עיצוב ארונות קודש

ארון הקודש הראשון שעיצבה היה בשביל ישיבת אור ברוך בירושלים. את תפיסת עולמה בבניית
ארונות קודש מסכמת זהבה בנימין בדברים אלה:

ההלכה אינה קובעת חוקים מיוחדים שעניינם בניית ארון קודש, למעט העבודה שארון קודש
צריך לכלול שלוש דרגות של התקרבות: פרוכת חיצונית, דלתות הארון, ווילון פנימי (בחלק מן
הקהילות), המגן על ספרי התורה עצמם.

כדי להתאים את הארון לקהילה שהוא מיועד לה, יש להתעניין במסורות אותן העבירו הקהילות
השונות עבורן עבדתי. מה היו המסורות שקיימו בארצות מוצאן? האם הן מקיימים מנהגים
טיפוסיים הקשורים בעיר, בקהילה או בשושלת של פוסקי הלכה? אני בודקת אילו סמלים ירצו
שיופיעו על הארון, באילו צבעים ייצבע הארון. אני מתעניינת בסביבה הטבעית שבה מצוי בית
הכנסת. כדי לבנות ארון קודש לחסידות בעלז, יש לקרוא את כתבי חסידות זו, כדי להתאים את
הארון לתפיסת עולמה. וכמובן שיש הבדל בין ארון קודש המיועד לקהילה ספרדית, שהוא צריך
להיות מקושט ומשובץ באבני חן יקרות, לעומד בית כנסת ליטאי שסגנונו פחות נוצץ ופחות
.טשוקמ

באילת, למשל, יש לים חשיבות גדולה. בנייתו של ארון קודש אינה נובעת רק מהעובדה שאנשים
מעונינים לבנות ארגז יפה, שבתוכו יניחו את ספר התורה. מדובר ביצירת אומנות, המשקפת
את המשמעות העמוקה שמייחסת לו הקהילה. הארון משקף את בשורת הקהילה, את דרך
מחשבתה, את רעיונותיה הבסיסיים ואת זהותה. זאת ועוד: ארון הקודש, כמו יתר חלקי בית
הכנסת, אינם יחידות סטאטיות שונות, אלא דבר שלם, נעים והרמוני, המושך אליו את קהל
המאמינים ומעורר בהם רגשות עמוקים.

בעזרת כל הידע הזה מכינים את העיצוב הראשון, המוגש לקהלה כדי לקבל את אישורה. מכאן
מכינים את המודל, ומתקדמים לעבר הארון הנבנה בדיאלוג עם הקהילה והמתפללים.

בין יצירותיה: כתר תורה שנבנה לישיבת חברון בירושלים, גובהו שני מטרים ומשקלו 800ק"ג.
כמו כן עיצבה נרות תמיד, חנוכיות, מחיצות לבתי הכנסת, קירות דקורטיביים, לוחות "שויתי",
ואפילו את מצנפות הרבנים הראשיים הספרדים.

"יונת השלום" שהעניקה ממשלת ישראל לנשיא עזר ויצמן ולנסיך הכתר הירדני חסאן – אף הם
מעשי ידיה. היא אף הקדישה שבע שנים להוראת אומנות לילדים חריגים הנמצאים בטיפולו של
פרופ' ראובן פוירשטיין.