בס"ד
נושא הדף:
נתיבות הכשרות:
שאלות סיכום
מחבר:
יהודה רוזנברג
מיועד לכתות:
י–יב עולים
שאלות סיכום בנתיבות הכשרות.
-
למה אסור לאכול כל מיני דברים? כמו חיה לא כשרה? (א'.
בתורה לא כתוב למה, ואסור לאכול כי זה מה שכתוב בתורה (="חוקה").
ב'
. ספר החינוך – האוכל שאסור לאכול הוא לא בריא,
ועושה מחלות. ג'.
אברבנאל – האוכל שאסור לאכול – מקלקל את הנפש.
ד'.
דר'
אהרון ברט – ללמוד לשלוט על עצמנו.
להגיד "אני מאוד רוצה,
אבל אני לא אוכל", ואז אני לומד לעשות רק מה שאני צריך באמת,
ולא כל מה שאני רוצה לעשות). -
מהם הסימנים של בהמה טהורה?
(א'.
מעלת גירה – אוכלת,ואחר כך מקיאה את האוכל,
לועסת אותו מחדש,
ובולעת אותו עוד פעם.
ב'
מפריסת פרסה – יש לה כמו ציפורן על כל כף הרגל.
ג'.
שוסעת
שסע,
יש לה שתי אצבעות בכל רגל).
-
מה זו מצוות כיסוי הדם?
(כל מי ששוחט חיה או עוף (תרנגולת …) צריך לשפוך את הדם על האדמה, לכסות את הדם באדמה, ולברך "על מצוות כיסוי הדם". אבל אם שחט בהמה (שור,
כבש,
פרה או עז)
לא צריך לכסות את הדם). -
איך יודעים אלו ציפורים מותר לאכול מהתורה,
ואילו לא? (בתורה כתובים כל הציפורים שמותר לאכול, ואת כל אלו שלא כתובים – אסור לאכול). -
מה הם הסימנים של ציפור כשרה מחכמים?
(אם הוא עוף שאוכל בשר – הוא לא כשר.
ולכן:
א'.
אם זורקים לו אוכל הוא תופס אותו באוויר, הוא לא כשר.
אבל אם הוא נותן לאוכל ליפול על הרצפה, ורק אז אוכל אותו – זה כשר.
ב'.אם יש לו ארבע אצבעות ברגל, וכדי לעמוד ישר – הוא שם אצבע אחת קדימה,
ושלושה אחורה – זה עוף כשר. אבל אם הוא עומד שתי אצבעות מקדימה ושתים אחור – סימן שהוא לא כשר. ג'.
זפק – כמו שקית בגרון,
שאליה נכנס בהתחלה האוכל שהציפור אוכלת. אם אין לציפור זפק היא לא כשרה.
ד'.
קורקבן נשלף – הקיבה, המקום שאליו מגיע האוכל, מתפרק בו, ונכנס לגוף. בתוך הקיבה יש בחלק מהחיות כמו עור – אם אפשר להוציא את העור מהקיבה – הציפור כשרה). -
מה הסימנים לדג טהור? (סנפיר – כמו זנב שאתו הוא שט.
קשקשת – כמו קליפות קטנות על העור.
מחכמים – אם מצאנו חתיכת דג שיש עליה קשקשים,
ולא יודע אם היה לדג גם סנפיר – זנב,
מותר לאכול את הדג, כי לדג שיש קשקשת יש תמיד גם סנפיר). -
האם מותר לאכול ביצים של דג לא כשר, או לשתות חלב של חיה לא כשרה?
(כל דבר שאסור לאכול אותו – אסור לאכול גם מה שיוצא ממנו, כמו לשתות את החלב שלו,
או לאכול את הביצים שלו). -
מתי אדם עשה חטא אם אכל תולעים?
(אם אכל תולעת שלמה, ואפילו תולעת קטנה.
או אכל 'כזית'
28 גרם של חלקים של תולעים).
-
מתי צריך לבדוק אם יש תולעים באוכל?
(בדברים שהרבה פעמים יש בהם תולעים – חייב לבדוק כל פעם לפני שאוכל אותם. כמו בעלים של חסה. אבל אם זה דבר שבדרך כלל אין בו תולעים לא חייב לבדוק. ם מצא תולעים – חייב לבדוק את מה שנשאר.
יש דברים שרק בזמן מסוים יש בהם תולעים, לדוגמא יש בהם תולעים בקיץ החם, אבל לא בחורף הקר – חייב לבדוק רק בקיץ ולא בחורף). -
איך בודקים אורז כדי לבדוק שאין בו תולעים? (שופכים אותו על דבר לבן,
ובודקים כל פעם קצת אורז,
ומחפשים תולעים). -
מה עושים אם מוצאים בתוך האוכל תולעים?
(אם מצאנו תולעת או שניים,
מוציאים אותם, ואפשר לאכול את האוכל. אבל אם מצאנו גם תולעת שלישית – זה אומר שהאוכל מלא תולעים, וצריך לזרוק אותו). -
מה עושים אם מצאנו נמלים באוכל? (בגלל שהנמלים באו לאוכל אחרי שבשלנו אותו,
מותר להוציא אותם ולאכול את האוכל, גם אם יש הרבה נמלים באוכל). -
מה זה "נבלה"?
(נבלה שמתה בלי ששחטו אותה כמו שצריך,
כמו חיה שמתה ממחלה, או שירו עליה,
או שחטו אותה,
אבל לא כמו שצריך, היא נבלה ואסור לאכול את הבשר שלה,
אבל מותר ליהנות ממנה, כמו למכור אותה למי שהוא לא יהודי,
או לתת אותה לכלב שלי). -
מה זה "טרפה"?
(טרפה זו חיה שיש בה אחד מ 8 בעיות בגוף שאותם קיבל משה בהר סיני ('הלכה למשה מסיני').
כמו חיה שיש בה חור בריאה. אסור לאכול את הבשר של חיה טרפה,
אבל מותר ליהנות ממנה, כמו למכור אותה למי שהוא לא יהודי,
או לתת אותה לכלב שלי). -
מה זה "שירכה"?
לפעמים יוצאים על הריאות כמו חוטים, שבהתחלה הם רכים וחלשים, ואחר כך הם נעשים קשים,
ולכן הם עושים חור בריאה ואז החיה הופכת להיות 'טרפה',
ואסור לאכול אותה.
לחויטם האלו קוראים 'שירכות'.
או חוט אחד – 'שירכה'). -
מה זה בשר 'חלק'
או 'גלאט'?
(חיה שאין על הריאות שלה שירכות, ואין לה שום בעיה הלכתית שבגללה לפי חלק מהדעות החיה טרפה,
ואסור לאכול אותה.
לכן היא נקראת 'חלק'
– אין בו שום שאלה הלכתית אם הבשר כשר או לא). -
האם מותר לאכול בשר שיש עליו שירכות?
(לפי הספרדים – אסור. לפי האשכנזים – אם אפשר להוריד את השירכה עם הציפורן – זה סימן שהשירכה עדיין לא קשה,
ולא עשתה חור בריאה, ולכן מותר לאכול את החיה,
אבל היא לא 'בשר חלק'). -
מה זה "דם הנפש"? ("דם הנפש" זה הדם שיוצא בזמן ששוחטים את החיה.
ואסור לשתות אותו). -
מה זה "דם האיברים שפירש"?
(הדם שנמצא בתוך הבשר, ולא יוצא החוצה בלי שנכשיר אותו, או שנבשל את הבשר, ואז החום מוציא את הדם החוצה. אם אוכל את הבשר חי
(לא
מבושל
או
מטוגן
או
צלוי)
מותר לאכול את הבשר יחד עם הדם בלי להכשיר אותו). -
מה זה "דם האיברים שלא פירש"? (זה הדם שנשאר בבשר אחרי שהכשירו אותו.
את הדם הזה מותר לאכול,
כי הוא כבר לא יוצא מהבשר).
-
איך מכשירים בשר?
(א'.
שטיפה – שוטפים את הבשר טוב מהדם,
ומשאירם אותו בתוך מים לחצי שעה. אם אין זמן – מספיק לשטוף, בלי להשאיר את הבשר בתוך המים. ב'.
מליחה – מכסים את הבשר במלח בינוני,
לא דק שנכנס לתוך הבשר,
ולא גדול – שהמלח לא מגיע לכל מקום בבשר.
ומשאירים את הבשר במלח במשך שעה. אם אין מספיק זמן מספיק לחכות 24
דקות,
ואם אין זמן – מספיק אפילו לחכות 18 דקות.
ואז מנערים מהבשר את המלח.
ג'.
הדחה – שוטפים את הבשר בתוך קערה מלאה מים פעמיים או שלוש, וכל פעם צריך להחליף את המים, ורק אז הבשר כשר). -
איך מכשירים 'כבד'?
(חותכים את הכבד מלמעלה ומלמטה לאורך ולרוחב,
מפזרים עליו קצת מלח, וצולים על האש (כמו בבשר על האש ביום העצמאות). -
איך מכשירים בשר שרוצים לצלות אותו (לשים אותו על האש או גחלים)? (שוטפים את הבשר טוב. מפזרים עליו קצת מלח, ושמים אותו על האש עד שהוא מבושל בצורה שרוב האנשים יכולים לאכול אותו.
אחר כך שוטפים אותו במים,
ולפי הספרדים לא צריך לשטוף אותו במים,
ואפשר ישר לבשל אותו). -
האם מותר לשתות דם של דגים? (אסור לשתות דם של דגים,
כי מי שרואה אותי שותה את הדם,
חושב שאני שותה דם של חיה. אבל דם של הדגים הוא דם כשר,
ולא צריך להכשיר בשר של דגים). -
מה עושים עם ביצה שמצאנו בה דם?
(אם לאדם יש מספיק כסף,
וזה לא נורא אם הוא יזרוק את הביצה –
כדאי שיזרוק את הביצה. אם הביצה חשובה לו מאוד:
אם הביצה באה מלול שאין בו תרנגולים בנים, אלא רק תרנגולות בנות, יכול להוציא את הדם, ולאכול את השאר.
אם בלול יש גם בנים וגם בנות,
חייב לזרוק את הביצה. הביצים של 'תנובה'
– באות מלולים שיש בהם רק בנות, ולכן לא חייבים לזרוק את הביצה). -
מה אסור מהתורה בבשר וחלב?
(מהתורה אסור לבשל או לחמם ביחד בשר של חיה או בהמה עם חלב.
אבל מותר להכין אוכל מתרנגולת עם חלב.
מהתורה בשר וחלב שאסור לאכול אותם, אסור גם רק לבשל אותם (גם אם לא אכל אותם – עשה עבירה מהתורה),
ואסור ליהנות מהם,
כמו למכור אותם לאדם לא יהודי, או לתת אותם לכלב). -
מה אסור בבשר וחלב מחכמים?
(אסור לערבב בשר וחלב, גם אם לא חיממנו אותם יחד. כמו אדם המכין סלט מגבינה וחתיכות בשר קרות. מחכמים אסור לערבב גם בשר של עופות (כמו תרנגולות) עם חלב. מה שאסור מחכמים – אסור רק לאכול,
אבל מותר לתת את זה לכלב, או למכור את זה לאדם לא יהודי = ליהנות מזה). -
האם מותר לשני אנשים לאכול על אותו שולחן, אם אחד אוכל בשר והשני אוכל חלב?
(אם הם חברים,
אסור,
כי בטעות הם יכולים לטעום אוכל אחד של השני,
ואז בטעות הם יוכלו בשר וחלב ביחד.
אבל אם הם שמים משהו ביניהם, כדי שלא יתבלבלו,
מותר.
אם לא מכירים אחד את השני, לא מפחדים שיטעמו אוכל אחד של השני,
ולכן מותר להם לשבת ליד אותו שולחן,
אם יש קצת מרחק ביניהם). -
האם מותר לאכול דגים עם בשר? (אסור,
ולא בגלל שהדג בשרי או חלבי, כי הדג לא בשרי ולא חלבי. אבל זה מסוכן בגלל העצמות הקטנות שיש בתוך הדג ('אדרות').
אבל מותר לאכול בשר ודג אחד אחרי השני, ומספיק לשטוף את הפה במים ביניהם, ויש שאומרים שמספיק אפילו רק לשתות משהו בין הדג לבשר). -
האם מותר לאכול דגים עם חלב? (לפי האשכנזים – מותר. לפי הספרדים – אסור).
-
איך מכשירים כלים?
(כמו כף בשרית שערבבנו אתה אוכל חלבי חם). (הכלל הוא "כבולעו,
כך פולטו". כמו שהבשר והחלב נכנסו לכלי,
כך הם יצאו.
לכן כלים ששמים אותם על האש, כמו שיפודים – שורפים על האש. אם האוכל קר,
מספיק לשטוף את הכלי במים וסבון קרים,
ולא חמים. אם זה כלי שמשתמשים בו במים חמים,
כמו סכו"ם וסירים, צריך לחכות 24
שעות בלי להשתמש בכלי, ואז להכניס אתו למים רותחים,
ומיד להעביר אותו למים קרים,
כדי לשטוף את מה שהמים הרותחים הוציאו החוצה). -
מה זה "הטבלת כלים"? (כלים של אוכל,
כמו צלחות, סירים…
) שקנינו מגוי, טובלים אותם במקווה.
לא את כל הכלים צריך להטביל, אלו כלים צריך להטביל? קראו את השאלה הבאה). -
איזה כלים צריך להטביל מהתורה,
ואיזה כלים צריך להטביל מחכמים?
(מהתורה–
רק כלים מברזל,
כמו סירים וסכו"ם.
מטבילים ומברכים "…אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על טבילת כלים".
מחכמים – כלים מזכוכית, פיירקס ודורלקס –מטבילים ומברכים, כמו על הכלים מברזל). -
האם מותר לאכול לחם שעשו אותו בצורה כשרה, אבל הוא לא של יהודים?
(לחם כזה נקרא 'פת עכו"ם'.
לחם שהכינו אותו במאפיה של לא יהודים,
מותר לקנות אותו,
אפילו אם רק בגלל שהלחם של המאפיה הזו יותר טעים מהלחם של המאפיה של היהודי.
לחם שהכינו בבית – יותר טוב לא לאכול אותו,
גם אם אני בטוח שהוא כשר, כי ככה נעשים חברים, ויש חתונות עם לא יהודים.
אבל אם אין לא לחם אחר – מותר לאכול גם את הלחם הזה). -
האם מותר לאכול אוכל שבישל אדם לא יהודי, והאוכל כשר ('בישולי עכו"ם')?
(אסור לאכול אוכל שבישל אדם לא יהודי,
גם אם הוא בישל את זה בבית שלי, ובכלים והאוכל שלי.
אבל אם עזרתי לו להכין את האוכל,
לדוגמא:
ערבבתי את האוכל,
או לפי חלק מהרבנים, לפחות הדלקתי את האש או התנור, מותר לאכול את האוכל שהכין.
אבל מותר לשתות קפה גם בבית של הערבי, אם השתמש רק בכלים מיוחדים לקפה). -
האם מותר לשתות חלב מרפת של לא יהודי ('חלב עכו"ם')?
(פעם היה אסור לשתות חלב מרפת של אדם לא יהודי, כי פחדו שיוסיף לחלב חלב של חיות לא כשרות.
אבל אם היה יהודי שראה איך הוא חולב – היה מותר לשתות את החלב. היום,
בטוח שלא מערבבים חלב אחר בחלב הפרה (בגלל משרד הבריאות,
ולא בגלל כשרות),
יש שכן משתמשים בחלב של גוי =
'חלב נוכרי'. ויש שלא משתמשים בחלב של גוי גם היום). -
מה זה 'טבל',
ומה זה 'דמאי'?
(טבל זה פרות או ירקות שלא הפרישו מהם תרומות ומעשרות. דמאי זה פרות או ירקות שאני לא יודע אם הפרישו מהם תרומות ומעשרות). -
מה זה 'תרומה גדולה'? מי מקבל אותה,
וכמה נותנים? (בעל הפרות – מי שהפרות שלו, נותן לכהן. לא כתוב בתורה כמה לתת,
ומספיק לתת טיפה.
רק לכהן טהור מותר לאכול את התרומה הגדולה, ולכן בגלל שהיום אין כהן טהור, מפרישים טיפה מהפרי,
ונותנים לו להירקב,
ואז זורקים אותו.
או עוטפים אותו בשתי שקיות,
ואז זורקים אותו). -
מה זה 'מעשר ראשון'? מי מקבל אותה,
וכמה נותנים? (בעל הפרות נותן 1/10 מהפרות ללוי, אבל לכל אחד מותר לאכול את המעשר הראשון. לכן היום מפרישים,
ואומרים ש1/10 מהפרות בצד ….
הם מעשר ראשון,
אבל משאירים את המעשר אצלנו,
כי אנחנו אומרים ללוי "תוכיח שאתה לוי,
ואז ניתן לך את המעשר הראשון. אבל בגלל שאתה לא יכול להוכיח – גם לי מותר לאכול את המעשר הראשון, לכן אני משאיר אותו אצלי!). -
מה זה 'תרומת מעשר' או 'מעשר מן המעשר'?
מי מקבל אותה,
וכמה נותנים? (הלוי לוקח 1/10
מהמעשר הראשון שקיבל,
ונותן אותו לכהן טהור לאכול.
אבל בגלל שהיום אין לנו כהן טהור,
עושים כמו בתרומה גדולה – מפרישים וזורקים בצורה מכובדת ). -
מה זה 'מעשר שני'? מי אוכל אותו,
וכמה צריך לתת?
(מעשר שני – לוקחים 1/10
מהפרות,
אומרים שזה מעשר שני. את הפרות היו אוכלים רק בירושלים, ורק אנשים טהורים.
כל יהודי טהור יכול לאכול מעשר שני.
היום 'פודים'
(קונים)
את המעשר השני ב 10
אג'.
את המעשר השני אוכלים, ואת הכסף זורקים למקום שאף אחד לא ישתמש בו). -
מה זה 'מעשר עני'? כמה נותנים, ומי אוכל אותו?
(לוקחים 1/10 מהפרות ונותנים אותם לעני. כל עני יהודי יכול לאכול מעשר עני,
גם אם הוא לא טהור,
והוא לא בירושלים.
את המעשר השני נותנים בשנות אבד"ה לשמיטה. את המעשר עני נותנים בשנים ג', ו'.
אפשר לתת כסף לעני במקום הפרות, ולאכול את הפרות לבד). -
מה זה 'הפרשת חלה'? כמה נותנים, ולמי?
(כאשר יהודי עושה בצק ללחם או עוגה,
והבצק קצת קשה,
ויש בו אחד מחמשת מיני דגן (חיטה,
שעורה,
שיפון,
שיבולת שועל וכוסמת),
והכניסו לתוכו משקה משבעת המשקים י"ד שח"ט ד"מ (יין,
דבש,
שמן,
חלב,
טל,
דם או מים)
– צריך לתת חלק מהבצק לכהן.
רק לכהן טהור מותר לאכול את החלה,
לכן היום לוקחים קצת בצק,
או לפי מנהג אחד – 'כזית'
(28 גרם).
את החלה שורפים על הגז.
כאשר היה בית מקדש ואנשים היו טהורים,
אדם רגיל נתן 1/24 מהבצק.
ובעלי מאפיות נתנו 1/48 מהבצק לכהן טהור). -
מה יעשה אדם שקיבל לחמנייה,
ולא יודע אם הפרישו ממנה חלה או לא? (מפרישים חלה מהבצק.
אבל מי ששכח להפריש לפני שאפו את הבצק – יכול להפריש גם מהלחם המוכן. לכם גם כאן – יפריש מהלחמנייה, יגיד שמה שהוריד זה חלה,
את החלה לא יאכל, ואת שאר הלחמנייה יאכל). -
איך אפשר 'לחבר'
כמה חתיכות בצק ביחד, כדי שיהיה לנו מספיק בצק שנוכל להפריש ממנו חלה?
(אפשר לחבר ב3
צורות:
א'.
על ידי 'נשיכה',
שמים את הבצקים אחד ליד השני, שיגעו אחד בשני.
וכאשר נפריד אותם,
קצת בצק יישאר דבוק על הבצק השני.
ב'.
על ידי 'סל'
– שמים את הבצקים אחד ליד השני בתוך כלי גדול,
בלי שיגעו אחד בשני, ואז מפריש חלה משניהם. ג'.
על ידי 'מפה'.
אם לא יכול לשים אותם בתוך כלי גדול, מספיק שיכסה אותם במפה או מגבת, וייקח מהם חלה בזמן שהם מכוסים). -
מה זה 'עורלה'?
(כאשר שותלים עץ,
צריך לחכות שלוש שנים לפני שאוכלים מהפרות שלו, או את הקליפה שלו או את הגרעינים שלו. השנים האלו נקראים 'שנות ערלה'. גם אם יש עץ גדול,
וחתכו אותו, ונשאר פחות מ10
ס"מ בולט מהאדמה,
צריך להתחיל לספור שלוש שנים מחדש, לפני שאוכלים את הפרות). -
מה זה 'נטע רבעי'? (בשנה הרביעית – בשנה שאחרי העורלה, צריך לאכול את הפרות כמו מעשר שני.
רק ליהודי טהור מותר לאכול אותם, ורק בירושלים. לכן היום קונים את הנטע רבעי ב 10 אג',
את הכסף זורקים,
ואת הפרות מותר לכל אחד לאכול). -
מה זה 'שנת שמיטה'? (כל 7 שנים עושים שנת שמיטה. יש שני סוגי שמיטה: א'.
שמיטת קרקעות – לא עובדים באדמה כל אותה השנה,
אסור למכור את הפרות שלי,
אלא כל אחד יכול לבוא לקחת לעצמו מהפרות והירקות,
גם בלי לבקש רשות ממני.
אבל מותר לקחת רק כמות שרגיל לקנות בחנות בשביל הבית. אבל אסור לקטוף סתם הרבה.
מהתורה אסור רק לחרוש את האדמה, לקצור ולאסוף את התבואה, ולבצור (לקטוף ענבים). מחכמים – אסור לעשות כל עבודה שעושים אותה כדי שהעץ יגדל יותר טוב.
אבל מותר לעשות כל עבודה שעושים שהעץ לא ימות.
ב'.
'שמיטת כספים' – כאשר מגיע ראש השנה של סוף שנת השמיטה, כל מי שחייב כסף, ולא אמרו מראש מתי צריך להחזיר, אלא אמר 'תחזיר כאשר תוכל'
וכדומה.
באותו רגע כבר לא חייבים להחזיר יותר את הכסף.
אבל אם אמרו מתי צריך להחזיר, חייב להחזיר גם אם זה אחרי ראש השנה של סוף שנת השמיטה).
-
מה זה 'היתר מכירה'? (לפני בערך 100
שנים חי בארץ רב שקראו לו "הרב קוק". באותו זמן היו בארץ הטורקים,
ולפי החוק של הטורקים, מי שלא גידל באדמה שלו שום דבר במשך שנה שלמה, היה מותר לכל אחד לקחת את האדמה הזאת לעצמו,
ולגדל עליה דברים.
היהודים באו לרב קוק ושאלו אותו איך נשמור שמיטה?
שילמנו הרבה כסף לקנות את האדמה, לא נגדל עליה שום דבר,
ואז הערבים ייקחו אותה לעצמם?
הרב קוק החליט לעשות 'היתר מכירה'. זה מכתב שהיהודי מסכים שהרבנות הראשית תמכור את האדמה שלו רק לשנה הזו לערבי, ואנחנו היהודים נמשיך לגדל עליה דברים. זאת אומרת שהאדמה תהיה של הערבי, אבל אנחנו נמשיך לגדל בה דברים בשבילנו.
בגלל שהאדמה לא של יהודי,
מותר ליהודי לעבוד בה כאילו זו לא שנת שמיטה.
עד היום הרבנות הראשית עושה היתר מכירה לכל מי שלא רוצה לשמור על השמיטה, כמו קיבוצים לא דתיים). -
מה זה 'פרוזבול'?
(אמרנו כי בכניסת ראש השנה בסוף שנת השמיטה יש 'שמיטת כספים'. כל כסף שחייבים לי, ולא קבענו מתי יחזירו אותו – כבר לא חייבים להחזיר אותו.
הלל הזקן ראה שהעשירים לא רוצים לתת הלוואות לעניים לפני סוף שנת השמיטה,
כי ידעו שלא יקבלו את הכסף שלהם חזרה, ולעניים אין אפשרות לקבל כסף שהם מאוד צריכים אותו.
לפי ההלכה – אם אדם חייב כסף לבית דין,
הוא נשאר חייב גם אם הגיע ראש השנה של סוף שנת השמיטה. לכן הלל 'המציא'
את ה'פרוזבול'
= הסכם עשירים עניים.
בהסכם כתוב כי כל כסף שחייבים לי,
אני אומר שיהיו חייבים אותו לבית דין,
ולא לי. ואז גם לאחר שנת השמיטה הצטרכו להחזיר לי את הכסף. הבית דין יקבל את הכסף שחייבים לי,
וייתן לי את הכסף בחזרה.
כך שאני לא אפסיד את הכסף שנתתי בהלוואה לעני,
גם אם הגיע ראש השנה של סוף שנת השמיטה.
ואז העשירים היו מוכנים להמשיך לתת הלוואות לעניים, ולעניים ממה לחיות).
בהצלחה!!!