נושא:
שבת,
קידוש
והבדלה
–
מערכי
שיעור

מחבר:
יהודה ביטי

כיתות הוראה:
י–יב

פרק ה'

קידוש והבדלה

הקדמה – למורה

א – הקדמה

ב –דיני קידוש וסעודה

ג –דיני הבדלה

הקדמה – למורה

• התוכן

פרק זה מפגיש אותנו עם דיני קידוש וסעודה. דינים אלו מבוארים היטב בספר "קיצור הלכות שבת",
ולכן חשיבותו של הפרק הוא בסידור הדברים,
הבהרות והרחבות.

הקדמת הפרק היא ניסיון מעניין להשוות בין מבנה קידוש הערב למבנה הבדלת צאת השבת, על סמך דבריו של הרמב"ם.

• זמן לימוד היחידה

הקדמה:
1-2 שיעורים

דיני קידוש: 2-3 שיעורים

דיני ההבדלה: 1-2 שיעורים

סה"כ : 5-7 שיעורים

• קשיים לימודיים /
  חינוכיים

1. אין בפרק זה קשיים מיוחדים.
   הוא משתמש בכללים ומושגים שכבר נידונו ב"מבוא ההלכתי" (כגון שיטת הרמב"ם על ההבדלה,
   או ההיקש "כל שישנו..), וזאת ההזדמנות לראות כיצד אכן מקל המבוא על המלאכה.

2. פרק זה מסיים את חטיבת ה"מצוות החיוביות", ואולי נכון יהיה ללתת אחריו מבחן המסכם את כל הדינים, ובמקביל מתייחס לרעיונות המרכזיים (שבת העולם, קדושה אנושית וקדושה אלוקית, וכו'…)

• הצעת ביבליוגראפיה

1. "קיצור הלכות שבת",
   של הרב פוזן,
   הוא הבסיס, לפי החומר לבגרות,
   לכל הדינים הנלמדים כאן.

2. על הבדלה, עיין ערך "הבדלה"
   באנציקלופדיה תלמודית, ובפרט הפרקים "מצוותה ומקורה", "תקנות חכמים".

3. על המחלוקת בדבר חיוב נשים בהבדלה, ניתן להיעזר במקורות שמביא הרב אלינסון בספרו:
   האשה והמצוות, חלק ראשון, ההסתדרות הציונית העולמית,ירושלים,
   תשמ"א.

4. בתחומין ו, מופיע מאמר מעניין על "קידוש והבדלה בישיבה או בעמידה". מאמר זה תורם להקבלה בין קידוש לבין הבדלה, כאשר הבדלה בישיבה קשורה ל"קביעות",
   כמו "קידוש במקום סעודה".

5. מאמר מחקרי יותר,
   הסוקר את התפתחותו ההיסטורית של הקידוש בזיקה להבדלה, הופיע במחניים פה–פו (תשכ"ד),
   ע"י ד. גולדשמיט,
   "קידוש והבדלה".

6. כמו כן, ניתן לעיין במאמרו של הרי"ד סולובייציק, "בעניין קידוש והבדלה", בתוך:
   שיעורים לזכר אבא מרי ז"ל,
   י–ם,
   תשמ"ה.

א – הקדמה

1. "זכור את יום השבת לקדשו"

פסוק זה הוא המקור ל"קידוש",
שהוא,
כאמור מצוות עשה העיקרית בשבת.
אמנם,
חכמים הם אלה שקבעו כיצד בפועל נקיים מצווה זו.
מהי המצווה מדין תורה? לכאורה,
"זכירה",
שהיא,
בעצם,
פעולה מופשטת מאד.
אותה "זכירה"
מקבלת ע"י חז"ל עיצוב מעשי (קידוש על היין,
קביעות סעודה), שעניינו "לממש"
את הזכירה ולמסדה.
אך לפי התורה , אין זה מספיק "לזכור",
יש לזכור כדי "לקדשו",
כדי לקדש את השבת, כלומר לייחדו.

נחלקו הפוסקים בפירושם פסוק זה:

• שיטת הרמב"ם:
  לדבריו,
  הפסוק מתייחס הן לקידוש הערב והן להבדלה:
  "קדשהו בכניסתו וביציאתו"
  (רמב"ם,
  הלכות שבת, פ"
  , ה"
  ).לפי זה, קידוש הערב מקביל להבדלה, וביחד הם יוצרים מסגרת, התוחמת את השבת,
  "בכניסתו וביציאתו". מסגרת זו "מקדשת"
  את השבת ("קדוש"
  במשמעות של "פרוש"),
  היות והיא מבדילה בין יום זה משאר הימים, בתחילתו של היום ובסופו. קידוש והבדלה הם "הטכסים"
  (בעצם,
  זאת המשמעות של "קידוש במקום סעודה",
  לתת "קביעות"
  לקידוש),
  המממשים בפועל את הרעיון הפנימי של "תוספת שבת": מסגרת של "קדושה אנושית" לקדושה הטבעית והאלוקית של השבת.

• שאר הפוסקים: רואים בפסוק זה ציווי לקידוש הערב בלבד,
  ולפי זה הבדלה היא מדרבנן,
  כמו קידוש הבוקר.
  לפי שיטות אלו,
  הרעיון של המסגרת אינו נשמר (גם אם נגיד "כל מה שחכמים תיקנו, כעין דאורייתא תיקנו",
  הרי שמצד התורה,
  המסגרת איננה רלוונטית).
  ובמה "מקדש"
  קידוש הערב את השבת? הקידוש מקדש במשמעות של "מייחד":
  יום זה שונה משאר הימים היות ורק בו אומרים בו את "הקידוש".
  לפי זה, אין משמעות לעובדה שהקידוש נאמר דווקא בליל השבת, באותה מידה יכול היה להיאמר באמצע היום,
  ובזה,
  "לייחד"
  את השבת.

2. מבנה

לקידוש הערב ולהבדלה,
אותו מבנה בסיסי,
דבר המחזק את שיטתו של הרמב"ם:

1. פסוקים מענייני היום:
   "שבת בריאת העולם"
   ו"שבת הגאולה העתידה".

2. ברכת הגפן :
   לשם קביעות המעמד.

3. ברכת קדושת היום:
   "מקדש השבת" או "המבדיל בין קודש לחול".

אמנם להבדלה שני ברכות נוספות,
ברכת הנר ובשמים,
אך נדמה שגם להן, ישנה הקבלה בקידוש הערב:

4. ברכת הנר: מלבד הטעם המקובל לברכת הנר (זכר לנתינת האש לאדם הראשון בצאת שבת בראשית), נראה שברכת הנר בצאת השבת,
   מסמלת את היתר המלאכה, כמו שהדלקת הנר בערב שבת מסמלת את איסור המלאכה.
   ועיין תוספתא ברכות,
   פרק א', ה"א:
   "מאימתי קורין את שמע בערבית?
   משעה שבני אדם נכנסין לאכול פיתן בערבי שבתות, דברי רבי מאיר;
   וחכמים אומרים משעה שהכוהנים זכאין לאכול בתרומתן,
   סימן לדבר: צאת הכוכבים". מדברי רבי מאיר,
   החולק על חכמים,
   ומקדים את זמן ק"ש,
   אפשר להבין שבני אדם היו רגילים להתחיל את סעודת השבת לפני צאת הכוכבים,
   ולפי זה יש לומר שבתקופת חז"ל,
   קידוש הערב היה סמוך להדלקת הנר, ולא כמו שאנו נוהגים כיום.

5. ברכת בשמים: ברכת בשמים נאמרת בסמוך לברכת הגפן בטכסים רבים, ובעיקר בעדות המזרח:
   חופה,
   ברית מילה, פדיון הבן, וכו'…
   דומה שטעם הדבר הוא קשור לקביעת מסגרת טכסית לאותם אירועים (מפי פרופ' שפרבר,
   בע"פ),
   בדומה לאמירת הברכות על כוס היין. אם השערה זו נכונה, ניתן להניח שגם בקידוש הערב, ברכו על הבשמים,
   ובגלל אותה סיבה.
   יש לציין שלפי תורת הסוד,
   יש לברך על בשמים גם בערב שבת,
   ואולי ניתן למצוא סימוכין לאותו מנהג קדמון שנשכח, במעשה המפורסם המובא במסכת שבת,
   דף ל"ג ע"ב:
   "חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא ורהיט בין השמשות.
   אמרו ליה, הני,
   למה לך? אמר להו ,
   לכבוד שבת". וברש"י,
   שם:
   "חבילות של הדס,
   להריח בשבת."

לפי זה, ההקבלה בין קידוש הערב להבדלה הינה מאד גלויה.

ב –דיני קידוש וסעודה

למורה:
סעיף זה עובר במהירות על כל דיני קידוש וסעודה.
דינים אלו מבוארים היטב בספר "קיצור הלכות שבת",
אך יש לחדד כמה מהם,
ולהדגיש את חשיבותם.
ניתן להקדים לשיעור זה דף עבודה המתייחס לדינים העיקריים,
והשיעור הוא במקום בדיקת העבודה.
אתייחס,
אם כן, לדינים הבאים, בצורה תמציתית מאוד.

1.
דיני קידוש

• שיעור הכוס (רביעית)
  מול שיעור שתייה (מלוא לוגמיו).

• קידוש במקום סעודה:
  הדגמה,
  התייחסות לגבי קידוש בבית הכנסת בשבת בבוקר.

• שתייה קודם קידוש היום: יש להקדים לנאמר בספר את המחלוקת הבסיסית על חיוב נשים בתפילה,
  ולהבחין בין "אישה המתפללת שחרית"
  (גם מבני עדות המזרח), לבין "אישה שאינה מתפללת תפילת שחרית"
  אלא מתפללת בקצרה,
  וחייבת בקידוש אחרי תפילה קצרה זו .

• קידוש הערב וקידוש הבוקר: במה דומה (דיני הכוס, שתייה,
  קידוש במקום סעודה,
  איסור טעימה קודם הקידוש), ובמה שונה (חלות / חימר מדינה במקום יין).

2.
בציעת הפת וסעודה

6. דיני בציעת הפת (לפי הספר).

7. שכח "רצה"
   בברכת המזון :
   רק בסעודה שלישית אינו חוזר (אפשר להשוות עם יום–טוב וראש חודש:
   האם קיים חיוב סעודה או לא).

8. סעודה שלישית: סעודה לכל דבר (כולל לחם משנה),
   אך היות ונתקנה ע"י חכמים מדין "עונג שבת", פטור אם הסעודה תזיק לו.

ג –דיני הבדלה

1.
"המבדיל"
מול "הבדלה"

כמו שקבלת השבת הייתה "בפה",
והיא אסרה את המלאכה על האדם בטרם תשקע השמש,
כך בצאת השבת,
אין צאת הכוכבים מתירה את המלאכה, אלא אמירת "המבדיל"
בפה (או "אתה חוננתנו" בפילת העמידה). עם כל זה,
אין באמירה זו כדי לפטור את האדם מ"הבדלה של ממש"
(המקבילה לקידוש, כאמור),
אך אם כבר הבדיל על הכוס, וודאי שאינו צריך לחזור ולומר "המבדיל".
הבדלה "אנושית"
זו (היות והיא "נאמרת"),
שאינה מסתפקת בהבדלה "האלוקית"
(הסימנים הטבעיים: צאת הכוכבים), היא סגירת המעגל שפתחה "קבלת השבת".

2.
חיוב נשים

נחלקו הפוסקים אם אישה חייבת בהבדלה או לא :

9. לפי הרמב"ם,
   וכך פוסקים עדות המזרח, אישה חייבת בהבדלה כמו בקידוש,
   הואיל ושניהם נלמדים מה פסוק "זכור את יום השבת…",ואמרו חז"ל:
   "כל שישנו בשמירה,
   ישנו בזכירה".

10. לפי שאר הפוסקים,
    קיימת מחלוקת נוספת:
    האם נשים חייבות,
    היות ו"כל מה שחכמים תיקנו, כעין דאורייתא תיקנו,",
    או שמא פטורות , שהרי אינו דומה הבדלה שאיננה "מצווה של שבת"
    אלא של מוצאי שבת ,
    לשאר מצוות השבת,
    דאורייתא או דרבנן.
    למעשה,
    בנות אשכנז נוהגות לשמוע הבדלה ע"י אחר, ולא להבדיל בעצמן.

3. הבדלה במוצאי החג

1. הבדלה במוצאי יום טוב: ללא נר ובשמים.

2. הבדלה במוצאי יום כיפור: נר ששבת.