נושא הדף: גמרא,
שבת פרק במה מדליקין
מתאים לכיתות ט'-י"ב
מחבר הדף: ישי רוזנברג
מצות חנוכה נר איש וביתו
תלמוד בבלי מסכת שבת דף כ"א עמוד ב'
1. תנו
רבנן:
מצות חנוכה נר איש וביתו.
והמהדרין – נר לכל אחד ואחד.
והמהדרין
מן
המהדרין,
בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך;
ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך.
2. אמר עולא:
פליגי בה תרי אמוראי במערבא,
רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא,
חד אמר:
טעמא דבית שמאי – כנגד ימים הנכנסין,
וטעמא דבית הלל – כנגד ימים היוצאין.
וחד אמר:
טעמא דבית שמאי – כנגד פרי החג,
וטעמא דבית הלל – דמעלין בקדש ואין מורידין.
3. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: שני זקנים היו בצידן, אחד עשה כבית שמאי ואחד עשה כדברי בית הלל,
זה נותן טעם לדבריו –
כנגד פרי החג,
וזה נותן טעם לדבריו –
דמעלין בקדש ואין מורידין.
רש"י מסכת שבת דף כ"א עמוד ב
נר
איש וביתו – נר אחד בכל לילה, ואיש וכל בני ביתו סגי להו בנר אחד.
והמהדרין – אחר המצות –
עושין נר אחד בכל לילה לכל אחד ואחד מבני הבית.
והמהדרין מן המהדרין
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד
הלכה א
כמה נרות הוא מדליק בחנוכה,
מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד בין שהיו אנשי הבית מרובין בין שלא היה בו אלא אדם אחד, והמהדר את המצוה מדליק נרות כמנין אנשי הבית נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים, והמהדר יתר על זה ועושה מצוה מן המובחר מדליק נר לכל אחד ואחד בלילה הראשון ומוסיף והולך בכל לילה ולילה נר אחד.
הלכה ב
כיצד הרי שהיו אנשי הבית עשרה, בלילה הראשון מדליק עשרה נרות ובליל שני עשרים ובליל שלישי שלשים עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונים נרות.
תוספות מסכת שבת דף כ"א עמוד ב
"והמהדרין
מן המהדרין
– נראה לר"י דב"ש וב"ה לא קיימי אלא אנר איש וביתו שכן יש יותר הידור דאיכא היכרא כשמוסיף והולך או מחסר שהוא כנגד ימים הנכנסים או היוצאים אבל אם עושה נר לכל אחד אפי' יוסיף מכאן ואילך ליכא היכרא שיסברו שכך יש בני אדם בבית".
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד הלכה ג
"מנהג פשוט בכל ערינו בספרד שיהיו כל אנשי הבית מדליקין נר אחד בלילה הראשון ומוסיפין והולכין נר בכל לילה ולילה עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונה נרות בין שהיו אנשי הבית מרובים בין שהיה אדם אחד".
שולחן ערוך אורח חיים סימן תרע"א סעיף ב
"כמה נרות מדליק;
בלילה הראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה עד שבליל האחרון יהיו שמונה, ואפילו אם רבים בני הבית לא ידליקו יותר. הגה:
וי"א דכל אחד מבני הבית ידליק (הרמב"ם),
וכן המנהג פשוט;
ויזהרו ליתן כל אחד ואחד נרותיו במקום מיוחד, כדי שיהא היכר כמה נרות מדליקין".
נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ
תלמוד בבלי מסכת שבת דף כ"א עמוד ב
תנו רבנן: נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. אם היה דר בעלייה –
מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים.
ובשעת הסכנה –
מניחה על שלחנו,
ודיו.
אמר רבא: צריך נר אחרת להשתמש לאורה.
ואי איכא מדורה לא צריך,
ואי אדם חשוב הוא, אף על גב דאיכא מדורה – צריך נר אחרת.
(מידה
כנגד
מידה: עיין ספר מקבים א' פרק א' נ"ח,
עמ'
קב'-קג').
משנה מסכת בבא קמא פרק ו משנה ו
"גץ שיצא מתחת הפטיש והזיק חייב גמל שהיה טעון פשתן ועבר ברשות הרבים ונכנס פשתנו לתוך החנות ודלקו בנרו של חנוני והדליק את הבירה בעל הגמל חייב הניח חנוני נרו מבחוץ החנוני חייב רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור":
תוספתא מסכת בבא קמא (ליברמן)
פרק ו הלכה כ"ח
"גמל שטעון פשתן ועובר ברשות הרבים ונכנס בפשתנו לתוך החנות ודלקה בנירו של חנוני והדליק את הבירה [מן האגף ולפנים בעל גמל חייב] מן האגוף ולחוץ חנוני חייב ר' יהודה אומ' אם היתה לפניו איצטבה והדליק פטור וחכמים אומ' אע"פ שהיתה לפניו איצטווה והדליק חייב וכן היה ר'
יהודה אומ' בנר חנוכה פטור מפני שהניח ברשות וחכמים אומ' בין זה ובין זה חייב כגון אילו מסככין על פתחי חניותיהן ברשות הרבים בחג אע"פ שיש להן רשות ובא אחר והוזק בהן הרי זה חייב".
תוספות מסכת שבת דף כ"א עמוד ב
"מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ –
ומיירי דליכא חצר אלא בית עומד סמוך לרה"ר אבל אם יש חצר לפני הבית מצוה להניח על פתח חצר דאמר לקמן חצר שיש לה ב' פתחים צריכה ב'
נרות ואמרי' נמי נר שיש לה שני פיות עולה לשני בני אדם משמע לשני בתים ואם היו מניחים על פתחי בתיהם היה לזה מימין ולזה משמאל אבל אי מניחים על פתח החצר אתי שפיר.
מסכתות קטנות מסכת סופרים פרק כ הלכה ג
"נר חנוכה מצוה להניחו בפתח הסמוך לרשות הרבים, שתהא מזוזה בימין,
ונר חנוכה בשמאל,
לקיים מה שנאמר,
מה יפית ומה נעמת, מה יפית במזוזה,
ומה נעמת בנר חנוכה. ונרות,
כבית הילל, משום מעלין בקודש ולא מורידין,
כעין ימים היוצאים".
שעת הסכנה
רש"י מסכת שבת דף כ"א עמוד ב
הסכנה – שהיה להם לפרסיים חוק ביום אידם שלא יבעירו נר אלא בבית עבודה זרה שלהם, כדאמרינן בגיטין (יז,
א).
תוספות מסכת שבת דף כ"א עמוד ב
ובשעת הסכנה –
נראה לר"י דהיינו מכי אתו חברי לבבל כדאמר בפ' כירה (לקמן דף מ"ה.
ושם)
מהו לטלטל שרגא דחנוכתא מקמי חברי בשבתא וא"ת דעל השלחן נמי יקחו אותו כדאמר בגיטין (דף י"ז.)
רבה בר בר חנה חלש אתא חברא שקל שרגא מקמייהו וי"ל דאין רגילות כ"כ לחפש בבתים.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף מ"ה עמוד א
" והא בעו מיניה דרב: מהו לטלטולי שרגא דחנוכתא מקמי חברי בשבתא?
ואמר להו: שפיר דמי. – שעת הדחק שאני.
דהא אמרו ליה רב כהנא ורב אשי לרב: הכי הלכתא? – אמר להו: כדי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק".
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף ט"ז עמוד ב
רבה בר בר חנה חלש,
עול לגביה רב יהודה ורבה לשיולי ביה;
בעו מיניה: שנים שהביאו גט ממדינת הים,
צריכין שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם או אין צריכין?
אמר להם: אין צריכין, מה אילו יאמרו בפנינו גירשה מי לא מהימני? אדהכי אתא ההוא חברא, שקלה לשרגא מקמייהו,
אמר:
רחמנא!
או בטולך או בטולא דבר עשו. למימרא,
דארומאי מעלו מפרסאי,
והתני רבי חייא,
מאי דכתיב: +איוב כ"ח+
אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה?
יודע הקב"ה בישראל שאין יכולין לקבל גזירת ארומיים,
עמד והגלה אותם לבבל! לא קשיא: הא מקמי דניתו חברי לבבל,
הא לבתר דאתו חברי לבבל.
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ח עמוד א
גמ'.
אמר רב חנן בר רבא:
קלנדא – ח'
ימים אחר תקופה,
סטרנורא – ח'
ימים לפני תקופה,
וסימנך:
(תהלים קלט) אחור וקדם צרתני וגו'. ת"ר:
לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך,
אמר:
אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו,
וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים,
עמד וישב ח'
ימים בתענית [ובתפלה],
כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר:
מנהגו של עולם הוא, הלך ועשה שמונה ימים טובים,
לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים,
הוא קבעם לשם שמים, והם קבעום לשם עבודת כוכבים.