נושאה הדף:
הסטוריה:
מרכזיותה של ירושלים
כתות:
ז–ט
מחבר:
ספי ווייל
מרכזיותה
וקדושתה של ירושלים לעם ישראל ולעולם!!!
לפניכם שלושה מקבצים של מקורות
ממקומות שונים, עליכם ללמוד
את המקורות ולכתוב מתחת לכל מקבץ,
במשפט קצר, את
שלמדתם מהמקורות בקשר לירושלים.
"ולירושלים עירך ברחמים
תשוב" (מן התפילה)
"הדבר אשר חזה ישעיהו בן
אמוץ על יהודה וירושלים, והיה
באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה'
בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו
אליו כל הגויים, והלכו
עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה'
אל בית אלוקי יעקב ויורנו
מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי
מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"
(ישעיהו ב' א–ד)
"אין זה כי אם בית אלוקים
וזה שער השמיים"
(בראשית כח/יז)
ב.
"ארץ ישראל יושבת באמצעיתה
של עולם וירושלים באמצעיתה של ארץ ישראל
ובית המקדש באמצע ירושלים" (תנחומא,
קדושים י')
"ירושלים ליבם של ישראל"
(תיקוני זוהר כא')
"העיר עצמה היא כלב ומוח
בגוויה… כמו שאם תשאל
לשלום הגוויה האישית נשיב לו ששלומה תלוי
אם האיברים והכוחות שבגויה מקושרים ויש
להם שלום יחדיו, כי בעת
יעשה הפירוד בניהם אז יבוא המוות, כי
אם ישאלו לשלום ירושלים – נאמר שהתשובה
לשלומה תלוי אם "ישליו
אוהביך, אם אוהבי ירושלים
יהיה בינהם שלווה פנימית – בזה תלוי שלום
ירושלים" (מלבי"ם
על תהילים קכ"ב)
סיכום המורה:
סיכום המורה:
ג.
"ירושלים הרים סביב לה וה'
סביב לעמו לעולם"
"ליבי במזרח ואנוכי בסוף
מערב, איך אטעמה את אשאר
אוכל ואם יערב? איכה אשלם
נדרי ואסרי בעוד, ציון
בחבל אדום ואני בחבל ערב? יקל
בעיני עזוב כל טוב ספרד, כמו
יקר בעיני ראות עפרות דביר נחרב"
(ר' יהודה הלוי)
"מראשית חקירתי אמרו לי
ראשי הק.ג.ב
כי אשפט ל-15 שנות מאסר או
למוות! אולם אני לא שיניתי
את עמדתי!…
אני חש כחלק מתהליך היסטורי
– תהליך תקומתה של יהדות ברית המועצות
ושובה למולדתה – לישראל…
במהלך 2000 שנות
גלות היו בני עמי נפוצים על פני העולם
כולו, ולמראית עין משוללים
כל תקווה לשוב לארצם ובכל זאת, מידי
שנה היו מאחלים היהודים איש לרעהו,
בעקשנות ולכאורה ללא כל סיבה
–"לשנה הבאה בירושלים".
והיום כשאני מרוחק יותר מתמיד
מחלומי, מבני עמי,
וכאשר לפני עומדות שנים ארוכות
של בתי כלא ומחנות עבודה אני אומר לבני
עמי: "לשנה הבאה בירושלים
הבנויה" (נתן שרנסקי)
… דברי חתן לפני שבירת הכוס
מתחת לחופה…
"בכפר באתיופיה כשהזכירו
את ירושלים ראית על פני האנשים אור של
שמחה, כולם חשו את הגעגועים
לירושלים, ירושלים בשבילנו
היתה הכל, התקווה והגאולה,
ארץ זבת חלב ודבש. אני
זוכר שסבא שלי פעם בחודש היה מוציא בד
שבתוכו היה עפר מירושלים, הוא
היה מחזיק בעפר בידיים רועדות והיה אומר
לי "זה עפר מירושלים"…
פעם שאלתי את סבא שלי בן כמה
הוא והוא ענה לי שהוא בן שמונה, שאלתי
אותו– אבל סבא אתה בן
שבעים!? והוא אמר לי שמרגע
שדרכה כף רגלו בירושלים הוא נולד מחדש.
ובמקום אחר לגמרי רחוק מאוד
משם, בצ'כיה,
סבתא אחרת, סבתא
של אביטל, סיפרה לי על
הגעגועים שהיו לה ולמשפחתה לירושלים…
תודה לכולכם על השתתפותכם
בשמחתנו, שהיא גם שמחתה
של ירושלים."
סיכום המורה:
