נושא
הדף:
ירושלים
–
הקשר
של
עם
ישראל
לירושלים,
מערך
פעולה

מיועד
לכיתות:
ז–י

מחבר:
אורון
תמיר

פעולה
–מס'
1: לשבטים
גדולים

קשר שלא ינתק

מטרה:

1.
להסביר כי הקשר בין עם ישראל לירושלים לקב"ה הוא קשר מולד.

2. קשר זה נשאר לעד למרות השינויים שעוברים על העם ועל ירושלים.

מהלך:

מדריך
יקר
–
הרעיון
הוא
להבהיר
במשל
ונמשל
את
הנקודה:

עם
ישראל
הוא – ילד – שגדל ומשתנה עם השנים – אבל עדיין הוא נשאר אותו הילד.

הקב"ה – הוא – אמו של הילד שילדה והביאה אותו לעולם.

ירושלים – היא חבל הטבור שקשור היטב לילד.

בשלב
א'–הקשר
נשאר
אותו
הקשר

נרצה להסביר לחניכים כי על אף שהילד השתנה בתקופות השונות ונתלבש בלבושים שונים הוא נשאר אותו עם ישראל – וכמו שפעם בוודאות ידענו שאנו קשורים לירושלים – גם היום – זהו אותו קשר:

(המתודה נלקחה מ"עמיעד"
– מדרשה להעמקת ערכי היהדות)

נחלק
את
הקבוצה
לכמה
קבוצות
קטנות
(הכל
לפי
מס'
החניכים):

כל קבוצה מקבלת בריסטול ועליו פרטים של ילד שהוריו הלכו מן הבית.

אתם הילדים שומרים עליו ועליכם לומר כיצד תטפלו בילד, על פי ההנחיות:

בס"ד

שלום לביביסיסטר שלנו–

אשתי מירי ואני יצאנו לחונה ונחזור מאוחר מאוד.

את צריכה לשמור על רוני,
הבן שלנו.
שהוא בן 9 חודשים כמו שאת יודעת עכשו חורף.
וצריך לדאוג לו ללבוש מתאים.
הוא גם לא אכל עדיי'ן גם זה צריך לדאוג.
ותשתדלי שלא ילך לישון מאוחר.

לילה טוב – מירי ומשה שטראוס.

בס"ד

שלום לביבסיסטר שלנו

אשתי מירי ואני יצאתי לחתונה ונחזור מאוחר מאוד.
את צריכה לשמוע על רוני,
הבן שלנו.
שהוא בן 3 שנים כמו שאת יודעת עכשו קיץ וצריך לדאוג לו ללבוש מתאים.
הוא גם לא אכל עדיין גם לה צריך לדאוג.
ותשתדלי שלא ילך לישון מאוחר.

לילה טוב – מירי ומשה שטראוס.

בס"ד

שלום לביבסיסטר שלנו –

אשתי מירי ואני יצאתי לחתונה ונחזור מאוחר מאוד.
את צריכה לשמור על רוני,
הבן שלנו.
שהוא בן שמונה כמו שאת יודעת עכשו סתיו.
וצריך לדאוג לו ללבוש מתאים.
הוא גם לא אכל עדיין וגם לה צריך לדאוג.
ותשתדלי שלא ילך לישון מאוחר.

לילה טוב – מירי ומשה שטראוס.

המשימות:

2. איזה בגדים תלבישו לרוני?

3. מה תכינו לו לארוחת – ערב?

4. באיזה שעה תשכיבו אותו לישון?

שלב

ב: נבין שהילד הוא אותו ילד רק בגילאים שונים ולכן סוג הטיפול בו שונה.

נשאל
–
למה
הקבוצות
נתנו
תשובות
שונות
לאותו
ילד?

רק עכשיו,
החבר'ה יבינו שהמדובר בילד בגילאים שונים ובתקופות / עונות שונות ולכן הטיפול הוא שונה.

נשאל
– האם
רוני
הוא
אותו
רוני
גם
בגיל
9 חודשים
וגם
בגיל
3 ושבע?

מובן שכן, אלא שעברו עליו כל מיני דברים בדרך:

הוא גדל, הוא התפתח, למד על עצמו, הוא בוגר, הוא יותר אחראי.
והטיפול הוא שונה.

ננסה להעביר את מוקד הדיון לקשר של רוני עם הוריו:

• האם זהו אותו קשר – כשהיה תינוק.
  לבין הקשר ביניהם כשהוא ילד?

• איך יראה הקשר הזה בגיל 16, בגיל 22?

מדריך יקר – מטרתנו כאן להגיע להבנה שלמעשה הקשר הנשמתי הוא אותו קשר לעולם

יהיה הילד קשור לאמו,
אולם הקשר לובש ופושט צורות שונות במהלך הזמן.

וכעת
–
לנמשל:

נשאל את החניכים –

אם היינו חיים בתקופת שלמה – בית המקדש – האם היתה לנו איזו שהיא שאלה על שייכותה של ירושלים אלינו?
על שייכותנו אליה?

מובן מאליו שלא אז למה היום קיימת השאלה?

נכתוב על כרטיסיות את המשל ואת הנמשל – ונשים על הריצפה.

נבקש שמישהו יסביר את ההשוואה:

הורים

קשר נשמתי חזק דרך לידה

ילד

גדל ומשתנה בתקופות שונות

הקב"ה

קשר נשמתי חזק דרך ירושלים

עם ישראל

השתנה בתקופות השונות

כעת
לדיון:
למה
כיום
קשה
לנו
יותר
עם
הקשר?

אולי כי גדלנו והתערבנו בחברה,
שכחנו מי ההורים שלנו?

שכחנו מה המרכז שלנו,
שכחנו את הקשר לירושלים.

עם ישראל הוא אותו ילד רק בלבושים שונים,
פעם חורף,
פעם קיץ.

פעם היה קטן ועכשיו גדול, ולכן הדברים כבר לא כל כך פשוטים.

נדגיש שכמו שילד בן 7-8, או ילד בן 16-17, הטיפול בו הוא לא חד – משמעי.
יש הורים שיתנו לו ללכת לישון בשעה 22:00, ויש שיתנו בחצות..
אבל – אנחנו צריכים לזכור – שהקשר
שלנו
לירושלים
ולקב"ה הוא
קשר
טבעי,
חי,
לא
ינתק.
כמו
ילד
לאמא
שלו.

בסוף הוא תמיד חוזר אליה.
אולי היום אנחנו בתקופת ההתבגרות,
מרד וחוסר הבנה של מרכזיות ההורים (הקב"ה)
בגידולנו.
אבל אסור לטעות .

לרמה נמוכה של חברי'א ב',
אפשר להקריא את הקטע שמופיע אצל הקטנים – העובר:

נסיים בקטע מאמונת – עתנו (לרמה הגבוהה):

כדאי להסביר לחבר'ה את המשמעות של הקטע.

מדריך
יקר – לפניך קטעים מ"לאמונת
עתנו"
/ הרב טאו – מתוך המאמר "דור דור ואמונתו".
הרעיון המרכזי – הקבלה בין תהליך ההתבגרות של ילד (דרך המרד וחיפוש האני), לבין עם ישראל והקשר שלו לקב"ה ולירושלים לאורך ההיסטוריה הקטעים מדגישים שני דברים:

1. הקשר של עם ישראל לקב"ה היה קים כל הדורות,
   כל פעם בצורה שונה.
   כמו הילד שלאורך כל חייו קשור להוריו,
   בכל פעם בצורה שונה.

2. הילד הקטן חי במצב של אחידות החיים – העולם הפנימי והחיצוני הם לו דברים בלתי נפרדים.
   ה"אני"
   שלו טרם נבדל ונפרד מן הסביבה"-
   אין הוא מכיר שיש לו "אני"
   משלו,
   אינו מכיר עדיין את עצמו.
   "החיים הם לילד דבר המובן מאליו,
   תמים הוא הילד עם משחקיו,
   מבלי לבקש חשובות רבים.
   אין הוא תוהה על העבר ועל העתיד ואינו מרבה לחקור בבעיות שבחיי אדם".

   
   

   תקופת הילדות–
   הכל ברור ומחובר

   מקביל לתקופת שלמה המלך – הקשר ליושלים ולקודש היה ברור

   הקשר שלנו לקב"ה ולירושלים נראה היום קצת לא ברור.
   יש להבין שזה מצב זמני,
   אחד מהשלבים שעם ישראל עובר.
   בתהליך גדילה והתבגרות יש סיבוכים והתרחקות,
   אך עם ישראל קשור תמיד לקב"ה והקשר עתיד לחזור ולהתחזק,
   לשוב להיות כשהיה.

פניה כלפי העולם החיצוני

גם ישראל פונה לעבודה זרה –

נחרב הבית הראשון.

"לפני זה,
בתקופה הסמוכה להתבגרות,
מתגלית פניה כלפי העולם החיצוני.
כותלי הבית נעשים צריך לילד.
האינטימיות,
החלבים הקושרים אותו אל חיי המשפחה,
נתלשים,
מתרופפים,
העולם החיצוני מלא עניין ומושך אותו יותר ויותר מחוגו הצר… מתעורר בילד רגש הבטחון וממלא את כל ישותו.
הילד בגר.
הוא שש לקראת קרב עם הבדים ומשתוקק למור את כוחותיו".

פניה כלפי העולם החיצוני,
עם ישראל פונה לעבודה זרה – נחרב הבית הראשון.
העולם החיצוני מושך יותר

"בימי ההתבגרות מוצא הילד את ה"אני"
שלו.
הוא מגלה אותו אחרי חפושים ארוכים וממושכים.
חפושים אלה מתחילים בחודשים הראשונים לצאתו לאויר העולם.
נסיונות לאין מספר נחוצים לו לפעוט עד שיוכל להבדיל כל צרכו בין ה"אני"
ובין העולם החיצוני…

הוא מבקש לשהתחרר מהסביבה שהיה נתון בה עד כה.
הוא מתרחק מהוריו.
האמון הבלתי מוגבל שהרגיש קודם לגבי דידם נחלש".
– כל המנהלים האידיאולוגים של הציונות החיונית כבר אין להם השפעה.
"אינו מספר עוד להם,
כמלפנים,
את הקורות אותו ברחוב ובבית הספר,
הוא מתחיל לפשפש בחשאי במעשיהם ולחרוץ עליהם משפט מתוך בקורת.
הוא מסרב לענות אמן על כל היוצא מפיהם…

ההתרחקות מההורים,
גילוי ה"אני",
עזיבת האידיאולוגיות הגדולות – מקביל לתהליך החילוניות,
עזיבת הציונות.

הקשר עם קדושה ועם ירושלים,
מוטל בספק.

הדור מחפש. בסך הכל כולם מחפשים

משמעות.
רוצים התעלות,
קדושה,

לפעמים אנחנו לא מבינים שזה דרך הצינור הזה, דרך

במאמר
"הדור"
מסביר
הרב
שהמשבר
ביחס
לחיי
הקדושה
והאמונה
בא
מפני
שהתורה
והמצוות
בצורה
בה
הן
מצטיירות
עתה
קטנות
הן
בשביל
הדור
המחפש
אותן
בגדלותן
–
ולכן
הוא
מואס
בהן.
משבר
זה
עובר
עתה
אף
על
התודעה
הלאומית,
שכפי
הגלגול
הראשון,
המוקטן,
היבש
והחילוני
שלה
אינה
מספקת
אותו
והוא
מחפש
את
עצמו
בהכרת
התודעה
האמיתית,
ה"אני"
הגדול
האמיתי
שלו,
ובזה
כלולה
ממילא
גם
התשובה
לתורה
ומצוות.

הקשר לאלוקים אבל… מחפשים.
ואז טוב!

הדור מחפש.
בסך הכל,
כולם מחפשים משמעות.
רוצים התעלות,
קדושה.

לפעמים אנחנו לא מבינים שזה דרך הצינור הזה,
דרך הקשר לאלוקים,
אבל…

מחפשים.
וזה טוב.

כמו שמצד הקב"ה אין התהליך נפסק,
כך טמונים באומה אותם הכוחות שיכולים להעמיד את הבניין,
ולהשיב רוח חיים לכל האברים ולכל הכוחות החיים של עם ישראל.

.צריך
להאמין
בכח
האומה.
בקשר
הטבעי
עם
ירושלים,
עם
הקב"ה,
ולקוות
שמהלב
הזה
יוזרמו
חיים
לכל
האיברים.

דף מקורות

"אמר הקדוש ברוך הוא:

לא נשבר ליבם של ישראל אלא בשביל שחרבה ירושלים,

שנאמר:
על זה היה דווה ליבנו.

אמר להם הקדוש ברוך הוא על מה?

אמרו לו:
על הר ציון ששמם…

אמר להם: הרי אני בוכה ומרפא אתכם,

שנאמר:
הרופא לשבורי לב…"

(שו"ט קמ"ז)

"אלפי דורות חלמנו עליך לזכות לראות באור פניך"

(מתוך השיר מעל פסגת הר הצופים)

"רק אלו האוהבים את שלום ירושלים,

הנימנים עם אוהביה,

יוכלו להביט בשלווה אל העתיד"

(הרש"ר הירש לתהילים קכ"ב,
ו').