בכל עבודותיי אפשר למצוא התחדשות שנשענת על ניסיון שרכשתי במשך השנים. החלטתי
הילטיאבש הנוור ריעל יתעסנו ספיספה תודוא ילש יללכהו ינכטה עדיה תא ביחרהלו שדחתהל
שנחשבת כעיר הבירה של המוזאיקה בעולם.
מצאתי את האיטלקים שמרנים וקנאים לעבודה המסורתית של המוזאיקה, הלימודים מצטמצמים
בעיקר לתחום ההעתקה מפסיפסים קיימים (רפליקות), התהליך ארוך ומייגע עד לתוצאה הסופית.
תחילת התהליך הוא ההעתקה, שמתבצעת על גבי נייר פרגמנט עם עיפרון בצורה מדויקת.
אח"כ מסמנים את הצבעים בסימנים קבועים מראש (כמו בגובלן) הופכים את הנייר ועל שולחן
אור מעתיקים שוב אבן אבן עם עיפרון קופי שיורד במים.
השלב הבא הוא הכנת משטח עבודה העשוי מלוח עץ דחוס (סיבית) עליו מורחים שכבה עבה
של חומר סיד סינתטי גמיש. את הסיד יש לשמור לח ולכן מתיזים עליו מים ומכסים אותו בניילון.
בשלב זה מכינים את האבנים בשבירה ידנית, מגושי אבן גדולים מגיעים לריבועים קטנים בעזרת
פטיש ואזמל המקובע בצורה מאונכת בבול עץ.
את האבנים מטביעים לתוך הסיד לפי הסקיצה במדויק, כאשר שטח הפנים נשמר בגובה אחיד.
עם סיום מלאכת הפסיפס, מניחים את העבודה לייבוש כיומיים, אחרי שהסיד יבש מניחים בד דק
על הפסיפס ומורחים עליו דבק שעשוי מעצמות ארנבת. לאחר יום של ייבוש הדבק הופכים את
העבודה על לוח עץ ומסירים את הסיד בעדינות, בתהליך זה נופלות אבנים והן מודבקות בחזרה
בדבק פלסטי, בד בבד מכינים תבנית עץ (כמו תבנית עוגה) שבתוכה דבק בעובי 2ס"מ, ולתוכו
הופכים את הפסיפס שנשאר לייבוש מספר ימים. אח"כ מסירים את הדבק והבד במברשת קשה
מתחת לזרם מים חמים.
בדיעבד אפשר לומר שהטכניקות שפיתחתי בעצמי במשך השנים בצורה אינטואיטיבית, היו די
.תויתרוסמה תוקינכטל תובורק
כשחזרתי לארץ, פיתחתי ושכללתי את מה שלמדתי לטכניקות חדשות שאמורות לקצר את
התהליך ברוח הזמן והתקופה. לדוגמא, עבודת פסיפס שנעשתה בטכניקה המסורתית במשך
שבועיים לוקחת לי היום כשלושה ימים, אני משתמשת בחומרים ובמכשור מודרני.
מלבד השימוש בסמלים, מנורה, שבעת המינים, שנים עשר השבטים, תאור נופים, כפשוטם
וכמשמעם, סיפורי המקרא היוו השראה ומקור בלתי אכזב לאומנים מכל הסוגים ובכל התקופות.
אני עוסקת בנושאים מוכרים, אבל החומרים שונים, הקומפוזיציה מורכבת והתוצאה אחרת. אני
משלבת פסוקים אשר תפקידם הוא גם אורנמנטלי (קישוטי) וגם דורשים תשומת לב והתבוננות
.תדחוימ
לאחרונה השתתפתי בכנס באיטליה, בו השתתפו כ- 250אומנים מארצות שונות, רובם עוסקים
במוזאיקה מודרנית, ומהם קיבלתי את הלגיטימציה ליצירת פסיפס מודרני. כעת נפתחו בפני
אופקים חדשים, הבנתי ולמדתי שאפשר לעשות שימוש בחומרים אחרים, והיום אני משלבת
זכוכית, קרמיקה, מראות שבורות, שברי כלי אוכל ועוד כיד הדמיון הטובה. המשותף לחומרים
הוא שהם אינם מתכלים, הבט נוסף הינו השימוש בחומרים ממוחזרים.
הקשר של החומרים השונים לפסיפס הוא הצרוף, שהרי מלאכת הפסיפס בנויה על צרופים, לא
רק של אבנים, אלא של חומרים, נושאים סגנונות, גם ציוריו של המודרניסט אנדי וורהול הם סוג
של פסיפס (לפחות במחשבה) ובכלל, הפוסט מודרניזם עושה לאומנים חיים קלים ונותן להם
יריעה רחבה, שכן הכלל הוא שאין כללים, אין מותר ואסור, אין יפה או מכוער, מה שחשוב הוא
.תניינעמ היהת הריציהש
|
