נושא
הדף:
ירושלים
–
אבנים
ולבבות
–
בניית
ירושלים
בעשיה
רוחנית
,
מערך
פעולה

מיועד
לכיתות:
ז–י

מחבר:
אורון
תמיר

פעולה
מס'
1

פעולה מס' 2

לשבטים
גדולים

אבנים ולבבות

מטרה:

להבין
שירושלים
נבנית
בעיקר
בזכות
עשיה
רוחנית
ולא
רק
מלבנים
ובטון.
(גם
אם
זה
מסר
שנראה
ברור
לגדולים,
יש
מקום
לחדדו
כדי
להבין
את
גודל
האחריות
עלינו
בעשיה
הרוחנית,
היומיומית).

מהלך:
פורשים על הריצפה 2 אימרות:

שלב
א עימות–
בניה פיזית מול רוחנית

נפרוש על הריצפה 2 אימרות :

אם
בהר
חצבת
אבן
–
להקים
בניין
חדש…

ירושלים
תיבנה
באהבת
–
חינם.

נשאל
את
החבר'ה:
אנחנו אנשים רציניים ובוגרים,
עברנו כבר את שלב הסיסמאות באויר.
יש לפנינו שני משפטים :

הראשון:
בניין חדש בונים מאבנים שחוצבים מההר.

השני:
את ירושלים בונים מאהבה דרך הלב.

איך אפשר להסביר זאת?
מה הכוונה?

בשלב
זה,
מטרתנו
רק
לפתוח
את
הרעיון
ולגרות
קצת
את
המחשבה.
לא
לספק
תשובות.
נעבור
לשלב
הבא:

שלב
ב':
בשלב זה נציג דמויות שונות,
שכל אחד בונה את ירושלים בדרך זו או אחרת ונרצה שהחבר'ה יתלבטו – מי
מהם
יותר
בונה
את
ירושלים?

מדריך
יקר – שוב – לשיקולך הבריא:

אפשר להציג את הדמויות (ממש עם מבטא מתאים ותחפושות,
זה מעולה!!!)

ואפשר לערוך – משחק
עמדות – כלומר – לפזר בארבע פינות החסר בריסטול עם פרטים על האדם,
בדרך הבאה:

דמות

א':
נתן
הרופא

שלום לכולכם,
אני נתן.
במקצועי אני רופא,
אני עובד בביה"ח שערי צדק בירושלים הלימודים שלי היו ארוכים וקשים.
למדתי באוניברסיטה העברית,
בעיר הקודש י–ם,
כיום אני נשוי ואב לארבעה.
וכמו שאמרתי – רופא.
אני רואה בתפקידי שליחות עצומה.
לרפא אנשים,
לעזור להם.
כל סוגי האנשים עוברים אצלי,
תלמידי חכמים וטיפשים,
נשים וגברים,
חרדים וחילונים,
קטנים וגדולים.
לכולם אני מנסה לעזור,
לתת תרופה.
אתם יודעים מה נותן לי את הכח להמשיך כל יום,
למרות המשמרות בלילות והעייפות?

זה שאני רופא בירושלים!
אני מרגיש שבכך אני בונה את ירושלים,
אני מחזק את האנשים היושבים בתוכה.
אני יודע שזהו בניין ירושלים.
גם אתם חושבים כמוני?

דמות
ב':
יוסף
–
הבנאי:

שלום לכולכם.
באתי לפה בערב שבת,
למרות שאני עייף ביותר.
זה רק מפני שחשיבה לי כ"כ ירושלים.
ירושלים היא בנשמתי.
היא בדם שלי.
לא הצגתי את עצמי – אני יוסף,
מאז שאני ילד בן שלוש אני גר פה.
אני בן למשפחת בנאים גדולה.
עוד כשהייתי קטן הרגשתי את גרגירי האבק והחול של ירושלים במיטתי,
ואפילו באוכל שלי.
ואני,
בנאי,
כמו אבא שלי.
העיר הזו,
כל אבן וכל שביל יש לי בהם חלק.
אני קם בבוקר עוד לפני שהצפורים מתעוררות,
וכבר אני עם הכלים ביד לבנות לבנות,
לסדר,
להוסיף.
אמרתי לכם בניין ירושלים זה אצלי בנשמה.
זה מה שמעיר אותי בבוקר.
אני יודע מה זה לבנות.
בלעדי הבני'ה – לה היתה כאן עיר לאנשים שמתפללים,
לא היה בית לגור.
ככה זה צריך לעבוד קשה כדי לבנות.
טוב אני עייף יש לי יום בני'ה ביום ראשון….

דמות
ג':
מאיר–
תלמיד
חכם:

שלום.
אני מאיר.
אני בחור פשוט.
לא מבין בדיוק למה עלי לבזבז את זמנם כאן.
רק ביקשו ממני לומר לכם מה אני עושה.
האמת?
שאני לא עושה ממש.
אני עסוק.
אני עסוק רוב היום.
במה,
אתם שואלים?
אני עסוק בלימוד תורה.
מהבוקר ועד הערב אני יושב בישיבה ולומד.
לומד.
פותר סוגיות בגמרא,
מתלבט בעניני מחשבה,
קורא קצת רמב"ם.
אתם יודעים אני מרגיש שזה שאני יושב ולומד תורה כאן בירושלים,
זה פשוט חלק מבנין ירושלים.
לימוד של סוגיא בגמרא שגם הקודמים בדורותנו,
עסקו בה–
בעיני זוהי בניית ירושלים.
אני אומר לכם מעבר לזה,
אני מרגיש שהתפילה שלי נראית אחרת,
שאם לא נחזיק בתורה ונחזיק ממנה ונלמד ונתקדם – העיר הזו תשאר חרבה.
אז זהו , אני הולך להמשיך לבנות,
ללמוד.

מדריך
יקר
–
אלו
הן
הדמויות,
אפשר
כמובן
בהתאם
לרמה
של
החבר'ה
להוסיף
עוד
רעיונות,
כמו
למשל
–
ילד
שמתפלל
ומספר
לכותל
על
מעשיו
הטובים,
או
אמא
שמגדלת
ילדים
ובכך
בונה
את
ירושלים
וכיו"ב.

בנקודה
זו
–
יעברו
החבר'ה
בחדר
(אם
זה
משחק
עמדות)
יקראו
את
הכתוב
בפלקטים,
וכל
אחד
יתיישב
ליד
מי
שלדעתו
הכי
בונה
את
ירושלים.

שלב ביניים:
כיסאות ויכוח:

נעמיד בחדר 2 כסאות:
על האחד כתוב – "בעד"
ועל השני כתוב "נגד"
– וכך נערוך דיון.
מישהו שהוא בעד דמות מסוימת – קם ומתישב בכיסא של בעד ואומר את דעתו.
המתנגד לכך – מתישב בכיסא שליד וכן הלאה.

נקודות
חשובות
לדיון:

• מי בונה יותר,
  הבנאי – יוסף או הלמדן שלומד תורה?
  או אולי הרופא?

• על איזה בניה אנחנו מדברים?
  האם הבעיה של ירושלים היא בניה פיזית?

• אם זו בני'ה רוחנית שמתבקשת – מהו המעשה הרוחני?
  מה נחשב בונה?

• אם בונים ע"י המעשים,
  אולי לא רק אלה שגרים בירושלים בונים אותה?
  מה בדבר מישהו שלא גר בירושלים,
  אבל עושה טוב,
  ומכוון במגמה לשלימות?

כאן
נביא
מס'
מקורות
ללימוד:

(אפשר
להאריך
בזה
ואפשר
לקצר
הכל
לפי
מידת החבר'ה).

על מה חרבה ירושלים?

מ

שיט.
על שלא עשו לפנים משורת הדין.

לא חרבה ירושלים אלא על שדנו דין תורה…

אלא אימא:
שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין.

(ב"מ ל, א)

שכ.
על שעברו את הדין.

אף ירושלים לא גלתה, עד שעברו את הדין,
שנאמר:
"יתום לא ישפוטו".

(שמו"ר פ"ל טו).

דרשי ציון וירושלים

שיד.
על ביטול קריאת שמע.

לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו קריאת שמע שחרית וערבית,
שנאמר:
"הוי משכימי בבוקר שכר ירדופו… וכתיב "לכן גלה עמי מבלי דעת".

(שם)

שיב.
על שביזו לתלמידי חכמים.

לא הרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים,
שנאמר:
"ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים

ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה'

בעמו".

(שבת קיט, ב)

שיח.
על שלא היה להם בושת פנים.

לא חרבה ירושלים אלא מפני שלא היה להם בושת פנים זה מזה, שנאמר:
"הובישו כי תועבה עשו גם בוש ל יבושו"
וגו'

(שם).

שיא.
אקמצא ובר קמצא.

אקמצא ובר קמצא חרבה ירושלים,
על תרנגול ותרנגולתא חרב טור מלכא, אשקא דריספק חרב ביתר.

(גיטין נה, א).

שכא.
על ששלט בה עין רעה.

"ויאמר יעקב לבינו למה תתראו"
– אל תראו עצמכם בפני בני עשיו ובפני בני ישמעאל כאלו אתם שבעים,
אמר להם יעקב לבניו:
בבקשה מכם היו מצניעים אתכם,
שאין קשה – מעין הרע;
לוחות הראשונים על ידי שניתנו בקולות נשתברו,
אבל לוחות האחרונים,
שנאמר:
"ואיש לא יעלה עמך"
נתקיימו,
ואף ירושלים חרבה מפני העין,
שנאמר:
"הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי".

(יל"ש,
מקץ,
מב).

שיג.
על ביטול תינוקת של בית רבן.

לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקת שלבית רבן, שנאמר:
"שפוך על עולל בחוץ"
וגו',
מה טעם שפוך? משום דעולל בחוץ.

(שם)

שטו.
על השוואת קטון וגדול.

לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהשוו קטון וגדול,
שנאמר:
"והיה כעם ככהן"
וכתיב בתריה:
"הבוק תבוק הארץ".

(שם).

שטז.
על חילול שבת.

לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחיללו את השבת,
שנאמר:
"ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם".

(שם).

שיז.
על שלא הוכיחו זה לזה.

לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה,
שנאמר:
"היו שריה כאילים לא מצאו מרעה"…

(שם).

אפשר לדון במקורות ביחד או בקבוצות קטנות.

צריך להדגיש:

• ירושלים
  אינה
  רק
  מבנה
  פיזי
  –
  אם
  לא
  כן
  –
  היינו
  בונים
  אותה.

• ירושלים היא תוצאה של מצב פנימי של כולנו ושל כל אחד מאיתנו.

• ראינו
  בתקופות
  השונות
  –
  שירושלים
  חרבה
  מהסיבה
  של
  מצב
  האנשים.

• הגויים ש"החריבו"
  את ירושלים למעשה החריבו משהו שכבר היה הרוס.

אפשר
לסיים:
קמח טחינא טחינת הכל הי'ה הרוס ורקוב כבר מבפנים.

בניין הרוס הרסת העמים שהחריבו,
החריבו משהו שכבר הי'ה חרב.

וקול ה' קורא אלינו מחורבות ירושלים ומשוממותיה:

קומו,
בני,

בנו את הנשמה,

קוממו את עיר הקודש הנהרסה…

מאמרי הראיה, עמ'
329)

מקורות

ואם נחרבנו ונחרב העולם עימנו על ידי שנאת חינם,

נשוב להבנות,
והעולם עימנו יבנה,
על ידי אהבת חינם…

(אורות הקודש ג' עמוד שכ"ד)

כי הלא נבוכדנצר וטיטוס לא עשו במעשיהם,
שום פגם וקלקול כלל למעלה, כי לא להם חלק ושרש בעולמות העליונים,
שיהו יכולים לנגע שם כלל במעשיהם.
רק שבחטאינו נתמעט ותש כביכול כח גבורה של מעלה, את מקדש ה' טמאו כביכול המקדש העליון,
ועל ידי כך היה להם כח לנבוכדנצר וטיטוס להחריב המקדש של מטה, המכון נגד המקדש של מעלה, כמו שאמרו רז"ל (איכה רבתי א, מג)
קחא טחינא טחינת. הרי כי עונותינו החריבו רק נוה מטה.

(ר'
חיים מוולוזי'ן,
"נפש החיים",
שער א' פרק ד').