נושא
הדף:
הלכה,
נטילת
ידים:
ביאור
מושגים
מיועד לכתות ד–ו
המחבר:עמוס גאן
ידיים שניות.
אכילת
'קודשים'
צריך
לאכול
בטהרה.
ועל
מנת
שאדם
לא
יאכל
קודשים
בטומאה,
גזרו
שלמה
המלך
ובית
דינו
על
כל
הידיים
שיהיו
טמאות,
אף
על
פי
שלא
ידוע
שהידיים
נטמאו
בודאות
מפני
שהידיים
'עסקניות
הם'
והאדם
לא
שם
לב
תמיד
היכן
הוא
נוגע.
ולכן
תמיד
לפני
אכילת
קודשים
צריך
לטהרם
על
ידי
נטילת
ידיים.
אמנם,
שלמה ובית דינו גזרו רק על אכילת קודשים,
אך בתקופה מאוחרת יותר,
התקינו חז"ל שגם לפני אכילת חולין צריך ליטול ידיים.
בין היתר גם מטעמי ניקיון.
נטילת
ידיים
ישנם מספר מקרים בהם אנו צריכים לטהר את עצמנו.
טהרה זו נעשית על ידי שטיפת ידינו.
אולם שטיפה זו צריכה להעשות בתנאים מיוחדים.
שטיפת ידיים זו נקראת בשם 'נטילת ידיים'.
'נטל'
פירושו בעברית 'להרים'
שכן המצוה מרימה ומקדשת אותנו.
ולכן קוראים ל'נטילת ידיים'
בשם 'נטילה'
ולא בשם 'רחיצה'.
י"ד שח"ט ד"ם
ראשי תיבות של שבעה משקין:
א.
יין ב. דבש ג. שמן ד. חלב ה. טל ו. דם ז. מים.
פירות שנגעו באחד משבעה משקין אלו והם עדיין לחים , צריך ליטול ידיים לפני אכילתם ללא ברכה.
נטלה
כלי מיוחד המיועד לנטילת ידיים.
לא כל כלי יכול לשמש כנטלה.
יש הלכות מסוימות ביחס להכשרת הכלי על מנת שיוכלו ליטול בו ידיים.
ניקב ככונס משקה
כלי שניקב פסול מלשמש ככלי לנטילת ידיים.
אולם לא כל נקב פוסל.
שעור הנקב הפוסל הוא עד כדי שיכניסו את הכלי ריק לתוך גיגית מים,
והמים יכנסו לכלי דרך הנקב.
שעור זה נקרא 'כונס משקה'.
שפת הכלי
שולי הכלי,
שולי הכלי צריכים להיות חלקים וללא פגימות.
שעורין
הנטלה חייבת להיות גדולה על מנת שתוכל להכיל מים די הצורך לנטילת הידיים.
שעור המים שצריך לשפוך על הידיים בשעת הנטילה הוא לפחות 'רביעית'.
(כלי הנטלה שלנו כיום מכילים הרבה יותר מרביעית).
כח גברא
המים ששופכים בזמן נטילת הידיים צריכים להיות מכוחו של האדם.
כלומר,
האדם הוא זה שצריך לשפוך את המים על ידיו,
ולא על ידי פתיחת ברז וכדומה.
פעולה זונקראת 'כח גברא'
כלומר 'כח הגבר'.
מים ראשונים
נטילת ידיים לפני הארוחה נקראת 'מים ראשונים'.
חציצה
בזמן הנטילה הידיים צריכות להיות נקיות,
ולבא במגע ישיר עם המים.
לכן,
אסור שיהיו דברים העלולים למנוע את מגע המים עם הידיים.
לדבר המונע את מגע המים עם הידיים נקרא 'חציצה'.
משום כך יש להסיר טבעות לפני נטילת הידיים,
לנקות את הידיים היטב לפני הנטילה וכדומה.
מים שנשתנו מראיהן
מים שהצבע שלהם נשתנה.
מים אלו פסולים לנטילת ידיים.
בין שנשנה צבעם על ידי דבר חיצוני כגון פטל ובין שנשתנו על ידי עצמם כגון שנתעפשו.
עובר לעשייתן
כל המצוות כולן קודם כל מברך ואחר כך עושה את המצווה כגון קודם מברכין,
ואחר כך אוכלים.
דבר זה נקרא 'עובר לעשייתן'
גם בנטילת ידיים היה צריך קודם לברך ואחר כך ליטול ידיים,
אולם חששו חכמים שמא לאחר שיטול ידיו ימצא שהם מלוכלים ונמצא שבלא נטל כראוי וברך ברכה לבטלה.
ולכן קודם נוטל ידיו ואחר כך מברך.
(אולם על כל פנים,
צריך לברך לפני ניגוב הידיים,
על מנת שיהא בכל זאת חלק מהמצוה לאחר הברכה).
מלח סדומית
מלח מלוח מאד שהיה בזמן הגמרא.
המלח היה כל כך מלוח עד שאם היה נוגע בעניים,
או שאפילו הידיים היו נוגעות בעיניים לאחר שנגעו במלח – האדם יכל להתעוור.
ולכן תקנו חז"ל שבסיום הארוחה צריך ליטול 'מים אחרונים'
לפני ברכת המזון.
מים אחרונים
מים שנוטלים בסיום הארוחה לפני ברכת המזון.
תקנה זו מטרתההיתה על מנת להוריד את המלח מהידיים כדי שאנשים לא יגעו בטעות בעיניהם כשהמלח על ידיהם.
(וחס ושלום עלולים להתעוור.
ישנם כאלה שכיום לא נוהגים ליטול מים אחרונים כיון שבימנו לא מצוי 'מלח סדומית'.
אולם רבים המחמירים בכך.