נושא
הדף: ויקרא,
פרק
יג
–
טומאת
נגעים
מחבר:
עופר
כהנא
מיועד
לכיתה: ט
בס"ד
"נגע בעור הבשר"
(ויקרא פרק יג,
א – יח')
|
טהור |
מוסגר |
מוחלט |
השלבים |
|
פחות מ ד' פחות מכגריס |
מראה נגע ללא סימן טומאה |
מראה נגע עם סימן טומאה (2 שערות לבנות או מחיה) |
בפעם הראשונה שבא אל הכהן |
|
ירד למטה מ ד' מראות ירד לפחות מכגריס פריחה. |
עמד בעיניו |
מראה נגע שהופיע בו סימן טומאה.(2 שערות לבנות, פשיון או מחיה) |
בסוף הסגר (שבוע) |
|
ירד למטה מ ד' מראות עמד בעיניו פריחה. |
|
מראה נגע שהופיע בו סימן טומאה |
בסוף בסגר שני |
הערה:
אם פטרו הכהן בסוף שבוע שני כשנשאר מראה הנגע (או נתלש)
ולאחר זמן הופיע פשיון (או סימן טומאה אחר)
מחליטו הכהן.
הפשיון – אינו סימן בפעם הראשונה אלא רק אחר הסגר.
מהות
הנגע
ומראיו:
הנגע הוא מראה לובן בעור בשרו.
ארבע מראות הן:
הבהרת ותולדתה,
השאת ותולדתה.
שיעור הנגע:
כגריס פחות מכך אינו נטמא.
סימני
הטומאה:
שלששה סימני טומאה בצרעת בעור הבשר – שער לבן,
פשיון ומחיה.
שיעור
סימן
המחיה
הוא:
כעדשה (בתוך הנגע ולא בצידה או מחוץ לה)
הוא 4×4 שערות ובשער
הלבן
השיעור
הוא לפחות שתי שערות לבנות.
נגע שחין ומכוה
(פסוקים יח' – כח')
|
טהור |
מוסגר |
מוחלט |
השלבים |
|
פחות מ ד' פחות משיעור כגריס. |
מראה נגע ללא סימן טומאה |
מראה הנגע עם סימן טומאה (שער לבן) |
כשבא אל הכהן |
|
ירד לפחות מ ד' מראות. פחות מכגריס . עמד בעיניו (מראה נשאר אך ללא סימן טומאה.) |
|
מראה נגע שהופיע בו סימן טומאה (פשיון או שער לבן) |
לאחר שבוע ראשון |
מהות
הנגע
ומראהו:
אחד מ ד'
מראות כבעור הבשר המופיע במקום שהיה שחין או מכוה שהתחיל להתרפאות אל לא נגמר.
שחין הוא עור שנשחת ממכה שקיבל או ממחלה,
ומכוה היא כתוצאה מכווייה או מדבר שהתחמם מאש.
אם לא התחיל להתרפאות כלל,
אין בו טומאת צרעת.
אם כבר נתרפא דינו כצרעת עור הבשר.
בשלבי הביניים אז חלה טבלה זו.
סימני
הטומאה:
שני סימני טומאה בשחין ומכוה – שער לבן ופשיון.
המחיה אינה סימן טומאה בנגע זה.
שיעור הנגע והסימנים כמו בנגע עור הבשר.
דיני נתק
(פסוקים כט' – מד')
|
טהור |
מוסגר |
מוחלט |
השלבים |
|
פחות מכגריס שער שחור (אפ' |
נתק לא סימן טומאה |
נתק עם סימן טומאה (שער צהוב) |
בפעם הראשונה |
|
ירד משיעורו אפי' כשהופיע שער שחור. |
עמד בעיניו. ללא סימן טומאה. |
כשהופיע סימן טומאה בנתק (פשיון או שער צהוב) |
בסוף שבוע ראשון |
|
עמד בעיניו. (ללא סימן טומ') שער שחור אפי עם סימן טמ' ירד לפחות מכגריס. |
|
כשהופיע סימן טומאה בנתק. (פשיון או שער צהוב) |
שני |
מהות
הנגע: י"א שנתק הוא שיער שנשר בראש או בזקן בשיעור של כגריס ומסביבו יש שער, וי"א שהוא נשירת שיער שעתידה לגדול שוב.
סימני
הטומאה:
שיער צהוב או פשיון.
ביחס
לפריחה:
אם נשרו השערות מכל הראש כשהיה מוסגר או מוחלט אזי הוא נטהר.
חזרו סימני טומאה לאחר הפטור:
אם פטרו הכהן לאחר שני שבועות הסגר כשעמד בעיניו ואח"כ נולד בו שיער צהוב או שפשה – מחליטו הכהן.
(פסו'
לה –לו)
דיני
קרחת
וגבחת
(פסו'
מ
–
מג')
אם נשר כל חצי ראשו הקדמי (גבחת)
או האחורי (קרחת)
ואח"כ הופיע שם נגע – אין בו דיני נתק אלא את דיני הצרעת בעור הבשר.
נגעי בגדים
(פסוקים מז' – נט')
|
טהור |
מוסגר |
מוחלט |
השלבים |
|
פחות מירקרק או אדמדם. פחות משיעור כגריס. |
מראה ירקרק או אדמדם (מראה א') בשיעור של כגריס. |
אין החלט בפעם א' כי פשיון שיך רק לאחר הסגר. |
בפעם הראשונה |
|
כהה למראה ג'. ירד לפחות מכגריס. פרח בכל הבגד. |
עמד במראהו הראשון ולא פשה, |
פשע הנגע ממראהו הראשון. |
בסוף שבוע ראשון |
|
היה במראה שני בסוף הסגר ראשון וגם בסוף הסגר שני. אם ירד משיעורו. פרח בכל הבגד. |
קריעת מקום הנגע.* |
עמד בעיניו גם בסוף שבוע ב' (מראה ירקרק או אדמדם). |
בסוף שבוע שני |
*אם בסוף שבוע שני ירד ממראה א'
למראה ב',
קורע מהבגד את מקום הנגע ושורפו,
ותופר בבגד טלאי חדש.
מראה
הנגע
ושיעורו:
מראה ירקרק או אדמדם בבגד צמר או פשתים,
או בחוטי צמר ופשתים,
או בעור.
שיעור הנגע כגריס.
סימן
טומאה:
פשיון ששיך רק לאחר שבוע ראשון כשמסגירו הכהן.
הערה:
בגד מוחלט טעון שריפה.
בגד שנטהר טעון טבילה לטהרתו,
נגע שחוזר לבגד אחרי תפירת הטלאי – שורף כל הבגד.
|
המקור |
הדין |
המקרה |
הזמן |
|
לג'-לח' |
הסגר |
מראה ירקרק או אדמדם |
בפעם הראשונה |
|
לט–מב' |
חליצה, |
א. |
בסוף שבוע ראשון |
|
" " |
הסגר לשבוע נוסף |
ב. |
|
|
" " |
קולף מקום הנגע והבית טהור |
ג. |
|
|
מ"ג, |
נותץ את כל הבית |
א. |
בסוף שבוע שני |
|
רש"י פסו' מ"ד רש"י פסו' מ"ח |
חליצה, |
ב. ג. |
|
|
|
מקלף מקום הנגע ומטהר הבית בציפורים. |
ד. |
|
|
|
מטהר את הבית בציפורים. |
ה. |
|
|
רש"י לפסוק מ"ח |
נותץ את כל הבית |
א. |
בסוף שבוע שלישי |
|
מ"ח, |
מטהר את הבית בציפורים |
ב. |