נושא הדף:
שבת לה':
סיכום לבגרות
מחבר:
יהודה רוזנברג
מיועד לכתות:
יב עולים
בס"ד
שבת
לה'
–
סיכום
לבגרות.
כל התשובות מופיעות בסוגריים.
יש לדעת היטב את כל התשובה,
עם כל הפרטים שבה.
לא מספיק לדעת תשובה קצרה!!!
מושגי יסוד.
הסברי את המושגים הבאים:
-
אסור (מלאכה שאסור לעשות אותה מהתורה בשבת. אם עבר בכוונה עם עדים שהזהירו אותו שלא יעשה זאת – חייב מיתה בסקילה.
לא היו עדים או לא הזהירו אותו – חייב כרת =
מיתה בידי שמים).
-
מותר (מלאכה שמותר לעשות אותה בשבת כגון שינה שתייה ואכילה).
-
פטור (אסור לעשות את המלאכה בשבת,
אך אם עשה – לא מקבל עונש). -
דבר שאינו מתכוון והוא פסיק רישא (מלאכה שמותר לעשות אותה, אך אם יעשה אותה – בטוח שיעשה גם עבירה.
כגון אדם החותך את ראש התרנגולת בשבת,
בטענה כי עשה את זה כי הילד ביקש לשחק בראש של התרנגולת, ואין הוא אשם שהיא מתה). -
דבר שאינו מתכוון,
ואינו פסיק רישא (עשה פעולה שעלולה לגרום לעבירה,
אבל זה לא בטוח, והוא לא רוצה שהעבירה תיעשה.
כגון: הלך על הדשא סתם כך,
והוא עלול לתלוש דשא, אך יכול להיות שלא יקרה כלום – מותר לעשות פעולה כזאת). -
מלאכה שאינה צריך לגופה. (עשה דבר אסור – לא מתוך רצון לעבור עבירה,
אלא כדי להרוויח דבר אחר.
כגון: כיבה את האור כדי לחסוך בחשמל, ולא היה צריך שיהיה שם חושך – אסור לעשות זאת). -
מתעסק.
(התכוון לעבור עבירה אחת, ובטעות עשה עבירה אחרת, לדוגמא:
התכוון להדליק אור,
ובטעות כיבה אור אחר – פטור. אך אם התכוון להדליק מנורה מסויימת, ובטעות הדליק אחרת – מכיוון שכן התכוון לעבור על האיסור של להדליק אור בשבת – כן חייב גם בעונש). -
שנים שעשעוה. (שנים שעשו עבירה ביחד, כאשר כל אחד היה מסוגל לעשות אותה לבדו. כגון:
הדליקו אור יחד – שניהם פטורים). -
מסייע.
(שניים שעשו עבירה ביחד, כאשר אחד מהם מסוגל לעשות אותה לבד,
והשני לא מסוגל לעשות אותה לבד. במקרה כזה – מי שהיה מסוגל לעשות אותה לבד – חייב בעונש. והשני רק סייע = עזר לו והוא פטור (אבל אסור)). -
מקלקל. (כל מי שקלקל דבר בשבת.
אם קלקל כדי לתקן, כגון חתך בד כדי לעשות ממנו בגד – חייב.
אך אם סתם קרע כדי להרוס וכדומה – פטור). -
שוגג. (עבר עבירה בטעות – ופטור מהעונש).
-
מזיד. ( עבר עבירה בכוונה,
ולכן חייב בעונש). -
כדרכה.
(עשה עבירה בדרך שרגילים לעשות אותה – חייב. כגון:
הדליק -
שלא כדרכה =
בשינוי.
(עבר עבירה, אך עשה אותה בצורה שונה מהרגיל =
בשינוי,
כגון: הדליק בכוונה את האור, אך עשה זאת בעזרת הראש – פטור).
בס"ד
-
אב מלאכה. (אחד משלושים ותשעה מלאכות שעשו בהקמת המשכן,
או מלאכות שעשו במשכן, כאשר המשכן היה קיים. כל אחד מה שלושים ותשעה מלאכות הוא אב למשפחה שלמה של כל המלאכות שיש להן אותה מטרה,
ונעשות באותו סוג חפץ. לדוגמא:
חימם מים בשבת לשתות קפה – עבר על מלאכת "אופה".
כי במשכן אפו את לחם הפנים, ואב זה כולל כל פעולה שעושים אותה כדי להכין אוכל או שתייה בעזרת חימום, ומשתמשים במוצרי מזון,
כמו מים, קפה וכדומה). -
תולדה.
(כמו אב מלאכה,
אך רק אחד משני הדברים דומה. לדוגמא:
חימם מים כדי להתרחץ. הדבר דומה לאופה בכך להשתמש במוצרי מזון (מים)
ובחימום.
אך המטרה שלו הייתה להתרחץ,
ולא להכין אוכל או שתייה.
העונש על התולדה הוא בדיוק כמו על האב מלאכה.
אך אדם מקבל עונש אחד על כל אב מלאכה,
גם אם עבר כמה עבירות באותו אב מלאכה או בחלק מהתולדות שלאותו אב מלאכה דווקא – יקבל עונש אחד). -
שבות.
(איסור מלאכה מחכמים,
כגון מוקצה). -
עונג שבת. (צריך לעשות דברים כדי לענג = לעשות את השבת נעימה, כגון לאכול אוכל טוב).
-
כבוד השבת. (חייבים לכבד את השבת, להתנהג כלפי השבת כאילו היא אדם חשוב הבא עלינו,
ולכן מתלבשים לכבוד השבת יפה,
מנקים את הבית וכדומה). -
כלי ראשון. (דיני בישול בשבת – הכלי שמונח על מקור החימום,
כגון הסיר שנמצא על האש.
לכלי ראשון אסור להכניס שום דבר לא מבושל לחלוטין,
כי כלי ראשון נקרא מבשל.
לכן גם אם הורדנו את סיר המרק מהפלטה – אסור לשים בתוכה דברים לא מבושלים לחלוטין). -
כלי שני. (בדיני בישול בשבת – הכלי שאליו העברנו את האוכל מהכלי הראשון.
כלי שני מבשל רק דברים שהם קלי בישול =
מתבשלים בקלות, כמו שקית תה וכדומה. ולכן אסור להוסיף שקית תה בשבת לכוס מים חמים שמזגתי מהמיחם.
אך מותר להוסיף לצלחת המרק תפוחי אדמה,
כי הם לא התבשלו בקלות). -
כלי שלישי (בדיני בישול בשבת – הכלי שאליו העברנו את האוכל מהכלי השני.
להלכה – כלי שלישי איננו מבשל, לכן מותר לשים שקיק תה בתוך כוס מים חמים שהיא כלי שלישי בשבת,
למרות שנוצר תה.
יש מחמירים שאוסרים להכין תה גם בכלי שלישי
אם העביר מרק בעזרת מצקת לצלחת – א'. אם לקחנו את המרק כאשר הסיר עדיין על האש או הפלטה,
המצקת נקראת חלק מהכלי הראשון,
וצלחת המרק נקראת "כלי שני".
אך אם מזגנו את המרק כאשר הסיר לא נמצא על הפלטה או מקור החימום, המצקת נקראת כלי שני, הצלחת נקראת כלי שלישי, ומותר להוסיף למרק בצלחת תבלינים לא מבושלים וכדומה).
בס"ד
שאלות.
-
מי חייב להדליק נרות שבת,
ועד מתי מותר להדליק אותם?
(כל אחד מאנשי הבית חייב להדליק נרות שבת, אך רצוי שהאשה תדליק נרות שבת. אין שם את האישה – תדליק בת מעל גיל בת מצווה.
אין בת כזאת – ידליק האבא, או בן מעל גיל בר מצווה. מותר להדליק נרות עד לרגע לפני שקיעת השמש). -
כיצד עושים קידוש?
(לוקחים בהתחלת האוכל כוס נקיה ושלמה. ממלאים אותה ביין,
מברכים בורא פרי הגפן, ומוסיפים את הקטעים השונים שמוסיפים בערב או בבוקר. חובה לאכול במקום שעשינו את הקידוש. אם עשה קידוש ולא אכל – לא יצא ידי חובה של קידוש, וצריך לעשות קידוש פעם נוספת). -
כיצד עושים הבדלה?
(לוקחים יין, נר ובשמים במוצאי שבת, מברכים עליהם, ומוסיפים בהתחלה את "הנה אל ישועתי…",
ולאחר הברכה על הבשמים והנר – מוסף ברכה "המבדיל בין קודש לחול…"). -
מהי ההגדרה של "בישול בשבת"? (כל דבר שמכינים אותו בעזרת חימום, גם אם לא עושים אותו בשביל אוכל.
כגון חימום זכוכית כדי לעשות ממנה בקבוק,
או חימום מים להכין מהם קפה). -
מהם דיני בישול דבר מבושל?
(א'. אוכל יבש שמבושל לחלוטין, כגון שניצל, בורקס וכדומה – מותר לחמם בשבת על פלטת שבת.
ב'. אוכל נוזלי כמו רוטב, מרק וכדומה שהתקרר – אסור לחמם אותו בשבת.
ג'. אוכל יבש שלא מבושל לחלוטין והוא קר – אסור לחמם אותו בשבת.
ד'.מים חמים מתחת ל 48
מעלות – אסור לחמם אותם למעל 48
מעלות = "חום שהיד איננה סולדת בו"
.
ה'. מים חמים מעל 48 מעלות – שהתקררו קצת אך הם עדיין מעל 48
מעלות, מותר לחזור ולחמם אותם
ו'. בכל מקרה אסור לבשל אוכל אפוי או מטוגן או צלוי. כי יש בישול אחר בישול באוכל כזה.
ז'. אכל נוזלי שהתקרר,
אך הוא עדיין חמים בצורה שבני אדם עדיין נהנים לאכול אותו כך – לפי האשכנזים מותר לחזור ולחמם אותו.
לפי הספרדים – אם התקרר מתחת ל 48 מעלות – אסור לחמם אותו.
למים יש דינים מיוחדים כמו שהבאנו בסעיפים הקודמים)).
-
מהם התנאים שצריכים להתקיים, אם רוצים להחזיר סיר שהורדנו מהפלטה בשבת?
(א'. צריך להגיד לפני שמוריד – שמתכוון להחזיר את הסיר.
ב'. האוכל לא התקרר מתחת ל 48 מעלות.
ג'. לא הניח את הסיר מהידיים,
ואם לא יכול להשאיר את הסיר בידיים ולחלק ממנו את האוכל,
מותר להניח אותו על השולחן,
שיש וכדומה, אך אסור בכל מקרה להניח אותו על הרצפה!.
ד'. האוכל היה מבושל "כל צורכו" = לחלוטין לפני שהורדנו אותו).
-
מהם דיני בישול בחום השמש?
(מותר לחמם ולבשל בעזרת חום השמש ישירות,
כגון להחזיק מחבת ביד בשמש,
ולטגן בעזרת חום השמש – חביתה וכדומה.
בס"ד
אסור לבשל בעזרת "תולדת השמש", בדבר שהתחמם בעזרת השמש. לכן אסור לבשל במים של דוד שמש.
כי המים האלו התחממו בעזרת חום השמש.
וחכמים "גזרו"
– אסרו להשתמש במים כאלה, כי חכמים חששו
שאם נתיר לבשל במים כאלה – יבואו בטעות ויבשלו גם במים שהתחממו באש).
-
האם מותר להניח אוכל לא מבושל כמו שצריך על הפלטה לפני שבת כדי שיתבשל בשבת על הפלטה?
(לא, כי חוששים שמא יבחוש את האוכל על גבי הפלטה,
וזה גורם לבישול מהיר יותר,
ויעבור על בישול בשבת). -
האם מותר להניח אוכל שלא מבושל כלל על הפלטה לפני שבת,
כדי שיתבשל על הפלטה בשבת?
(כן, כי האוכל לא מבושל, וגם אם יבחשו אותו לא יהיה מוכן לערב, וכדי שיהיה מוכן לבוקר אין צורך לבחוש אותו, לכן לא חוששים שמא יבחש,
ולכן מותר להניח אוכל לא מבושל כלל על הפלטה פני שבת,
כדי שיוכל לאכול אותו בשבת בבוקר). -
האם מותר לפתוח ברז של מים חמים בשבת, אם המים בדוד חמים? נמקי!
(אסור, כי ברגע שמוציאים מים חמים,
נכנסים לתוך הדוד מים קרים אחרים, והמים הקרים מתבשלים במים החמים שהיו לפני כן בדוד.
אך אם המים הם מים של דוד שמש שלא עובד בעזרת החשמל באותו זמן – יש שאומרים שמות להשתמש במים החמים,
כי המים הקרים שנכנסים עוברים בישול רק ב"תולדת השמש"). -
מהם שלושת הסיבות שגרמו לחכמים לאסור דברים בשבת? תני דוגמא לכל אחת מהסיבות.
(א'. דברים הדומים לאחד מל"ט אבות מלאכה,
וכדי שלא יעברו בטעות על האב מלאכה עצמו, אסרו לעשות דברים דומים. כגון:
אסור לרדות דבש (להוציא את הדבש מתוך חלת הדבש בה הדבורים מכינות את הדבש)
כי זה דומה לקוצר ירק מהאדמה.
ב'. דברים שחוששים שאם יעשה אותם,
יעבור בטעות עבירה.
כגון: אסור להריח פרות המחוברים לעץ בשבת, שמא בטעות יקטוף אותם כדי לאכול אותם.
ג'. דברים האסורים כי הם נותנים הרגשה של יום חול,
ולא של שבת.
כגון: אסור לדבר עם חבר על תוכניות מה יעשו אחרי שבת (אבל סתם לחשוב לעצמו – מותר). כי זה גורם להרגיש כמו ביום חול ולא בשבת).
-
מה זה "מוקצה"?
מהו הרגע הקובע אם חפץ יהיה מוקצה בשבת או לא? (מוקצה = חפץ שבכניסת השבת לא חשבנו להשתמש בו,
ולכן אסור לטלטל (להזיז)
אותו, אך מותר לגעת בו). -
הסברי את המושגים הבאים (בדיני מוקצה):
א'. צורך עצמו. (דברים שעושים כדי לשמור על החפץ עצמו כדי שלא ישבר או יגנב וכדומה).
ב'. צורך גופו. (רוצים להשתמש בחפץ עצמו. כמו להשתמש במספריים כדי לגזור).
ג'. צורך מקומו. (רוצים להזיז את החפץ, כי צריך את המקום בו הוא מונח.
לדוגמא:
רוצים להזיז את השלט של הטלביזיה, כי רוצים לשים על השולחן אוכל).
ד'. כלי שמלאכתו לאיסור.
(דבר שרגילים להשתמש בו לדברים שאסור לעשות אותם בשבת.
כמו פטיש. אבל מותר להשתמש בכלי שמלאכתו לאיסור בשבת,
אם רוצה להשתמש בו לדבר מותר, גם אם לא תכנן את
בס"ד
זה לפני שבת.
לכן מותר להשתמש בשבת במספריים,
כדי לפתוח שקית חלב בשבת.
מותר "להמציא"
סיבה אם רוצים להזיז את המוקצה, כדי להזיז אותו.
כמו בכוונה לפתוח שקית חלב,
גם אם לא צריך, רק כדי שנוכל לשים את המספריים שהיו על הרצפה – במגרה.
כי ברגע שהיה מותר להזיז את המוקצה הזה, מותר להמשיך להזיז אותו לאן שרוצים).
ה'. מוקצה מחמת חסרון כיס. (כלי שרגיל להשתמש בו לדברים מאוד מיוחדים,
כי הוא יקר או עדין,
ואלו דברים שלא עושה אותם בשבת, לכן אם לא תכנן לפני שבת להשתמש בחפץ לדבר מותר – אסור להשתמש בחפץ. לכן אשה שיש לה בגד שקנתה במיוחד לבת מצווה של הבת שלה, אסור לה ללבוש את הבגד בשבת לפני הבת מצווה,
כי היא תכננה לחדש את הבגד בבת מצווה).
ו'. מוקצה מחמת מיאוס.
(דבר שהוא לא נעים =
מאוס. לדוגמא זבל או טיטול מלא קקי. אסור לטלטל אותם,
אלא אם כן הלכלוך או הריח מפריעים לנו, ולכן אנו רוצים לזרוק אותם לפח).
ז'. נולד.
(דבר שלא היה בערב שבת,
לכן לא חשבנו להשתמש בו בשבת, ולכן הוא מוקצה,
ואסור להשתמש בו בכל מקרה.
לכן אסור להזיז בשבת, ביצה שתרנגולת הטילה אותה בשבת.
אך ברור שמותר להזיז אות במוצאי שבת,
כי אין מוקצה לא בשבת).
ח'. מוקצה מחמת מצווה.
(דבר שמיועד לדבר מצווה שלא עושים אותה בשבת. לכן החפץ הוא מוקצה בשבת,
כמו תפילין שלא מניחים אותם בשבת, לכן הם מוקצה בשבת, ואסור להזיז אותם בשבת).
ט'. בסיס לדבר האסור.
(כלי שהוא לא מוקצה, אך שמו עליו מוקצה. לדוגמא:
שמו על צלחת כסף. הצלחת היא "בסיס לדבר האסור",
ואסור להזיז גם את הצלחת.
אבל אם בערב שבת היה על הצלחת גם מוקצה וגם דבר שהוא יותר חשוב מהמוקצה שהוא לא מוקצה – הצלחת היא "בסיס לדבר האסור והמותר" – ומותר להזיז את כל מה שיש עליה יחד איתה).
-
מה הדין של כלי שנשבר בשבת? האם מותר להזיז אותו? (אם השברים מסוכנים – מותר לסלק אותם,
כדי שאנשים לא יפגעו מהם.
אם אפשר להשתמש בשברים לדבר המותר בשבת,
כגון לפתוח בעזרת חתיכת זכוכית שנשברה, שקית חלב, מותר להשתמש בשברים.
מכל שאר הסיבות – אסור להשתמש בהם בשבת).
-
מהם 4 רשויות בשבת? אלו מהם מהתורה ואלו מחכמים?
(מהתורה – רשות היחיד ורשות הרבים. מחכמים – כרמלית ומקום פטור). -
אלו פעולות צריך לבצע אדם העובר על דיני הוצאה מרשות לרשות בשבת? (א'.
להרים את החפץ ברשות אחת.
ב'. להעביר את החפץ לרשות השניה.
ג'. להניח את החפץ ברשות השניה.
אך אם עשה רק חלק מהדברים – פטור אבל אסור. לכן אם אחד הרים כדור בבית, העביר אותו דרך החלון לרשות הרבים, וחברו לקח את הכדור מהידים שלו, והניח אותו ברשות הרבים, שניהם לא עבור עבירה מהתורה,
כי אף לא אחד משניהם לא עשה את שלושת השלבים, אך לשניהם היה אסור לעשות זאת, אך שניהם פטורים מהעונש). -
מה ההגדרה של רשות הרבים?
(מקום ששיך לרבים,
אי אפשר לנעול אותו, הוא רחב יותר מ 16
אמות,
ועוברים בו יותר מ600000 איש ביום).
בס"ד
-
מה ההגדרה של רשות היחיד?
(מקום שרוחבו ואורכו יותר מ 4 טפחים,
והוא מוקף בקיר,
חומה או גדר וכדומה. גובה הקיר חייב להיות יותר מ 10
טפחים). -
מה ההגדרה של "מקום פטור"? (מקום שרוחבו ואורכו פחות מ 4 טפחים,
נמצא ברשות הרבים,
וגובהו או עומקו (בבור)
יותר מ 3
טפחים, או שהוא סגור בדבר שגובהו יותר מ 3 טפחים). -
מה ההגדרה של "כרמלית"?
(מקום שהוא כמו רשות הרבים,
אבל אחד מהתנאים לא קיים,
לדוגמא:
הכל כמו רשות הרבים, אבל לא עוברים שם 600000
איש ביום, או עוברים שם 600000 איש ביום, אבל כן אפשר לנעול אותו,
כמו תחנה מרכזית בתל אביב). -
מה זה "ערוב חצרות", בשביל מה עושים אותו, ואיך עושים אותו?
(בעזרת ערוב חצרות – הופכים קבוצת בתים שיש להם דין כרמלית (=רשות הרבים מחכמים)
לרשות היחיד. עושים זאת בעזרת "ערוב חצרות". מקיפים את קבוצת הבתים בגדר,
חומה וכדומה, או "בצורת הפתח" (2 עמודים שעל הראש שלהם מותחים חוט שהוא גבוה לפחות 10 טפחים מעל האדמה,
ובעזרת עמודים כאלו – מקיפים את כל היישוב).
בנוסף לזה שהמקום מוקף – צריך שיהיה אוכל משותף לכל אלו שגרים בבתים אלו בשבת (כולל האורחים, ומי שסתם עבר שם בשבת)).
-
מהו "ערוב תחומין", בשביל מה עושים אותו, ואיך עושים אותו?
(מותר לצאת מחוץ ל"ערוב חצרות" בשבת עד למרחק של 2000
אמות,
בתנאי שלא יקח איתו כלום.
אך אם רוצה ללכת יותר,
צריך לשים "ערוב תחומין" (= שני סוגי מזון שיספיקו לשתי ארוחות) במרחק של פחות מ 2000
אמות. ואומר "שמקום זה הוא הבית שלי בשבת זו",
ולכן יוכל ללכת ממקום שהניח את ערוב התחומין 2000
אמות לכל כיוון מ"ערוב התחומין"). -
מה דין חולה שיש בו "פיקוח נפש"? מה מוגדר כ"פיקוח נפש"? (פיקוח נפש זה כל חולה או פצוע שנשקפת סכנה לחייו, או שיש סכנה שאם לא יחללו את השבת בשבילו,
הוא עלול לאבד את אחד מחלקי גופו.
כגון: אם נפגע בעין שחו, ואם לא יטפלו בו במהירות הוא עלול להשאר עיוור באותה עין.
במקרים כאלה – חובה לעשות כל דבר – כדי להציל את חייו, או את האבר שבסכנה. ורצוי שהרב של המקום יעשה זאת בעצמו – כדי להראות לכולם שזו מצווה לחלל שבת – כדי להציל חיים או את האיבר של האדם).
-
מאיזה מלאכות שעשה גוי בשבת,
מותר לי ליהנות מהם? (כל מלאכה שהגוי עשה רק בשביל עצמו,
ורק אחר כך החליט להציע לי קצת,
כגון: הדליק אור בשבת בלילה, ואחר כך באתי לשם – מותר לי לקרא באור הזה. כי הגוי לא הדליק את האור בשבילי.
אבל אם הוא עשה זאת בשבילי, או אפילו בשביל שנינו – אסור לי ליהנות ממנה.
לכן אם הדליק את האור כדי ששנינו נוכל לשחק קלפים – אסור לי לשחק קלפים בעזרת האור שהדליק).
בס"ד
ל"ט אבות מלאכה.
-
פרטי את ל"ט אבות המלאכה,
וכתבי בקצרה מה מטרת כל אחת מאבות המלאכה.
(קבוצת הפעולות הקשורות להכנת לחם הפנים.
-
חריש – לאוורר את האדמה,
ולישר אותה, כדי להכין אותה לזריעה. -
זריעה – הנחת הזרע באדמה,
ונתינת עזרה כדי שיוכל לגדול. -
קצירה – ניתוק (לחתוך)
את הצמח מהאדמה או את חלק ממנו משאר הצמח בעזרת כלי המיועד בשביל זה. -
עימור – לאסוף את הפרות שקצרנו או חתכנו לערמות ("עומרים").
-
דישה – הפרדת הגרעינים מהקליפות המחוברות אליהם.
-
(6+7) זריה + ברירה – הרחקת הפסולת מהאוכל בכלים שמיועדים בשביל זה.
8. טחינה – לחתוך או לפורר את הפרי לחתיכות קטנות.
-
מרקד – להרקיד את הקמח בנפה (במסנן)
כדי שישאר לנו רק האוכל הטוב. -
לש – הדבקת החלקים הקטנים בעזרת נוזלים לעשות מהם גוש (הכנת בצק מהקמח).
-
אפיה – הכנת אוכל (לחם הפנים) ממוצרי המזון (הבצק)
בעזרת חימום (התנור).
הכנת בגד.
-
גוזז – גזיזת (לספר)
הצמר מהחיה. -
ליבון – ניקוי הצמר ושטיפתו (ליבון = לבן).
-
ניפוץ – מסרקים את הצמר כדי שיהיה חלק.
-
צביעה – צביעה של דבר בצבע שלא נמחק במהירות ("צבע המתקיים").
-
טוויה – הכנת חוטים מהצמר.
-
עשיית נירים – השחלת 4
חוטים בתוך המסרק של הנול (המכשיר שבו אורגים את הבד). -
הנסכת המסכה – קשירת החוטים שהשחלנו בבתי הנירים לצדדים של הנול.
-
אורג – הכנת הבד מהחוטים בעזרת הנול.
-
פציעה – לפרום (לפרק)
לפחות שני חוטים שטווינו כדי לתקן טעות שעשינו. -
קשירה – לאחר שמסיים לטוות,
קושרים את החוטים שקשרנו בצידי הנול, כדי שהחוטים שארגנו לא ישתחררו. -
התרה – פתיחת הקשר אם הוא לא יצא טוב,
כדי לתקן אותו. -
תפירה – חיבור הבדים בעזרת תפירה, כדי לעשות מהם בגד.
בס"ד
-
קריעה – קריעת הבד שתפרנו,
אם לא תפרנו נכון, כדי לתפור אותו מחדש ונכון.
הכנת קלף וכתיבת ספר תורה תפילין ומזוזות (וקמיעות).
-
צידה – תפיסת חיה שקשה לתפוס אותה.
-
שחיטה – הריגת החיה.
-
הפשטה – מפשיט (מוריד)
מהחיה המתה את העור. -
מעבד – לרכך את העור כדי שנוכל לעשות ממנו קלף חלק.
-
מחיקת העור – החלקת העור שיהיה קלף חלק.
-
שרטוט – סימון קווים כדי שנוכל לדעת איך לחתוך את העור לקלף מרובע,
וסימון שורות על הקלף, כדי שנוכל לכתוב עליו ישר. -
חיתוך – חותכים את העור לצורת מלבן או ריבוע.
-
כתיבה – כתיבת לפחות שתי אותיות בצבע שלא נמחק.
-
מחיקה – למחוק לפחות שתי אותיות, אם כתבנו בטעות דבר לא נכון, כדי שנוכל לתקן אותו.
דברים שונים.
-
בנין – כל פעולה שעושים אותה כדי לבנות בית (מלט,
יציקות,
חשמל, מים וכדומה). -
סתירה – לפרק דבר שבנינו,
אם לא בנינו אותו טוב,
כדי לתקן אותו. -
הבערה – הדלקת אש, ולא משנה בשביל מה הדלקנו את האש.
-
כיבוי – כיבוי האש, כדי לסדר את הנר שידלק יותר טוב.
-
מכה בפטיש – הפעולה האחרונה שעושים כדי שנוכל להשתמש בחפץ, כגון:
הפרשת תרומות ומעשרות מהפרות, ומיד אחר כך מותר לאכול אותם. -
הוצאה מרשות לרשות – העברת חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים, או מרשות הרבים לרשות היחיד,
או טלטול חפץ.
4 אמות (2.4 מ')
ברשות הרבים.)
-
הביאי דוגמא מל"ט אבות מלאכה לאב המלאכה,
תולדה שלה, ואיסור שבות (איסור חכמים) שלה,
ומה כן מותר לעשות בה.
(אפיה: האב מלאכה – הכנת אוכל בעזרת מוצרי מזון וחימום,
כולל טיגון, אפיה בישול וצליה.
התולדה – חימום ברזל עד שנעשה נוזלי,
כדי לעשות ממנו דבר חדש.
שבות (איסור חכמים) – בישול בעזרת דבר שהתחמם בעזרת חום השמש,
כגון לטגן חביתה על כביש חם בקיץ.
מותר – לטגן,
לבשל וכדומה בחום של השמש עצמה).
לימוד פורה ובהצלחה!!!