שבת, שבת ויום טוב: מערכי שיעור

נושא:
שבת,
שבת
ויום
טוב
–
מערכי
שיעור

מחבר:
יהודה ביטי

כיתות הוראה:
י–יב

פרק ב

שבת ויום–טוב

הקדמה – למורה

1. התוכן

פרק זה מציג בצורה כללית מאד, את ההבדלים בין השבת והמועד.
הנחת היסוד המנחה אותנו היא שעיון ב"לבוש"
ההלכתי של החג משקף את המהות הפנימית והרעיונית של החג. לכן,
הלימוד יתחיל מהרובד המעשי, ודרכו ינסה לחדור לעומק העניין,
ולעמוד על ההבדל המהותי בין שבת למועד.

מבחינה מתודולוגית, נבחין בצורה ברורה בין "דאורייתא"
לבין "דרבנן",
וזאת על מנת להבחין בין הציור של שבת ומועד מדרבנן, שהוא בעצם הציור המוכר לנו מחיי היומיום,
לבין הציור מדאורייתא,
התאורטי,
העולה מתוך הפסוקים,
אשר בדרך כלל אינו זוכה לעיון ולתשומת לב בפני עצמו.

לכאורה,
ברובד המעשי, ההבדל נראה מועט ביותר, ומתייחס לעובדה ש"ביום–טוב מותר לבשל ובשבת אסור",
כדברי התלמידים. אמנם,
ציור זה חלקי הוא, ונובע מפעולתם של חז"ל,
אשר צמצמו את ההבדלים בין שבת למועד (עיין במסקנה). לפי הציור של התורה, כמו שניווכח, היתר אוכל נפש,
הרחב ביותר, מסמל את ההבדל המהותי בין המועד, חגו של האדם,
לבין השבת, שהיא "לה'".

2. זמן לימוד היחידה

בין 4 שעות לימוד ל6-
שעות.

3. קשיים לימודיים/חינוכיים

1. התלמידות אינן רגילות להבחנה בין דאורייתא/דרבנן,
   והדבר קשה עליהן,
   היות והן מתייחסות להלכה הפסוקה,
   כלומר להלכה הסופית,
   כדבר "נצחי"
   שתמיד היה. כאן במיוחד, כאשר הציור של התורה הינו כל כך שונה מההלכה הסופית, יש צורך לחדד ולהסביר שוב שאנחנו מדברים על ציור תיאורטי אמנם,
   אך בכל זאת "קיים".

2. חשוב להדגיש מהי שיטת הלימוד:
   אנחנו נמצאים בעמדת החוקר, המתעלם מהידוע לו,
   מתבונן במה שנראה כלפי חוץ ומנסה לחדור פנימה ולפענח את הסוד הפנימי.

3. יש מקום להבחין בין פעולתם של חז"ל שהיא פרשנות דברי התורה,
   ותוקפה מדאורייתא,
   לבון פעולתם של חז"ל שהיא הוספה על דברי בתורה, ותוקפה מדרבנן.

4. שאלת היחס בין תורה שבכתב לתורה שבעל–פה עולה במסקנה,
   כאשר אנו רואים שחז"ל "משנים"
   את כוונת התורה.
   עיין דברינו שם

4. הצעת ביבליוגראפיה

1. הרב ש.י.
   זוין,
   המועדים בהלכה :
   הפרק הראשון, על "יום–טוב"
   , מתחיל בדיון מקיף ומעניין ביותר על "אוכל נפש".

2. י.ד.
   גילת,
   פרקים בהשתלשלות ההלכה, עמ'
   109-123: "תענית בשבת": מציג את השבת המקראית, מעין יום כיפור,
   והניסיון של חז"ל לשנות את אופיו של השבת ל"חג".

א –
הפסוקים

5. המקורות (ויקרא,
   כ"ג):
   שבת;פסח,7
   שבועות,שבועות (עצרת)-
   החודש הראשון

ר"ה ויוה"כ;
סוכות,
7 ימים ,שמיני עצרת– החודש השביעי

6. ניתוח:

1. המועדים מוצגים לפי שני מחזורים עיקריים, בחודש הראשון ובחודש השביעי, כאשר קיימת הקבלה בין המרכיבים השונים. כמו כן, המספר 7, המסמל את המחזוריות (עיין "ספר היובלות"), הוא מספר –מפתח בקביעת המועדים.
   

2. שלושת הרגלים הינם,
   בעצם, "שניים שהם ארבע":
   שני חגים עיקריים,
   פסח וסוכות, ושני חגים נוספים,
   "נספחים",
   המכונים "עצרת".
   לחגים אלו, אין תאריך קבוע בלוח השנה,
   אלא נקבעים הם ע"פ החג העיקרי:
   7 ימים אח"כ,
   או 7 שבועות.
   אכן אצל חז"ל,
   החג האחרון קיבל את אופיו כ"שמחת תורה", ובזה מקביל ל"עצרת"
   המקראית,
   שבועות,
   שהיא "זמן מתן תורתנו"
   לפי חז"ל.

3. השבת מקבילה ל"חגי יום כיפור"
   ("ראש השנה" אינו מוזכר כ"ראש השנה" אלא כ"הקדמה"
   ("זיכרון")
   לחג העשירי, שעינינו "כפרה",
   ומועדו דווקא במחצית השנה, ולא בתחילתה. השבת הינה, אם כן, מעין "יום–כיפור"
   קטן, ונחזור על אפיון זה במסקנה.

4. איסור המלאכה אינו מוגדר באותו צורה במועדים השונים. זהו הנושא של הסעיף הבא.

2 – איסור מלאכה

7. ויקרא כ"ג:
   שבת ויוה"כ:
   "לא תעשה כל מלאכה"

שאר המועדים:
"מלאכת עבודה לא תעשה"

מהי המלאכה האסורה בשבת ויוה"כ,
אך מותרת בשאר המועדים, היות והיא איננה "מלאכת עבודה"?

8. שמות י"ב,
   י"ז:
   "כל מלאכה לא תעשה…רק אשר יאכל לכל נפש,
   הוא לבדו יעשה…".
   

המלאכה המותרת היא המכונה בפינו "אוכל נפש". מהי?

3 – אוכל נפש

למורה : את הסעיף הזה ניתן ללמד בעזרת דף מקורות המסכם את דרשות חז"ל העיקריות בפסוק ( עיין בחומש "תורה תמימה", שמות,
י"ב,
ט"ז).
יש להדגיש שמדובר בפרשנותם של חז"ל,
ולא בגזרות ותקנות,
לכן תוקפם מדאורייתא ולא מדרבנן.

9. "אוכל"
   : לא רק אכילה אלא כל צורכי הגוף,
   כולל רחיצה. (בעצם,
   "הרחבה"
   של המושג "אוכל",
   ע"י פרשנותם של חז"ל.)

10. "לכל נפש": דבר השווה לכל נפש. (בעצם,
    "צמצום"
    של המושג "אוכל",
    ע"י פרשנותם של חז"ל.)

11. "פסח"
    : למרות שהיתר אוכל נפש נאמר בצורה מפורשת רק לגבי פסה, הרי זה "בניין אב" לכל שאר המועדים.
    (זאת הזדמנות להסביר מידה זו ולראות כיצד מבוססת היא הן על פרשנות והגיון–הבדלי לשון בויקרא כ"ג–והן על מסורת מעשית ידועה–ההיתר כבר נהוג היה לפני דרשת חז"ל,
    והדרשה רק "תומכת"
    בדין הידוע)

אך מהן מלאכות המותרות בגלל היתר "אוכל נפש" ? האם מדובר בקבוצה מוגדרת של מלאכות או שמא, מדין תורה, כל המלאכות הינן מותרות אם הן לצורך אוכל נפש, ואותן מלאכות בעצמן הינן אסורות כאשר הן לא לצורך אוכל נפש ?

4 – הגדרת המלאכות האסורות

1. בשבת, מצאנו רשימה מדויקת של מלאכות אסורות: אלו ל"ט אבות מלאכה שבמשנה, שבת פרק ז',
   הן ותולדותיהן המרובות והמבוארות בגמרא, "כיוצא בהן", כלומר אסורות מדאורייתא.
   אמנם לא ברור למה דווקא אלו פעולות הוגדרו כמלאכות,
   וכיצד התולדות יוחסו לאותן אבות,
   אך הרשימה אכן קיימת.

2. ביום–טוב,
   התמונה שונה. מדין תורה, אין רשימה של פעולות מותרות או אסורות.
   ההיתר של התורה מתייחס למטרה:
   כל מלאכה מותרת לצורך אוכל נפש וכל מלאכה אסורה כאשר איננה לצורך אוכל נפש.

3. לפי זה, הגדרת המלאכות האסורות בשבת הינה הגדרה מוחלטת,
   האוסרת כל מלאכה מצד עצמה . לעומת זה, במועדים,
   הגדרת המלאכות האסורות איננה מוחלטת אלא יחסית:
   לא טיב הפעולה עצמה קובעת אם מותרת היא או אסורה אלא מטרת הפעולה ("הגדרה צורנית ולא עצמית").

4. מצב זה, בו כל המלאכות במועדים מותרות ואסורות כאחד,
   הוא המצב מדאורייתא.
   להלכה,
   המצב שונה, וזאת בעקבות פעולתם של חז"ל בדיני יום–טוב.

5 – פעולתם של חז"ל בדיני יום–טוב

1. צמצום: למען שמירת יחודו של החג כ"יום קדוש":

1. רק אוכל נפש מותר, וכל "מכשירי אוכל נפש",
   אסורין.

2. כל פעולה שאפשר היה להכינה לפני החג,
   ולא הייתה מתקלקלת,
   אסורה מדרבנן, גם היא לצורך אוכל נפש (אם כן, ברשימת הל"ט מלאכות, כל הפעולות הראשונות , עד "לישה",
   אסורות ביום–טוב).

2. הרחבה: אולי בגלל שמחת החג:

3. הוצאה והבערה: מתוך שהותרו לצורך אוכל נפש,
   הותרו ג"כ שלא לצורך אוכל נפש,
   ובלבד שיהיה לצורך החג.

בדיני שבת, פעולתם של חז"ל שונה לחלוטין.

6 – פעולתם של חז"ל בדיני שבת

3. סייגים:
   אולי בגלל חומרת האיסור

1. משום דימיון לפעולה אסורה מדאורייתא ("שבות")

2. משום חשש גרירה לפעולה אסורה מדאורייתא ("טלטול כלי שמלאכתו לאיסור")

4. תקנות:
   המזכירות דווקא את מצוות השמחה בחג (
   כאשר לפי התורה,
   שבת היא מעין יום כיפור !)

1. עונג : 3 סעודות,
   תבשיל ויין

2. כבוד:
   כסות נקיה, וכו'…

7 – מסקנה

במהלך לימוד זה , ניסינו להבחין בין שני רבדים שונים של ההלכה, הרובד מדאורייתא והרובד מדרבנן. אמנם,
מאחורי רובד הלכתי מסתתר רובד רעיוני, הבא לידי ביטוי בעשייה ההלכתית.
לפי זה, כאשר חז"ל מוסיפים ומשנים דינים, הם אינם פועלים רק על הרובד המעשי,
אלא יוצרים תמונה רעיונית חדשה,
ואולי שונה מקודמתה.

הסתכלות כללית ורחבה יותר על שבת מצד אחד, ועל המועדים מצד שני, עשויה לחדד את ההבדלים ביניהם,
ברובד של התורה,
ולאפשר להבין יותר מהי המציאות החדשה שחז"ל רצו לשרטט:

שבת
מועדים

זכר לבריאת העולם זכר לאירועים הקשורים לעם ישראל

"שבת היא לה'" "ושמחת בחגך

זמן קבוע מראש זמן משתנה בהתאם לירח

"מקדש השבת"
"מקדש ישראל והזמנים"

איסור מלאכה מוחלט
היתר אוכל נפש

השוואה כללית זו מדגישה את ההבדל הבסיסי בין שבת לבין המועד:
שבת היא לה',
ולכן איסור המלאכה הינו מוחלט,
היות והוא מבטא את כניעתו של האדם מול מלכות ה', בורא העולם (והשווה עם יובל).
לעומת זאת, המועד הוא חג לאדם, ולכן מותר לו להכין את מזונו בחג,
והיות והוא עומד במרכז החג,
המציין ארועים הקשורים לאדם הכללי (יציאת מצרים, מתן תורה), או לאדם הפרטי (חג הקציר, חג האסיף). היתר אוכל נפש אינו, אם כן, הבדל פרטיקולארי בין השבת והמועד,
אלא הוא מצביע על אופים השונה, מבחינה מהותית, של החג והמועד.

פעולתם של חז"ל צמצמה הבדל מהותי זה,
כאשר הם הגבילו את ההיתר ביום טוב,
מצד אחד, והוסיפו תקנות עונג וכבוד לשבת,
מצד שני, צעד המשווה במקצת בין השבת והמועד.

למורה:

בשלב זה, תישאל השאלה: למה ראו חז"ל צורך לשנות את האופי המקורי של שבת וחג,
ובכלל האם יכולים חז"ל לשנות את מה שאומרת התורה?

זאת הזדמנות לפתח דיון על היחס שבין תורה שבכתב,
התורה "האידיאלית",
לבין תורה שבעל–פה,
התורה "המציאותית",
הדואגת לבל יעביר האדם את יום חגו בהכנת מאכלים בלבד. כמו כן, יש מקום לדייק ולהדגיש :
מה בדיוק שינו חז"ל על כוונת התורה? התורה לא אמרה שיש להתענות בשבת ובאו חכמים ותיקנו סעודות, התורה רק "רימזה"
לכך,
ו"רוח התורה" מכוון לכיוון זה ( עיין מאמרו של י.ד.
גילת,
תענית בשבת, בסעיף הצעת ביבליוגראפיה).