סייעתא
נושא
הדף:
גמרא,
מסכת
גיטין
דף
ח:-ט.,
דף
סיכום
לבגרות
בקיאות:
פלגינן
דיבורא
מיועד לכיתות: י"א–י"ב
מחבר:
בעז
פש
גיטין ח: – ט.
פלגינן
דיבורא
א. ע"פ
משנה פאה:
|
סיבה |
דין |
הכותב… |
|
|
גם הוא בכלל נכסיו |
יצא בן חורין |
"כל נכסי לעבדי" |
1 |
|
שמא כוונתו לעבד |
לא יצא בן חורין |
"כל נכסי לעבדי, חוץ |
2 |
|
|
ר"מ – |
"כל נכסי לעבדי, חוץ |
3 |
|
פלגינן דיבורא |
ר"ש – |
||
ב. משנה
גיטין:
עבד המביא גט שחרור של עצמו,
ואמר בפ"נ
ובפ"נ – משוחרר.
ג. קיי"ל:
המוציא שטר חוב כדי שיוכל
לגבות – צריך לקיימו בעדים.
מהלך סוגיית הגמרא
I. ברייתא:
עבד שהביא גט שכתוב בו "עצמך
ונכסי קנויים לך", ואמר
בפ"נ ובפ"נ
– עצמו קנה, נכסים
לא קנה.
II. רבא:
עבד שהביא גט שכתוב בו "כל
נכסי קנויים לך", ואמר
בפ"נ ובפ"נ
– עצמו קנה, נכסים
לא קנה, "פלגינן דיבורא".
III. שאלה
על רבא:
והרי לעיל (א-3)
פוסק ר"נ
כר"מ??? [והגמ'
הניחה שאם ר"ש
סבר פלגינן, הרי ר"מ
יסבור שלא פלגינן]
IV. דחיית
ההנחה:
והרי ר"נ
פוסק שכל מקום שכתב כל נכסיו לעבדו,
ועמד מחליו – חוזר
בנכסים ואינו חוזר בעבד. ש"מ
פלגינן דיבורא.
V. ביאור
העניין:
באמת גם ר"מ
סבור פלגינן דיבורא. וטעמו
ב"כל נכסי לעבדי,
חוץ…" (א-3)
הוא לא בגלל פלגינן, שהרי
גם כשציין איזו קרקע שייר לא יצא לחירות,
ושם אין צורך לפלג דיבורו.
אלא הטעם הוא משום שאינו כרות
גיטא.
