נושא הדף: פרשת
האזינו
כתות: ז–ט
מחבר: טל
טלר
פרשת האזינו :
פרשת האזינו פרשה גדולה וחשובה
היא , פרשנינו רואים בשירה
שבה – תמצית כל התורה כולה
.
וכך כתב הרמב"ם
: מצוות עשה על כל איש ואיש
מישראל לכתוב ספר לעצמו שנאמר "ועתה
כתבו לכם את השירה הזו " כלומר
כתבו לכם תורה שיש בה שירה , לפי
שאין כותבים את התורה פרשיות פרשיות "
אם נעיין בפרשה, בשירה
הזו נראה כי הפרשה היא מבחינת תבנית
היסטורית דיוק במילות הכתוב יביא אותנו
למסקנה כי ללמוד וזכירת בהיסטוריה היא
ציווי מפורש של הקב"ה
" זכור ימות עולם עולם
בינו שנות דור ודור…" רבות
השאלות המתעוררות עקב קריאת הפרשה שאלות
אשר נשאלו גם על ידיד קודמינו , אנחנו
ננסה בעזרת ה' להשיב על
שתיים מהם …
הראשונה : מדוע
כל כך חשובה הפרשיה הזו שהרמב"ם
שוקל אותה כנגד התורה כולה ?
ומדוע היא נאמרת דווקא בשירה
?
תוכן הפרשה יכול לעזור לנו
במתן מענה לשאלה הראשונה . אדם
הבא לעולם , בא לעולם קיים
שהתהווה שנוצר שקיים ימיו קצובים ותפקידו
מוגדר , כל הוויתו כל עניין
קיומו נשענים על קודמים לו ועל אלו שימשיכו
אותו . כל ענינו בעולם היא
להוות את אחת החוליות בשרשרת ולחבור לקיום
והגשמת התוכנית האלוקית בעולם אם הוא לא
מבצע תפקיד זה הרי שמעל בתפקידו בעצמיותו
ולקיומו אין כל הצדקה . בשורש
קיומו על האדם לזכור את שארע בעולם ולשאוף
להוות קו המשך שהרי העולם מתקיים על פי
התוכנית האלוקית והמגמה האלוקית . על
האדם לזכור כי יש בורא לבירה , ההחזקה
בעבר , לימודו וזכירתו הם
, הם הנותנים כח ואפשרות
לקיום העתיד .
סוד קיומו של העם שלנו עם הנצח
אשר הולך בדרך ארוכה ואינו מפחד – אותה
הבטחה אלוקית 'מקדמא דנה
' שהקב" ה
לא יטוש עמו ולא יעזוב נחלתו , ההבטחה
לנצחיות עם הסגולה אשר קיים לאורך הדורות
ועל כן נאמן וזוכר את עברו ובכך מקיים את
עתידו . העם אשר שרד קשיים
רבים ועוד ישרוד רבות נותן לנו כח בחוליה
שלנו עכשיו להתגבר ולהמשיך הלאה רק על
ידי החיבור לעבר ניתן לאפשר את העתיד .
בשיעור ההיסטוריה של פרשתנו
מסביר לנו הקב" ה שיש
מצבים בהם " ישמן ישורון
ויבעט "מצב כזה יוליד
כעס משמי– ה , התרחקות
והסתר פנים " אסתירה
פני מהם " שיביאו בעקבותיהם
סבל וצרות רבות עד כדי כך שיאמרו "אי
אלהמו צור חסיו בו " ומתוך
השחרור תגיע שעת הגאולה ובזה תתחיל גם
הגאולה העולמית .
אם כן ברור לנו עתה מדוע שירת
" האזינו " זכתה
" לכבוד הרב הזה ולחשיבות
הגדולה הזו .
עתה נשארה בעינה השאלה השניה
: מדוע דווקא בשירה ?
כאן מלמדנו התנ"ך
שיעור חשוב וכלל גדול . המסרים
הגדולים , גדולים ככל אשר
יהיו אינם נחשבים מסר אם אינם – נמסרים
, אם אינם מתיישבים על
ליבו של העולם . השירה
מאפשרת לשומע– לקבל .
היא מאפשרת לקלוט את המסרים
הגבוהים והעמוקים ולהפנימם בצורה טובה
יותר .
השירה יכולה להגיד מעט והכיל
הרבה , היא משתמשת באמצעי
עזר אשר מקנים לה יכולת להגיד דברים בין
שורותיה , החריזה ,
המצלול, המבנה
כל אלא מאפשרים להעמיק את המסר שאתו היא
מבקשת למסור .
הנצ"יב בדבריו
מסביר לנו את היתרון הגדול שיש בשירה ,
הוא מפאר באוזנינו על תמציות
השירה העשירה ברמיזות , הסמליות
של כל מילה בה אשר חופנת בתוכה רעיוהות
גדולים ונשגבים , והדיוק
בכל תיבה ומילה . לכן השירה
היא הדרך הטובה ביותר להעביר את הרעיון
הנשגב הזה הנוגע בעבר כתבנית של מה שהיה
עד כה , דן בהווה הנתון –
המעמד בו בנ"י
נמצאים ונושק לעתיד בכל עת ועת .
ולוואי ולנו יהיה הכח להבנות
מן השירה הזו לצמוח ולגדול כעם הנצח המחכה
לגאולה.
טל טלר