נושא:
ויקרא,
פרק יז: דף עבודה

מחבר:
שמואל רוזנברג

כיתות:
ה–ט

הבנה ברש"י

(ג)
אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחָט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה:

רש"י

(ג)
אשר
ישחט שור או כשב –
במוקדשין
הכתוב מדבר.
שנאמר:
להקריב
קרבן:
במחנה
–
חוץ
לעזרה:

(ט)
וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא יְבִיאֶנּוּ לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ לַיהֹוָה וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מֵעַמָּיו:

רש"י

(ט)
ונכרת –
זרעו נכרת וימיו נכרתין:

ספר גור אריה על ויקרא פרק יז'
פסוק ט'

[ה]
זרעו נכרת וכו'.
וזה ההפרש שיש בין כרת למיתה, כי המיתה עליו בלבד, לאפוקי כרת –
הוא וזרעו נכרתין,
כי כאשר הוא נכרת הוא יותר מן המיתה, כי המיתה לא הגיע לזרעו,
כי כן דרך – דור מת ודור אחר בא,
אבל כרת –
משורש החיים נכרת,
ונלקה עמו הפרי,
כמו שאם יוסר שורש האילן גם הפרי נלקה עמו:

(י)
וְאִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יֹאכַל כָּל דָּם וְנָתַתִּי פָנַי בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת הַדָּם וְהִכְרַתִּי אֹתָהּ מִקֶּרֶב עַמָּהּ:

רש"י

(י)
כל דם –
לפי שנאמר:
בנפש יכפר,
יכול לא יהא חייב אלא על דם המוקדשים ?
ת"ל:
כל דם:
ונתתי פני –
(ת"כ)
פנאי שלי.
פונה אני מכל עסקי –
ועוסק בו:

(אור החיים על ויקרא פרק יז' פסוק י'

ונראה
לומר בהקדם לדעת טעם איסור זה,
כפי
מה שהאירו חכמים את עינינו בפנימיות
התורה,
כי
כל נפשות עם בני ישראל הם ממדריגה שאין
למעלה ממנה,
בסוד
חלק ה'
עמו
(דברים
לב ט),
… והנה
באכול אדם מדם בהמה שהנפש יוצאה בו,
שעליו
בא עונש כרת קונה נפש הבהמיית מקומה בנפש
אדם,
והודיענו
הכתוב כאן,
כי
האוכל דם ומכניס נפש הפחותה בנפשו יגעל
אותו שורש העליון לבל יהיה עוד נדבק בו,)

(יא)
כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר:

רש"י

(יא)
כי
נפש הבשר –
של
כל בריה –
בדם
היא תלויה.
ולפיכך
נתתיו על המזבח,
לכפר
על נפש האדם.
תבוא
נפש ותכפר על הנפש: