נושא:
במדבר,
פרשת בחוקותי:
דף פרשת שבוע –
ממדרשי חז"ל

מחבר:
הרב שמואל רוזנברג

כיתות:
ד–ט

בחוקותי
–
ממדרשי
חז"ל

(1)
ילקוט שמעוני ויקרא – פרק כו' – רמז תרעא'

ונתתי גשמיכם בעתם לא שכורה ולא צמאה אלא בינונית.
שכשהגשמים הללו מרובים – מטשטשין את הארץ ואינה עושה פירות.
ונתתי – אני ולא על ידי מלאך ולא ע"י שליח,
גשמיכם ולא גשמי כל הארצות,
וכן הוא אומר:
הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים וגו'…
מעשה בימי הורדוס שהיו הגשמים יורדין בלילות,
בשחרית נשבה הרוח וזרחה החמה ונתנגבה הארץ והפועלין יוצאין ועושין מלאכתן ויודעין שמעשיהם לשם שמים.
ונתתי גשמיכם בעתם – בלילי שבתות.
אמרו:
מעשה בימי שמעון בן שטח, היו גשמים יורדין מלילי שבת ללילי שבת, עד שנעשו חטין בכליות,
ושעורים כגרעיני זיתים,
ועדשים כדינרי זהב, וצררו מהם חכמים והניחו דוגמא לדורות – להודיע כמה חטא גורם. וכן הוא אומר:
עונותיכם הטו אלה,
וחטאתיכם מנעו הטוב מכם.

ונתתי גשמיכם בעתם, ולא גשמי כל שאר ארצות. הא מה אני מקיים:
ונברכו בך כל משפחות האדמה ?! שיהו פירות מרובים בארץ ישראל ורעב בכל הארצות,
ויהיו באים (ונוטלין)
[ולוקחין]
מכם ומעשירין אתכם בכספים.
כענין שנאמר:
וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען.
ואומר:
וכימיך דבאך. שיהו כל הארצות דובאים כסף ומביאות לארץ ישראל:

שאלות

1. מתי נחשבים הגשמים בעתם ? 2. איזה שפע יש לבנ"י כשמתקיים בנו "ונתתי גשמיכם בעתם"?

(2)
ילקוט שמעוני ויקרא – פרק כו' – רמז תרעב'

ונתנה הארץ יבולה. לא כדרך שעושה עכשיו – אלא כדרך שעשתה בימי אדם הראשון.
ומנין אתה אומר:
שהארץ עתידה להיות נזרעת,
ועושה פירות בת יומה ? תלמוד לומר: זכר עשה לנפלאותיו.
ואומר:
תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע. מלמד – שבו ביום שנזרעת,
בו ביום עושה פירות.
ועץ השדה יתן פריו. לא כדרך שעושה עכשיו – אלא כדרך שעשתה בימי אדם הראשון.
ומנין אתה אומר: יהא אילן ניטע ועושה פירות בן יומו ? תלמוד לומר: זכר עשה לנפלאותיו.
ואומר:
עץ פרי עושה פרי למינו.
מלמד – שבו ביום שניטע בו ביום עשה פירות.
ומנין שאף העץ עתיד (להיות)
מאכל ? תלמוד לומר: עץ פרי. אם ללמד שעושה פירות ? הרי כבר נאמר עושה פרי ! אם כן למה נאמר עם פרי ?! אלא – מה פרי מאכל, אף העץ עתיד להיות מאכל.
ומנין שאף אילני סדק עתידין להיות להוציא פירות ? תלמוד לומר: ועץ השדה יתן פריו.

והשיג לכם דיש את בציר –
שתהיו עסורים בדיש עד שתגיע בציר.
ובציר ישיג את זרע.
שתהיו עסוקים בבציר עד שתגיע זרע.
ואכלתם לחמכם לשובע.
אין צריך לומר:
שיהא אדם אוכל הרבה ושבע,
אלא –
אוכל קימעא ומתברך (עליו)
[במעיו]
! כמה שנאמר להלן:
וברך את לחמך ואת מימיך.
וישבתם
לבטח
בארצכם.
בארצכם
אתם
יושבים
לבטח
–
ואי
אתם
יושבים
לבטח
בחוצה
לארץ.
שמא תאמרו:
הרי מאכל !
הרי משתה !
אם אין שלום –
אין (כאן)
כלום !
תלמוד לומר:
ונתתי
שלום
בארץ
!
מלמד:
שהשלום
שקול
כנגד
הכל
!!!
וכן הוא אומר:
עושה שלום במרומיו.
ואומר:
עושה שלום ובורא את הכל.
מגיד –
שהשלום שקול כנגד הכל.

ושכבתם ואין מחריד – לא יראין מכל אדם. והשבתי היה רעה – רבי יהודה אומר:
מעבירם מן העולם.
רבי שמעון אומר:
משביתם שלא תזיק. אמר ר' שמעון:
אימתי הוא שבחו של הקדוש ברוך הוא ? כשאין מזיקין,
או כשיש מזיקין ואין מזיקים ! הוי אומר: כשיש מזיקין ואין מזיקים.
וכן הוא אומר:
מזמור שיר ליום השבת – למשבית מזיקין מן העולם שלא יזיקו.
וכן הוא אומר: וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ, ועגל וכפיר ומריא יחדו, ונער קטן נוהג בם, ופרה ודוב תרעינה יחדו.

שאלות

3.
תאר את השפע בזמן שישראל עושים רצונו של ה'
!