נושא
הדף:
גמרא,
מסכת
פסחים
דף
ט:-י:,
דף
סיכום
לבגרות
בקיאות:
בעניין
הספיקות
המובאים
בגמ'
לגבי
עכבר

מיועד לכיתות:
י"א–י"ב

מחבר:
בעז
פש

דף
ט:
– י:

בעניין
הספיקות המובאים בגמ'
לגבי
עכבר

ע'
במגיד
משנה, הלכות
חמץ ומצה,
פ"ב,
הל'
י',
י"א
וי"ב
:

י הניח תשעה צבורין של מצה וכו'.
שם (דף ט':)
ט'
צבורין של מצה ואחד של חמץ ואתא עכבר ושקל ולא ידעינן אי חמץ שקל אי מצה שקל היינו חשש חנויות דתנן תשע חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח אסו.
ובהשגות א"א לא מיחוורא הא מלתא וכו'.
ודעת רש"י ז"ל ושאר המפרשים האחרונים כדעת רבינו גם מדברי הגאונים נראה כן וכן כתוב בפירוש בהלכות ה"ר יצחק אבן גיאת וכתב הרא"ה ז"ל שהטעם דאע"ג דספיקא דרבנן היא כיון שבדיקת חמץ תחילתה על החמץ החמירו בספיקה יותר משאר ספיקות של דבריהם וכן עיקר:

יא …וכל זה נמשך למה שהוא סובר דמימרא דתשעה צבורין קמייתא לענין בטול הוא כנזכר למעלה.
וכבר כתבתי שאינו כן וכונת רבינו בכאן הוא שהספיקות האלו אינן ספק קבוע כנכנס לבית ידוע לפי שהשני חלקים הראשונים בספק איזה בית הוא מהם והשניים האחרונים כבר בדק ואין כאן ספק קבוע ולזה לא החמירו בספיקות אלו ודברים ברורים הם:

הכלל
העולה:
כאשר
הספק הוא בבית אחד–
מחמירים,
אא"כ
עשה מאמץ ובדק.

הערה:
במקרה
(5)-
ספק
על ספק לא על–
כותב
רש"י
שגם חכמים,
שמטמאים
בספק ביאה,
יודו
הכא להקל.
אבל
הרמב"ם
פסק להחמיר.

נראה,
שהרמב"ם
לשיטתו,
שהספק
הוא בבית אחד.

אבל
רש"י
נ"ל
שס"ל
שכיון שהוי ספק ספיקא (שמא
לא נכנס ושמא אכלו)-
מקילינן
בחמץ (ובספק
טומאה ברה"י
ס"ל
לחכמים שאפילו בספק ספיקא טמא–
כמו
שכתוב במשנה טהרות ו,
ד).