נושא
הדף:
גמרא,
מסכת
שבת,
פרק
"כירה"
– תשובות
לשאלות
חזרה
לחלק
דיני
בישול

מיועד
לכיתות:
יא–יב

מחבר:
בועז
פש

לקובץ
השאלות
לחץ
כאן

"בזאת תבחנו"

לוח שו"ת חזרה בפרק "כירה"

מוקדש
לשימי ולבני,
בהערכה.

חלק ראשון –
עניני בישול

לוח התשובות



הוראות
שימוש:

קרא
ראשית את השאלה ונסה לענות מזכרונך,
אם
לא הצלחת –
ראה
בגמרא.
ודא
את תשובתך בלוח התשובות.
רק
אח"כ
רשאי אתה לעבור לשאלה הבאה.

אל
תדלג על שאלות,
ישנן
רבות האחוזות זו בזו.

הסרת
אחריות.
שו"ת
אלו אמורים לסייע בחזרה ושינון הנושאים,
אך
לא ללמדם.

"שגיעות
מי יבין",
ויתכן
ונפלו טעויות אי–פה
אי–שם,
לכן
אין להסתמך על הכתוב בלעדית.

נא
ונא הודיעוני אם נמצאה טעות,
ע"מ
שנתקנה במהדורה הבאה.
מראש
תודתי ע"כ.

בהצלחה!
ורק
לא להתייאש.

ב.
פש,
מצפה
יריחו תשס"ג

דף לו:

משנה

1. מותר לתת על גבה

2. אסור לתת על גבה

3. כעיקרון מותר לתת על גבה,
   אלא שנחלקו ב"ה וב"ש מה מותר.
   כיון שאין חשש שיחתה בגחלים.

4. אם מותר לתת גם תבשיל או רק חמין.

5. נוח לו בבישולו.
   ב. מיחזי כמבשל.

6. אם מותר להחזיר לאש אחר שהורידה.

גמרא

7. שמותר להשהות ע"ג כירה שאינה גרופה וקטומה תבשיל שבושל שליש בישול.

8. לא יתן לכתחילה בע"ש.
   ב. לא יחזיר בשבת.
   [>> מכאן ואילך השיטה הסוברת "לשהות תנן" היא "שיטה א". השיטה הסוברת "להחזיר תנן" היא "שיטה ב" <<]

9. מותר.

10. כן.

11. אסור, זהו דין המשנה.

12. לא.

13. שמחלוקות ב"ש וב"ה הן מחלוקת אחת.

14. בתבשיל.
    כי על חמין כבר אמרו ב"ש במחלוקת הראשונה שמותר להחזיר.

15. מכוסה באפר. קיטמה=אפר.

דף לז.

1. "אבל לשהות משהין אע"פ שאינו גרוף וקטום, ומה הן משהין…"

2. של ב"ה.
   המחלוקת מופיעה בסוף המשנה.

3. לשיטה ב –
   אפשר.
   לשיטה א –
   אי אפשר.

4. כנגד שיטה א הגורסת במשנה "לא ישהה".

5. "לא שנו [שמותר]
   אלא על גבה,
   אבל לתוכה –
   אסור".

6. על הרישא "לא יתן עד שיגרוף".

7. כיון שהמדובר בכירה שאינה גרופה,
   מובן החילוק שבין "על גבה" לבין "לתוכה".

8. כי אם הכירה גרופה, מה ההבדל אם שם מלמעלה או בתוך?!

9. על הסיפא "וב"ה אומרים אף מחזירים".

10. כי כשהמדובר בהחזרה בשבת עצמה,
    הרי שסביר שתאסר ההחזרה לתוך התנור. (ובמיוחד אם מדובר בגחלים קטומות,
    שעצם הנחת הסיר על גביהם עלול לגרום חיתוי או כיבוי)

11. כנגד שיטה ב הגורסת במשנה "לא יחזיר".

12. "משהין".
    מובהר שהמדובר בברייתא על השהיה ולא על החזרה.

13. אחת בלבד. האם מותר להשהות חמין.

14. אסור,
    לדעת כולם.

15. שתים. האם מותר להשהות תבשיל או לא. האם מותר להחזיר או לא.

16. הדעה שמובעת במשנה היא דעת רבי יהודה.

17. ה"חדא"
    – השהית חמין. בין גרוף או לא גרוף.
    במשנה – הותר,
    בברייתא – נאסר.
    ה"תרתי"
    – השהיה והחזרה. השהית תבשיל –
    הותרה במשנה גם בלא גרוף,
    ונאסרה בברייתא. החזרה בגרוף –
    הותרה במשנה, ונאסרה בברייתא.

18. כי ר"י העמיד מחלוקת ב"ש וב"ה בגרופה, ובאינה גרופה אסור,
    ובמשנה המחלוקת על אינה גרופה.

19. כדעת ר"י.

20. כר"י – בהצגת מחלוקות ב"ש וב"ה.
    לא כר"י – בהעמדת המחלוקות: המשנה מעמידה באינו גרוף, ר"י בברייתא –
    בגרוף.

21. האם סמיכה דינה כדין שהיה על גבי ובתוך,
    או לא.

22. האיבעיא עוסקת בכירה שאינה גרופה.

23. מוכח שסמיכה דינה שונה מעל גבי.
    מהנאמר שמותר להשהות על גבי גרופה למרות שסמוכה לכירה אחרת שאינה גרופה.

24. שאין הבעיה לגבי מקרה שבו הקדירה ע"ג כירה כיון שיש אויר תחתיה.

25. כגרופה.

26. ש"סומכין לה"
    נאמרה במקביל ל"מקיימין עליה"
    ול"נוטלין ממנה",
    כלומר שדינם שווה.

27. טיעון האומר:
    "גם לדבריך אין האיזכור מיושב".

28. כי מותר ליטול גם מאינה גרופה וקטומה.

29. מוכח שאין הקפדה על הנטילה אלא הוזכרה אגב החזרה.

30. ניתן להסביר גם את "סומכין עליה"
    כ"אגב"
    ל"מקיימין".

31. שבכדי להחזיר הכרח ליטול ראשית.
    אך אין הכרח לסמוך בכדי לקיים!

32. על שאלת הסמיכה.

33. שסמיכה אין דינה כדין על גבי ובתוך.

34. הרי היא כקטומה.

35. מותר להשהות חמין שהוחמו כל צורכן ותבשיל שבישל כל צורכו.

36. כיון שאז אין חשש לחיתוי,
    שהרי התבשיל בשל,
    והמים חמים.

דף לז:

1. אחרת,
   מה החידוש שבדבר.

2. כיון שריב"נ דיבר על קטמה,
   ומעשיו מוכיחים שאינו רוצה בבישול יתר.

3. שלמרות שהובערה עדיין נחשבת כגרופה.

4. שגם גחלים של רותם נחשבים כקטומים.

5. שומרים חומם לאורך זמן.

6. אסור.

7. מותר.

8. אמוראי נינהו אליבא דר'
   יוחנן.

9. עקר מגרופה –
   יחזיר.
   לא גרופה –
   לא יחזיר.

10. כשיטה ב "לא יחזיר".

11. שבכירה שאינה גרופה:
    א.
    מותר לשהות.
    ב.
    אסור להחזיר.

12. את היתר השהיה במשנת "אין נותנין את הפת… את איסור החזרה בדברי ב"ה במחלוקת השניה שבמשנה.

13. מדיוק "קרמו פניה –
    מותר".

14. לא נחשב כאפוי כל צרכו.

15. כלא גרוף.
    או בגלל שהוא אכן לא נגרף,
    או בגלל שאין מועילה גריפה בתנור.
    זו ההוכחה ממשנה זו.

16. עוגת רצפים.

17. כי ב"ה התירו החזרה רק בתנאי המשנה כשגרופה וקטומה.

18. לא חידש,
    רק הבהיר את העולה מן המשניות.

19. מחלוקת.
    לר'
    יוחנן – מותר.
    לרב ושמואל –
    אסור.

20. יעשה כל אחד כפסק ה"מרא דאתרא"
    שבמקומו.

21. כי ר"י נחשב כחולה מסוכן.

22. רב נחמן בר יצחק.
    היה מדקדק במעשיו.

23. סרדינים בשמן דגים וקמח.

24. לא ברור אם "כסא דהרסנא"
    נחשב כ"מצטמק ויפה לו".

25. תבשיל עם קמח.

26. תבשיל לפת,
    שיש בו קמח ובשר,
    ואינו מתכווין להגישו לאורחים.

27. תלוי אם עומד להגישו לאורחים.
    לאורחים ראוי להגיש בחתיכות גדולות.

28. שלשתם "מצטמק ורע להן".

דף לח.

1. שוגג.
   שכח.

2. בשוגג יאכל במזיד לא יאכל.
   זו משנה.

3. אין חילוק בין שוגג למזיד.

4. רבה ורב יוסף הסבירו להיתר.
   ר'
   נחמן בר יצחק לאיסור.

5. כי מבשל עביד מעשה אבל משהה לא קא עביד מעשה.

6. כי מבשל לא אתי לאיערומי אבל משהה אתי לאיערומי.

7. נגד רבה ור'
   יוסף.

8. כי יכול להעמיד את הברייתא לפני גזירה,
   שאז לא היה חילוק בין בישול לשהיה.
   ולאחר גזירה החמירו על שוגג.

9. כי לא יתכן שהגזירה היתה לקולא.

10. לא מיישבים.
    קשיא.

11. "מצטמק ורע לו"

12. "מצטמק ויפה לו".

13. שבשוגג נאסרה האכילה.
    

14. כי היו משהים במזיד ואומרים "שכחים אנו".

15. פרדוקסלית,
    משהה חמור יותר,
    כי נאסר גם בשוגג.

16. לעיל אמר ר"מ בשם ב"ה "חמין ולא תבשיל,
    וכאן "חמין ותבשיל".

17. לעיל אמר "חמין ותבשיל"
    וכאן אוסר תבשיל שבושל כל צרכו.

18. לעיל דיבר לכתחילה וכלן אסר תבשיל,
    כאן מדבר בדיעבד,
    ומתיר הכל.

19. לעיל דיבר על גרופה וקטומה ולכן התיר.
    כאן מדבר על שאינה גרופה לכן מחמיר.

20. לר"מ:
    לכתחילה–דיעבד.
    לר"י:
    גרופה–לא גרופה.

21. במזיד.

22. כי אין סיבה לקנוס אותו,
    כפי שנקנס השוגג.

23. על "מצטמק וטוב לו".

24. חמין וביצים שנשתהו על גבי כירה.
    חמין – לא אסר,
    ביצים – אסר.

25. שקנסו גם על המזיד.

26. שר'
    יוסי אסר להם רק את השהייה לכתחילה ולא את אכילת הדיעבד.

27. מכך שאכלו הרבה ביצים מצומקות כעוזרדין.

28. מקום אחד.

דף לח:

1. מותר.
   זהו חידושו של ר"ש.

2. כי יתכן שכשנוטל ביום אין דעתו להשיבו למקומו על האש.

3. יורה קטנה.

4. קומה.

5. שמותר להחזיר אפי'
   ביום השבת.

6. דעתו דעת יחיד,
   והלכה כרבים.

7. מחלוקת.

8. נראה כהטמנה חדשה.

9. לא"ד הראשון –
   אסור.
   לא"ד השני תלוי:
   אם בידו –
   מותר. אם הניח –
   אסור.

10. תלאן במקל ב.
    הניחן על גבי מטה ג.
    פינן ממיחם למיחם.

11. דעתו להחזיר.
    ב.
    בידו.
    ג.
    לא הניחו.
    ד.
    לא הניחו ע"ג קרקע.
    ה.
    עדיין חם קצת.

משנה

12. לא יתן

13. אין הבדל.

14. כיריים.

15. תנור.

גמרא

16. סובר שמותר גם במקום שנאסר להניח על.

17. מהמילים במשנה "בין מתוכו בין מעל גביו"
    – אבל לא הוזכר לסמוך.

18. אביי מניח שמשנתינו מדברת על כופח שאינו גרוף.

19. כי אז עולה שבהניח ע"ג כירה יהיה מותר,
    בעוד שהדין אוסר.

20. שהמדובר במניח בסמוך לכופח.

21. סבר שאסור,
    כמו במניח על.

22. גרוף וקטום.

23. שבכירה גרופה וקטומה מותר להניח על גביה.

24. מברייתא האומרת "אין סומכין לו ואין צריך לומר על גביו".

25. לא חילקה.
    (השווה עם דברי ר' חלבו בדף לז.)

26. תנור.
    ב.
    כופח.
    ג.
    כירה.

27. כירה – שתי קדירות.
    כופח – אחת.

28. לגבי כופח או כירה שנחלקו לרחבן:
    כופח – טהור.
    כירה – טמאה.

29. במקרה שנחלקו לאורכן.
    כי לשניהם אין שימוש יותר.

משנה

30. בישולה מעט.
    ביצה רכה.

31. קומקומוס.

32. מחלוקת ת"ק ור'
    יוסי.

33. השאלה אם תולדות החמה מותר או אסור.

34. לגבי טמינה בחול ובאבק דרכים.

35. הביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמין.

36. שהם כמים שהוחמו בו ביום.

37. אסורין ברחיצה ובשתיה.
    

38. אסורין ברחיצה ומותרין בשתיה.

39. חייב חטאת.

דף לט.

1. מדין מליח ישן וקולייס האיספנין.

2. מה שבא בחמין מלפני השבת.
   כי כבר נתקן קצת מע"ש.

3. להדיח.
   כי אין זה גמירת מלאכתו.

4. לגבי המליח ישן וקולייס האיספנין. כי הדחתן זו היא גמר מלאכתן.

5. העיקרון הוא,
   שגם הכנה מועטת אסורה אם בכך מסתיימת הכנת המאכל.

6. שייאסר אפי'
   גלגול מועט.

7. ר"י סבר שאסור.
   

8. מותר.

9. שבישול בחמה מותר.

10. ר'
    יוסי.

11. שהמשנה גם לפי חכמים,
    ובישול בחמה מותר לכו"ע.

12. בבישול בחמה,
    באור,
    ובתולדות האור.

13. בתולדות האור.
    האם גוזרים אטו תולדות האור או לא.
    

14. תולדות החמה.

15. שתי סיבות:
    א.
    גזירה שמא יטמין ברמץ.
    ב.
    מזיז עפר ממקומו.

16. זה בישול באש ממש.

17. חופר גומה (תולדת חורש)

18. יסכים.
    חושש לטעמים שהובאו לעיל.

19. בטומן בעפר תיחוח.

20. אין חשש הזזת עפר,
    יש את גזירת הטמנה ברמץ.

21. תמיכה בדעה האומרת גזירה שמא יטמין ברמץ.

22. למה לא גזר על גג רותח?!

23. משום שבגג אין בדרך כלל עפר.

24. אסור.
    זה תולדות האור.

25. תומכת בדעה החוששת להטמנה ברמץ.
    

26. שאנשי טבריא הטמינו את החמים בצונן,
    ולכן אסרו זאת חכמים.

27. הנחת הגמ'
    בשאלה היא שמעשה אנשי טבריא הובא לענין החול ואבק הדרכים.

28. שאין להטמין שמא יטמין ברמץ.

29. לא,
    ר"י מסכים עם כך.

30. שאין לבשל בתולדות חמה.

31. הובאה ע"י חכמים,
    שתולדות החמה אסורים.

32. הוא טוען שחמי טבריא הם תולדות האור.

33. עוברים על פתח הגיהנם.

34. לפי חכמים:
    אנשי טבריא סברו כר"י שתולדות החמה מותר,
    ואמרו להם חכמים שאסור.
    לפי ר"י:
    אנשי טבריא סברו שחמי טבריא הם תולדות החמה ומותרים,
    ואמרו להם חכמים שהם תולדות האור ואסורים.

דף לט:

1. ממעשה אנשי טבריא.

2. אנשי טבריא

3. אנשי טבריא כבר שברו את צינורותיהם.

4. כיון שא"כ משמע שחמין שהוחמו בערב שבת מותרין.
   והדין הוא שאסורין.

5. פניו ידיו ורגליו.

6. כיון שא"כ גם בסיפא העוסקת בחמין שהוחמו ביו"ט תיאסר רחיצת פניו ידיו ורגליו,
   וזה כנגד דעת ב"ה.

7. אסור.

8. מחלוקת ב"ש וב"ה.

9. אם ראויין לשתיה.

10. בהשתטפות כל גופו.
    

11. ר"מ ור"י:
    אסור.
    ר"ש:
    מותר.

12. כדעת ר"ש המתיר.

13. ר"מ:
    אסור.
    ר"ש ור"י:
    מותר.

14. בכלי.
    כיון שנראה כאילו חיממם בשבת.

15. שהרואה יאמר שמותר לחמם בתולדות האור או ע"י עירבוב צונן בחמים.

16. מים בכלי.

17. מותר.

18. כיון שאנשי טבריא עשו בקרקע,
    ואעפ"כ אסרו חכמים.

19. מים בקרקע.

20. אסור.

21. כרבי יהודה.

22. "בפירוש"

23. מהכלל הקובע הלכה כדברי המכריע.

24. … הלכה כדברי המכריע"

25. "קולי מטלניות"

26. חתיכות בד קטנות משלש על שלש אצבעות שיתכן ושמרם לעשיית מלאכה,
    ובכך החשיבם לקבלת טומאה.

27. רבי אליעזר –
    מקבלות טומאה.
    רבי יהושע –
    לא מקבלות.
    רבי עקיבא –
    תלוי.

28. רבי עקיבא תלמיד ב. ר"ע חזר בו.

דף מ.

1. כיון שיתכן וכלל ההכרעה כדברי המכריע נאמר רק לגבי מח'
   שבמשנה ולא שבברייתא.

2. הוא אמר ששמע מר'
   יוחנן בפירוש.

3. לרב – כל גופו אבר אבר.
   לשמואל – פניו ידיו ורגליו.

4. רב יסביר ש"פניו ידיו ורגליו"
   הכוונה "כעין פניו ידיו ורגליו",
   כלומר אבר אבר.

5. פעמיים.

6. על הברייתא האומרת במפורש:
   "למחר רוחץ בהן פניו ידיו ורגליו אבל לא כל גופו אבר אבר".

7. רבה אומר שרב מתיר לרחוץ בהן כל גופו בבת אחת,
   בתנאי שמשייר אבר אחד.

8. לא יענה.
   תיובתא.

9. אביי לא ידע.

10. הרי פשוט שלא עשה כשמועתו כי נשאר ב"תיובתא"?!

11. שר"י הבין שרבה לא ידע שהוא נשאר ב"תיובתא".

12. כי ודאי עשה רבה כרב.

13. תמיד כרב,
    חוץ משלשה מקומות.

14. מטילין מבגד לבגד. ב.
    מדליקין מנר לנר. ג.
    הלכה כרבי שמעון בגרירה.

15. ר"י הבין שרק בחומרותיו של רב פסק רבה כמותו,
    אך לא בקולותיו.

16. מטילין את חוטי הציצית מבגד אחד לבגד שני,
    ואין כאן משום בזיון הבגד הראשון. ב.
    מדליקין מנר חנוכה אחד את נר חנוכה השני,
    ואין משום בזיון הראשון. ג.
    הלכה כרבי שמעון בגרירת מטה כסא וספסל,
    כלומר דבר שאינו מתכווין –
    מותר.

17. שהתחמם מע"ש,
    אבל אם התחמם בשבת –
    אסור.

18. מותרת.

19. אין הבדל.

20. לרחוץ בצונן.

21. מותר כעיקרון,
    אלא שיעשה זאת בבית החיצון,
    שלא יאמרו שרחץ בחמין.

22. שאם החמין מחופין בנסרים מותר להתרחץ ואין חשש שהמים התחממו בשבת (תוס'
    מסביר שאין חשש שיאמרו ברחצו בחמין).

23. לא.
    מותר גם בלי חיפוי.

24. "משרבו עוברי עבירה"

25. מותר.
    זהו דין "אמבטיאות של כרכין",
    ש"מטייל בהן ואינו חושש".

26. מותר לרחוץ בחמין שהוחמו מערב שבת. ב.
    אסור לרחוץ בחמין שהוחמו מערב שבת,
    אך מותרת הזעה.
    ג.
    אסרו גם את הזיעה,
    והתירו חמי טבריא.
    ד.
    אסרו גם את חמי טבריא,
    והתירו את הצונן.
    ה.
    חזרו בהם והתירו רחיצה בחמי טבריא.

27. הבלנים החמו בשבת,
    ואמרו שהחמו מע"ש.

28. רחצו,
    ואמרו "מזיעים אנו".

29. כי היו רוחצים בחמי האור אגב חמי טבריא.

30. כי ראו שאין גזירת חמי טבריא עומדת.

31. משמע כחכמים,
    כי לר"י גם חמי טבריא הם חמי האור,
    כפי שהוסבר לעיל.

32. … עבריין".

33. כי בברייתא נקטו לשון "משרבו העבריינים"
    לגבי העוברים על תקנות חכמים.
    

דף מ:

1. כי בשל כפרים – אסור.
   כי הם קטנים והבלם מרובה,
   ונראה כנכנס להזיע.

2. מותר.

3. אסור.
   מחמם את המים שעליו.

4. מותר.

5. אסור.
   בשבת – שמא יפלו עליו מן המים ונמצא רוחץ בשבת.
   בחול – משום סכנה.

6. במים.

7. בשמן.

8. התיר – הפגת צינה.
   אסר – חימום.

9. התיר – הפשרה.
   אסר – חימום.

10. כי שמן מתקשה בקור.
    (המסת קרח זו בעיה אחרת,
    נולד)

11. התיר – חימום על היד.
    אסר – הפשרה.

12. כי נעשה "בשינוי".

13. זו איבעיא בגמ'.
    רבה ורב יוסף –
    להתירא. רב נחמן בר יצחק –
    לאיסורא.

14. ת"ק – שמן מותר בחימום,
    כי אין בו משום בשול.
    רבי יהודה –
    בישול שמן אסור,
    הפשרה מותרת כי הפשרה אינה מבשלת.
    רשב"ג – שמן אסור בבישול ובהפשרה,
    כי הפשרה זה בישול.

15. ת"ק – שמן אסור בבישול ובהפשרה,
    כי יש בו משום בשול,
    והפשרה זה בישול,
    וגם בשינוי אסור.
    רבי יהודה –
    בישול שמן אסור,
    הפשרה מותרת כי הפשרה אינה מבשלת.
    רשב"ג – שמן אסור בבישול ובהפשרה,
    כי הפשרה זה בישול,
    אך בשינוי מותר.

16. נחלקו בשינוי.
    לת"ק – אסור.
    לרשב"ג – מותר.

17. אם יד סולדת בו –
    אסור. אין יד סולדת בו – מותר.

18. נרתעת,
    נמשכת לאחוריה.
    

19. אם כריסו של תינוק נכוית.

20. מדובר בחמי טבריה,
    וכגזירה הסופית.

21. להפשרה.

22. לא התיר.
    כי זה בכלי ראשון.

23. לתת בכלי שני,
    שאינו מבשל.

24. שמן יש בו משום בשול.
    ב.
    כלי שני אינו מבשל.
    ג.
    הפשרו זהו בשולו.

25. הרי אסור להרהר בד"ת בבית המרחץ.

26. בית המרחץ ובית הכסא.

27. לא,
    אסור.
    

28. מותר.

29. תלוי מה אומר ולא כיצד.

30. היה זה משום לאפרושי מאיסורא.

31. ממעשה תלמידו של ר"מ.

32. להדיח קרקע. ב.
    לסוך לו קרקע.

33. לא.
    חשש אשוויי גומות (תולדת בונה)

34. אסור.

35. ממעשה רק יצחק בר אבדימי ורבי,
    שהיה אחר גזירה,
    ואעפ"כ לא התיר לו אלא בכלי שני.

36. לא,
    רק מכת מרדות דרבנן.

37. פטור מדאורייתא,
    אך חייב בדרבנן,
    כדין תולדות האור.

38. שט באמבטיה.

39. לדעת אם עקר רגליו מן הקרקע או לא.

40. אם גוזרים שלא לשוט גם במקום שאיו חשש לבניית חבית שייטין,
    כגון באמבטי.

41. גזירת השיטה.
    ב.
    שמא יוציא מים לרה"ר.
    ג.
    שמא ימחה ברגליו את הבוץ.
    

42. שמא יבוא להתקין חבית של שייטים.

43. דומה למגבל (תולדת לש)

44. אין סיבה,
    גזירה כוללת על כל שיטה.

45. למרות שאין חשש הוצאה לרה"ר.

דף מא.

1. שמא יגבל בקרקע.
   ב.
   גזירת השיטה.

2. שפה לבריכה המנמיכה את שוליה.

3. לית ליה גידודי – אסור,
   כי יבוא לגבל או כי דומה לנהר (תלוי מהי סיבת האיסור).
   אית ליה גידודי – מותר,
   כי אינו מגיע ברגליו לקרקע,
   וגם לא דומה לנהר ואין גזירת חבית.

4. כי באמבטי יש גידודי.

5. כאילו מביא מבול לעולם.

6. כיון שמותר לגעת,
   כי הוא טרוד בירידתו לנהר.

7. חביות סתומות –
   מותרות.
   פתוחות –
   אסורות.
   חשש ליין נסך.

8. חביות סתומות –
   מותרות.
   פתוחות –
   מותרות.
   אין חוששים כי טרודים במשימתם.

9. שבשעת בעתא אין חוששין להרהור או ניסוך.

10. כי בולשים את העיר.

11. החלקה לנהר.

12. כאילו כופר בבריתו של אברהם אבינו"

13. כי נראה כמתייבש בבריתו.

14. כשיורד – מגלה.
    כשהעולה – מסתיר.

15. כי פניו מול העם.

16. שחי.
    בכך פתר את שתי הבעיות:
    לא נגע,
    וגם הצניע.

17. זקיף.
    חשש לדברי רב שיראה ככופר בברית.

18. כשירדו – זקפו.
    כשעלו – שחו.

19. לא.
    שנאמר "בבלה יובאו ושמה יהיו".

20. כי רצה לעשות "עליה".

21. בהלכות בית המרחץ.

22. דברים של חול מותר לאומרם בלשון קדש.
    ב.
    פתחו פומייכו ואפיקו הבלא.
    ג.
    אשתו מיא דבי באני.

23. אכל ולא שתה.

24. של מי שאכל ולא הלך ארבע אמות.

25. הנצרך לנקביו ואכל.

26. רחץ בחמין ולא שתה מהן.

27. רחץ בחמין ולא נשתטף בצונן.

28. רחץ ולא סך.
    כי הרחיצה לא ניקתה אותו,
    כפי שהמים לא נכנסו לחבית.

משנה

29. מותר.

30. אסור.

31. מוליאר – אינו מוסיף הבל.
    אנטיכי – מוסיף.

גמרא

32. מוליאר.

33. רבה: בי כירי.
    רב נחמן בר יצחק: בי דודי.

34. בי כירי.
    כי הוא של חרס ונמצא בכיריים שהאש בה תדירה.

35. מותר.

36. אסור.

37. כי נאמר בסופה "מפני שנחושתה מחממתה",
    כלומר שהיא עשויה מתכת.

משנה

38. שאין להחם מים צוננים ע"י עירבובם בחמים.
    

39. יש חילוק.
    מים מרובים מותר,
    כי רק מפשירם.

גמרא

40. מיחם שרוקנו ממימיו (רב אדא בר מתנא)
    . ב. מיחם שהסירו מעל האש (אביי).

41. מים מועטים –
    יתחממו.
    מים מרובים –
    רק יופשרו.

דף מא:

1. מדובר במיחם שיש בו מים,
   ומוסיף עוד.
   אם יוסיףף מים מועטים –
   יתחממו.
   ואם יוסיף מים מרובים –
   רק יופשרו.

2. לא יתן לתוכו מים כל עיקר מפני שמצרף.

3. כיון שאין כוונתו לצרף,
   וסובר כר"ש שדבר שאינו מתכווין מותר.

4. מח'.
   ר"ש – מתיר.
   ר"י – אוסר.
   

5. אם מרוקן מכל מימיו הרי זה מצרף.

6. וכי מותר לצרף לכתחילה!?

7. לא מלא.

8. מילוי כל המיחם.

9. רק שיעור להפשיר.

10. אפילו שיעור לצרף.

11. הרבה – מותר,
    אין צירוף ואין חימום.
    מעט – אסור,
    חימום.
    מילוי – אסור,
    צירוף (לר"י).

דף מב.

1. שאינו חושש לצירוף.

2. מתכת – מותר.
   עץ – אסור.

3. עץ כיבויה הוא איסור דאורייתא.
   מתכת – רק דרבנן.

4. בכדי שלא יזוקו בה רבים.

5. מותר,
   זו מלאכה שאינה צריכה לגופה.

6. סבר כמותו בדבר שאינו מתכוין.
   חלק עליו במלאכה שאינה צריכה לגופה.
   

7. רק איסור דרבנן.
   כגון:
   פחות פחות מארבע אמות,
   או בכרמלית.

8. הקיים בכלי משפיע על הניצוק לתוכו,
   ולא להיפך.

9. לא,
   כולם מסכימים ש"תתאי גבר".

10. מותר.

11. אסור. "תתאי גבר".

12. אין הבדל,
    הכל מותר.

13. רק חמין לתוך הצונן אך לא צונן לתוך החמין.

14. אמבטי:
    א.
    כלי ראשון.
    ב.
    מחממה הרבה,
    לשם רחיצה.
    כוס:
    א.
    כלי שני.
    ב.
    מחממה מעט,
    לשם שתיה.

15. אסור הכל.

16. כרבי שמעון בן מנסיא.

17. לכוס – הוא כלי שני.
    לאמבטי – נועד לרחיצה.

18. כיון שדומה מצד אחד לאמבטי,
    ומאידך גיסא –
    לספל.
    

19. שאינו כאמבטי,
    ודינו ככלי שני הנועד לשתיה.

20. לא,
    המדובר רק בדיוק לפי ההו"א.
    (ניתן להפיק מסקנה היוצאת רק כבדרך אגב)

21. שאם ספל הרי הוא כאמבטי,
    הרי שאין שום אפשרות לערב מים חמים וקרים,
    וא"א להתרחץ בכלל בשבת.

22. בתשובה מעמידה הגמ'
    שרשב"מ דיבר על הרישא האומרת שב"ה מתירין גם צונן לתוך חמין בכוס,
    וע"כ נחלק רשב"מ לאיסור.

23. זו היתה כוונתו,
    לאמר שהלכה כב"ש.

24. שאינו מקפיד על נתינת מים צוננים בחמים בכלי שני.

25. מדברי ר'
    חייא:
    "נותן אדם…"

26. עירוי המים.
    ב.
    נתית הקיתון (הכלי)
    עצמו.

27. "מערה" איתמר.

משנה

28. מחבת.

29. כי זהו כלי ראשון,
    ומבשל.

דף מב:

1. מותר.
   זהו כלי שני,
   ואינו מבשל.

2. תמחוי.

3. הם מבשלים את התבלין.

גמרא

4. "איבעיא להו…"

5. האם עולה על הרישא,
   וחולק לקולא, או על הסיפא,
   וחולק לחומרא.

6. מותר לתת תבלין. מותר ג"כ.

7. אסור לתת תבלין.
   אסור ג"כ.

8. שר"י דיבר על הרישא.

9. שדינו כתבלין רגיל שבכלי ראשון – בשל.
   בכלי שני –
   לא בשל.

10. שמלח בשל גם בכלי שני.

11. שמלח אינו בשל אפי'
    בכלי ראשון.

12. בכלי ראשון שכבר הועבר מהאש.

13. כבשר השור.
    בישול רב.

14. דברי ר"נ תואמים לדברי אביי שבאיכא דאמרי השני.
    ואינם תואמים לדברי אביי שבאיכא דאמרי הראשון.

• תם חלק ראשון שבפרק העוסק בעניני בישול.