעה בידו,

ר'
לוי אמ'
כנגד ד'
מלכיות,
ר'
יהושע בן לוי אמ'
כנגד ד'
כוסות שלתרעלה שהקב"ה משקה את אומות העולם הה"ד כי כה אמר י"י א–להי ישראל קח את כוס היין וגו'
(ירמיה כה טו),
כוס זהב בבל ביד י"י וגו'
(ירמיה נ"א ז),
כי כוס ביד י"י וגו'
(תהלים ע"ה ט),
ורוח זלעפות מנת כוסם (תהלים י"א ו),
וכנגדן הקב"ה משקה את ישראל ד'
כוסות שלישועה לעתיד לבוא י"י מנת חלקי וכוסי אתה תומך גורלי (תהלים ט"ז ה),
תערך לפני שלחן נגד צוררי דשנת בשמן ראשי כוסי רוויה (תהלים כ"ג ה),
כוס ישועות אשא ובשם י"י אקרא (תהלים קט"ז יג),
כוס ישועה אין כת'
אלא ישועות אחת לימות המשיח ואחת לימות גוג ומגוג.
אמר לו את בשרתני בשורה טובה אף אני מבשרך בשורה טובה בעוד שלשת ימים וגו'.

בעל הדעה	ארבע כוסות כנגד מה	הפסוקים שעליהם מסתמך החכם בעל הדעה
רבי יוחנן בשם רבי בנייה
רבי יהושע בן לוי
רבי לוי
ורבנן
ר' שמואל בר נחמן
ר' חונה בשם ר' בניה

"ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין ואפילו מן התמחוי"

3.
למי לא יפחתו?

4.
נסה לשער על פי הקטע שלפניך מבראשית רבה (תיאודור–אלבק)
פרשה ט מהו תמחוי:

אמר ר'
שמואל בר רב יצחק הנה טוב מאד זה מלאך חיים,
והנה טוב מאד זה מלאך המות,
וכי מלאך המות טוב מאד,
אלא למלך שעשה סעודה וזימן את האורחין והכניס לפניהם תמחוי מלא כל טוב,
אמר כל מי שאוכל ומברך את המלך יאכל ויערב לו,
וכל מי שהוא אוכל ואינו מברך את המלך יותז ראשו בסייף,
כך כל מי שהוא מסגל מצות ומעשים טובים הרי מלאך חיים,
וכל מי שאינו מסגל מצות ומעשים טובים הרי מלאך המות.

5.
חפש במילון את משמעותו של תמחוי.
אם אין לך כרגע מילון הכנס לקובץ תמחוי

האם המשמעות מתאימה לנאמר במשנה פאה פרק ח משנה ז?

אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע לן נותנין לו פרנסת לינה שבת נותנין לו מזון שלש סעודות מי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מן התמחוי מזון ארבע עשרה סעודות לא יטול מן הקופה והקופה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה:

תַּמְחוּי –

קערת אוכל גדולה,
בעיקר קערה שהיו אוספים בה מצרכי מזון לעניים והעניים באים ונוטלים ממנה.

בֵּית תַּמְחוּי –

מטבח ציבורי המחלק ארוחות לנזקקים בחינם או תמורת תשלום סמלי;
מוסד המחלק מזון לנזקקים עניים.

ברוב הקהילות היהודיות בגולה היו בתי תמחוי לשירות הנזקקים.

כוס של אליהו הנביא

6.
קרא את הקטע משמות פרק ו'
ו–ח.
צבע את את הפעלים שבהם מבטיח ה'
לישראל גאולה.
איך כונו הפעלים הא–לה בקטעים מהמדרש שקראת לעיל?

כמה פעלים צבעת?

לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה’ וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים:
וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא–להים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה’ א–להיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם:
וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה’:

7.
מהו כוס של אליהו לפי דבריו של בעל משנה ברורה סימן תפ סעיף א

…
ונוהגין באלו מדינות למזוג כוס אחד יותר מהמסובין וקורין אותו כוס של אליהו הנביא (לרמז שאנו מאמינים שכשם שגאלנו הש"י [ה'
יתברך]
ממצרים הוא יגאלנו עוד וישלח לנו את אליהו לבשרנו):

רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ח הלכה י

ויש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול והוא מהודו לה'
כי טוב עד על נהרות בבל,
וכוס זה אינו חובה כמו ארבעה כוסות,
ויש לו לגמור את ההלל בכל מקום שירצה אע"פ שאינו מקום סעודה.

על כוסו של אליהו כותב רבי משה חגיז,
(נולד:
ה'
תל"ב –
1672 – נפטר:
ה'
תקי"א –
1751) בנו של ר'
יעקב חגיז בעל הלכות קטנות,
בספר התשובות שלו שו"ת שתי הלחם בסימן מו:

…והמנהג הנכון שראיתי הוא עיקר הואיל וארבעה כסי דהאי לילא (וארבעה כוסות של לילה זה =
ליל הסדר) ארבעה גאולות קרינן להו (קוראים להם) וארבע גאולות נינהו (הן) ראוי ונכון להכין כוס זה בשם אליהו כי הוא המבשר את הגאולה אחרונה.

חכמי התלמוד –
האמוראים חלקו האם יש לשתות ארבע כוסות או חמש כוסות.
המחלוקת לא יושבה לפיכך מוזגים כוס חמישית ואין שותים אותה.
ואליהו הנביא,
בעת בוא הגאולה,
צריך,
כביכול,
לפתור את הבעיה.

8.
איזו לשון של גאולה מתאימה לדעתך לכוס של אליהו?
נמק.

קדש

9.
השווה את משנה ב'
(מפרק י'
במסכת פסחים)
המדברת על הקידוש בליל הסדר עם המשנה בברכות פרק ח'
המדברת על הקידוש בלילות שבת ובלילות החגים:

סכם את המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי.

משנה ב

מזגו לו כוס ראשון:

בית שמאי אומרים מברך על היום ואח"כ מברך על היין ובית הלל אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על היום:

משנה מסכת ברכות פרק ח משנה א

אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה:

בית שמאי אומרים מברך על היום ואחר כך מברך על היין ובית הלל אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על היום:

10.
גזור מן המקורות הבאים (תוספתא ברכות,
תלמוד בבלי פסחים)
את השורות המביאות את נימוקי החולקים (בית שמאי –
בית הלל)
והדבק אותן בטבלה:

תוספתא מסכת ברכותפרק ה הלכה כ"ה

דברים שבין בית שמיי לבית הלל בסעודה בית שמיי אומרים מברך על היום ואחר כך מברך על היין שהיום גורם ליין שיבא וכבר קדש היום ועדיין יין לא בא ובית הלל אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על היום שהיין גורם לקדושת היום שתאמר דבר אחר ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה והלכה כדברי בית הלל

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיד עמוד א

גמרא. תנו רבנן:
דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה,
בית שמאי אומרים:
מברך על היום ואחר כך מברך על היין,
מפני שהיום גורם ליין שיבא,
וכבר קידש היום ועדיין יין לא בא.
ובית הלל אומרים:
מברך על היין ואחר כך מברך על היום,
מפני שהיין גורם לקידוש שתאמר.
דבר אחר:
ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה,
תדיר ושאינו תדיר –
תדיר קודם.
והילכתא כדברי בית הלל.

	דעת בית הלל	דעת בית שמאי
הדין: תחילה
אחר כך
טעם / נימוק

עיין בקידוש שבהגדה של הפסח.
צבע את ברכת היין בצבע אחד ואת ברכת היום בצבע שני.
כמו מי נפסקה ההלכה?

סַבְרִי מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי

בָּרוּךְ אַתָּה יי א–להינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָפֶן.

בָּרוּךְ אַתָּה ה’ א–להינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם,
אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו.
וַתִּתֶּן לָנוּ ה’ א–להינוּ בְּאַהֲבָה (בְּשַׁבָּת:
שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּ)
מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה,
חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן,
אֶת יוֹם (בְּשַׁבָּת:
הַשַׁבָּת הַזֶה וְאֶת יוֹם)
חַג הַמַצוֹת הַזֶה,
זְמַן חֵרוּתֵנוּ (בְּשַׁבָּת:
בְּאַהֲבָה),
מִקְרָא קֹדֶשׁ,
זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם.
כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים,
(בְּשַׁבָּת:
וְשַׁבָּת)
וּמוֹעֲדֵי קָדְשֶךָ (בְּשַׁבָּת:
בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן),
בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּנוּ.
בָּרוּךְ אַתָּה ה’,
מְקַדֵּשׁ (בְּשַׁבָּת:
הַשַׁבָּת וְ)
יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.

בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מוֹסִיפִין:

בָּרוּךְ אַתָּה ה’ א–להינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם,
בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ.
בָּרוּךְ אַתָּה ה’ א–להינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמַבְדִיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל,
ין אוֹר לְחשֶׁךְ,
בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים,
בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה.
בֵּין קְדֻשַּׁת שַׁבָּת לִקְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב הִבְדַּלְתָּ,
וְאֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה קִדַּשְׁתָּ.
הִבְדַּלְתָּ וְקִדַּשְׁתָּ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתֶךָ.
,בָּרוּךְ אַתָּה ה’ הַמַּבְדִיל בֵּין קֹדֶשׁ לְקֹדֶשׁ.

בָּרוּךְ אַתָּה ה’ א–להינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם,
שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶה.

שׁוֹתֶה רוֹב כּוֹס הַיַיִן בְּהַסָבָּה.

ורחץ כרפס

11.
לפניך משנה ג'
כפי שהיא מופיעה במשניות וכפי שהיא מופיעה בתלמוד הירושלמי.
צבע את ההבדלים שבין שתי הנוסחאות.

משנה שבירושלמי	משנה ג
הביאו לפניו ירקות וחזרת מטבל בחזרת עד שהוא מגיע לפרפרת הפת הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת אף על פי שאין חרוסת מצוה רבי לעזר בי רבי צדוק אומר מצוה ובמקדש מביאין לפניו גופו של פסח	הביאו לפניו מטבל בחזרת עד שמגיע לפרפרת הפת הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ושני תבשילין אף על פי שאין חרוסת מצוה רבי אליעזר בר צדוק אומר מצוה ובמקדש היו מביאים לפניו גופו של פסח:

12.
מה מביאים לפניו בפעם הראשונה לפי הירושלמי?

חזרת היא חסה.
משתמשים בה למרור.
אבל כיוון שהיא ירק שברכתו:
"בורא פרי האדמה"
אפשר להשתמש בה גם לכרפס.
את הכרפס אנו נוהגים לטבל במי מלח או בחומץ.

13.
עיין בקטע מן התלמוד הבבלי שלפניך.
מדוע נוטלים ידים כדי לאכול כרפס?

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קטו עמוד א

אמר רבי אלעזר אמר רב אושעיא:
כל שטיבולו במשקה –
צריך נטילת ידים.

עיין בדברי הרמבם הבאים.
מהי החרוסת לפי דבריו.
תארו כיצד מכינים חרוסת בביתכם.
אם אינכם זוכרים שאלו את ההורים.

הלכה יא

החרוסת מצוה מדברי סופרים זכר לטיט שהיו עובדין בו במצרים,
וכיצד עושין אותה לוקחין תמרים או גרוגרות או צמוקין וכיוצא בהן ודורסין אותן ונותנין לתוכן חומץ ומתבלין אותן בתבלין כמו טיט בתבן ומביאין אותה על השלחן בלילי הפסח.

מגיד

רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ז

מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר:
זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים (שמות י"ג)
כמו שנאמר:
זכור את יום השבת (שמות כ'),
ומנין שבליל חמשה עשר תלמוד לומר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך.
ואף על פי שאין לו בן,
אפילו חכמים גדולים חייבים לספר ביציאת מצרים וכל המאריך בדברים שאירעו ושהיו הרי זה משובח.

14.
מה משמעות הסימן "מגיד"
לפי דברי הרמב"ם שלעיל?

סכם את דבריו בשני משפטים.

את אמירת ההגדה של פסח אנו פותחים בשלושה משפטים בארמית.
(האֲרָמִית היא ‏ שפה קרובה לעברית שהייתה נפוצה ברחבי המזרח.
פרקים אחדים בתנ"ך וחלקים גדולים מהתלמודים כתובים בלשון זו,
שבמשך זמן רב הייתה הלשון המדוברת בארץ ישראל ובבבל.
ניבים ארמיים מדוברים עד היום בפי קבוצות קטנות במזרח התיכון).

הָא לַחְמָא עַנְיָא דִי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם.

כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכֹל,
כָּל דִצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח.

הָשַׁתָּא הָכָא,
לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל.
הָשַׁתָּא עַבְדֵי,
לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין.

המשפט הראשון: הא לחמא
עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים

זה לחם
העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים

15.
בתלמוד הבבלי מסכת פסחים מספר פירושים למילים:
לחם
עוני.

איזה מהפירושים נראה לך המתאים ביותר למשפט הפותח את ההגדה של פסח?

מסכת פסחים דף לו עמוד א

לחם עני –
מה
שנאכל
באנינות,
יצא זה שאינו נאכל באנינות אלא בשמחה,
דברי רבי יוסי הגלילי.

רבי עקיבא אומר:
מצות,
מצות ריבה,
אם כן מה תלמוד לומר
לחם
עני –
פרט לעיסה שנילושה ביין ושמן ודבש.
מאי טעמא דרבי עקיבא?
– מי כתיב לחם עוני עני כתיב …

דאמר שמואל:
לחם עני –
לחם
שעונין
עליו
דברים
הרבה.

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קטו עמוד ב

אמר שמואל:
לחם עני (כתיב)
(דברים טז)
– לחם שעונין עליו דברים.
תניא נמי הכי לחם
עני
–
לחם
שעונין
עליו
דברים
הרבה.

דבר אחר:
לחם עני –
עני כתיב,
מה
עני
שדרכו
בפרוסה
–
אף
כאן
בפרוסה.

דבר אחר:
מה דרכו של עני –
הוא מסיק ואשתו אופה,
אף כאן נמי –
הוא מסיק ואשתו אופה.

שאלות הבן

משנה ד

מזגו
לו
כוס
שני וכאן הבן שואל אביו.

ואם אין דעת בבן אביו מלמדו:

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?

שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה הלילה הזה כולו מצה

שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות הלילה הזה מרור

שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל הלילה הזה כולו צלי

שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים

ולפי דעתו של בן אביו מלמדו

מתחיל בגנות ומסיים בשבח

ודורש מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה כולה:

משנה שבתלמוד הירושלמי

מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל

אם אין דעת בבן לשאול אביו מלמדו:

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות

שבכל הלילות אנו מטבלין פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים

שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה והלילה הזה כולו מצה

שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל והלילה הזה כולו צלי

ולפי דעתו של בן אביו מלמדו מתחיל בגנות ומסיים בשבח

ודורש מארמי אובד אבי עד שהוא גומר כל הפרשה

16.
מה אנו עושים כדי שהבנים ישאלו?

השב על פי דברי התלמוד הבבלי מסכת פסחים ועל פי דברי הרמב"ם שלפניך:

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קטו עמוד ב

למה עוקרין את השולחן?
אמרי דבי רבי ינאי:
כדי שיכירו תינוקות וישאלו.
אביי הוה יתיב קמיה דרבה,
(אביי היה יושב לפני רבה)
חזא דקא מדלי תכא מקמיה.
(ראה שלוקחים את השולחן מלפניהם)
אמר להו:
עדיין לא קא אכלינן,
(אמר להם:
עדין לא אכלנו)
אתו קא מעקרי תכא מיקמן?
(ובאתם ועקרתם את השולחן מלפנינו)?
אמר ליה (אמר לו)
רבה:
פטרתן מלומר מה נשתנה.

(פטרת אותנו מלומר מה נשתנה)

רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ז הלכה ג

וצריך לעשות שינוי בלילה הזה כדי שיראו הבנים וישאלו ויאמרו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות עד שישיב להם ויאמר להם כך וכך אירע וכך וכך היה.
וכיצד משנה מחלק להם קליות ואגוזים ועוקרים השולחן מלפניהם קודם שיאכלו וחוטפין מצה זה מיד זה וכיוצא בדברים האלו,
אין לו בן אשתו שואלתו,
אין לו אשה שואלין זה את זה מה נשתנה הלילה הזה,
ואפילו היו כולן חכמים,
היה לבדו שואל לעצמו מה נשתנה הלילה הזה.

השגת הראב"ד/
חוטפין מצה.
א"א (אמר אברהם)
פירוש אחר ממהרין לאכול כדי שלא ישנו.

רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ז הלכה ב

מצוה להודיע לבנים ואפילו לא שאלו שנאמר והגדת לבנך,
לפי דעתו של בן אביו מלמדו,
כיצד אם היה קטן או טיפש אומר לו בני כולנו היינו עבדים כמו שפחה זו או כמו עבד זה במצרים ובלילה הזה פדה אותנו הקב"ה ויוציאנו לחירות,
ואם היה הבן גדול וחכם מודיעו מה שאירע לנו במצרים ונסים שנעשו לנו ע"י משה רבינו הכל לפי דעתו של בן.

17.השווה בין ארבעת השאלות שבמשנה לבין א–לה הנמצאות בהגדה שלפסח

מַה נִּשְּׁתַּנָה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת?

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה,
הַלַּיְלָה הַזֶּה –
כּוּלוֹ מַצָּה.

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת,
– הַלַּיְלָה הַזֶּה מָרוֹר.

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אֶנוּ מַטְבִּילִין אֲפִילוּ פַּעַם אֶחָת,
– הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים.

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בֵּין יוֹשְׁבִין וּבֵין מְסֻבִּין,
– הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָנו מְסֻבִּין.

על תשובת האב לבנו אומרת המשנה:

מתחיל בגנות ומסיים בשבח

18.
עיין במקורות הבאים וקבע:
מהי הגנות ומהו השבח.

רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ז הלכה ד

וצריך להתחיל בגנות ולסיים בשבח.

כיצד מתחיל ומספר שבתחלה היו אבותינו בימי תרח ומלפניו כופרים וטועין אחר ההבל ורודפין אחר ע"ז,
(עבודה זרה)
ומסיים בדת האמת שקרבנו המקום לו והבדילנו מן התועים וקרבנו ליחודו,
וכן מתחיל ומודיע שעבדים היינו לפרעה במצרים וכל הרעה שגמלנו ומסיים בנסים ונפלאות שנעשו לנו ובחירותנו,
והוא שידרוש מארמי אובד אבי (דברים כ"ו)
עד שיגמור כל הפרשה,
וכל המוסיף ומאריך בדרש פרשה זו הרי זה משובח.

רמב"ם הלכות חמץ ומצה–נוסח ההגדה

עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה'
א–להינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה,
ואילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים עדיין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים,
ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו זקנים כולנו יודעים את התורה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים,
וכל המאריך ביציאת מצרים הרי זה משובח.

מתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום ב"ה לעבודתו,
שנאמר:
ויאמר יהושע אל כל העם כה אמר ה'
א–להי ישראל בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו א–להים אחרים,
ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו ויעקב ובניו ירדו מצרים.
(יהושע כ"ד)
ברוך שומר הבטחתו לישראל עמו,
ברוך הוא,
שהקדוש ברוך הוא מחשב את הקץ לעשות כמו שאמר לאברהם אבינו בין הבתרים,
שנאמר:
ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול.
(בראשית ט"ו)

היא שעמדה לאבותינו ולנו,
שלא אחד בלבד עמד עלינו אלא בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.

19.
רמב"ם בהלכות חמץ ומצה פרק ח מתאר את מהלך הסדר עד לתשובת האב בהלכות הבאות.
השוו את דבריו עם הנהוג בביתכם וציינו את ההבדלים.
אם אינך זוכר מהו מנהגכם השווה עם הנאמר בהגדה של פסח.

הלכה א

סדור עשיית מצוות אלו בליל חמשה עשר כך הוא:
בתחלה מוזגין כוס לכל אחד ואחד ומברך בורא פרי הגפן ואומר עליו קדוש היום וזמן ושותה,
ואחר כך מברך על נטילת ידים ונוטל ידיו,
ומביאין שלחן ערוך ועליו מרור וירק אחר ומצה וחרוסת וגופו של כבש הפסח ובשר חגיגה של יום ארבעה עשר,
ובזמן הזה מביאין על השלחן שני מיני בשר אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה.

הלכה ב

מתחיל ומברך בורא פרי האדמה ולוקח ירק ומטבל אותו בחרוסת ואוכל כזית הוא וכל המסובין עמו כל אחד ואחד אין אוכל פחות מכזית,
ואחר כך עוקרין השולחן מלפני קורא ההגדה לבדו,
ומוזגין הכוס השני וכאן הבן שואל,
ואומר הקורא מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים,
שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה והלילה הזה כולו מצה,
שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל והלילה הזה כולו צלי,
שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות והלילה הזה מרורים,
שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין בין מסובין והלילה הזה כולנו מסובין.

הלכה ג

בזמן הזה אינו אומר והלילה הזה כולו צלי שאין לנו קרבן…

ודורש מארמי אובד אבי עד שהוא גומר כל הפרשה

הפרשה היא פרשת מקרא ביכורים שבספר דברים פרק כ"ו

(ה)
וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה’ א–להיךָ

אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב:

(ו)
וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה:

(ז)
וַנִּצְעַק אֶל ה’ א–להי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה’ אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ:

(ח)
וַיּוֹצִאֵנוּ ה’ מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים:

(ט)
וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:

(י)
וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה’ וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה’ א–להיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה’ א–להיךָ:

דרשה היא דרך לימוד מיוחדת של הכתובים.
בהגדה של פסח מתחילים את הדרשה בקריאה:
צא ולמד!

20.
עיין בדרשה מתוך נוסח ההגדה של הרמב"ם.
צבע בתוכו בצבע אחד את הפסוקים מתוך הפרשה:
ארמי אובד אבי,
בצבע אחר צבע פסוקים ממקורות אחרים ובצבע נוסף את דברי הפרשן

.

צא ולמד!

מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו,
שפרעה הרשע לא גזר אלא על הזכרים ולבן בקש לעקור את הכל,
שנאמר:
"ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם",
מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם שנאמר:
"ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך כי כבד הרעב בארץ כנען ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גשן".
(בראשית מ"ז)

במתי מעט,
כמו שנאמר:
"בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה ועתה שמך ה'
א–להיך ככוכבי השמים לרוב.”
(דברים י')

"ויהי שם לגוי",
מלמד שהיו ישראל מצויינין שם,
"גדול ועצום” כמו שנאמר:
"ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אותם.
“ (שמות א')

"ורב",
כמו שנאמר:
“רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים …
“ (יחזקאל ט"ז)

"וירעו אותנו המצרים",
כמו שנאמר:
"הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ".
(שמות א')

"ויענונו",
כמו שנאמר “וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם ויבן ערי מסכנות לפרעה את פיתום ואת רעמסס.”

"ויתנו עלינו עבודה קשה",
כמו שנאמר "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך.”

“ונצעק אל ה'
א–להי אבותינו",
כמו שנאמר:
"ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל הא–להים מן העבודה.
“ (שמות ב')

"וישמע ה'
את קולנו",
כמו שנאמר "וישמע א–להים את נאקתם ויזכור א–להים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב.
“

"וירא את עניינו”,
זו פרישות דרך ארץ,
כמו שנאמר "וירא א–להים את בני ישראל וידע א–להים.
“

“ואת עמלינו”,
אלו הבנים,
כמו שנאמר "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון",
"ואת לחצינו",
זה הדוחק כמו שנאמר:
"וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם."
(שמות ג')

"ויוציאנו ה'
ממצרים",
לא על ידי מלאך לא על ידי שרף ולא על ידי שליח אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו,
שנאמר:
"ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל א–להי מצרים אעשה שפטים אני ה'.
" (שמות י"ב)

"ביד חזקה",
זה הדבר,
כמו שנאמר:
"הנה יד ה'
הויה במקנך אשר בשדה בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן דבר כבד מאד.”
(שמות ט')

"ובזרוע נטויה”,
זו החרב כמו שנאמר:
"וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלם.”
(דברי הימים א'
כ"א)

"ובמורא גדול",
זו גלוי שכינה,
כמו שנאמר:
"או הנסה א–להים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים ככל אשר עשה לכם ה'
א–להיכם במצרים לעיניך".)
דברים ד'(

"ובאותות”,
זה המטה,
כמו שנאמר:
"ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות.
“ (שמות ד)

"ובמופתים",
זה הדם,
כמו שנאמר:
ונתתי מופתים בשמים ובארץ,
דם ואש ותמרות עשן.
(יואל ג')

דבר אחר,
"ביד חזקה"
– שתים,
"ובזרוע נטויה"
– שתים,
"ובמורא גדול"
– שתים,
"ובאותות"
– שתים,
"ובמופתים"
– שתים,
אלו עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים,
ואלו הן:
דם צפרדע כנים ערוב דבר שחין ברד ארבה חשך מכת בכורות,
רבי יהודה היה נותן בהם סימן דצ"ך עד"ש באח"ב.

21.
עיין בדברי הרמב"ם שלפניך,
ומשנה ה'
שלאחריהם.
מה הוסיף הרמב"ם על דברי המשנה?
מהם השינויים שהכניס ללשון המשנה?

הלכה ה

כל מי שלא אמר שלשה דברים אלו בליל חמשה עשר לא יצא ידי חובתו ואלו הן,
פסח מצה ומרור,

פסח על שם שפסח המקום ב"ה על בתי אבותינו במצרים שנאמר:
ואמרתם זבח פסח הוא לה'
וגו'
(שמות י"ב)
מרורים על שם שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים,

מצה על שם שנגאלו,
ודברים האלו כולן הן הנקראין הגדה.

משנה ה

רבן גמליאל היה אומר:

כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה ומרור

פסח על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים

מצה על שום שנגאלו אבותינו במצרים

מרור על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים

22.
עיין בדברי הרמב"ם שלפניך.
מהו המרור לפי דבריו?
באיזה מרור נוהגים אצלכם?

רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ח הלכה יג

מרורים האמורים בתורה הן החזרת והעולשין והתמכה והחרחבינה והמרור,
כל אחד מחמשת מיני ירק אלו נקרא מרור,
ואם אכל מאחד מהן או מחמשתן כזית יצא והוא שיהיו לחין,
ויוצאין בקלח שלהן אפילו יבש,
ואם שלקן או כבשן או בשלן אין יוצאין בהן.

המשך משנה ה

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים שנאמר:
"והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה'
לי בצאתי ממצרים"
(שמות יג)

לפיכך אנחנו חייבין להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר לברך לעלה ולקלס למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האלו הוציאנו מעבדות לחירות מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב ומאפילה לאור גדול ומשעבוד לגאולה ונאמר
לפניו
הללויה:

23.
הקטע האחרון של משנה ה הוא פתיחה להלל.

בשם הַלֵּל אנו קוראים לשישה מזמורים מספר תהלים (קיג–קיח),
הנאמרים בשלושת הרגלים,
בחנוכה בפורים ובראשי חודשים.
יש ימים שגומרים בהם את ההלל –
אומרים את ששת המזמורים בשלמותם,
ויש ימים שאומרים בהם הלל בדילוגין –
חצי הלל –
כלומר מדלגים על חלק מן הפסוקים.

א.
בדוק בהגדה של פסח,
בסידור או בספר תהלים כמה קטעים אומרים לפי דברי בית שמאי במשנה ו'
וכמה לפי דברי בית הלל.

ב.
במשנה ו'
מחלוקת משולשת (יש בה שלשה חולקים).
מי הם החולקים ומהו נושא המחלוקת שלהם?

משנה ו

עד היכן הוא אומר?
בית
שמאי אומרים עד אם הבנים שמחה ובית
הלל אומרים עד חלמיש למעינו מים.
וחותם בגאולה רבי טרפון אומר אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים ולא היה חותם רבי עקיבא אומר כן ה'
א–להינו וא–להי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתינו לשלום שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים כו'
עד ברוך אתה ה'
גאל ישראל:

משנה ז

מזגו
לו
כוס
שלישי מברך על מזונו

רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר.

בתלמוד הבבלי מסכת פסחים דף קי"ח עמוד א'
מחלוקת מהי ברכת השיר.

מאי ברכת השיר?

רב יהודה אמר:
יהללוך ה'
אלוקינו (הברכה שאנו אומרים בסיום ההלל)

ורבי יוחנן אמר:
נשמת כל חי (הברכה שאנו אומרים בסיום פסוקי דזמרא בשבת וביום טוב)

24.
עיין בקטע האגדה שלפניך.
כאיזו מן הדעות נפסקה ההלכה?

(אל תשיב עד שתקרא את הקטע בשלמותו)

מהי חתימת הרכה?
השווה עם נוסח אגדה שבביתך.
האם יש הבדל?
מהו?

יְהַלְלוּךָ יי א–להינוּ כָּל מַעֲשֶׂיךָ,
וַחֲסִידֶיךָ צַדִּיקִים עוֹשֵׂי רְצוֹנֶךָ,
וְכָל עַמְךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרִנָה יוֹדוּ וִיבָרְכוּ, וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ, וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ, וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ,
מַלְכֵּנוּ.
כִּי לְךָ טוֹב לְהוֹדוֹת וּלְשִׁמְךָ נָאְֱה לְזַמר,
כִּי מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל.

הלל הגדול

הוֹדוּ לַה’ כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

הוֹדוּ לֵא–להי הָא–להים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

הוֹדוּ לָאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

לעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְדֹלוֹת לְבַדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

לעֹשֵׂה הַשָּׁמַיִם בִּתְבוּנָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

לְרוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיְם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁלֶת בַּיוֹם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

אֶת הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים לְמֶמְשְׁלוֹת בַּלַּיְלָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

לְמַכֵּה מִצְרַים בִּבְכוֹרֵיהֶם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

וַיוֹצֵא יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

וְהֶֶעֱבִיר יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

לְמוֹלִיךְ עַמּוֹ בַּמִּדְבָּר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

לְמַכֵּה מְלָכִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

וַיָהֲרֹג מְלָכִים אַדִירִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

וָנָתַן אַרְצָם לְנַחֲלָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עָבְדוּ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

שֶׁבְִּשִׁפְלֵנוּ זָכַר לָנוּ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

וַיִפְרְקֵנוּ מִצָּרֵינוּ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

הוֹדוּ לְאֵל הַשָּׁמַיִם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבַרֵךְ אֶת שִׁמְךָ,
ה’ א–להינוּ,
וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ,
מַלְכֵּנוּ,
תָּמִיד.
מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵל,
וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִיעַ,
פּוֹדֶה וּמַצִּיל וּמְפַרְנֵס וּמְרַחֵם בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה.
אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אַתָּה.
א–להי הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים,
אֱלוֹהַּ כָּל בְּרִיוֹת,
אֲדוֹן כָּל תּוֹלָדוֹת,
הַמְּהֻלָל בְּרֹב הַתִּשְׁבָּחוֹת,
הַמְנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים.
וַה’ לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן –
הַמְּעוֹרֵר יְשֵׁנִים וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים,
וְהַמֵּשִׂיחַ אִלְּמִים וְהַמַּתִּיר אֲסוּרִים וְהַסּוֹמֵךְ נוֹפְלִִים וְהַזּוֹקֵף כְּפוּפִים.
לְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים.

אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם,
וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כֲּהַמוֹן גַּלָּיו,
וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ,
וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ,
וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׂרֵי שָׁמַיִם,
וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת –
אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ ,
ה’ א–להינוּ וֵא–להי אֲבוֹתֵינוּ ,
וּלְבָרֵךְ,
אֶת שִׁמְךָ עַל אַחַת,
מֵאֶלֶף,
אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים,
הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם אֲבוֹתֵינוּ וְעִמָּנוּ.
מִמִּצְרַים גְּאַלְתָּנוּ,
ה’ א–להינוּ,
וּמִבֵּית עֲבָדִים פְִּדִיתָנוּ,
בְּרָעָב זַנְתָּנוּ וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ,
מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ וּמִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ,
וּמֵחָלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים דִּלִּיתָנוּ.
עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ,
וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ,
ה’ א–להינוּ,
לָנֶצַח.
עַל כֵּן אֵבֶָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ –
הֵן הֵם יוֹדוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ.
כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה,
וְכָל לָשׁוֹן לְךָ תִּשָּׁבַע,
וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע,
וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה,
וְכָל לְבָבוֹת יִירָאוּךָ,
וְכָל קֶרֶב וּכְלָיוֹת יְזַמֵּרוּ לִשְִׁמֶךָ,
כַּדָבָר שֶׁכָּתוּב,
כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה:
ה’,
מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ.
מִי יִדְמֶה לָּךְ וּמִי יִשְׁוֶה לָּךְ וּמִי יַעֲרֹךְ לַָךְ הָאֵל הַגָּדוֹל,
הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא,
אֵל עֶלְיוֹן,
קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
נְהַלֶּלְךָ וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ וּנְבָרֵךְ אֶת שֵׁם קָדְשֶׁךָ,
כָּאָמוּר:
לְדָוִד,
בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה’ וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ.

הָאֵל בְּתַעֲצֻמוֹת עֻזֶּךָ,
הַגָּדוֹל בִּכְבוֹד שְׁמֶךָ,
הַגִּבּוֹר לָנֶצַח וְהַנּוֹרָא בְּנוֹרְאוֹתֶיךָ,
הַמֶּלֶךְ הַיּושֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָא.
שׁוֹכֵן עַד מָּרוֹם וְקָּדוֹשׁ שְׁמוֹ.
וְכָתוּב:
רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּה’,
לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה.

בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְהַלָּל,
וּבְדִבְרֵי צַדִּיקִים תִּתְבַָּרַךְ,

וּבִלְשׁוֹן חֲסִידִים תִּתְרוֹמָם,
וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְקַדָּשׁ.

וּבְמַקְהֲלוֹת רִבבְוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרִנָּה יִתְפָּאֵר שִׁמְךָ,
מַלְכֵּנוּ,
בְּכָל דּוֹר וָדוֹר,
שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים לְפָנֶיךָ,
ה’ א–להינוּ וֵא–להי אֲבוֹתֵינוּ ,
לְהוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשַׁבֵּחַ,
לְפָאֵר לְרוֹמֵם לְהַדֵּר לְבָרֵךְ,
לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס עַל כָּל דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבְּחוֹת דַָּוִד בֶּן יִשַׁי עַבְדְּךָ,
מְשִׁיחֶךָ.

יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לַָעַד מַלְכֵּנוּ,
הָאֵל הַמֶלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבַָאָרֶץ,
כִּי לְךָ נָאֶה,
ה’ א–להינוּ וֵא–להי אֲבוֹתֵינוּ,
שִׁיר וּשְׁבָחָה,
הַלֵּל וְזִמְרָה,
עֹז וּמֶמְשָׁלָה,
נֶצַח,
גְּדֻלָּה וּגְבוּרָה,
תְּהִלָה וְתִפְאֶרֶת,
קְדֻשָּׁה וּמַלְכוּת,
בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.
בָּרוּךְ אַתָּה ה’ ,
אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל בַּתִּשְׁבָּחוֹת,
אֵל הַהוֹדָאוֹת,
אֲדוֹן הַנִפְלָאוֹת,
הַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה,
מֶלֶךְ אֵל חֵי הָעוֹלָמִים.

בין הכוסות הללו אם רוצה לשתות ישתה בין שלישי לרביעי לא ישתה:

משנה ח

ואין מפטירין אחר הפסח אפיקומן