הבנה ברש"י

(א)
וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַיהֹוָה סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה:

רש"י

(א)
ונפש כי תקריב –
לא נאמר נפש בכל קרבנות נדבה –
אלא במנחה, מי דרכו להתנדב מנחה ? עני ! אמר הקב"ה: מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו:

סלת יהיה קרבנו – האומר: הרי עלי מנחה סתם – מביא מנחת סלת, (מנחות קד)
שהיא הראשונה שבמנחות, ונקמצת כשהיא סלת, כמו שמפורש בענין.
לפי שנאמרו כאן ה'
מיני מנחות, וכולן באות אפויות קודם קמיצה – חוץ מזו, לכך קרויה מנחת סלת:

בעל הטורים

(א)
ונפש
כי תקריב קרבן מנחה –
אמר
נפש במנחה, לפי
שבנפשו היא באה,
שהעני
טורח בנפשו עד שהשיג להביאה.
בעוף
ובמנחה לא נאמר: לפני
ה', כמו
בבן בקר (לעיל
א,
ה). לפי
שעניים מביאים אותם, ומתביישים
להביא אותם לפני הכל,
לכך
אמר:
"לאהרן
ולבניו"
שאינן
בפרהסיא.
והזכיר
"לאהרן"
לומר:
שאף
הכהן הגדול לא יבזה מנחת הדל:

(ב)
וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל כָּל לְבֹנָתָהּ וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת אַזְכָּרָתָהּ הַמִּזְבֵּחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה:

רש"י

(ב)
הכהנים וקמץ –
מקמיצה ואילך מצות כהונה (מנחות ת"כ):
וקמץ משם –
ממקום שרגלי הזר עומדות,
ללמדך שהקמיצה כשירה בכל מקום בעזרה – אף בי"א אמה של מקום דריסת רגלי ישראל (מדות ה):
מלא קמצו –
יכול מבורץ,
מבצבץ ויוצא לכל צד ? ת"ל:
במקום,
אחר והרים ממנו בקמצו (לקמן ו). לא יהא כשר אלא מה שבתוך הקומץ.
אי בקמצו,
יכול חסר ? ת"ל:
מלא.
הא כיצד ?! חופה ג'
אצבעותיו על פס ידו (מנחות יא),
וזהו קומץ במשמע לשון העברית:
… אזכרתה – הקומץ העולה לגבוה – הוא זכרון המנחה,
שבו נזכר בעליה לטובה ולנחת רוח:

(ז)
וְאִם מִנְחַת מַרְחֶשֶׁת קָרְבָּנֶךָ סֹלֶת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה:

רש"י

(ז)
מרחשת – (מנחות סג)
כלי הוא שהיה במקדש עמוק.
ומתוך שהיא עמוקה – שמנה צבור ואין האור שורפו.
לפיכך,
מעשה מנחה העשויין לתוכה רוחשין.
כל דבר רך ע"י משקה נראה כרוחש ומנענע:

אבן עזרא

(ז)
מרחשת –
מעשה מטוגן.
ויש מפרשם:
מגזרת רחש לבי,
והטעם בעבור שישמיע קול.

(ח)
וְהֵבֵאתָ אֶת הַמִּנְחָה אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מֵאֵלֶּה לַיהֹוָה וְהִקְרִיבָהּ אֶל הַכֹּהֵן וְהִגִּישָׁהּ אֶל הַמִּזְבֵּחַ:

רש"י

(ח)
אשר יעשה מאלה –
מאחד מן המינים הללו (ת"כ):
והקריבה –
בעליה אל הכהן:
והגישה –
הכהן:
אל המזבח –
מגישה לקרן דרומית מערבית של מזבח:

(ט)
וְהֵרִים הַכֹּהֵן מִן הַמִּנְחָה אֶת אַזְכָּרָתָהּ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה:

רש"י

(ט)
את אזכרתה –
הוא הקומץ:

(יא)
כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיהֹוָה לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַיהֹוָה:

רש"י

(יא)
וכל דבש –
כל מתיקת פרי קרוי דבש:

דעת זקנים מבעלי התוספות

(יא)
כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו –
לפי שאמר הקב"ה:
על כל קרבנך תקריב מלח,
והללו אין מקבלין מלח:

בעל הטורים

(יא)
לא תעשה חמץ –
לפי שיצר הרע דומה לשאור.
ומטעם זה ג"כ הזהיר על הדבש,
שיצר הרע מתוק לאדם כדבש:

(יג)
וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח:

רש"י

(יג)
מלח ברית –
שהברית כרותה למלח מששת ימי בראשית,
שהובטחו המים התחתונים ליקרב במזבח במלח,
וניסוך המים בחג:
על כל קרבנך – על עולת בהמה ועוף ואימורי כל הקדשים כולן:

בעל הטורים

(יג)
וכל קרבן מנחתך במלח תמלח וגו'
– ג'
פעמים הזכיר מלח בפסוק,
משום דבג'
מקומות המלח נתון,
בלשכת המלח ועל הכבש ועל המזבח.
תקריב מלח.
בגימטריא זה יביא מלח משל ציבור:

(יד)
וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַיהֹוָה אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ:

רש"י

(יד)
ואם תקריב –
הרי אם משמש בלשון כי.
שהרי אין זה רשות,
שהרי במנחת העומר הכתוב מדבר –
שהיא חובה.
וכן (במדבר לו)
ואם יהיה היובל וגו':

מנחת בכורים –
במנחת העומר הכתוב מדבר (ת"כ),
שהיא באה אביב בשעת בישול התבואה,
ומן השעורים היא באה.
נא'
כאן:
אביב,
ונא'
להלן:
כי השעורה אביב (שמות ט):
קלוי באש –
שמיבשין אותו על האור,
באביב של קלאים.
[פירש"י במנחות:
שם הכלי של מוכרי קליות]
שאלולי כן אינה נטחנת בריחים לפי שהיא לחה:

גרש כרמל –
גרוסה בעודה לחה:
גרש – לשון שבירה וטחינה,
גורסה בריחים של גרוסות.
כמו:
(איכה ג)
ויגרס בחצץ.
וכן גרסה נפשי (תהלים קיט).
כרמל – בעוד הכר מלא,
שהתבואה לחה ומלאה בקשין שלה,
ועל כן נקראים המלילות:
כרמל.
וכן:
(מלכים ד)
כרמל בצקלונו:

מסכת תענית דף ט/א

דאמר ריש לקיש: "כי". משמש בארבע לשונות: אי,
דלמא,
אלא,
דהא …