|
שני מעשים נוראים מתחילת התקופה |
מעשי השופטים |
|||
|
פילגש בגבעה |
פסל מיכה |
שמשון |
יפתח אילון אבצן ועבדון |
אבימלך תולע ויאיר |
|
יט,א–כא,כה |
יז,א–יח,לא |
יג,א–טז,לא |
י,ו–יב,טו |
ט,א–י,ה |
עיון מונחה בספר שופטים
נושא
הדף:
שופטים:
איש
לנחלתו –
חוברת
לימוד
מחבר
החוברת:
אלי
גרינברג
מיועד
לכיתות:
כל
הכיתות

לימוד ספר שופטים
|
וישאלו
יעלה בתחילה – ראשון וחלוץ
נתתי
בגורלי – בהגרלת האורים ותומים, וימצאו – תפסו בהונות – אצבעות
שבעים מלקטים – אוספים שאריות מזון
ירושלים – העיר העליונה. |
א המשך כיבוש הארץ לאחר מות יהושע, כיבוש בזק |
|
ירדו – מצפון לדרום
וילכדו – כבשו אך לא התיישבו בה, השדה – חלקה מיוחדת, |
א/ח–טו: כיבושי בני יהודה: הכיבושים בהר |
|
עיר
את
נגב ויחרימו – הרגו את תושביה |
א/טז–יז: כיבושי יהודה בחרמה, הצטרפות הקינים ליהודה |
|
וילכוד – כבשו אך לא החזיקו בערים
ויהי
כי |
א כיבושי יהודה במישור החוף |
|
ויתורו – ריגלו
מבוא
ארץ |
א/כב–כו:
כיבושי |
|
ויואל – התחיל |
א/כז–כט:
המובלעות בנחלות אפרים ומנשה, |
|
וישב וילחצו – דחפו והדפו ותכבד |
א/ל–לו: המובלעות בנחלות שבטי הצפון ושבט דן |
|
ויעל – ממקום נמוך למקום גבוה
מלאך ואומר – חשבתי תתוצון – תהרסו לצידים – קוצים הדוקרים בצידי הגוף
וישאו ויזבחו |
ב תוכחת המלאך בבוכים |
|
|
ב/ו–י: המעבר בין דור הכובשים לדור הבנים |
|
הבעלים – כינוי לאלוהויות כנען עשתרות – אלילת הפריון הכנענית (עשתורת) |
ב/יא–יג: חטא העבודה זרה |
|
שסים – בוזזים
לא
יד וייצר |
ב/יד–טו: המכירה ביד שוסים |
|
שופטים – מושיעים זנו – הלכו והתרחקו נאקתם – צעקתם ואנחתם
ישובו לא |
ב/טז–יט:
הקמת שופטים, |
|
|
ב הנסיון לעם בתקופת השופטים |
|
הניח – השאיר
ללמדם |
ג/א–ו: הגויים הנשארים |
|
וימכרם – נתן אותם לשעבוד
ותהי
ותעז |
ג/ז–יא: עתניאל בן קנז |
|
ויחזק
ויירשו
עיר |
ג/יב–יד: השעבוד לעגלון מלך מואב |
|
בן
אטר
מנחה
שני
גומד
מתחת
בריא |
ג אהוד מתכנן התנקשות בעגלון |
|
וישלח
הפסילים – פסלי אלילים,
דבר
בעלית הס – שתוק, |
ג/יח–כג: אהוד ממית את עגלון |
|
הניצב – ידית החרב
להב
ויסגור הפרשדונה – הפרשות הגוף של עגלון, |
ג/יח–כג: אהוד ממית את עגלון (המשך) |
|
מסיך ויחילו – חיכו והמתינו עד |
ג/כד–כה: גילוי גופת עגלון |
|
השעירתה– שמן – בריא וחזק
איש |
ג/כו–ל: הכנעת מואב |
|
מלמד |
ג שמגר |
|
לחץ – הציק קשות
אשר והוא |
ד/א–ג: השעבוד ליבין מלך כנען |
|
לפידות – בעלה של דבורה למשפט – דין צדק בין בעלי דין |
ד/ד–ה: דבורה |
|
לך
ומשכתי המונו – צבאו הרב
אפס |
ד/ו–ט: מצוות דבורה לברק |
|
ויעל
מקין
ויזעק |
ד הערכות הכוחות לקרב |
|
ויהם |
ד/יד–טז:
הקרב, |
|
נאד
יתד מקבת – פטיש כבד בלאט – בשקט ברקתו – צד מצחו ותצנח |
ד/יז–כב: חיסולו של סיסרא באוהל יעל |
|
יד הכריתו – השמידו |
ד/כג–כד: הכנעת הכנענים |
|
שירת דבורה וברק בן אבינועם ביום הניצחון :
כשעם ישראל מתנדב ובא –לעשות נקמות באויביו, |
א וּבָרָק בֶּן–אֲבִינעַם
בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמר:
ב
בְּהִתְנַדֵּב בָּרֲכוּ |
ה/א–ג: השירה לכבוד ה' |
|
שמעו והקשיבו מלכי ואצילי הארץ את שירתי אני שרה
כתודה וברכה לה' אלוהי ישראל ! |
ג הַאֲזִינוּ רזְנִים אָנכִי לַיהוָה אָנכִי אָשִׁירָה אֲזַמֵּר לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: |
ה
השירה |
|
ה'
כשהתגלית בסיני, ובחרת בנו ולא באדום שוכן הר שעיר, כל הארץ הזדעזעה,
והשמים הזילו מים – מן העננים.
ההרים רעדו והזילו מים,
גם הר סיני רעד, מפני גילוי ה' |
ד בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר
בְּצַעְדְּךָ גַּם–שָׁמַיִם נָטָפוּ
גַּם–עָבִים נָטְפוּ מָיִם:
ה זֶה סִינַי מִפְּנֵי |
ה/ד–ה:
גילוי ה' |
|
בימים שקודם הנצחון,
ימי שמגר בן ענת, וימי יעל אשת חבר, לא הלכו שיירות רבות בדרכים,
והולכי הרגל, בחרו ללכת בדרכים עוקפות. |
ו שַׁמְגַּר בֶּן–עֲנָת בִּימֵי יָעֵל חָדְלוּ אֳרָחוֹת וְהלְכֵי נְתִיבוֹת יֵלְכוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת: |
ה/ו–ח: המצב העגום לפני המלחמה |
|
בישראל – הפסיקו לגור בבניה פרוזה בלא חומות
עד שקמת דבורה, כאם דואגת ורחומה לישראל !
כשישראל בוחר לעבוד אלהים אחרים חוץ מה' האם נראה מגן או רומח
בידי 40,000 ביום חציית הירדן לכנען ? |
ז חָדֵלּוּ
עַד
שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל:
ח אֱלֹהִים חֲדָשִׁים אָז לָחֶם שְׁעָרִים
מָגֵן
בְּאַרְבָּעִים בְּיִשְׂרָאֵל: |
ה/ו–ח:
המצב |
|
מחבבת אני את ראשי ישראל,
ויחד – נברך את ה'
הסוחרים רוכבי אתונות לבנות, והולכי הדרכים – שיחו וספרו נפלאות ה' |
ט
בָּרֲכוּ יְהוָה:
י ישְׁבֵי עַל–מִדִּין
וְהלְכֵי שִׂיחוּ: |
ה/ט–יג: סיפור תהילת הקרב והתקוממות ישראל |
|
אף בין רועים –
המשקים צאנם בשקתות המים,
יעלה סיפור צדקת ה',
המשיב ישראל לערים הפרוזות, אחרי הקרב – כבר ניתן לחזור
לערים שנטשו קודם,
התעוררי דבורה, להמשיך לשיר ולשבח
התעורר ברק, ושבה שבויים !
ישראל,
ה' להכרית את הכנענים הגיבורים. |
יא בֵּין מַשְׁאַבִּים שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת יְהוָה צִדְקת פִּרְזוֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל אָז
יָרְדוּ
יב עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי–שִׁיר קוּם בָּרָק
וּשֲׁבֵה שֶׁבְיְךָ בֶּן–אֲבִינעַם:
יג
לְאַדִּירִים יְהוָה יְרַד–לִי בַּגִּבּוֹרִים: |
ה
סיפור |
|
באו לוחמים מאפרים,
שחלק מנחלתם נקרא הר העמלקי,
ממשפחת מכיר,
חשובי שבט מנשה, ושרי צבא משבט זבולון (הסופרים לוחמיהם לקרב). |
יד שָׁרְשָׁם בַּעֲמָלֵק אַחֲרֶיךָ בִנְיָמִין בַּעֲמָמֶיךָ מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחֹקֲקִים וּמִזְּבוּלֻן משְׁכִים |
ה/יד–יח: השבטים המתנדבים ואלו המשתמטים |
|
שרי יששכר הצטרפו לקריאת דבורה וברק,
ויששכר כמו לוחמי ברק שמנפתלי,
על דבר התפלגותו של ראובן, תוהה ליבנו..
למה נשארת
בינות לגדרות צאנך, לשמוע את שריקות הרועים, המוציאים את צאנם למרעה. על אי ביאת ראובן לקרב – גדולה התמיהה והצער. |
טו עִם–דְּברָה וְיִשָּׂשכָר כֵּן בָּרָק בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו
בִּפְלַגּוֹת
גְּדלִים
טז בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם לִשְׁמעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדוֹלִים חִקְרֵי–לֵב: |
ה/יד–יח:
השבטים |
|
גד, נשארו בעבר הירדן המזרחי, ומדוע שבט דן
לא עזב את סירותיו, מדוע לא עזב אשר את חוף הים ונחלתו שעל מפרציו ? |
יז
בְּעֵבֶר וְדָן לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת אָשֵׁר |
|
|
לעומת המשתמטים – שבט זבולון סיכן את עצמו למוות,
ושבט נפתלי, העפיל לפסגת התבור לקראת הקרב ! |
יח עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת וְנַפְתָּלִי עַל |
|
|
לא נגד סיסרא לבד נלחמנו ! באו מלכים כנענים לסייע לסיסרא, בקרב שהיה מתענך ועד למעיינות שליד מגידו, ובלא תמורה כספית ובקשת שכר סיכנו את עצמם ! |
יט
אָז
עַל–מֵי בֶּצַע כֶּסֶף לֹא לָקָחוּ: |
ה סיפור הקרב |
|
אך מן השמיים – ה'
ואף הכוכבים ממסלולם שבשמיים, נלחמו לצדנו בסיסרא.
זרם מי הקישון סחפם,
הנחל הזורם מאז ומקדם, גרף את לוחמיו, המשיכי נפשי לשבח לה' |
כ הַכּוֹכָבִים מִמְסִלּוֹתָם
נִלְחֲמוּ עִם–סִיסְרָא:
כא נַחַל קְדוּמִים נַחַל קִישׁוֹן תִּדְרְכִי |
|
|
אז – דפקו בכח עקבי סוסיו של סיסרא, מדהרות סוסיו החזקים – הנסים ובורחים. |
כב מִדַּהֲרוֹת דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו: |
|
|
קללו את העיר מרוז,
אומרת דבורה הנביאה,
קללו את יושביה, שלא באו
(למרות קרבתם למקום הקרב) לסייע, |
כג אָמַר מַלְאַךְ יְהוָה ארוּ אָרוֹר ישְׁבֶיהָ כִּי לֹא–בָאוּ
לְעֶזְרַת לְעֶזְרַת יְהוָה בַּגִּבּוֹרִים: |
ה/כג: גנות העיר מרוז המשתמטת |
|
תבורך
יעל אשת חבר הקיני, יותר מכל הנשים יושבות האוהלים !
סיסרא שביקש מים – קיבל ממנה חלב,
בספל המוגש לגדולי עם, הגישה לו חלב שמן. |
כד יָעֵל אֵשֶׁת חֵבֶר הַקֵּינִי
מִנָּשִׁים
כה
חָלָב בְּסֵפֶל אַדִּירִים הִקְרִיבָה חֶמְאָה: |
ה/כד–כז: תהילת יעל וגבורתה |
|
את ידה שלחה ליתד האוהל, וימינה אחזה בפטיש פועלים
הכתה בסיסרא, ביתד שחלף מצד לצד בראשו. בין רגליה של יעל
נפל סיסרא,
ובמקום שכרע לישון– שם נשאר הרוג ! |
כו וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים
וְהָלְמָה
מָחֲקָה
וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ:
כז בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפָל בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם |
|
|
מסתכלת דרך החלון,
אם סיסרא, במבט תמה מציצה, מדוע מתמהמה רכב בנה מלהגיע, מדוע מאחרים להשמע קולות רגלי מרכבותיו ?
החכמות מבין שרותיה, גם היא ניסתה לנחם עצמה, |
כח
נִשְׁקְפָה
מַדּוּעַ
פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו:
כט אַף–הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ: |
ה
לעג |
|
הרי הם עסוקים בביזת ישראל ! אשה או שתיים לכל גבר,
בגדים צבעוניים לסיסרא וצבאו, בגדים יפים ורקומים, רקמת הנשים השבויות שלקח סיסרא בשללו. |
ל רַחַם רַחֲמָתָיִם לְראשׁ גֶּבֶר
שְׁלַל שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה צֶבַע רִקְמָתַיִם לְצַוְּארֵי שָׁלָל: |
|
|
הלוואי שכך יאבדו
כל אויביך ה',
ואוהבי ה'
כשמש בשיא זהרה ואורה, למשך ארבעים שנה. |
לא כָל–אוֹיְבֶיךָ יְהוָה וְאהֲבָיו
כְּצֵאת וַתִּשְׁקט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה: |
ה/לא: חתימת השירה |
|
מצדות – מנהרות עם פתחי אוורור ותאורה
אם
בני
ולא
כדי
וידל |
ו/א–ו: השעבוד למדין |
|
|
ו/ז–י: תוכחת הנביא לישראל |





