שמואל ב (הפרקים לבגרות)

נושא:
ספר שמואל ב (הפרקים לבגרות)

מחבר:
שגית יואלי

כתות יעד:
י

דפי סיכומים לספר שמואל ב'
(הפרקים לבגרות)

פרק
א'
:

לאחר מות שאול,
דוד חוזר מהמלחמה בעמלק ויושב בצקלג.
ביום השלישי לישיבתו שם,
מגיע נער שברח ממחנה שאול,
בגדיו קרועים ואדמה על ראשו (סימן לאבל).

שואלו דוד – מהיכן אתה מגיע?
ועונה הנער : ממחנה ישראל.
דוד שואלו מה היה במלחמה והנער מספר : א.
עמ"י ברח מהמלחמה

ב.
הרבה מעמ"י מתו

ג.
שאול ויהונתן מתו.

שואל דוד: איך אתה יודע ששאול ויהונתן מתו?
עונה הנער,
שכשהיה בהר הגלבוע,
ראה את הפלשתים רודפים אחרי שאול ומשיגים אותו.
שאול קרא לנער ושאל אותו מהיכן הוא והנער ענה שהוא עמלקי.
שאול ביקשו שיהרגו ואכן,
הנער עושה זאת.
לאחר מות שאול,
הוא לוקח את כתר שאול ואת האצעדה (מין תכשיט)
שעל זרועו ומביא לדוד.

דוד קורע את בגדיו ומתאבל על שאול ויהונתן עד הערב.

לאחר מכן,
שואל דוד את הנער מי הוא והנער עונה שהוא "בן איש גר עמלקי".
שואלו דוד – איך הרגת כך את משיח ה'?
דוד קורא לאחד מנעריו שיהרוג את הנער ואומר דוד לנער העמלקי – אתה אחראי למותך כי אתה עצמך אמרת שהרגת את משיח ה'.

לאחר מכן,
דוד קורא קינה על שאול ויהונתן.
("קינת דוד").

סיכומון לפרק ב'
:

אנשי חברון ויהודה מושחים את דוד למלך בחברון.

דוד מברך את אנשי יבש גלעד על כך שקברו את שאול.

אבנר בן נר,
שר צבא שאול,
ממליך את איש בושת בן שאול.

אבנר בן נר וצבאו נפגשים בבריכת גבעון עם יואב בן צרויה (שר צבא דוד)
וצבאו.
אבנר מציע שהצבאות ילחמו זה בזה ואכן,
קמים 12
איש מכל צבא ונלחמים.
באותו יום מתו אנשים רבים וצבא דוד מנצח.

אבנר הורג את עשהאל בן צרויה (אחיו של יואב).
יואב כועס מאוד על אבנר.

פרק
ג'
:

יש מלחמה בין בית שאול לבית דוד כאשר דוד הולך ומתחזק ובית שאול הולכים ונחלשים.

איש בושת בן שאול חשב שאבנר רוצה את אצפה בת איה,
פילגש שאול,
וכועס עליו.
אבנר מאוד כועס על החשד של איש בושת ואומר לו שהוא מעדיף להיות כלב בבית דוד מאשר להיות ראש בבית שאול.
בנוסף,
הוא מתכוון לעשות הכל כדי שהמלוכה תהיה בבית דוד.

אבנר שולח שליחים לדוד ומבקש ממנו לכרות איתו ברית.
דוד מסכים בתנאי שיחזיר לו את מיכל בת שאול (שהרי שאול נתנה לפלטי בן ליש).
בנוסף,
דוד מבקש גם מאיש בושת בן שאול את מיכל בחזרה ואיש בושת מביא לו את מיכל,
כאשר בעלה,
פלטי בן ליש,
מלווה אותה עד יישוב ששמו "בחורים".

לאחר מכן,
אבנר אומר לזקני ישראל – עד היום רציתם להמליך את דוד עליכם והנה,
זה רצון ה'.
הוא אומר זאת גם לאנשי בנימין וגם לדוד.
אבנר מבקש מדוד ללכת ולאסוף את כל העם על מנת להמליך את דוד במעמד כל העם ודוד מסכים.

לאחר צאת אבנר מבית דוד,
מגיע יואב בן צרויה וצבאו והם שואלים את דוד – מדוע שילחת את אבנר בשלום?
הרי הוא בא רק כדי לרגל אחריך.

יואב הולך עם אנשיו,
ללא ידיעת דוד והורג את אבנר כנקמה על הרג עשהאל.

דוד שומע זאת ואומר כי הוא אינו שותף למעשה,
הוא מקלל את בית יואב–
שכל זרעו יהיו חולים ומסכנים.
לאחר שקברו את אבנר,
דוד חוזר לביתו והעם רוצה לתת לו לאכול אך,
דוד נשבע שלא יאכל עד הערב.
העם מבין שהרג אבנר לא היה מרצונו של דוד.
דוד מבקש שה'
ישלם לעושה הרעה כרעתו.

בפרק מסופר על נשות דוד וילדיהן : אמנון – בנה של אחינועם,
כִלְאַב – בנה של אביגיל,
אבשלום – בנה של מעכה (בת תלמי מלך גשור),
אדוניה – בנה של חגית,
שפטיה – בנה של אביטל,
יתרעם – בנה של עֵגְלַה.

פרק
ד'
:

איש בושת בן שאול שומע שאבנר מת והוא נחלש.

מסופר כי היו לאיש בושת בן שאול שני שרי גדודים – רֵכַב ובַעַנַה.

ליהונתן בן שאול יש בן ושמו מפיבושת שהיה נכה כיוון שכששמעה אומנתו על מות שאול ויהונתן במלחמה,
הפילה אותו ומכך נהיה נכה ברגליו.
מפיבושת בן 5.

רכב ובענה הולכים והורגים את איש בושת בשנתו ומביאים את ראשו אל דוד.
הם מצפים שדוד ישמח שהרגו את בן אויבו,
אך דוד מספר להם כי כעס והרג את הנער העמלקי שאמר שהרג את שאול ואף אותם הוא יהרוג.

דוד מצווה על נעריו והם מקצצים את ידיהם ורגליהם של רכב ובענה,
תולים אותם על הבריכה בחברון ואילו את איש בושת דוד קובר בחברון.

סיכומון לפרק ה'
:

באים שבטי ישראל ומבקשים מדוד למלוך עליהם ואכן,
הם מושחים אותו למלך.

בפרק מסופר גם על מלחמות שונות שעשה דוד ושניצח בהן.

פרק
ו'
:

דוד אוסף לעצמו עוד 30,000
איש לצבאו.
הם הולכים על מנת להעלות את ארון האלוהים מבית אבינדב לירושלים.

עֻזָא וְאַחְיוֹ בני אבינדב,
נוהגים את העגלה שעליה נמצא הארון (בכך טעו שלא למדו מפלישתים שהבהמות יכולות לסחוב את העגלה ואין צורך בהם).

דוד וכל בית ישראל רוקדים ושרים לפני הארון.
כשהם מגיעים למקום שנקרא גורן נכון,
הארון מתנדנד ונראה כעומד ליפול.
עוזא מושיט את ידו על מנת לתפוס את הארון.
ה'
כועס על מעשה זה של עוזא והורגו.

דוד מבין שעוזה לא נהג בארון בצורה הנכונה והמכובדת וקורא למקום פרץ עוזה.

דוד מפחד לקחת את הארון לביתו והוא מעבירו לבית עובד אדום הגתי.
הארון נשאר שם 3
חודשים ובית עובד אדום מתברך.
אומרים זאת לדוד והוא מעלה את הארון לעירו (עיר דוד).

שוב,
העלאת הארון מלווה בפיזוז וכרכור (ריקודים)
סביב הארון וגם דוד רוקד.

מיכל בת שאול,
אשת דוד,
מביטה מהחלון וצוחקת על דוד בליבה.

מניחים את הארון במקומו ודוד מקריב עולות ושלמים.
לאחר מכן,
דוד מברך את העם ומחלק להם מהקרבן.

בשובו לביתו,
מיכל לועגת לו ואומרת שהוא התנהג כמו אחד הריקים,במקום כמו מלך.
עונה לה דוד – אני מעדיף להתנהג בצורה יותר פשוטה ושפלה לכבוד ה'.

הפרק מסתיים בכך שלמיכל בת שאול לא היה ילד מאותו יום והלאה.

פרק
ז'
:

דוד מגיע לתקופת מה של שקט ממלחמות.
הוא אומר לנתן הנביא שהוא רוצה להקים בית לה',
שהרי,
איך אפשר שדוד ישב בביתו כשארון ה'
נמצא באוהל.
נתן אומר לדוד שיעשה כרצונו.

בלילה,
ה'
נגלה אל נתן הנביא ואומר לו – עד עכשיו,
לא שכנתי בבית ולא ביקשתי מאף שבט בעמ"י שידאג לי לבית.
ה'
אומר שהוא היה עם דוד בכל אשר עשה וגם את הבית,
לא דוד יבנה אלא–
לאחר מות דוד,
בנו,שילך בדרכו,
יבנה את הבית לה'.
בן זה ישמע בקול ה'
וכשלא יעשה כדבר ה',
ה'
יכעס עליו.

נתן אומר דברים אלה לדוד.

דוד מודה לה'
ומשבח אותו על כל מה שעזר לו וכן על שהבטיח שבנו ילך בדרכיו.

סיכומון לפרק ח'
:

מסופר על מלחמה שהיתה לדוד נגד פלישתים וגם בה הוא מנצח.

מלך חַמַת שומע על הניצחון,
מברך את דוד ושולח לו כלי כסף,
זהב ונחושת.

בסוף הפרק מוזכרים הפקידים הבכירים של דוד : יואב בן צרויה – שר צבא,
יהושפט בן אחילוד – מזכיר,
צדוק בן אחיטוב ואחימלך בן אביתר – כוהנים,
שֹרָיַה – סופר.

פרק
ט'
:

דוד מחפש אם נותר מישהו מבית שאול על מנת שיעשה עמו חסד עבור יהונתן (שהרי,
בספר שמואל א'
פרק כ'
הם נשבעים שאחד יעזור לשני ולא יפגעו אחד בשני עד עולם).

דוד קורא לציבא שהיה עבד בבית שאול ושואלו האם נשאר עוד מישהו מבית שאול.
ציבא עונה שיש ליהונתן בן נכה רגליים.
שואלו דוד – איפה הוא? עונה ציבא – בבית מכיר בן עמיאל הגר במקום הנקרא לו
דבר.

דוד לוקח את מפיבושת.
מפיבושת מגיע לדוד,
משתחווה ודוד מרגיע אותו שהוא יעשה עמו חסד בזכות יהונתן – כל הרכוש של שאול יהיה שלו ודוד יפרנס ויכלכל אותו.
(מפיבושת פחד שדוד ירצה להרגו על מנת להתנקם בזרע שאול).
מפיבושת שוב משתחווה ושואל את דוד –
מדוע אתה מתייחס לכלב מת שכמוני?

דוד קורא לציבא ואומר לו שמעכשיו הוא ובניו עבדים למפיבושת.
(לציבא היו 15
בנים ו-20
עבדים).
ציבא מקבל עליו את ציווי דוד.

הפרק מסתיים בכך שמפיבושת יושב ואוכל משולחן דוד.

סיכומון לפרקים י'-י"א :

מלך בני עמון מת ודו שולח שליחים בשמו לנחמו (בכך הוא מחזיר לו טובה תחת טובה – שכשברח דוד מפני שאול,
הוריו ברחו למלך מואב ומלך מואב הרג את כולם חוץ מאחד שברח למלך בני עמון והוא הצילו).

שרי בני עמון אומרים לחנון (מלך בני עמון החדש)
שאנשים אלה באו לרגל את הארץ.
חנון מגלח את חצי זקנם וקורע חצי מלבושם של שליחי דוד.
האנשים מתביישים לחזור כך לדוד,
וכשדוד שומע על כך הוא אומר להם שיישארו ביריחו עד שיצמח זקנם.

יואב וצבאו נלחמים בבני עמון ומנצחים.

דוד רואה את בת שבע,
היא מוצאת חן בעיניו והוא רוצה להתחתן איתה.
הוא מגלה שהיא נשואה לאוריה החיתי ושולח הודעה ליואב שישימו את אוריה בחזית ואכן,
אוריה מת במלחמה.
מודיעים זאת לדוד.

לאחר מכן,
דוד מתחתן עם בת שבע ונולד להם בן,
אך ה'
כועס על מעשה זה של דוד ששלח את אוריה לחזית.

פרק
י"ב
:

נתן הנביא בא אל דוד ומספר לו את "משל כבשת הרש":
היו שני אנשים – אחד עשיר ואחד עני.

לעשיר היו צאן ובקר רבים ואילו לעני לא היה כלום חוץ מכבשה אחת שהוא נהג בה כבתו.
יום אחד,
בא אדם לאיש העשיר ועל מנת לכבדו,
רצה העשיר להגיש לו כבש,
אך לא רצה לקחת משלו ולכן לקח לאיש העני את הכבשה שלו.
(עד כאן המשל).

דוד שומע את המשל (אך אינו יודע שזהו משל),
כועס ופוסק את הדין – על העשיר לשלם פי 4
(כדין אדם שגנב כבש).
אומר נתן לדוד – אתה האיש!
ה'
עזר לך עד היום,
הצילך מיד שאול ונתן לך מה שרצית ואתה הרגת את אוריה על מנת לקחת את אשתו.
העונש – רבים מזרעו של דוד ימותו בחרב ובנוסף,
אנשים אחרים יתחתנו עם נשות דוד.

דוד מבין שנהג בצורה לא ראויה ואומר – "חטאתי לה'".
נתן משיב שגם ה'
סלח לו והוא לא ימות אך הבן שיוולד לו מבת שבע,
ימות.

נתן חוזר לביתו ואכן,
בנו של דוד חולה במחלה קשה.
דוד מתפלל וצם.
זקני ביתו מנסים לשכנעו לאכול,
אך הוא מסרב.
ביום השביעי,
הילד מת.
זקני ביתו של דוד לא יודעים כיצד לספר זאת לדוד,
כי הוא עלול לקבל את הבשורה בצורה קשה.
דוד רואה שהם מתלחששים ומבין שמשהו קרה.
הוא שואלם האם בנו מת,
וכשמבין שכן,
הוא קם,
מתרחץ,
מחליף את בגדיו ואוכל.
שואלים עבדיו – מדוע כשבנך היה חולה,
לא הסכמת לאכול ואילו,
כעת אתה קם,
אוכל וכו'?
עונה דוד – כל עוד הילד היה חולה,
התפללתי שאולי ה'
ישמע את תפילתי ויחייה את בני.
אולם כעת,
כשבני מת,
מה תעזור התפילה?
לא אוכל להחזירו לחיים.

דוד מנחם את בת שבע אשתו ולאחר זמן,
שוב נולד להם בן והם קוראים לו "שלמה".
נתן הנביא נותן לו שם נוסף – "ידידיה".

יואב נלחם ברבת בני עמון וכמעט לוכד אותה.
הוא שולח שליחים לדוד על מנת שדוד יבוא ויכבוש אותה וכך העיר תיקרא על שמו.

דוד בא,
כובש את העיר וחוזר לירושלים.

סיכומון לפרק י"ג :

מסופר על 3
ילדים של דוד משתי נשיו:
אמנון – מאישה אחת ואבשלום ותמר מאישה שנייה.

אמנון רוצה את תמר והוא מנסה להשיגה בדרך עֹרמה.
תמר לא מסכימה לו והוא אונס אותה.
בתגובה,
אבשלום הורג את אמנון.
דוד שומע על כך ומתאבל.
אבשלום בורח לגשור (שהרי אמו היא בתו של מלך גשור.
כלומר – אבשלום בורח אל סבו)
ושוהה שם שלוש שנים.
דוד מתנחם על מות אמנון ומתגעגע לאבשלום.

פרק
י"ד :

יואב יודע שעם כל געגועי דוד לאבשלום בנו,
הוא עדיין כועס עליו,
אך יואב רוצה שדוד יחזיר את אבשלום לירושלים,
ולכן,
הוא לוקח אישה חכמה מתקוע ומבקש ממנה להתלבש כאבלה,
ללכת לדוד ולומר לו את מה שאומר לה יואב.
האישה הולכת ואומרת לדוד (את דברי יואב שהם(: היא אישה אלמנה ויש לה 2
בנים.
יום אחד,
שני בניה רבו ואחד הרג את השני.
כעת,
כל המשפחה מבקשת להרוג את הבן שנשאר וכך לא יישארו לה יורשים!
דוד שומע את הסיפור ומבטיח לה שהוא יטפל בנושא.
האישה אומרת לדוד שאם יגלה שלא כך בדיוק הדבר,
ידע שעליה החטא ולא עליו.
דוד אומר לה להביא אליו את המבקש לפגוע בה.
היא שוב מבקשת הבטחה שבנה לא יפגע ודוד מבטיח.

האישה מבקשת לומר עוד דבר מה אל דוד ודוד מקשיב.
אומרת האישה – עכשיו,
כשאספר לך את הסיפור האמיתי,
אל תשנה מהבטחתך שאמרת : "חי ה'
אם ייפול משערת בנך ארצה!".
דוד שואל את האישה האם יואב אחראי לכל זה.
עונה האישה – יואב אחראי לכל זה והוא אמר לי מה לומר.
דוד קורא ליואב ומצווה עליו להחזיר את אבשלום לירושלים.
יואב עושה זאת.
דוד מגביל את דבריו ואומר שכשאבשלום יגיע לירושלים,
שלא יעבור דרך הארמון,
אלא ילך ישר לביתו.
ואכן,
אבשלום הולך לביתו ולא פוגש את אביו,
המלך.

מוזכר שאבשלום היה איש יפה ולא היה כמותו בכל ישראל.
היה לו גם שיער ארוך ויפה מאוד.
נולדה לו בת ושמה תמר וגם היא היתה יפת תואר ובנוסף לה,
היו לו עוד 3
בנים.

אבשלום נמצא בירושלים שנתיים וכל הזמן הזה לא פגש את המלך.
אבשלום שולח שליחים אל יואב על מנת שיקשר בינו ובין דוד,
אך יואב לא מגיע אליו.
אבשלום שוב שולח שליחים ועדיין יואב לא מגיע.
אבשלום שורף ליואב את השדה.

יואב בא לאבשלום ושואלו – מדוע שרפת את השדה?
עונה אבשלום – קראתי לך מספר פעמים ולא באת.
ועכשיו,
למה הבאת אותי מגשור?
שם היה לי טוב ופה,אני כלוא בביתי ולא יכול לראות את המלך.

יואב מדבר עם דוד,
דוד קורא לאבשלום,
אבשלום מגיע,
משתחווה ודוד נושק לו.

פרק
ט"ו :

לאחר המפגש בין דוד ובשלום,
אבשלום היה עומד בשער וכל מי שהיה לו משפט והיה בדרכו אל המלך,
היה אבשלום קורא לו,
שומע את דבריו ומשכנעו שדבריו צודקים,
אך המלך לא יקשיב לו ולא יצדיק אותו.
אומר אבשלום – הלוואי והייתי שופט בארץ וכל מי שהיה לו משפט,
הייתי מצדיק אותו.
אבשלום בהתנהגותו,
היה "גונב"
את לב העם.

לאחר 40
שנה,
אומר אבשלום לאביו – כשהייתי בגשור,
נדרתי נדר ועכשיו אני צריך ללכת לחברון לקיים את נדרי (כנראה,
שהכוונה היא להביא כבשים טובות מחברון שבהן ישתמש אבשלום לקרבן).
דוד מאפשר לו ללכת,
אך אבשלום,
במקום לעשות מה שאמר לדוד,
הוא שולח מרגלים בכל שבטי ישראל ואומר להם שכשישמעו את קול השופר,
ידעו שאבשלום מָלָך.

עם אבשלום הלכו 200
איש,
שלא ידעו מהן כוונותיו.
בנוסף,
אבשלום שולח את אחיתופל,
יועץ דוד,
מדוד כדי שיהיה עם אבשלום (מטרתו היא שאם דוד ישמע על כוונותיו וירצה עצה,
אחיתופל לא יהיה לידו וכך לא יהיה לדוד יועץ).
לאט לאט מתווספים עוד אנשים אל אבשלום.

המגיד מגיע לדוד ואומר לו כי כל איש ישראל הלכו אחרי אבשלום.
דוד מבין שכשאבשלום יחזור,
הוא ירצה להרגם ולכן,
דוד מציע לכל בני ביתו לברוח.
עבדי המלך מסכימים עם דוד.

דוד יוצא מביתו ומשאיר שם את 10
פילגשיו לשמור על הבית.
נמצאים איתו 600
איש.

כשדוד רואה שאיתי הגיתי מצטרף,
הוא אומר לו שעדיף שיישאר בירושלים,
כי הוא נוכרי ולא ירחמו עליו וגם,
איתי הגיע אל דוד רק יום לפני כן ודוד עכשיו יתחיל לנדוד וחבל שאיתי ינדוד איתו.

אומר איתי – איפה שהמלך נמצא – שם גם אני.
דוד מסכים ואיתי נשאר איתו.

צדוק והלויים מעבירים את ארון ה'
את הירדן,
יחד עם עמ"י,
אך דוד מבקש מצדוק שיחזיר את הארון לירושלים ואם ה'
ירצה,
דוד עוד ישוב ויראה את הארון.

דוד מבקש מצדוק הכהן לשוב לירושלים יחד עם אחימעץ בנו ועם אביתר ויהונתן בנו.

דוד מסכם איתו שהוא יחכה להם בערבות המדבר עד שיבואו ויגידו לו מה קורה בירושלים.
צדוק ואביתר עושים כדברי דוד.

דוד הולך ובוכה וכל העם בוכים איתו.
דוד מבקש מה'
שיסכל את עצת אחיתופל.

בדרכו,
הוא פוגש את חושַי הארכי כשכותנתו קרועה ואדמה על ראשו.
דוד מבקש ממנו שלא יצטרף אליו (אל דוד),
כי אם יבוא איתו,
זו תהיה מעמסה על דוד.
אך,
אם הוא ישוב לירושלים,
יש ביכולתו לסכל (לבטל)
את עצת אחיתופל.

דוד אומר לחושי שבירושלים נמצאים צדוק ואביתר הכוהנים,
וכל מה שחושי ישמע,
עליו לומר להם והם יאמרו זאת לדוד.
חושי מקשיב בקול דוד וחוזר לירושלים.

אבשלום מגיע לירושלים.

פרק
ט"ז :

דוד מתקדם מעט בבריחתו מאבשלום ופוגש את ציבא (עבד שאול,שעכשיו הוא עבד למפיבושת),
עם חמורים וצידה.
שואלו דוד – למה כל זה?
עונה ציבא – החמורים למלך לרכב,
הלחם לנערים לאכול והיין לשתיה.
שואל דוד – היכן מפיבושת?
עונה ציבא – בירושלים.
הוא יודע שהיום יחזור להיות מלך בירושלים.
דוד אומר לציבא כי מעתה,
כל רכושו של מפיבושת יהיה של ציבא.

דוד מגיע למקום שנקרא בחורים ושם,
יוצא לקראתו אדם ממשפחת שאול ושמו – שמעי בן גרא.

שמעי הולך וסוקל את דוד ועבדיו באבנים ומקלל אותם.

אומר שמעי לדוד – ה'
לקח את המלוכה ממך ונתנה לאבשלום בנך כי אתה שפכת הרבה דמים.

אבישי בן צרויה (אח של יואב – שר צבא דוד ושל עשהאל,
שנהרג בפרק ב')
אומר לדוד:
"למה יקלל הכלב המת הזה את אדוני המלך?"
אבישי רוצה להרוג את שמעי.
אומר לו דוד – אם הוא מקלל,
כנראה שה'
שלח אותו לעשות זאת.

אומר דוד לאבישי ולכל עבדיו – הנה,
בני שיצא ממני רוצה להרוג אותי ועכשיו,
"בן הימיני"
(זהו שמעי שבא משבט בנימין)
– תנו לו לקלל,
כי ודאי ה'
שלח אותו ואולי ה'
יראה את התנהגותי וישיב לי טובה.

דוד ועבדיו ממשיכים ללכת ושמעי הולך במקביל אליהם וממשיך לקללם ולסקלם.

דוד ועבדיו מגיעים לבחורים ועוצרים לנוח שם.

אבשלום וכל העם שאיתם ואחיתופל מגיעים לירושלים.
חושי הארכי רואה אותם,
בא לקראתם ומברך את אבשלום – "יחי המלך!
יחי המלך!".
שואלו אבשלום – מדוע לא הלכת עם החבר שלך – דוד?
עונה חושי – ראיתי שכל העם איתך וכן,
שה'
בחר בך והחלטתי להצטרף אליך.
חושי מבטיח לאבשלום שישרת אותו כמו ששירת את דוד.

אבשלום מבקש מאחיתופל עצה.
אומר אחיתופל לאבשלום,לקחת את פילגשי דוד וכך,
כל העם יבין שאבשלום הוא המלך החדש ואכן,
אבשלום עושה זאת.

פרק
י"ז
:

אחיתופל מציע את עצתו השנייה לאבשלום – הוא ילך בלילה עם 12,000
איש.
אנשי דוד יראו,
יפחדו ויברחו והוא יהרוג את דוד.

אבשלום מקבל את עצתו,
אך קורא לחושי הארכי על מנת לשמוע את דעתו.
אומר חושי – עצה זו לא טובה,
שהרי דוד הוא גיבור חיל והוא מתנהג כדוב שכול (שמרוב צער,
הורג את כל מי שמתקרב אליו).
עכשיו הוא מתחבא במערות,
ואם יגיע צבאך לשם,
הוא יהרוג את כולם.
לכן,
עדיף שתאסוף את כל העם מדן ועד באר שבע וכך,
תצאו להילחם בצבא דוד.
אבשלום מקבל את עצת חושי (במקום עצת אחיתופל).

חושי הולך ומספר לכוהנים את הסיפור שהיה עם אבשלום ואחיתופל ומבקש מהם להודיע לדוד שיעבור ממקום מחבואו.
יהונתן ואחימעץ הולכים לספר זאת לדוד.
בינתיים,
נער אחד רואה אותם ומספר לאבשלום.
יהונתן ואחימעץ מתחבאים בבאר של אחד האנשים מבחורים.
עבדי אבשלום מחפשים אחריהם אך האישה אומרת שהם חזרו לירושלים.

יהונתן ואחימעץ הולכים לדוד ומספרים לו.
דוד בורח ממקומו.
אחיתופל רואה שעצתו לא התקבלה והוא מתאבד.

דוד מגיע למחנים.

אבשלום לוקח לו לשר צבא את עמשא בן יתר.
במחנים,
דוד מקבל אוכל עבורו ועבור צבאו.

סיכומון לפרק י"ח :

דוד מחלק את צבאו ל-3
ורוצה להצטרף למלחמה,
אך צבאו וחייליו מסרבים.

דוד מבקש מהם שינהגו ברחמים עם אבשלום.
עם ישראל מכה בחיילים רבים מצבא אבשלום.

עבדי דוד קוראים לאבשלום ובדרכו,
הוא רכב על הפרד ולפתע – שערותיו נתקעו בענפי האלה והוא נשאר תלוי בין שמים וארץ.
יואב הורג את אבשלום ובכך,
מסתיימת המלחמה.
אחימעץ רוצה לספר זאת לדוד,
אך יואב מעדיף שמישהו אחר ילך כי אחימעץ רגיל לבשר בשורות טובות.
יואב שולח את הכושי,
אך אחימעץ גם רוצה לספר לדוד והוא עוקף בריצתו את הכושי.
אחימעץ מספר לדוד את הבשורה ואחריו,
נכנס הכושי ומספר לדוד.

פרק
י"ט :

דוד בוכה וכועס על מות אבשלום ואומר :
"בני אבשלום,
בני בני אבשלום,
מי יתן מותי תחתיך,
אבשלום בני בני".
יואב שומע על אבלו של דוד.
באותו יום,
תשועת העם הפכה לאבל,
כי דוד התאבל על בנו.

עמ"י חוזר לעיר בשקט ובגניבה.
יואב בא לדוד ואומר לו שהוא מבייש את עבדיו וחייליו.
הוא שונא את מי שעליו לאהוב ואוהב את מי שעליו לשנוא.
וכעת,
על דוד לצאת אל עבדיו,
כי אחרת,
כולם יעזבו אותו והוא יישאר לבד.

דוד קם ויושב בשער וכל העם שומע שדוד יושב בשער,
עמ"י מגיע לפני דוד ואילו אלו שהיו עם אבשלום ברחו לבתיהם כי פחדו.

העם רוצה את דוד ואומר – המלך דוד הציל אותנו מכל אויבנו,
ברח מפני אבשלום ואבשלום שאנו המלכנו – מת במלחמה.
אז למה אנו מחכים ולא קוראים לדוד שימלוך עלינו?

דוד שולח לצדוק ולאביתר הכהנים ושואלם – מדוע אינכם עושים כלום להשבת המלך?
הרי אתם אחי!
ואף לעמשא בן יתר הוא שולח להודיע שהוא נותן לו את תפקידו של יואב – שר צבא.
ואכן,
שבט יהודה בא ומבקש מדוד ועבדיו לשוב ולמלוך.

דוד מגיע לירדן ושבט יהודה מגיע לגלגל על מנת לעזור למלך לעבור את הירדן (דבר המסמל כבוד).
שמעי בן גרא יורד עם שבט יהודה לקראת דוד,
נופל לרגליו ומבקש מדוד לסלוח לו על דבריו.
והנה – היום הוא ירד ראשון משבטו על מנת לקבל את פני המלך.

אומר אבישי בן צרויה לדוד – האם בגלל זה לא נהרוג את שמעי?
הרי הוא קילל את משיח ה'!

אומר דוד לאבישי – מדוע אתם מפריעים לי בני צרויה – היום הומלכתי וכבר אהרוג אדם מישראל?
דוד נשבע לשמעי שלא יהרוג אותו.

מפיבושת גם מתקרב אל דוד,
אך הוא בא בצורה מרושלת,
בבגדים מלוכלכים וכד'.
שואלו דוד – מדוע לא באת איתי? עונה מפיבושת – עבדי רימה אותי.
הוא אמר לי שהוא לוקח את החמור כדי לבוא אליך,
שהרי אני פיסח ולבסוף,
הוא ריכל עלי באוזניך והרי,
כל בית אבי ניסה להרגך ואתה בכל זאת דאגת לי ומדוע שאמרוד בך?
אומר דוד – התכוונתי שאתה וציבא תחלקו את השדה ביניכם.
אומר מפיבושת – כעת,
כשהמלך בביתו,
לא אכפת לי שציבא יקח הכל.

ברזילי הגלעדי מגיע לירדן ללוות את המלך – ברזילי בן 80
שנה,
אדם עשיר מאוד שכלכל את המלך כשהיה במחנים.
דוד אומר לברזילי שיעבור איתו את הירדן,
ודוד ידאג לו.
אומר ברזילי – כמה עוד נשאר לי לחיות שאעלה עם המלך ךירושלים?
היום אני בן 80
שנה.
האם כשאגיע לביתך אהנה מחוש הטעם ואבדיל בין מאכל טעים לשאינו טעים?
(כלומר – אהיה מאוד מאוד מבוגר).
מדוע אהיה למעמסה על המלך? אני מעדיף להישאר בעירי ואמות ואקבר ליד אבי ואמי ובני,
כִמְהַם,
יעבור עם המלך.
דוד מסכים לכך,
מברך את ברזילי,
ברזילי חוזר לעירו ודוד ממשיך עם כמהם.

לאחר שדוד עבר את הירדן,
באים אליו כל עמ"י ושואלים אותו – מדוע אנשי יהודה "גנבו" אותך והעבירו אותך את הירדן?
עונה שבט יהודה – דוד קרוב אלינו שהרי,
הוא משבטנו ומדוע אתם כועסים?
האם הפסדתם בכך משהו?
עונה עמ"י לשבט יהודה – אנו 10
שבטים וזה יותר משבט אחד ואנו היינו צריכים להיות הראשונים שמקבלים את פני המלך.
(דברים אלה של עם ישראל גרמו לריב בין השבטים,
אך זה לא מפורט בפסוקים).

סיכומון לפרק כ'
:

דוד שולח את עמשא לקרוא לשבט יהודה שיהיו איתו (עם ישראל הולך אחרי שבע בן בכרי).
בדרך,
יואב פוגש את עמשא,
מתקרב לנשק את זקנו והורג אותו.
יואב ממשיך במרדף אחרי שבע בן בכרי.
הוא מגיע לאבלה בית המעכה ומתכונן למלחמה,
אך,
אישה אחת חכמה אומרת לו – למה תילחם ותהרוג את אנשי העיר?
אנחנו נהרוג את שבע בן בכרי ונשליך אליך את ראשו מהמגדל.
יואב מסכים ואכן,
היא עושה כך.
יואב תוקע בשופר כסימן לסיום המרדף.

פרק
כ"א
:

יש רעב בארץ במשך 3
שנים רצופות.
דוד פונה לה'
ושואלו על מה הרעב.
עונה ה'
– על שאול שנקבר בהחבא ללא הספד מכובד ועל ששאול הרג את נוב עיר הכהנים וכן שהרג מספר גבעונים שהיו בנוב ללא סיבה.

דוד קורא לגבעונים (שאול הרג כי קינא לבני ישראל ויהודה ודוד רוצה לבקש את סליחתם,
אך לגבעונים אין את מידותיהם של עמ"י – ביישנים,
רחמנים וגומלי חסדים ולכן,
תגובתם קשה)
ושואלם – כיצד יכול לכפר על העוון שהרגו בהם?
עונים הגבעונים – כסף וזהב אנו לא צריכים וגם איננו רוצים להרוג סתם אדם מעמ"י.
שואלם שוב דוד – מה נעשה לכם כדי שיכופר העוון?
עונים הגבעונים – אנו רוצים שבעה מבני שאול שפגע בנו ואנו נתלה אותם בגבעת שאול.
דוד מסכים.
דוד לא נותן להם את מפיבושת,
בגלל הברית בינו ליהונתן,
אך הוא לוקח את שני בני רצפה בת איה ואת חמשת בני מיכל בת שאול.
הגבעונים תולים אותם והתקופה,
היא ימי ניסן – מתחיל להיות מזג אויר חם.

לאחר תלייתם,
רצפה בת איה לוקחת מים ושופכת עליהם על מנת שבשרם לא ייסדק מהשמש (בזיון המת)
וכן,
היא מוןנעת מעוף השמים ומחיות הארץ להתקרב לגופות.
את כל זה היא עושה תקופה ארוכה – עד ימי תשרי.

מספרים לדוד על מעשיה והוא לוקח את גופות שאול ויהונתן,
וכן את 7
צאצאי שאול וקוברים אותם בצֶלָע שבארץ בנימין.
לאחר מכן,
ה'
מוריד לארץ גשם (לאחר הרעב הגדול).

יש מלחמה בין ישראל לפלשתים.
פלשתי אחד מנסה להרוג דווקא את דוד.
אבישי בן תרויה ודוד הורגים אותו ומאז – לא מסכימים שדוד יצא למלחמה כדי שלא ימות.

בסוף הפרק,
מסופר על מספר מספר הרוגים מהפלישתים ומי הרגם :

סִבְּכַי החושתי הרג את סָף מילידי הרָפָה,
אלחנן בן יערֵי הורג את גלית הגתי,
יהונתן בן שמעי (אח של דוד)
הורג את איש מדון שהיו לו 6
אצבעות בכל יד ובכל רגל.

סיכומון לפרקים כ"ב – כ"ג :

שירת דוד – דוד משבח את ה'
על שעזר לו בכל מלחמותיו.

מסופר על גיבורי דוד ומה עשו בכל מלחמה – סה"כ – 37
גיבורים.

פרק
כ"ד
:

ה'
כועס על עם ישראל והוא גורם לדוד לספור את עם ישראל (והרי אסור לספור את ישראל אלא בצורה מסויימת,
לדוגמא – בעזרת שקלים וכד').
דוד מבקש מיואב לספור את בני ישראל ויואב לא מבין מדוע שהרי מספרם רב והוא מנסה להתנגד.
דוד מתעקש ויואב הולך לבצע שליחותו.

מספר בני ישראל באותו זמן – 800,000
איש חיילים ועוד 500,000
איש.

לאחר הספירה,
דוד מבין שעשה דבר לא טוב.
הוא פונה לה'
ואומר : "חטאתי"
ומבקש מה'
שיסלח לו.

למחרת,
ה'
שולח את גד הנביא והוא נותן לדוד 3
אפשרויות לעונש :

• 7 שנות רעב בארץ

• 3 חודשי בריחה מאויבים

• 3 ימי דבר

דוד בוחר בעונש הדבר שהוא מידי ה'
ואומר :
"צר לי מאוד.
נפלה נא ביד ה'
כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפולה".

ביום אחד מתים בדבר 70,000
איש מעם ישראל.
מלאך ה'
רוצה להמשיך ולהכות בעמ"י אך,
ה'
עוצר אותו כשמגיע לגורן ארונה.
דוד מבקש מהמלאך שלא יפגע בכל העם אלא דווקא בו ובמשפחתו,
כי הוא זה שחטא.

גד הנביא בא אל דוד ואומר לו להקים מזבח לה'
בגורן ארונה.
דוד הולך לבית ארונה ושם,
ארונה מתחבא מפני במלאך,
אך,
כשראה את דוד מתקרב – יצא אליו והשתחווה.

שואל ארונה את דוד מדוע בא.
עונה דוד – לקנות את הגורן לבנות מזבח לה'.
ארונה מסכים ורוצה לתת לדוד את הגורן בחינם,
אך,
דוד לא מסכים ורוצה לקנותו בכסף.
אכן,
דוד קונה את הגורן בחמישים שקלים.

דוד בונה שם מזבח ומקריב קרבנות,
ה'
מקבלם ועוצר את המגפה.