נושא
הדף:
ר'
יהודה
הלוי,
ספר
הכוזרי –
מאמר
ב' –
המצוות
לסוגיהן –
סיכומים
לבגרות

מחבר:
בעז
פש

מיועד
לכיתות:
יא–יב

המצוות
לסוגיהן
/
מאמר ב'
מ"ח–נ'

ריה"ל
מחלק את המצוות לשלושה סוגים:

מצוות
חברתיות –
מצוות
אלו כוללות את כל העניינים שבין אדם
לחברו.

מצוות
שכליות –
מצוות
שבין אדם למקום שהשכל מחייבן ,כגון
יחוד ה',
ההודאה
על החסד הבא ממנו ,ההכרה
בשכר ועונש (
מתוך
ראייה היסטורית )
וכו'.

מצוות
אלוקיות –
כל
שאר המצוות וההוראות השונות שהאדם חייב
לעשותן רק משום שנצטווה עליהן ולא משום
שמצפונו ושכלו מנחים אותו אליהן.

במצוות אלו ישנם מצוות שהשכל אינו דוחן ואינו מקרבן וישנן מצוות המנוגדות לשכל האנושי.

הערה:
גם
במצוות החבריות והשכליות המינון ופרטי
המצווה נקבעים עפ"י
הבורא.

המצוות
החברתיות והשכליות טפלות למצוות האלוקיות
ואעפ"כ
הן התנאי והבסיס לקיום המצוות האלוקיות.

• מלך
  כוזר הבין בטעות שהמצוות החברתיות הן
  העיקר בעבודת ה'.
  הוא
  התבסס בין השאר על הפסוק "ומה
  ה'
  אלוקיך
  דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע
  לכת עם אלוקיך".

• תשובתו
  של ריה"ל
  להבנה מוטעית זו היא ששמירת חוקים אלו
  שהשכל מחייבן הם הבסיס לקוימה של כל חברה
  אנושית,
  כל
  חברה עפ"י
  תפיסתה,
  ובלעדי
  שמירת חוקים אלו אין מקום למצוות האלוקיות.
  מ"מ
  רק ע"י
  עשייתם יגיע להשראה רוחנית ולגילויים
  אלוקיים.

• ההיסטוריה היהודית מבטאת את הקשר המיוחד בין ה'
  ובין עם ישראל

ריה"ל סוקר בקצרה את הקשר ההיסטורי שבין עם ישראל ובין הקב"ה החל מאברהם שבו התגלתה הסגולה ועד גלות בבל בעיקר מתמקד בגלות מצרים בהם בלטה השגחתו באופן מיוחד.

ביטויים המבטאים קשר מיוחד זה:

1. אלוהי אברהם –
   מורה על הקשר המיוחד שבין ה'
   לאברהם

2. א

   מורים על הקשר המיוחד שבין הבורא לא"י בכלל ולירושלים בפרט

   
   
   לוהי הארץ

3. 
   
   יושב ציון

4. ש
   וכן ירושלים

5. אהבת עולם אהבתנו –
   ביטוי לשפע הרוחני הבא מאת ה'

בחירתנו כעם נבחר היא פרי יוזמתו

לא בגלל מעשינו נבחרנו לעם,
או משום שעם ישראל הגיע להכרה שכלית שישנו בורא המשגיח על העולם אלא כתוצאה מבחירתו של ה'
בנו.

'משל למה הדבר דומה?':
כשם שבעה"ח ללא נפש אינו כלום אלא גוש בשר ועצמות,
ורק לאחר שניצן בו נפש מסוגל הוא לעשות פעולות שונות ומגוונות,
ה"ה ביחס לעם ישראל,
היוזמה שבאה מאת ה'
להוציא אותם מארץ מצרים,
לתת להם את התורה ולהנחילם את ארץ כנען היא אשר הופכת את עם ישראל לעם נבחר.

לדמותו של החסיד

בתחום המידות:

החסיד הוא בדרך האמצע,
שביל הזהב,
אינו מקפח שום כוח הן מבחינה גופנית והן מבחינה רוחנית.
ולכן גם למידת התאווה ולמידת הכעס הוא נותן את חלקם במקום,
במינון ובזמן הנכון.
כל איבריו ,
כל חושיו וכל כלי המחשבה (דמיון,
זיכרון)
כולם משרתים אך ורק מטרה אחת והיא –
לעשות את רצון הבורא.

השכל הוא המושל בכל המערך הזה,
מחלק את התפקידים וקובע את המינון המדוייק בכל מצווה ומצווה.
המטרה בהשלטת השכל היא כדי שהחסיד ישיג את המדרגה האלוקית שהיא מעל המדרגה השכלית.

לחסיד:

1.
מודעות גבוהה מאוד ותחושה תמידית של קרבת ה',
דבר המסייע בידו ומזרזו.

2.
ביצוע מושלם של כל סוגי המצוות החברתיות השכליות והאלוקיות,
מתוך זריזות ,
שמחה,
וחריצות.

3.
החסיד כשמגיע לשלימות זוכה לראות ולהתחבר למלאכים,
אך לא לדרגת נבואה.

תפילת החסיד:

לתפילה מקום מרכזי מאוד במעשיו של החסיד,
התפילה מנקה אותו מאותה 'זוהמה רוחנית'
(דיבור מגונה ששמע,
משהו רע שראה וכדו').
כל תפילה מטהרת אותו מאותה זוהמה שהצטברה עד לתפילה זו;
תפילת המנחה מטהרת מהזוהמה שנצטברה במשך היום עד תפילה זו,
וה"ה לתפילת ערבית ושחרית,
תפילת השבת מטהרת מהזוהמה שנצטברה באותו שבוע,
תפילת ר"ח מטהרת מהזוהמה שנצטברה כל החודש,
וכן בתפילת כל רגל ורגל,
כמובן שתפילות יוה"כ יהוו את הטיהור השנתי.