ב
ס"ד
נושא : קידושין דף כט ע"א:
דף הסבר
מחבר:
ישראל שלו
כתות יעד: ז–ט
דף
הסבר
מספר
1
– קידושין
דף
כט
ע"א
"ואיהי
מנלן דלא מיפקדה"
ואיהי מנלן דלא מיפקדה
שאלת הכותרת:
והיא –
האישה, מניין
שאינה מצווה לפדות את בנה ?
דכתיב תיפדה תפדה
שכתוב בפסוק:
"כל
בכור בניך תיפדה"
ואת המילה
"תִיפְדה"
שכוונתה
לפדות את… ניתן
לקרוא גם "תִפָּדה"
(האות פ'
בקמץ)
כלומר
תִפָּדה בעצמך.
מכאן הגמרא
משתמשת בדרך לימוד הנקראת "הקש",
כלומר
להקיש מעניין אחד וללמוד אותו לעניין
אחר, ובנושא
שלנו מ"תיפדה"
= פדיון
הקשור לאחרים,
לומדים
ל"תפדה"
= פדיון
הקשור לאדם עצמו:
כל שמצווה לפדות את עצמו מצווה לפדות את אחרים וכל שאינו מצווה לפדות את עצמו אינו מצווה לפדות אחרים
ולכן,
האישה
שאינה מצווה לפדות את עצמה לא מצווה לפדות
אחרים = את
בנה.
על מסקנה זו
שואלת הגמרא:
ואיהי מנלן דלא מיחייבא למיפרק נפשה ?
והיא –
האישה, מניין
שאינה מצווה לפדות את עצמה (כמו
גבר, במידה
והאבא לא פדה אותו)
?
דכתיב תפדה תיפדה
אותו "הקש"
שלמדנו
קודם ייתן את אותה תשובה,
מכיוון
שלומדים בין פדיון אחרים לפדיון עצמו:
כל שאחרים מצווים לפדותו מצווה לפדות את עצמו וכל שאין אחרים מצווים לפדותו אין מצווה לפדות את עצמו
וכיוון שאחרים
(האבא)
אינם
מצווים לפדות את האישה (ביתו)
לכן אין
היא מצווה לפדות את עצמה.
על מסקנה זו
שואלת הגמרא:
ומנין שאין אחרים מצווין לפדותה ?
ועונה:
דאמר
קרא
'כל
בכור
בניך
תפדה'
בניך
ולא
בנותיך
שנאמר בפסוק
ציווי לפדיון רק לגבי "בניך"
ולא לגבי
בנותיך,
וכיוון שאין
ציווי לאב לפדות את ביתו,
אין היא
מצווה לפדות עצמה.
ואם אינה
מצווה לפדות עצמה,
למדנו
קודם, שגם
אינה מצווה לפדות אחרים –
את בנה,
ומכאן תשובה
סופית לשאלה הראשונה:
שהאישה
אינה מצווה בפדיון בנה.
למעמיקים בהבנה:
שלבי המהלך לא היו יכולים להיות בצורה אחרת.
לא היה ניתן ללמוד ישירות שאם לא יכולים לפדות אותה אז לא יכולה לפדות אחרים (ובכך לדלג על השלב האמצעי),
כיוון שלימוד ההיקש "תיפדה–תפדה"
הוא רק בין פדיון שקשור לאחרים בין פדיון עצמו,
לכן פעם אחת היה נצרך ללמוד מאחרים (האב)
אל האישה עצמה,
ופעם שנייה מהאישה אל אחרים (בנה).
נסו ללמוד בסדר אחר ותמצאו שלא מסתדר אחרת.
לגבי אחת האפשרויות עונה תוספות "ואיהי"
עיינו בו.