ה"ק

תניא

"לא
ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון
לבקר"

כלומר
– בפס'
זה,
"בקר"
היינו
בוקר שני

– לימד
על חגיגת י"ד
שנאכלת לב' ימים
ולילה אחד

ויהיה
פירוש "בקר"
– בוקר
ראשון

או
אינו אלא ליום ולילה?

כלומר,
היות
וקודם כתיב ביום הראשון מכלל דנאכלת
כל היום הראשון, וכשאמר
"לבקר"
– זה
בהכרח הבקר השני*

כשהוא
אומר "ביום
הראשון לבקר" – הרי
בוקר שני אמור

כלומר,
אולי
מדבר הפס' ב2
חגיגות,
חגיגת
י"ד
וחגיגת ט"ו,
וכל
אחת לבוקרה, והכי
יהיה פירושו – "לא
ילין" – זו
חגיגת י"ד,
"ביום
הראשון" – כלומר,
וחגיגת
ט"ו
שתזבחנה ביום הראשון –
לא
ילין לבקר הבא.

או
אינו אלא בקר ראשון?

כלומר,
היות
ומ"אם
נדר" שמעינן
שיש חגיגה שנאכלת לב' ימים
– על
כורחך חגיגת י"ד
נאכלת לב' ימים,
שהרי
אפי' אם
תעמיד אץ הפס' "ואם
נדר" בחגיגת
ט"ו
– על
כורחך יישאר הפס' "ולא
ילין רק לחגיגת י"ד,
וכמו
הפירוש בתחילה.

ומה
אני מקיים חגיגה הנאכלת לשני ימים
ולילה אחד –
חוץ לזמנו, כשהוא
אומר בו "אם
נדר או נדבה" – לימד
על חגיגת י"ד
שנאכלת לב' ימים
ולילה אחד.

* מכאן
הוכחה שאף לגבי בשר –
סתם בקר –
בקר ראשון משמע