נושא
הדף: בראשית,
לך
לך, מעשה
אבות סימן לבנים

מיועד
לכתות י–יב

מחבר:
חגי
לב

לדף
נוסף

בס"ד

מעשה אבות
סימן לבנים –
{מתוך
פירוש הרמב"ן
על התורה }

מונח:
מעשה
אבות סימן לבנים

הגדרה:"כל
מה
שאירע
לאבות
סימן
לבנים" {מדרש תנחומא פרשת לך–לך ט' }

1. "וַיְהִי
רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם
מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד
הָרָעָב בָּאָרֶץ"
{בראשית
יב'
י'
}

ויהי רעב בארץ –
הנה
אברהם ירד למצרים מפני הרעב לגור שם להחיות נפשו בימי הבצורת,
והמצרים עשקו אותו חנם לקחת את אשתו,
והקב"ה נקם נקמתם בנגעים גדולים,
והוציאו משם במקנה בכסף ובזהב,
וגם צוה עליו פרעה אנשים לשלחם:

ורמז אליו
כי
בניו ירדו מצרים מפני הרעב לגור שם בארץ,
והמצרים ירעו להם ויקחו מהם הנשים כאשר אמר :"וכל הבת תחיון",
והקב"ה ינקום נקמתם בנגעים גדולים עד שיוציאם בכסף וזהב וצאן ובקר מקנה כבד מאד,
והחזיקו בהם לשלחם מן הארץ.
לא
נפל
דבר
מכל
מאורע
האב
שלא
יהיה
בבנים.

והענין הזה פרשוהו {חז"ל}
:"… אמר הקב"ה לאברהם צא וכבוש את הדרך לפני בניך,
ואתה
מוצא
כל
מה
שכתוב
באברהם
כתוב
בבניו,
באברהם כתוב ויהי רעב בארץ,
בישראל כתיב :"
כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ"

2.
"וַיְהִי
הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה
עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה
גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו"
{בראשית
יד'
א'
}

והנה אימה חשכה גדולה נופלת –
… רמז
לשעבוד ארבע גליות,
כי מצא הנביא בנפשו אימה,
ואחר כך בא בחשכה,
ואחר כך גדלה החשכה,
ואחר כך הרגיש כאלו היא נופלת עליו,
כמשא כבד תכבד ממנו.
אמרו {חז"ל}
:"אימה זו בבל.
חשכה זו מדי,
שהחשיכה עיניהם של ישראל בצום ובתענית,
גדולה זו מלכות אנטיוכס,
נופלת עליו זו אדום".

[והיה הענין הזה לאברהם,
כי כשהקב"ה כרת עמו ברית לתת הארץ לזרעו לאחזת עולם אמר לו כמשייר במתנתו,
שארבע
גליות
ישתעבדו
בבניו
וימשלו בארצם,
וזה בעל מנת אם יחטאו לפניו…]

3. "
וַיַּחְפְּרוּ
עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ
שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים:וַיָּרִיבוּ
רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר
לָנוּ הַמָּיִם וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר
עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ:וַיַּחְפְּרוּ
בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ
וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה:וַיַּעְתֵּק
מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת
וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ
רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב
יְדֹוָד לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ"
{בראשית
כו'
יט'-כב'
}

ויקרא שם הבאר עשק –
יספר הכתוב ויאריך בענין הבארות,
ואין בפשוטי הספור תועלת ולא כבוד גדול ליצחק,
והוא ואביו עשו אותם בשוה,
אבל יש בדבר ענין נסתר בתוכו,
כי
בא
להודיע
דבר
עתיד.

כי "באר מים חיים"
ירמוז
לבית אלהים אשר יעשו בניו של יצחק,
ולכן הזכיר באר מים חיים,
כמו שאמר :"מקור מים חיים את ה'".
וקרא הראשון
עשק,
ירמוז לבית הראשון אשר התעשקו עמנו ועשו אותנו כמה מחלוקות וכמה מלחמות עד שהחריבוהו.
והשני קרא שמה שטנה,
שם קשה מן הראשון,
והוא הבית השני שקרא אותו כשמו שכתוב בו :"ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם",
וכל ימיו היו לנו לשטנה עד שהחריבוהו וגלו ממנו גלות רעה.

והשלישי
קרא
רחובות,
הוא הבית העתיד שיבנה במהרה בימינו והוא יעשה בלא ריב ומצה,
והאל ירחיב את גבולנו,
כמו שנאמר :"
ואם ירחיב ה'
אלהיך את גבולך כאשר דבר וגו'
"שהוא לעתיד…

בס"ד

מעשה
אבות סימן לבנים

4."
וַיִּשְׁלַח
יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו
אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה
אֱדוֹם…וָאֶשְׁלְחָה
לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן
בְּעֵינֶיךָ:
וַיָּשֻׁבוּ
הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ
אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ
לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ
עִמּוֹ:
וַיִּירָא
יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ
אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן
וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי
מַחֲנוֹת:
וַיֹּאמֶר
אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת
וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר
לִפְלֵיטָה:
וַיֹּאמֶר
יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי
אָבִי יִצְחָק …
הַצִּילֵנִי
נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי
יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי
אֵם עַל בָּנִים:
וַיָּלֶן
שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח מִן
הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו:
"{בראשית
לב'
ד–יד
}

" נכתבה הפרשה הזאת להודיע כי הציל הקב"ה את עבדו וגאלו מיד חזק ממנו,
וישלח מלאך ויצילהו.
וללמדנו עוד שהוא לא בטח בצדקתו והשתדל בהצלה בכל יכלתו.
ויש בה עוד רמז לדורות כי כל אשר אירע לאבינו עם עשו אחיו יארע לנו תמיד עם בני עשו,
וראוי לנו לאחז בדרכו של צדיק שנזמין עצמנו לשלשת הדברים שהזמין הוא את עצמו,
לתפלה ולדורון ולהצלה בדרך מלחמה,
לברוח ולהנצל,
…" {ד }

"והכונה בזה,
כי יעקב יודע שאין זרעו כלו נופל ביד עשו,
אם כן ינצל המחנה האחד על כל פנים:
וגם זה ירמוז שלא יגזרו עלינו בני עשו למחות את שמנו,
אבל יעשו רעות עם קצתנו בקצת הארצות שלהם,
מלך אחד מהם גוזר בארצו על ממוננו או על גופנו,
ומלך אחר מרחם במקומו ומציל הפלטים.
וכך אמרו בבראשית רבה (עו ג)
אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו,
אלו אחינו שבדרום,
והיה המחנה הנשאר לפלטה,
אלו אחינו שבגולה.
ראו כי גם לדורות תרמוז זאת הפרשה:
" {ט }

5."
וַיִּתֵּן
בְּיַד עֲבָדָיו עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ
וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו עִבְרוּ לְפָנַי
וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין
עֵדֶר:"
{ שם
לב'
יז
}

"ורוח תשימו בין עדר –
כדי להשביע עינו של אותו הרשע ולתווהו על הדורון.
וסברו בבראשית רבה שיש בזה רמז,
אמר יעקב לפני הקב"ה רבונו של עולם אם יהיו צרות באות על בני לא תביא אותן זו אחר זו אלא הרוח להם מצרותיהם.
עשה רמז שיהיו המסים והארנוניות שיגבו בני עשו מזרעו ברוח והפרש בין זו לזו:"

6." וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן
לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ וְשִׁלַּח
לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם אַחֵר וְאֶת בִּנְיָמִין
" {שם מג' יד
}

"הכונה כי ירידת יעקב למצרים
ירמוז לגלותינו ביד אדום …וראה
הנביא הענין מתחלתו והתפלל סתם לשעה
ולדורות"{מג' יד
}

"ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה – כבר הזכרתי כי רדת יעקב למצרים הוא גלותינו היום ביד 'החיה הרביעית'
–רומי הרשעה,
כי בני יעקב הם עצמם סבבו רדתם שם במכירת יוסף אחיהם,
ויעקב ירד שם מפני הרעב,
וחשב להנצל עם בנו בבית אוהב לו,
כי פרעה אוהב את יוסף וכבן לו,
והיו סבורים לעלות משם ככלות הרעב מארץ כנען,
כמו שאמרו :'לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך כי כבד הרעב בארץ כנען'.
והנה לא עלו,
אבל ארך עליהם הגלות,
ומת שם ועלו עצמותיו,
וזקני פרעה ושריו העלוהו,
ועשו עמו אבל כבד:

וכן אנחנו עם רומי ואדום.
אחינו הסיבונו ביאתינו בידם,
כי כרתו ברית עם הרומיים.
ואגריפס המלך האחרון לבית שני ברח אליהם לעזרה,
ומפני הרעב נלכדו אנשי ירושלים,
והגלות ארך עלינו מאד,
לא נודע קצו כשאר הגליות.
ואנחנו בו כמתים אומרים יבשו עצמותינו נגזרנו לנו,
ויעלו אותנו מכל העמים מנחה לה',
ויהיה להם אבל כבד בראותם כבודנו.
ואנחנו נראה בנקמת ה',
יקימנו ונחיה לפניו:
"