חנוכה, הלכות החג: הלכה יומית

נושא
הדף:
חנוכה,
הלכה
יומית

מחבר:
דב זהבי

מיועד לכיתות: ג–ו

בס"ד

דיני חנוכה

יום ראשון, י'
בכסלו

בתקופת בית שני,
גזרו מלכי יוון גזירות על ישראל ובטלו דתם, ולא הניחום לעסוק בתורה ובמצוות,
ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות.
והיה צר לישראל מאוד מפניהם.
עד שריחם עליהם ה' אלוקי אבותינו והושיעם מידם והצילם.
וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום, והושיעו את ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל ונמשכה יותר ממאתיים שנה עד חורבן הבית השני. (רמב"ם)

יום שני, י"א בכסלו

כשגברו ישראל על אויביהם ואיבדום,
היה זה ביום כ"ה בכסלו, נכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור להדליק את המנורה שבבית המקדש,
אלא פך אחד של שמן,
ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים.

לכן תקנו רבותינו שבדור ההוא שיהיו שמונה ימים אלו החל מיום כ"ה בכסלו והלאה–
ימי שמחה והלל.
ומדליקים בהם נרות בכל לילה משמונת הלילות כדי להראות ולגלות את הנס. וימים אלו נקראים "חנוכה",
והם אסורים בהספד ובתענית. (רמב"ם)

יום שלישי, י"ב בכסלו

צריך להזהר מאוד בהדלקת נרות חנוכה, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה שואל או מוכר כסותו כדי שיהיה לו שמן להדלקה. לכן הגבאי– צדקה חייבים לתת לעניים נרות להדליק, אבל אינם מחויבים לתת יותר מנר אחד בכל לילה,
כיון שבכך יוצאים ידי חובה.
והרגיל בנר חנוכה זוכה לבנים תלמידי חכמים.

יום רביעי, י"ג בכסלו

כמה נרות צריך להדליק? מעיקר הדין די בנר אחד לכל בית ובית בישראל.
בין שבני הבית מרובים, ובין שבני הבית מועטים. אבל נהגו להדר במצווה זו,
שבלילה הראשון צריך להדליק נר אחד לכל בני הבית,
מכאן ואילך מוסיף והולך נר אחד לכל לילה, עד שבלילה האחרון יהיו שמונה נרות.

יום חמישי, י"ד בכסלו

מצוות הנחת נרות חנוכה היא בתוך עשרה טפחים (80
ס"מ),
מקרקע הדירה. ואם הניחם למעלה מעשרה טפחים–
יצא,
יניחם מעל שלושה טפחים. ואם הניחם למעלה מעשרים אמה–
לא יצא ידי חובה, וצריך לכבות את החנוכיה ולהניחה במקום הכשר,
ויחזור וידליקנה אבל לא יברך שנית.

יום שישי, ט"ו בכסלו

מי שגר בקומות,
מצווה שיניח נרות חנוכה בחלון או במרפסת הסמוכה לרשות הרבים כדי לקיים פרסומי ניסא. ואם הוא גר בקומה שהמרפסת גבוהה מקרקע רשות הרבים עשרים אמה (9.60 מ')
– יניח הנרות בפתח הדירה מבפנים,
הואיל ואין בזה היכר כל–
כך לבני רשות הרבים.

יום ראשון, י"ז בכסלו

מצווה להניח נרות החנוכה בטפח הסמוך לפתח שמאל הנכנס,
כדי שתהיה המזוזה מימין ונרות החנוכה משמאל,
והרי שלוש מצוות ביחד– כי האדם לובש טלית קטן.
וראשי תיבות צמ"ח–
ציצית,
מזוזה,
חנוכה.
ובזכות זה הוא משיח צדקנו ששמו צמח.
וכך מתקיים בזה–
"החוט המשולש לא במהרה ינתק".

("עבדי צמח"- מוזכר בהפטרה לשבת חנוכה).

יום שני, י"ח בכסלו

א.
ביום הראשון מברך שלוש ברכות:
"להדליק",
"שעשה",
"שהחיינו".

ובשאר הימים שתי הברכות הראשונות בלבד.

ב.
זמן ההדלקה הוא בצאת הכוכבים,
והוא רבע שעה אחרי שקיעת

החמה,
ובדיעבד–
מדליק והולך כל הלילה.

ג.
אם הגיע מאוחר וכל בני הבית ישנים,
יעיר שניים מהם יברך וידליק.

יום שלישי, י"ט בכסלו

א.
צריך לתת שמן בנרות חנוכה,
כשיעור שידלק לפחות חצי שעה,
וכן אם

מדליק נר שעווה–
צריך שידלוק לפחות חצי שעה.

ב.
אם לא היה שיעור בזמן ההדלקה, והוסיף שמן בהמשך–
לא יצא ידי

חובה.

ג.
בערב שבת צריך לתת כמות של שמן שידלוק חצי שעה לאחר צאת

הכוכבים.

יום רביעי, כ'
בכסלו

א.
אסור לאכול סעודת קבע או ללמוד חצי שעה קודם הדלקת נרות

חנוכה.

ב.
כל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה, ושמן זית מצווה מן

המובחר–
הואיל והנס קרה בשמן בבית המקדש, ובו היו מדליקים את

המנורה.

ג.
"הדלקה עושה מצווה"-
זאת אומרת כיון שהדליק תיכף קיים את

המצווה,
לכן אם כבתה בתוך חצי שעה– אינו זקוק להדליקה.

אבל אם העמיד במקום שרוח מצויה מנשבת–
לא יצא ידי חובה, וצריך

לחזור ולהדליק בלא ברכה.

יום חמישי, כ"א בכסלו

א.
צריך להדליק נרות חנוכה במקום הנחתם. ואם בעל הבית חולה אינו

רשאי להדליק סמוך למיטתו, ואח"כ יעבירוה למקומה.
אלא ימנה

שליח שידליק בשבילו.

ב.
טוב לחנך את בניו הקטנים שהגיעו לחינוך בהדלקת נרות ההידור

שבכל ערב, אבל אם לא הגיעו לחינוך,
אין לתת להם להדליק בנרות

חנוכה שהוא יוצא בה.

יום שישי, כ"ב בכסלו

א.
בלילה הראשון מדליק את הקיצוני מימין הרחוק מן הפתח.
בלילה

השני ידליק את הנר הנוסף שהוא יותר שמאלי, מדליק משמאל לימין

(כדרך כתיבה באנגלית).
עד שביום השמיני ידליק את הנר הסמוך

לפתח.

ב.
נשים חייבות בהדלקת נרות חנוכה,
ויכולה האשה להוציא את בעלה

ידי חובה. במקרה והבעל נאלץ להיעדר מביתו ויחזור בשעה מאוחרת–

כי שלוחו של אדם כמותו.

ואם הוא שוהה בבית מלון ומינה את אשתו כשליח–
ידליק בבית

המלון ללא ברכה–
כי בעל כורחו יוצא ידי חובתו בהדלקת אשתו.

יום ראשון, כ"ד בכסלו

א.
עיוור–
אם יש לו אשה: אשתו מדלקת עליו.
אם רווק– מדליק ע"י סיוע

אדם אחר– ידליק ללא ברכה.

ב.
בערב שבת מדליקים נר חנוכה תחילה ואח"כ נר שבת.

ג.
במוצ"ש–
המבדיל בביתו: יבדיל ואח"כ ידליק נרות חנוכה.

ד.
אוכלים מאכלי חלב–
זכר לנס שנעשה ע"י יהודית שהאכילה את האויב ממלכי יוון,
אע"פ שנס זה היה קודם נס חנוכה,
אבל כיוון שאותו אויב היה ממלכי יוון וגם הוא רצה להעבירם על דתם–
לכן עושים זאת לזכר, בימי חנוכה.

יום שני, כ"ה בכסלו

א.
כל שמונת ימי חנוכה מוסיפים בתפילת העמידה ובברכת המזון "על

הניסים".

ב.
כל שמונת ימי חנוכה גומרים את ההלל.

ג.
בשמונת ימי חנוכה קוראים בתורה בפרשת "הנשיאים".

ד.
בשבת חנוכה פרשת "מקץ"
חל ר"ח טבת, לכן מוציאים שלושה ספרי

תורה:
1) פרשת שבוע– מקץ.
2) ראש חודש. 3) חנוכה.

ההפטרה "רני ושמחי"- בספר זכריה בו מוזכרת המנורה.

ממון הזולת

יום שלישי, ג'
בטבת

ערן הגיע לבקר את חברו כאשר הוא רכוב על אופניו, כשירד גילה שגנבו לו את שני ה"וינטילים"
של אופניו, ראה אופניים בחניון של השכנים,
גנב את ה"וינטילים",
ניפח את האופניים ורכב חזרה הביתה.

לפי ערכי המוסר המבוססים על הגיון אישי–
ערן צודק, אבל ערכי המוסר המבוססים על החוק האלוקי–
אסור.

האיסור "לא תגנובו"- בכל מקרה ובכל מצב.

יום רביעי, ד'
בטבת

קניה מגנב– אם קונים מן הגנב מסייעים לו להפטר מהסחורה הגנובה,
וכך מעודדים אותו להמשיך ולגנוב.
לכן אסרה התורה קניית חפצים גנובים כדי שלא לחזק את ידיהם של עוברי עבירה.

יום חמישי, ה'
בטבת

לפי השולחן ערוך:
אדם שמוכר חפץ כגון– מכונית,
חייב לגלות לקונה את כל חסרונותיה, ולא להסתיר אותם מעיני הקונה.
העושה כך עובר על איסור–
"וכי תמכרו ממכר לעמיתך לא תונו איש את אחיו"
(ויקרא כ"ה)

העלמת החסרונות– הינה הונאה (רמאות),
האסורה מהתורה.

יום שישי, ו'
בטבת

מי שנדחף לתור באוטובוס או לכל תור שאנשים ממתינים–
עובר על איסור גזל זמן.
בזה הוא גוזל את זמנם של האנשים האחרים הזכאים להכנס לאוטובוס לפניו. לכן ע"פ ההלכה– עליו להשאר במקומו ולעלות בתורו,
גם אם הוא רואה גזלנים הנדחפים לתור.