נושא
הדף:
גמרא,
מסכת
פסחים
דף
עג,
דף
סיכום
לבגרות
בקיאות:
האם
בעינן
"עקירה"?

מיועד לכיתות:
י"א–י"ב

מחבר:
בעז
פש

האם
בעינן "עקירה"?

(דהיינו
– קרבן שהופרש לשמו,
ומסיבה
כלשהי אינו יכול ליקרב לשם מה שהופרש,
ואז
הדין הוא שיש להקריבו לשם סוג אחר של קרבן,
האם
צריך לומר
בפירוש
שהוא מקריבו לאותו סוג אחר,
כלומר,
האם
צריך
עקירה
משמו הקודם – או שמא גם אם יקריבו סתם
יחשב הדבר כאילו קרב לאותו סוג אחר,
כלומר,
שלא
צריך עקירה)

האם
בעינן "עקירה"?

בהמשך
לדף העזר הקודם –
אחרי 3
תירוצים
שנדחו,
ותירוץ
רביעי שעמד –
מנסה רב אשי לומר תירוץ נוסף,
ולפרש
את משנתנו באופן שלא בעי עקירה.

אופן
התירוץ –
גם משנתנו סוברת לא
בעי עקירה.

שאלה
–
א"כ
אמאי בחול ישרף,
הלא
הוי שלמים,
ואינו
פסול אלא מחמת ששחטו אחר התמיד,
ולא
הוי פסולו בגופו –
ואמאי ישרף מיד ולא אמרינן תעובר צורתו?

תשובה
–
רב
אינו סובר את הברייתא שאומרת שבחול ישרף
מיד,
אלא
כתוספתא,
בה
נאמר – "ר'
ישמעאל
בנו של ריב"ב
אומר –
אם יש שהות ביום לידע אם משכו הבעלים את
ידיהם או שמתו או שנטמאו –
חייב (בשבת
חטאת)
ותעובר
צורתו (בחול)
ויוצא
לבית השריפה",
והכרח
הטעם שתעובר צורתו –
דלא בעי עקירה,
והוי
שלמים,
ופסולו
שלא בגופו כדפרישנא.

דחייה
–
לא.
שאפילו
אם יסבור כר'
ישמעאל
בנו של ריב"ב
–
אפשר
לומר שסובר שבעי
עקירה.
ואם
תאמר אמאי –
תעובר צורתו,
שהרי
אם בעי עקירה הוי פסח שנשחט שלא למנויו
ופסולו בגופו –
יש לומר דסבר כתנא
דבי רבה בר אבוה
שסובר שכל פסול – אפילו
בגופו – אמרינן
תעובר צורתו.

ויתירה
מזו – חייב
אתה להודות שסובר הוא כתנא דבי רבה בר
אבוה שהרי מזכיר הוא בדבריו נטמאו
הבעלים,
ובזה
כבר לימדנו רבי חייא בר גמדא שבעי עקירה,
היות
וסתמיה לפסח שני קאי,
וא"כ,
כי
שחטו,
הו"ל
שחיטה שלא למנויו,
והוי
פסולו בגופו –
ואמאי תעובר צורתו,
אלא
ודאי ס"ל
כתנא דבי רבה בר אבוה!