|
מצווה בו יותר מבשלוחו
|
מא.
|
|
אסור לאדם לקדש את האשה עד
שיראנה שמא…
אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא
קטנה עד שתגדל ותאמר בפלוני…
גם
שליח עושה שליח
|
|
|
|
|
|
מקור לשליחות: גיטין
וקודשים (פסח),
אבל לתרומה לומדים
מגיטין וקידושין
ולדעת
ר"ש גם לתרומה צריך
מקור ("גם אתם")
|
מא:
|
|
|
|
|
"יתומין שבאו לחלוק בנכסי
אביהם, ב"ד
מעמידין להן אפוטרוס…"
ולפי ר"נ,
אם הגדילו אין יכולין למחות,
דא"כ,
מה כוח ב"ד
יפה,
אבל:
אם ב"ד טעו
ממש (שו הדינים) הלכה
כחמים שמכרן בטל
|
מב.
|
|
|
|
|
"ר' יוחנן
– מחלקת בגיטין אבל בקידושין, דברי
הכל אביה מקבל ולא היא"
|
מג:
|
|
|
|
|
אפילו לדעת רבנן שנערה מקבלת
את גיטה, היא לא עושה
שליח, אלא אם אין לה אב.
קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה:
שמואל – צריכה גט ומיאון
עולא
– אפילו מיאון אינה צריכה,
ואם שידכו תלוי בשתי לישנות
|
מד:
|
|
|
|
|
"אפילו למאן דאמר שמא
נתרצה באב, שמא נתרצה
הבן לא אומרים"
|
מה.
|
|
|
|
|
"לא חציף איניש לשוייה
לאבוהה שליח"
נתקדשה לדעת אביה, ואביה
הלך למדינת הים והלכה ונשאת:
רב: אוכלת
בתרומה
רב אסי: אינה
אוכלת
נתקדשה לדעתאביה, ונשאת
שלא לדעתו, והוא כאן –
ושותק: מחלוקת אם אוכלת
תרומה
נתקדשה
שלא לדעת אביה, ונשאת
שלא לדעת אביה והוא כאן ושותק: גם
מחלוקת
|
מה:
|
|
|
|
|
"הייתה אוכלת ראשונה
ראשונה אינה מקודשת עד שתהא באחת מהן
שווה פרוטה"
לפי מי שגורס על הסיפא (
בזו ובזו) "אחת
מהן" – הכוונה באחרונה
שבהם,
אבל
מה שהיא כבר אכלה, הופך
למלוה, והיא לא תתקדש
בהם
|
מו.
|
|
|
|
|
המקדש אחותו, רב
– מעות פיקדון
שמואל – מעות
מתנה
התורם
מן הרעה על היפה, בדיעבד,
תרומתו תרומה.
|
מו:
|
|
"לא שנו (שהראשונים
שאכלה מלוה) אלא דאמר
בזו ובזו, אבל אמר באלו,
אפילו אוכלת נמי מקודשת"
"המקדש במלוה אינה מקודשת"
מנה
חסר דינו כסיפא לה מילתא למתיבבעיה,
חסר תשעים ותשעה, לא
כסיפא…
|
מז.
|
|
כ"ע סוברים,
"ישנה לשכירות מתחילה ועד
סוף", ומקדש במלוה
אינה מקודשת, ואם הוסיף
נופך משלו, מחלוקת אם
אומרים: "מלוה ופרוטה,
דעתו על פרויטה"
מחלוקת
בשבח ממון אבל בשבח יוחסין, דברי
הכל אינה מקודשת.
|
מח:
|
|
"דברים שבלב לא הוי דברים"
|
מט:
|
|
באתרא דמקדשי והדר מסבלי,
חוששין לקידושין
המקדש
שתי אחיות כל שאינו בזה אחר זה, אינו
בבת אחת.
|
נ:
|
|
|
|
|
קידושין שאין מסורין לביאה:
אביי הווי קידושין
רבא
– לא היי קידושין.
והלכתא כאביי "ביע"ל
קג"ם"
|
נא.
|
|
המקדש בפירות שביעית מקודשת
אשה נעשית שליח לחברתה אפילו
במקום שנעשית לה צרה
המקדש
בגזל אינה מקודשת אלא אם זה גזל שלה
ושידכו
|
נב.
|
|
|
|
|
לא אמרו "כלך
אצל יפות אלא לענין תרומה"
נמנו
וגמרו "המקדש בחלקו
בין בקודש קודשים / קלים
אינה מקודשת"
|
נב:
|
|
|
|
|
המקדש במעשר שני: ר"מ
אומר – אינה מקודשת (ממון
גבוה)
ר"י
אומר – במזיד מקודשת
(ממין הדיוט אבח משוגג
אינה מקודשת, משום מקח
טעות.
|
נג.
|
|
|
|
|
המקדש בהקדש: ר"מ
– בשוגג אינה מקודשת ,
או משום מקח טעות או משום
שמדובר בבגד כהונה שלא בלו ואינם יוצאין
לחולין ולכן אינם עושים קידושין
במזיד – מקודשת – הקדש במזיד
מתחלל
ר"י –
בשוגג – מקודשת
במזיד
– אינה מקודשת –
הקדש אינו מתחלל במזיד.
|
נג:
|
|
|
|
|
הלכה כרבי מאיר במעשר ממון
גבוהה
הלכה
כרבי יוסי בהקדש – רק בשוגג מתחלל
|
נד:
|
|
|
|
|
בהמה שנמצאת מירושליםלמגדל
עדר:
הכא בא לחוב בדמיהן עסקינן
– הבהמה עצמה לא קריבה, אלא
מביאים כמה בהמות חולין ומחלילן ע"י
תנאי קדושת הבהמה שנמצאה, על
כל אחד מהבהמות, כפי כל
האפשרויות.
זכר – עולה,
שלמים, האדה,
אבל אשפם, לא
צריך לקחת בחשבון אם בן שנה .
נקבה
– שלמים, תודה,
ואם מצאת בהמה בת שנתה,
כונסין אותה לכיפה כל זה
לדעת רבי מאיר שהקדש במזיד מתחלל,
ולפי רבי יוחנן צריך שיפול
בה מום.
|
נה.
|
|
|
|
|
אין לוקחין בהמה בנעות מעשר
שני ואם לקח:
בשוגג – יחזרו
דמים למקומם (מקח טעות)
במזיד – תעלה
את הבהמה ותאכל בירושלים אבל –
אם
התכוון הלוקח לא להביא את הבהמה לירושלים,
אז קונסין את המוכר להחזיר
את הדמים ללוקח, ואם ברח
המוכר אז הלוקח צריך לאכול כנגדן.
|
נו.
|
|
|
|
|
אם שחט שור אחרי גמר דינו
לסקילה אסור בהנאה
ציפורי מצורע מאימתי אסורים
– ר"י
– שעת שחיטה
ר"ל
שעת לקיחה.
|
נו:
|
|
|
|
|
אבל עגלה ערופה – ירידתה
לנחל היא אוסרתה (מחיים)
ציפורי
מצורע – המשולחת מותרת בהנאה משום:
|
נז.
|
|
|
|
-
לא מצינו רוב בעלי חיים
שאסורין
-
"כשדה"
-
לא
אמרה תורה שלח לתקלה
|
נז:
|
|
|
|
|
חולין שנחטה בעזרה אסורה
בהנאה מדאורייתא, גם
לדעת ר"ש
חולין שנשחט בעזרה אסור,
גם חיות ועופות
רק בעבודת כוכבים ושבעים תו
האיסור הנאה תופס גם את דמיה
עולא:
טובת הנאה אינה ממין
|
נח.
|
|
|
|
|
הנוטל שכר לדון, דינו
בטלים, להעיד עדותו בטלה,
להזות, לקדש,
מימייו מי מערה…
אבל
אפשר לקדש אשה בשכר הבאה ומילוי.
|
נח:
|
