נושא הדף:
פרשת שבוע:
בהר בחוקותי
מחבר:
יהודה רוזנברג
מיועד לכתות:
יסודי
בס"ד
דף פרשת שבוע – בהר בחקתי.
שלום ילדים יקרים.
מה נלמד מפרשת השבוע?
השבת אנו קוראים שתי פרשות,
וזוכים לסיים את ספר ויקרא.
התורה צירפה בפרשות אלו שני נושאים מרכזיים.
הראשון – קניית ומכירת בני אדם (עבדים)
או בתים וקרקעות.
הנושא השני – הברכות והקללות,
מה יקרה לעם ישראל אם יקיים מצוות,
או חס וחלילה לא יקיים מצוות.
למה צירפה התורה את שני הנושאים יחד?
ויותר צריך לשאול,
למה הקללות כתובות באמצע הנושא הראשון?
נראה לי כי התשובה מצויה בתוך (כ"ה 23)
"והארץ לא תמכר לצמתות כי לי הארץ,
כי גרים ותושבים אתם עמדי".
בכל הנושא הראשון אנו קוראים כי כאשר לוקחים עבד יהודי – אסור לתת לו עבודה קשה,
אלא רק כמו כל פועל רגיל.
לאחר שש שנות עבודה הוא משתחרר.
כאשר מוכרים בית – צריך לזכור כי הבית חוזר בשנת היובל לבעלים שלו.
ועוד פרוט דיני מכירת שדה או בית.
המשותף לכל ההלכות – שום דבר לא שלי באמת,
הכל נמצא אצלי בינתיים,
עד לרגע שאצטרך להחזיר אותו.
"כי לי הארץ".
דבר כזה מעלה שתי מחשבות אולי הפוכות.
מצד אחד קשה לחשוב שאני עובד מתאמץ,
ובכל זאת מה שקניתי,
זה בסך הכל זמני,
יבוא יום,
ואצטרך לשחרר את העבד,
או להחזיר את הבית.
נכון,
אינני כועס,
כי גם כאשר קניתי – ידעתי בדיוק לכמה שנים אני מוכר,
ובהתאם לכך,
אני משלם על החפץ.
אם הוא יישאר אצלי הרבה זמן – אשלם יותר.
אם הוא יישאר מעט זמן – אשלם מעט.
אבל בכל זאת,
אני יודע כי מה שקניתי – הוא לעולם לא יהיה שלי ממש.
מצד שני,
איזה דבר נפלא!
אם באים לבקש ממני חפץ או דבר אחר,
ואני מרגיש כי בעצם החפץ לא שלי,
אלא הוא רק זמנית אצלי.
ולכן למה לא לתת מה שביקשו?
הרי אני נותן דבר שהוא לא שלי,
אני בעצם לא מפסיד כלום,
הרי זה בכלל לא שלי!
אם כולנו נרגיש כי אנו יכולים לתת אחד לשני,
בלי להרגיש שהפסדתי יותר מידי,
אלא רק העברתי דבר שהיה אצלי בתור דבר זמני,
הרי נמצא את עצמנו במצב שכולם מוכנים ושמחים לתת לכולם.
איזו אהבה תהיה בינינו?
איזו שמחה תהיה לתת לשני!
אך אם לא נרגיש כך,
אלא נרגיש כי "הכל שלי,
ואני רוצה לקחת לעצמי כמה שיותר",
נריב הרבה יותר אחד עם השני.
תהיה הרבה שנאת אחים,
הרבה מריבות,
ואז התוצאה – מגיע לנו עונש – מגיעות הקללות.
אבל אם נסיק מסקנות,
נתקן את עצמנו,
נזכור למי שייכים כל הדברים?
לקב"ה,
נגיע לסוף הפרשה – לדינים של אדם המקדיש – התורם דברים לקב"ה ולמקדש,
לאדם היודע להוקיר תודה לקב"ה על מה שהקב"ה נתן לו.
כן ילדים,
כדאי ללמוד לוותר אחד לשני,
ולזכור כי אני לא נותן לשני דבר שלי באמת,
אלא רק דבר שהיה בינתיים אצלי,
אבל הוא באמת של הקב"ה.
כך שנרבה שמחה,
עזרה אחד לשני.
חידון פרשת שבוע.
-
שביתה,
אבל לא של בני אדם.
מי שובתת?
(כ"ה 2). -
כמה נשלם?
תלוי כמה זמן זה יישאר אצלך!
(כ"ה 16). -
עבד שאסור לתת לו עבודות של עבדים.
איזה עבד?
(כ"ה 39). -
אוכלים אוכל ישן,
וזו ברכה.
אולי תסבירו למה?
(כ"ו 10). -
היא אוכלת,
אבל היא לא חיה ולא בין אדם.
(כ"ו 38). -
הבנות שוות פחות!
מתי?
(כ"ז 3
–
4). -
אחד מסמני חיה כשרה,
והוא גם יחידת משקל למדידת כסף.(כ"ז 25).
שבת שלום,
שלכם יהודה.