נושא הדף:
משנה, מסכת
קידושין: שאלות חזרה וסיכום

מחבר:
צבי קפקא

כתות:
ז–ט

משניות
מסכת קידושין

פרק
א

משנה
א'

א.
האישה—נקנית
בשלוש דרכים, וקונה
את עצמה בשתי דרכים: 
נקנית בכסף, ובשטר,
ובביאה. 

ב. בכסף—בית
שמאי אומרין, בדינר ובשווה
דינר; ובית הלל אומרין,
בפרוטה ובשווה פרוטה. 

ג. כמה
היא פרוטה, אחד משמונה
באיסר האיטלקי. 

ד. וקונה
את עצמה בגט, ובמיתת הבעל. 

ה.
היבמה,
נקנית
בביאה; וקונה
את עצמה בחליצה,
ובמיתת היבם.

1. באר את כוונת המשנה : "
האשה נקנית"
? וכן את דבריה : "וקונה
את עצמה" ?

2. מהם שלושת הדברים בהם האשה
נקנית?

3. באר את מחלוקת בית שמאי ובית
הלל בנוגע לשיעור כסף הקידושין?

4. מהי יבמה ? כיצד
נקנית ליבם וכיצד משתחררת ממנו?

משנה
ב'

א.
עבד
עברי—נקנה
בכסף, ובשטר; וקונה
את עצמו בשנים, וביובל,
ובגרעון כסף. 

ב. יתרה
עליו אמה
עברייה, שהיא
קונה את עצמה בסימנין. 

ג. הנרצע,
נקנה ברציעה; וקונה
את עצמו ביובל, ובמיתת
אדון.

1. מי מקבל את הכסף של מכירת
העבד או כיצד הופך אדם לעבד עברי?

2. מה כתוב בשטר מכירת אדם לעבד
עברי?

3. כיצד קונה עבד את חירותו ?
באר את כל האפשרויות.

4. בכמה דרכים יכולה האמה העבריה
להשתחרר ומהי דרך השחרור המיוחדת אצלה?

5. מיהו הנרצע ומהם דרכי קנינו
ושיחרורו?

משנה
ג'

א.
עבד
כנעני—נקנה
בכסף, ובשטר, ובחזקה;

ב. וקונה
את עצמו בכסף על ידי אחרים, ובשטר
על ידי עצמו, דברי רבי מאיר;

ג. וחכמים
אומרין, אף בכסף על ידי
עצמו, ובשטר על ידי אחרים,
ובלבד שיהא הכסף, משל
אחרים.

1. מהו עבד כנעני ?

2 . מהי מחלוקת התנאים בנוגע
לשיחרורו של עבד כנעני?

משנה
ד'

א.
בהמה
גסה,
נקנית במסירה;

ב.
ובהמה
דקה,
בהגבהה, דברי
רבי מאיר ורבי אלעזר;

ג. וחכמים
אומרין, בהמה
דקה,
נקנית במשיכה.

1. מהם שלושת דרכי הקניין הנזכרות
במשנה ?

2. מדוע יש צורך ביותר מדרך קנין
אחת בבעלי חיים?

משנה
ה'

א.
נכסים
שיש
להן
אחריות
– נקנין
בכסף, ובשטר, ובחזקה;

ב.
ושאין
להן
אחריות
– אינן
נקנין אלא במשיכה. 

ג. נכסים
שאין להן אחריות – נקנין
עם נכסים שיש להן אחריות בכסף, ובשטר,
ובחזקה;

ד. ושאין
להן אחריות – זוקקין את
הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן.

1. מהו נכס שיש לו "אחריות"
? מהי אותה אחריות שעל שמה נקרא
הנכס?

2. מהן דרכי הקניין לנכס שיש לו
אחריות?

3. כיצד קונים נכס שאין לו אחריות
?

4. הגדר בלשונך שם אחר לנכס שאין
לו אחריות.

5. באר את צורת הקניה "חזקה".

6. מהי כוונת המשנה בשורה ג.
: "נקנין עם הנכסים".

7. מהי כוונת המשנה בשורה ד.
: "זוקקין את הנכסים"
לישבע עליהן.

משנה
ו'

א.
כל
הנעשה דמים באחר—כיון
שזכה זה, נתחייב זה בחליפיו. 

ב. כיצד: 
החליף שור בפרה או חמור
בשור—כיון שזכה זה,
נתחייב זה בחליפיו. 

ג.
רשות
הגבוה,
בכסף;

ד.
ורשות
ההדיוט,
בחזקה. 

ה. אמירתו
לגבוה, כמסירתו להדיוט.

1. מהו סוג הקניין בו עוסקת
המשנה וכיצד הוא מתבצע?

2. מה כוונת המשנה בשורה א':
" כיון שזכה זה,
נתחייב זה בחליפיו"?
העזר מפרשים.

3. מהי רשות גבוה וכיצד היא
קונה?

4. מהי רשות הדיוט וכיצד היא
קונה?

5. מהי "אמירה"
לגבוה ?

6. מהי "מסירה"
להדיוט ?

משנה
ז'

א. כל
מצוות הבן על האב—האנשים
חייבין, והנשים פטורות;

ב. וכל
מצוות האב על הבן—אחד אנשים
ואחד נשים, חייבין. 

ג. וכל
מצות עשה שהזמן גרמה—האנשים
חייבין, והנשים פטורות;

ד. וכל
מצות עשה שלא הזמן גרמה—אחד
אנשים ואחד נשים, חייבין. 

ה. וכל
מצות לא תעשה, בין שהזמן
גרמה ובין שלא הזמן גרמה—אחד
אנשים ואחד נשים, חייבין: 

ו. חוץ
מבל תקיף, ומבל תשחית,
ומבל תיטמא למתים.

1. מהן: " מצוות
הבן על האב " ?

2. מהן: " מצוות
האב על הבן " ?

3. הדגם: " מצות
עשה שהזמן גרמה".

4. הדגם: " מצות
עשה שלא הזמן גרמה" .

5. מי חייב במצוות "לא
תעשה" ?

6. מאיזה מצוות "לא
תעשה" נשים פטורות?

משנה
ח'

א. הסמיכות
והתנופות וההגשות והקמיצות וההקטרות
והמליקות והקבלות וההזיות—נוהגות
באנשים,

ואינן נוהגות
בנשים: 

ב. חוץ
ממנחת סוטה והנזירה, שהן
מניפות.

משנה זו עוסקת במעשה הקורבנות
הנוהגים באנשים ולא בנשים

1. באר את המושגים הנזכרים
במשנה: סמיכות –
תנופות – הגשות – קמיצות
– הקטרות –

מליקות – קבלות
– הזיות– ?

2. מה מיוחד במנחת סוטה ונזירה?

משנה
ט'

א. כל
מצוה שאינה תלויה
בארץ—נוהגת
בארץ, ובחוצה לארץ. 

ב. וכל
מצוה שהיא תלויה
בארץ—אינה
נוהגת אלא בארץ,

ג. חוץ
מן העורלה והכלאיים;

ד. ורבי
אליעזר אומר, אף החדש.

1. מהי מצווה שאינה תלויה בארץ?
והיכן נוהגת ? הדגם.

2. מהי מצווה התלויה בארץ?

3. באר את שלושת המצוות הבאות
: ערלה – כלאיים
– חדש–

4. היכן נוהגות שלושת המצוות
הנזכרות בשאלה 3 ?

משנה
י'

משנתנו עוסקת
בשכרן של מצוות

א. כל
העושה מצוה אחת—מטיבין
לו, ומאריכין את ימיו,
ונוחל את הארץ;

ב. וכל
שאינו עושה מצוה אחת—אין
מטיבין לו, ואין מאריכין
את ימיו, ואינו נוחל את
הארץ. 

ג. וכל
שישנו במקרא, ובמשנה,
ובדרך ארץ—לא
במהרה הוא חוטא שנאמר :
"והחוט המשולש, לא

במהרה,
יינתק" (קוהלת
ד,יב).

ד. וכל
שאינו לא במקרא, ולא במשנה,
ולא בדרך ארץ—אינו
מן היישוב.

1. מהו שכרו של המקיים מצווה
אחת ? מה ההבדל בין "מטיבין"
ל"מאריכין"
ואיזה "ארץ
נוחל"?

2. בשורה א' עיין
במפרשים , על איזה אדם מדובר
שבזכות מצווה אחת זוכה לכל האמור?

3. בשורה ב' על
איזה אדם מדובר שבגלל שלא עשה מצווה אחת
– בא עליו כל האמור?

4. מהו " חוט
משולש שלא במהרה ניתק" ? באר
את הנמשל.

5. "אינו מן הישוב" –
באר את משמעות הקביעה והאם יש
לכך גם משמעות מעשית?

פרק
ב'

משנה
א'

א. האיש,
מקדש בו ובשלוחו; והאישה,
מתקדשת בה ובשלוחה. 

ב. האיש
מקדש את בתו כשהיא נערה, בו
ובשלוחו. 

ג. האומר
לאישה התקדשי לי

ד. בתמרה
זו, התקדשי לי בזו—אם
יש באחת מהן שווה פרוטה, מקודשת;
ואם לאו, אינה
מקודשת. 

ה. בזו
ובזו ובזו—אם יש בכולם
שווה פרוטה, מקודשת;
ואם לאו, אינה
מקודשת. 

ו. הייתה
אוכלת ראשונה ראשונה—אינה
מקודשת, עד שיהא באחת מהן
שווה פרוטה.

1. האם אדם יכול למנות שליח
לקדש אשה עבורו?

2. האם אשה יכולה למנות שליחה
לקבל עבורה קידושין?

3. מדוע לדעתך יש צורך לציין
שגם האיש יכול לקדש בעצמו ? אם
שלוחו יכול ודאי שהוא עצמו יכול?

4. עד איזה גיל יכול האב לקבל
כסף קידושי בתו?

5. נתן לאשה תמר או יותר מתמר
אחד האם האשה מקודשת?

6. האם יש משמעות ללשון אותה
אומר הבעל המקדש?

7. אכלה האשה את התמר במהלך טקס
הקידושין – האם היא מקודשת?

משנה
ב'

התקדשי לי
:

א. בכוס
זה של יין – ונמצא
של דבש,

ב. של
דבש – ונמצא
של יין,

ג. בדינר
זה של כסף – ונמצא
של זהב,

ד. של
זהב – ונמצא
של כסף,

ה. על
מנת שאני עני – ונמצא
עשיר,

ו. עשיר
– ונמצא
עני,

ז.
אינה
מקודשת;

ח. רבי
שמעון אומר, אם הטעה לשבח
– הרי מקודשת.

1. מדוע בכל המקרים הנזכרים
[שורות א– ו]
– ההלכה שאינה מקודשת ?

2. על איזה דין מדברי תנא קמא
חולק רבי שמעון ומה טעמו?

משנה
ג'

על מנת שאני

א. כוהן
ונמצא
לוי,

ב. לוי
ונמצא
כוהן,

ג. נתין
ונמצא
ממזר,

ד. ממזר
ונמצא
נתין,

ה. בן
עיר ונמצא
בן כרך,

ו. בן
כרך ונמצא
בן עיר,

ז. על
מנת שביתי קרוב למרחץ ונמצא
רחוק,

ח. רחוק
ונמצא
קרוב,

ט. על
מנת שיש לי בת או שפחה גדלת – ואין
לו,

י. על
מנת שאין לי – ויש
לו,

יא. על
מנת שיש לי בנים – ואין
לו,

יב. על
מנת שאין לי – ויש
לו

—כולם—אף
על פי שאמרה בליבי היה להתקדש לו, אף
על פי כן אינה מקודשת.  וכן
היא שהטעתו.

משנתנו עוסקת בדיני קידושי
טעות

1. מהו נתין ?

2. מהו בן כרך?

3. מהי שפחה גדלת?

4. באר את דברי האשה הבאים:
" בליבי היה להתקדש לו,
אף על פי כן אינה מקודשת".
העזר קהתי.

משנה
ד'

א. האומר
לשלוחו צא וקדש לי אישה פלונית במקום
פלוני,

ב. והלך
וקידשה במקום אחר—אינה
מקודשת;

ג. הרי
היא במקום פלוני, והלך
וקידשה במקום אחר—הרי זו
מקודשת.

1. מדוע לדעתך הדין במקרה המובא
בשורה ב' – שהאשה אינה
מקודשת?

2. במה שונה המקרה הנזכר בשורה
ג' מהמקרה הנזכר בשורה א'?
מה נובע מההבדל להלכה?

משנה ה'

א. המקדש
את האישה על מנת שאין עליה נדרים,
ונמצאו
עליה נדרים—אינה
מקודשת;

ב. כנסה
סתם,
ונמצאו
עליה נדרים—תצא
שלא בכתובה. 

ג. על
מנת שאין בה מומין,
ונמצאו
בה מומין —
אינה מקודשת;

ד. כנסה
סתם,
ונמצאו
בה מומין—
תצא שלא
בכתובה: 

ה. שכל
המומין הפוסלין בכוהנים, פוסלין
בנשים.

משנתנו עוסקת
בדיני קידושי טעות הקשורים לנדרים או
מומים

1. באיזה סוג של נדרים מדובר
במקרה הראשון?

2. מדוע במקרה א' – אינה
מקודשת?

3. מה הכוונה "כנסה
סתם" ? האם במקרה זה חלו
הקידושין? מה הדין ?

4. האם הדין דומה במקרה שנשא
אשה על דעת שאין לה מומין?

5. אילו מומין פוסלין באשה?

משנה
ו'

א. המקדש
שתי נשים בשווה פרוטה,

ב. או
אישה אחת בפחות משווה פרוטה,

ג. אף
על פי ששלח סבלונות לאחר מכן—אינה
מקודשת, שמחמת קידושין
הראשון שלח. 

ד. וכן
הקטן שקידש.

1. על פי הידוע לך
מתחילת המסכת –
מדוע בשני המקרים האשה אינה מקודשת?

2. מהי "שליחת
סבלונות" ?

3. מדוע שליחת סבלונות לא מועילה?

4. "וכן קטן שקדש"
[שורה ד'] על איזה
מקרה מדברת המשנה ומדוע נקבע הדין כפי
שנקבע?

משנה
ז'

א. המקדש
אישה ובתה, או אישה ואחותה
כאחת—אינן מקודשות. 

ב. מעשה
בחמש נשים, ובהן שתי אחיות,

ג. וליקט
אחד כלכלה של תאנים,

ד. משלהן
הייתה ובשביעית הייתה,

ה. אמר
להן הרי כולכם מקודשות לי בכלכלה זו,

ו. וקיבלתה
אחת מהן על ידי כולן;

ז. אמרו
חכמים, אין האחיות מקודשות.

משנתנו עוסקת
בקידושין שיש בהן משום גילוי עריות

1. מהו המקרה המתואר בראש המשנה
? ומדוע נפסק שהנשים אינן
מקודשות?

2. המעשה המובא במשנה . א.
באיזה שנה אירע? ב.
של מי היו התאנים? ג.
מה היה שווי התאנים?

ד. כמה קבלה
כל אשה? ה. מי
קבל עבור הנשים את התאנים?

3. מי מבין הנשים אינן מקודשות
ומדוע? מי מבין הנשים
מקודשות ומדוע?

משנה
ח'

א. המקדש
בחלקו בין קודשי קודשים, בין
קודשים קלים—אינה מקודשת. 

ב. במעשר
שני — בין שוגג בין מזיד –
לא קידש, דברי
רבי מאיר;

רבי
יהודה אומר: מזיד –
קידש, שוגג –
לא קידש. 

ג. ובהקדש
— מזיד – קידש,
שוגג – לא קידש,
דברי רבי מאיר;

רבי
יהודה אומר, שוגג –
קידש, מזיד –
לא קידש.

1. באיזה אדם עוסקת המשנה [בשורה
א ] ? מדוע אין האשה מקודשת
במקרה זה?

2. מהם דיניו של מעשר שני ?

3. מהי נקודת המחלוקת בין רבי
מאיר לרבי יהודה בנוגע לקידושי בכספי
מעשר שני?

4. מהו ההקדש בו דנה המשנה [שורה
ג'] ?

5. קידש בהקדש –
במזיד , קידש
בהקדש –
בשוגג? באר
כל מקרה

6. מהי מחלוקת רבי מאיר ורבי
יהודה במקרה זה?

משנה
ט'

המקדש
:

א. בעורלה,

ב. בכלאי
הכרם,

ג. ובשור
הנסקל,

ד. ובעגלה
ערופה,

ה. ובציפורי
מצורע,

ו. בשיער
נזיר,

ז. ובפטר
חמור,

ח. ובבשר
בחלב,

ט. ובחולין
שנשחטו בעזרה—אינה מקודשת;

י. מכרן,
וקידש בדמיהן—הרי
זו מקודשת.

משנתנו עוסקת באדם המקדש בדבר
שאסור בהנאה

1. מהי ערלה?

2. מהם כלאי הכרם?

3. מהו שור הנסקל?

4. עגלה ערופה מהי ומה דינה?

5. מהם ציפורי מצורע ?

6. מהו שיער נזיר?

7. מהו פטר חמור ?

8. חולין שנשחטו
בעזרה –
מהו המקרה? באר

9. באיזה מקרה יחולו הקידושין
אם בכל אופן הכסף מקורו מאיסור הנאה?
מדוע ?

משנה
י'

המקדש

א. בתרומות,

ב. ובמעשרות,

ג. ובמתנות,

ד. ובמי
חטאת,

ה. ובאפר
חטאת—הרי זו מקודשת,
ואפילו
ישראל.

1. מהן התרומות?

2. מהם המעשרות? ציין
את הסוגים השונים.

3. על אילו מתנות מדברת המשנה?

4. מהם מי חטאת ומה אפר חטאת?

5. מה הדין בכל המקרים הנזכרים
האם האשה מקודשת או אינה מקודשת ?נמק
דבריך על פי המפרשים.

6. האם יש הבדל בין ישראל לכהן
שקידשו אשה באחד מהדברים המנויים במשנה?
נמק.

פרק
שלישי

משנה
א'

א.
האומר
לחברו צא וקדש לי אישה פלונית,

ב. הלך
וקידשה לעצמו—מקודשת
לשני. 

ג. וכן
האומר לאישה
הרי את מקודשת לי לאחר שלושים יום,

ד. ובא
אחר וקידשה בתוך שלושים יום—מקודשת
לשני;

ה. בת
כוהן לישראל, תאכל בתרומה. 

ו. מעכשיו
ולאחר שלושים יום,

ז. ובא
אחר וקידשה בתוך שלושים
יום —
מקודשת ואינה
מקודשת;

ח. בת
ישראל לכהן או בת כוהן
לישראל –
לא תאכל בתרומה.

1. מה היה מקום לומר בנוגע למקרה
הנזכר בשורה ב' וכיצד נפסקה
ההלכה?

2. הסבר שורה ג'
– מתי
מתכוון הבעל שיחולו הקידושין?

3. מדוע במקרה זה [שאלה
2] חלים קידושי הבעל השני?

4. במקרה שהבעל
השני הוא כהן –
אזי אשתו רשאית לאכול תרומה–
מה מחדשת המשנה?

5. מהי משמעות הלשון
: " מעכשיו
ולאחר שלושים יום "?

6. במקרה שאמר
הבעל "מעכשיו
ולאחר שלושים יום"
– מה
הדין בבת כהן שנשאה לישראל?

משנה
ב'

האומר
לאישה הרי את מקודשת לי,

א. על
מנת שאתן לך מאתיים זוז—הרי
זו מקודשת, וייתן. 

ב. על
מנת שאתן לך מכאן ועד שלושים יום—נתן
לה בתוך שלושים יום –
מקודשת;

ואם
לאו –
אינה
מקודשת. 

ג. על
מנת שיש לי מאתיים זוז—הרי
זו מקודשת –
ויש לו. 

ד. על
מנת שיש לי במקום
פלוני—יש
לו באותו מקום, מקודשת;
ואם לאו, אינה
מקודשת. 

ה. על
מנת שאראך מאתיים
זוז—הרי
זו מקודשת, ויראה
לה;
ואם הראה על
השולחן –
אינה מקודשת.

משנתנו דנה בקידושין
על תנאי ומשעה שנתקיים התנאי הרי היא
מקודשת משעת נתינת הקידושין

1. כמה נותן הבעל לאשתו בשעת
הקידושין [שורה א] ועל
כמה הוא מתחייב לתת?

2. מאיזה שעה היא מקודשת לו
?[שאלה 1]

3. מה התוספת שמוסיף הבעל בדבריו
במקרה בשורה ב ' ואיזו
משמעות יש לתוספת זו?

4. מהו התנאי במקרה שבשורה ג'?
מתי מקודשת ? ומה
הדין אם לא ברור אם יש לו או אין לו?

5. הראה לאשה מאתיים זוז [שורה
ה'] מתי מקודשת ומתי אינה
מקודשת?

משנה ג'

א. על
מנת שיש לי בית כור עפר—הרי
זו מקודשת, ויש לו. 

ב. על
מנת שיש לי במקום פלוני—אם
יש לו
באותו המקום, מקודשת;
ואם לאו, אינה
מקודשת. 

ג. על
מנת שאראך בית כור עפר—הרי
זו
מקודשת, ויראנה;
הראה בבקעה, אינה
מקודשת.

1. מדוע צריכה המשנה להשמיע את
מקרה א' [שורה א'] הדומה
לנאמר במשנה ב' [שורה א']

2. מהי אותה מידת קרקע של בית
כור עפר אותה רוצה הבעל לתת בעבור קניין
הקידושין?

3. הראה לה בית כור בבקעה –
מתי אינה מקודשת ומדוע?

משנה ד'

א.
רבי
מאיר אומר,
כל
תנאי שאינו כתנאי בני ראובן ובני גד—אינו
תנאי,
שנאמר
"ויאמר
משה
אליהם,

אם
יעברו בני גד ובני ראובן איתכם . . .
ואם
לא יעברו חלוצים,
איתכם
. . ."
(במדבר
לב,כט–ל). 

ב.
רבי
חנניה בן גמליאל אומר,
צריך
היה הדבר לאומרו—שאלמלא
כן,
יש
במשמע שאף בארץ לא

ינחלו.

1. מהו "תנאי
כפול"?

2. מנין נלמדה ההלכה של תנאי
כפול?

3. מה סובר רבי חנניא בן גמליאל
בנוגע למעשה של בני גד ובני ראובן?

משנה ה'

המקדש
את האישה,
ואמר
סבור הייתי

א. שהיא
כוהנת – והרי
היא לויה,

ב. לויה
–
והרי היא
כוהנת,

ג. ענייה
–
והרי היא
עשירה,

ד. עשירה
והרי היא ענייה—הרי זו
מקודשת, מפני שלא הטעתו. 

האומר
לאישה,
הרי
את מקודשת לי

ה. לאחר
שאתגייר,

ו. לאחר
שתתגיירי,

ז. לאחר
שאשתחרר,

ח. לאחר
שתשתחררי,

ט. לאחר
שימות בעליך,

י. לאחר
שיחלוץ ליך
יבמיך—אינה
מקודשת. 

יא.
וכן
האומר לחברו אם
ילדה אשתך נקבה,
הרי היא מקודשת לי—לא
אמר כלום.

יב.
אם היתה אשת חברו
מעוברת והוכר עברה –
דבריו קיימין ואם ילדה נקבה –
מקודשת.

1. מדוע בכל המקרים א' עד
ד' חלים הקידושין?

2. מיהו האדם הרוצה לקדש את האשה
במקרים ה' עד י' ? שים
לב שמדובר במקרים שונים

3. מה הסיבה בשאלה 2 שהאשה
אינה מקודשת?

4. מדוע במקרה [שורה
יא] לא אמר כלום?

5. מדוע במקרה [שורה
יב] אם ילדה נקבה – מקודשת?

משנה ו'

א. האומר
לאישה הרי את מקודשת לי,

ב. על
מנת שאדבר עלייך לשלטון ואעשה עימך כפועל

דיבר
עליה
לשלטון ועשה עימה כפועל
–
הרי זו –
מקודשת;
ואם לאו –
אינה מקודשת. 

ג. על
מנת שירצה אבא
– רצה
האב –
מקודשת; ואם לאו
–
אינה מקודשת. 

ד. מת
האב –
הרי זו מקודשת; מת
הבן –
מלמדין
את האב לומר איני רוצה.

1. על מנת שאדבר לשלטון – מה
כוונתו?

2. האם די רק בהתחייבות זו גם
ללא מתן פרוטה?

3. מה כוונת המקדש : "על
מנת שירצה אבא" ? אבא של
מי ? כמה זמן נותנים לאב
להביע דעתו?

4. מדוע אם מת הבן : "מלמדין
את האב לומר איני רוצה" ?

משנה ז'

א. קידשתי
את בתי, ואיני
יודע למי קידשתיה—בא אחד
ואמר אני קידשתיה, נאמן. 

ב. זה
אומר אני
קידשתיה, וזה
אומר אני קידשתיה—שניהם
נותנין גט;

ג. ואם
רצו—אחד נותן גט, ואחד
כונס.

משנתנו עוסקת באב
המקדש את בתו הקטנה שזכאי להשיאה, אבל
אינו יודע ממי הוא קיבל כסף קידושין

1. אם האב אינו יודע למי קידשה
מה מעמדה של בתו?

2. מדוע אם בא אחד וטוען שהוא
קידשה – נאמן?

3. שנים טוענים שקדשוה – כיצד
ניתן להאמין לשניהם?

4. מהו הפתרון הנוסף במקרה של
באו שנים?

משנה ח'

א. קידשתי
את בתי קטנה, קידשתיה
וגירשתיה כשהיא קטנה, והרי
היא קטנה—נאמן. 

ב. קידשתיה
וגירשתיה
כשהיא קטנה, והרי
היא גדולה—אינו נאמן. 

ג. נשבית
ופדיתיה—בין שהיא קטנה
בין שהיא
גדולה, אינו
נאמן. 

ד. מי
שאמר בשעת מיתתו, יש לי
בנים—נאמן; יש
לי אחים, אינו
נאמן. 

ה. המקדש
את בתו סתם, אין הבוגרת
בכלל.

1. עד מתי נאמן אב על בתו?

2. מה הדין כאשר יצאה הבת מרשות
האב? ומה כאשר הוא אומר
שהכל קרה בעודה קטנה [שורה
ב]

3. מה הדין בעדות על בת שבויה?

4. מהי ההלכה ביחס לשבויה הנוגעת
לכהונה?

5. אדם האומר סמוך למיתתו :
"יש לי בנים" מה
רוצה לומר לנו? מה הדין
ומדוע?

6. אדם האומר סמוך למיתתו :
"יש לי אחים" מה
רוצה לומר לנו? מה הדין
ומדוע?

7. מהו המקרה המובא בשורה ה'
ומדוע אין הבוגרת בכלל?

משנה ט'

א. מי
שיש לו שתי כיתי בנות משתי נשים,

ב. ואמר
קידשתי את בתי גדולה,

ג. ואיני
יודע אם גדולה שבגדולות,

ד. או
גדולה שבקטנות,

ה. או
קטנה שבגדולות שהיא גדולה מן הגדולה
שבקטנות—כולן אסורות,
דברי רבי מאיר,

ו. חוץ
מן הקטנה שבקטנות;

ז. רבי
יוסי אומר, כולן מותרות,
חוץ מן הגדולה
שבגדולות. 

ח. קידשתי
את בתי קטנה,

ט. ואיני
יודע אם קטנה שבקטנות,

י. או
קטנה שבגדולות,

יא. או
גדולה שבקטנות שהיא קטנה מן הקטנה
שבגדולות—כולן אסורות,
דברי רבי מאיר,

יב. חוץ
מן הגדולה שבגדולות;

יג. רבי
יוסי אומר, כולן מותרות,
חוץ מן הקטנה שבקטנות.

1. באר שורה א'.

2. כשאומר האב קדשתי את בתי "
הגדולה " כמה
אפשרויות של בת גדולה לפנינו?

3. מי ללא ספק אינה נכללת בתואר
"גדולה" ?

4. מהי מחלוקת רבי מאיר ורבי
יוסי במקרה של "גדולה"
שאינו זוכר למי התכוון?
מהן סברותיהן?

5. אמר קדשתי את ה"קטנה"
מי יכולה להכלל בתואר ומי ללא
ספק אינה נכללת?

משנה י'

א. האומר
לאישה קידשתיך, והיא
אומרת לא קידשתני—הוא אסור
בקרובותיה, והיא מותרת
בקרוביו;

ב. קידשתני,
והוא אומר לא קידשתיך—הוא
מותר בקרובותיה, והיא אסורה
בקרוביו.

ג. קידשתיך,
והיא אומרת לא קידשת אלא
בתי—אסור בקרובות גדולה,
וגדולה מותרת בקרוביו;
ומותר

בקרובות
קטנה, וקטנה מותרת בקרוביו.

1. מה טוען הבעל במקרה הראשון
ומה טוענת האשה כנגדו[שורה
א] מה דינו של כל אחד מהם.

2. מה הסיבה שבמקרה ב' [שורה
ב ] היא אסורה בקרוביו והוא
מותר בקרובותיה?

3. מיהם קרובות הקטנה שבהם הוא
מותר ? ומיהם קרוביו שהקטנה
מותרת בהם?

משנה י"א

א. קידשתי
את בתך,

ב. והיא
אומרת לא קידשת אלא אותי

ג. הוא
אסור בקרובות קטנה,

ד. וקטנה
מותרת בקרוביו;

ה. הוא
מותר בקרובות גדולה,

ו. וגדולה
אסורה בקרוביו

1. מה טוען הבעל ומה טוענת האשה
?

2. מדוע הוא אסור בקרובות הקטנה?
[שורה ג']

3.
מדוע הגדולה אסורה בקרוביו?
[שורה ו']

משנה י"ב

א. כל
מקום שיש קידושין ואין
עבירה, הוולד
הולך אחר הזכר;

ב. ואיזו
זו—זו כוהנת לוייה וישראלית,
שנישאו לכוהן וללוי ולישראל. 

ג. וכל
מקום שיש קידושין ויש
עבירה, הוולד
הולך
אחר הפגום שבשניהם;

ד. ואיזו
זו—זו אלמנה לכוהן גדול,
גרושה וחלוצה לכוהן הדיוט,
ממזרת
ונתינה לישראל, בת
ישראל

לממזר
ולנתין. 

ה. וכל
מי שאין לה עליו קידושין,
אבל יש לה
קידושין על אחרים —
הוולד ממזר;

ו. ואיזה
זה –
זה הבא על אחת מכל העריות
האמורות בתורה. 

ז. וכל
מי שאין לה לא עליו ולא
על אחרים קידושין –
הוולד כמוה;

ח. ואיזה
זה –
זה ולד
שפחה ונוכרית.

משנתנו עוסקת
ביחוס הוולד

1. מה משמעות המשפט : "שיש
קידושין ואין עבירה"?

2. מתי הוולד הולך אחר הפגום
שבשניהם ?

3. הסבר את המקרה המובא בשורה
ה'.

4. מהו המקרה שבו נקבע יחסו של
הוולד כנכרי או כעבד?

משנה י"ג

א. רבי
טרפון אומר:
יכולין הם ממזרים
–
ליטהר. 

ב. כיצד: 
ממזר שנשא שפחה
–
הוולד עבד;

ג.
שחררו
–
נמצא הבן בן חורין. 

ד. רבי
אליעזר אומר:
הרי זה עבד וממזר.

משנתנו עוסקת
בממזר ובאפשרות תקנתו

1. מהי משמעות הביטוי :"לטהר
ממזרים"?

2. מהו הפתרון אותו מציע רבי
טרפון ?

3. האם רבי אליעזר מסכים לדעת
רבי טרפון או חולק עליו? באר.

פרק רביעי

משנה א'

א. עשרה
יוחסין עלו מבבל—

כוהני,

לויי,

ישראלי,

חללי,

גרי,

וחרורי,

ממזרי,

נתיני,

שתוקי,

ואסופי. 

ב. כוהני
לויי וישראלי –
מותרין לבוא זה בזה. 

ג. לויי
ישראלי חללי גרי וחרורי
–
מותרין לבוא זה בזה. 

ד. גרי
וחרורי ממזרי נתיני שתוקי אסופי
–
מותרין לבוא זה בזה.

1. מהו סיפור עשרת היוחסין שעלו
עם עזרא מבבל?

2. מהם חללי?

3. מהם גרי ?

4. מהם חרורי?

5. מהם נתיני?

משנה ב'

א. אלו
הם השתוקי—כל
שהוא מכיר את אימו, ואינו
מכיר את אביו. 

ב. אסופי—כל
שנאסף מן השוק,
ואינו מכיר לא את אביו ולא את
אימו. 

ג. אבא
שאול היה קורא לשתוקי –
בדוקי.

1. מיהו שתוקי ? 2. מיהו
אסופי? 3. כיצד כקרא אבא
שאול לשתוקי ומדוע?

משנה ג'

א. כל
האסורין לבוא בקהל –
מותרין לבוא זה בזה;

ב. רבי
יהודה אוסר. 

ג. רבי
אלעזר אומר :
ודאן
בודאן –
מותר; ודאן
בספקן, וספקן בודאן,
וספקן בספקן—אסור. 

ד. ואלו
הן הספקות—שתוקי,
ואסופי, וכותי.

1. האם ל"אסורין
לבוא בקהל" יש אפשרות
להינשא? לדעת רבי יהודה?

2. הדגם את המקרים הודאיים
והמסופקים עליהם מדבר רבי אלעזר?

משנה ד'

א. הנושא
אישה כוהנת —

ב. צריך
לבדוק אחריה ארבע אימהות, שהן
שמונה: 

ג. אימה
ואם אימה,

ד. ואם
אבי אימה
ואימה,

ה. אם
אביה ואימה,

ו. אם
אבי אביה ואימה. 

ז. לויים
וישראל, מוסיפין עליהן עוד
אחת.

1. מיהו האדם שצריך לבדוק אחר
אשתו ומדוע?

2. כיצד מארבע נהיה שמונה?

3. מהו המקרה המצריך בדיקה של
דור נוסף ?

משנה
ה'

א. אין
בודקין לא מן המזבח ולמעלה,

ב. ולא
מן הדוכן ולמעלה,

ג. ולא
מן הסנהדרין ולמעלה. 

ד. כל
שהוחזקו
אבותיו

ה. שוטרי
הרבים,

ו. גבאי
צדקה—משיאין לכהונה,
ואינן צריכין לבדוק אחריהן. 

ז. רבי
יוסי אומר:
אף מי שהיה חתום עד בערכי
הישנה של ציפורין;

ח. רבי
חנינה בן אנטיגנוס
אומר:
אף מי שהיה מוכתב באסרטיא של
מלך.

1. מה היא אותה מעלה שעליה
נאמר : "לא מן המזבח
ולמעלה"?

2. מה היא אותה מעלה שעליה
נאמר : " ולא מן הדוכן
ולמעלה"?

3. מה היא אותה מעלה שעליה
נאמר : " מן הסנהדרין
ולמעלה"?

4. מה היא אותה מעלה שעליה נאמר
: " שוטרי הרבים"?

5. מדוע אין צריך לבדוק אחר
גבאי צדקה?

6. חתימה בערכאות הישנות של
ציפורי נחשבה למיוחדת – מדוע?

7. מהי איסרטיא של מלך ?

משנה
ו'

א. בת
חלל זכר –
פסולה מן הכהונה לעולם. 

ב. ישראל
שנשא חללה –
בתו כשרה
לכהנה;

ג. חלל
שנשא בת ישראל
–
בתו פסולה לכהונה. 

ד. רבי
יהודה אומר:
בת גר זכר –
כבת חלל זכר.

1. אחר מי הולך היחוס במקרים א'
ו – ב'.

2. מהו חידושו של רבי יהודה ?
העזר בפרשנים.

משנה
ז'

א.
רבי
אליעזר בן יעקב אומר:
ישראל שנשא גיורת
–
בתו כשרה לכהונה;

ב.
וגר שנשא בת
ישראל –
בתו
כשרה לכהונה. 

ג.
אבל גר שנשא
גיורת –
בתו פסולה לכהונה. 

ד.
אחד גרים ואחד
עבדים משוחררים,
אפילו עד עשרה דורות—עד
שתהא אמו
מישראל. 

ה.
רבי יוסי
אומר:
אף גר שנשא גיורת
–
בתו כשרה לכהונה.

1. מהי
דרשתו של רבי אליעזר בן יעקב לגבי בת
הגיורת או בת הגר?

2. מה
מעמדה של גיורת בת גרים – לכהנה?

3. מתי
צאצאי גרים יוכלו להנשא לכהנים?

4. מהי
דעת רבי יוסי ביחס לבת גרים?

5.
עיין במפרשים כיצד יש לנהוג
הלכה למעשה במקרה של בת גרים.

משנה
ח'

א.
האומר
בני זה ממזר –
אינו נאמן;

ב.
ואפילו שניהם
אומרים על העובר שבמעיה,
ממזר הוא—אינן
נאמנין. 

ג.
רבי יהודה
אומר:
נאמנין.

1.
מדוע אין האב נאמן לומר על בנו
– בני ממזר?

2. מה
הדין בבעל ואשתו המצהירים שבנם ממזר –
האם נאמנים ?

3. על
אילו חלקים במשנה חולק רבי יהודה – על
הרישא או גם על הסיפא?

משנה
ט'

א.
מי
שנתן רשות לשלוחו לקדש את בתו,
והלך הוא וקידשה—

ב.
אם שלו קדמו
–
קידושיו קידושין;

ג.
ואם
של שלוחו קדמו –
קידושיו קידושין. 

ד.
אין ידוע
–
שניהם נותנין גט;

ה.
ואם רצו—אחד
נותן
גט, ואחד
כונס. 

ו.
וכן האישה
שנתנה רשות לשלוחה לקדשה, והלכה
היא וקידשה את עצמה—

ז.
אם שלה קדמו
–
קידושיה קידושין;

ח.
ואם של שלוחה
קדמו –
קידושיו קידושין. 

ט.
אין ידוע
–
שניהן נותנין גט; ואם
רצו—אחד נותן גט, ואחד
כונס.

1.
מדוע במקרה הנזכר בשורה ב'
– כשקדם
האב וקידש קידושיו קידושין?

2. מה
הדין כאשר לא ברור קידושי מי קדמו?

משנה
י'

א.
מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים,

ב.
ובא הוא ואשתו ובניו ואמר:
אישה שיצאת עימי למדינת הים,

ג.
הרי היא זו ואלו בניה—

ד.
אינו צריך להביא ראיה, לא
על האישה ולא על הבנים;

ה.
מתה, ואלו
בניה—מביא ראיה על הבנים,
ואינו מביא ראיה על האישה. 

משנתנו
עוסקת בנאמנות האב על יחוס בניו

1. מתי
נאמן האב להעיד על יחוס בניו ומתי אינו
נאמן? [בבא ממקום רחוק]
מה טעם לדבר?

משנה
י"א

א.
אישה נשאתי במדינת הים,

ב.
הרי היא זו ואלו בניה —
מביא ראיה על האישה, ואינו
מביא ראיה על הבנים;

ג.
מתה, ואלו בניה
— מביא ראיה על האישה,
ועל הבנים.

1.
מדוע במביא אשה ובנים ממדינת
הים צריך להביא רק ראיה שזו אשתו ולא על
הבנים?

2.
מדוע ב"מתה
אשתו" צריך להביא ראיה
גם על אשתו וגם על בניה?

משנה
י"ב

א.
לא יתייחד איש אחד עם שתי
נשים,

ב.
אבל אישה אחת מתייחדת עם שני
אנשים. 

ג.
רבי שמעון אומר: אף
איש אחד מתייחד עם שתי נשים;

ד.
ובזמן שאשתו עימו — ישן
עימהן בפונדקי, מפני שאשתו
משמרתו. 

ה.
מתייחד אדם עם אימו ועם בתו,
וישן עימהם בקרוב בשר;

ו.
הגדילו — זה
ישן בכסותו, וזה ישן בכסותו.

משנתנו
עוסקת באיסור יחוד עם נשים

1.
יחוד בן עם אמו או אב עם בתו
האם מותר או אסור?

2.
נעשו הילדים גדולים מה דינם
לעניין יחוד עם הוריהם?

משנה
י"ג

א.
לא ילמד רווק סופרים,

ב.
ולא תלמד אישה סופרים;

ג.
רבי אלעזר אומר, אף
מי שאין עימו אישה, לא ילמד
סופרים.

משנה
י"ד

א. ר'
יהודה
אומר:
לא
ירעה
רווק
בהמה

ב. ולא
ישנו
שני
רווקים
בטלית
אחת

ב1 . וחכמים
מתירין.

ג. כל
שעסקו
עם הנשים
לא יתייחד
עם הנשים
.

ד. ולא
ילמד
אדם את
בנו
אומנות
בין
הנשים
.

ה. רבי
מאיר
אומר:
לעולם
ילמד
אדם את
בנו
אומנות
נקיה
וקלה

ו. ויתפלל
למי
שהעושר
והנכסים
שלו

ז. שאין
אומנות
שאין בה
עניות
ועשירות

ח. שלא
עניות
מן
האומנות
ולא
עשירות
מן
האומנות

ט. אלא
הכל לפי
זכותו
.

י. רבי
שמעון
בן אלעזר
אומר:
ראית
מימיך
חיה ועוף
שיש להם
אומנות
והן
מתפרנסין
שלא בצער
והלא

לא
נבראו
אלא
לשמשני
ואני
נבראתי
לשמש את
קוני
אינו
דין
שאתפרנס

שלא
בצער
אלא
שהרעותי
מעשי
וקפחתי
את פרנסתי
.

י"א.
אבא
גוריין
איש
צדיין
אומר
משום
אבא
גוריא:
לא
ילמד
אדם את
בנו חמר
גמל ספר
ספן רועה

וחנוני
שאומנתן
אומנות
לסטים.

י"ב.
רבי
יהודה
אומר:
משמו
החמרין
–
רובן
רשעים.
והגמלין
–
רובן
כשרים.
הספנין
– רובן
חסידים.

טוב
– שברופאים
לגיהנם,
והכשר
שבטבחים
– שותפו
של עמלק.

י"ג.
רבי
נהוראי
אומר:
מניח
אני כל
אומנות
שבעולם
ואיני
מלמד את
בני אלא
תורה,
שאדם
אוכל
משכרה

בעולם
הזה וקרן
קיימת
לעולם
הבא ושאר
כל אומנות
אינן כן
כשאדם
בא לידי

חולי
או לידי
זקנה או
לידי
יסורין
ואינו
יכול
לעסוק
במלאכתו
הרי הוא
מת ברעב
אבל
התורה
אינה כן
אלא
משמרתו
מכל רע
בנערותו
ונותנת
לו אחרית
ותקוה
בזקנותו
בנערותו
מה הוא
אומר
(ישעיה
מ')
וקוי
ה'
יחליפו
כח
בזקנותו
מהו אומר
(תהלים
צ"ב)
עוד
ינובון
בשיבה
וכן הוא
אומר
באברהם
אבינו
עליו
השלום
(בראשית
כ"ד)
ואברהם
זקן וה'
ברך
את אברהם
בכל
מצינו
שעשה
אברהם
אבינו
את כל
התורה
כולה עד
שלא נתנה
שנאמר
(שם
/בראשית/
כ"ו)
עקב
אשר שמע
אברהם
בקולי
וישמור
משמרתי
מצותי
חקותי
ותורותי:

שאלות
למשניות י"ג
–
י"ד

1.
מה הן מגבלותיו של הרווק?

2.
מאיזה עיסוק מונעת המשנה את
האשה ומדוע?

3.
מהי האומנות המומלצת לבנים
על פי הוראתו של רבי מאיר?

4.
מהי הסגולה להצלחה על פי רבי
מאיר?

5. מה
למד רבי שמעון בן אלעזר מבעלי החיים?

6. מה
המכנה המשותף למלאכות אותן שלל אבא גרין?

7.
מדוע התורה היא האומנות המשובחת
ביותר בעיני רבי נהוראי?