מלכים א, פרק יט: למורה

לק"י

נושא: מלכים
א פרק יט: למורה

ערכה– רחל
חוזה

גיל–
על יסודי

למורה

המפגש
הראשון בין אליהו לאלישע–

מל"א
פרק יט פס'
יט–כא

יט וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט

וְהוּא חֹרֵשׁ,
שְׁנֵים עָשָׂר צְמָדִים לְפָנָיו וְהוּא בִּשְׁנֵים הֶעָשָׂר

וַיַּעֲבֹר אֵלִיָּהוּ אֵלָיו וַיַּשְׁלֵךְ אַדַּרְתּוֹ אֵלָיו.

כ וַיַּעֲזֹב אֶת הַבָּקָר וַיָּרָץ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ

וַיֹּאמֶר:
אֶשְּׁקָה נָּא לְאָבִי וּלְאִמִּי וְאֵלְכָה אַחֲרֶיךָ

וַיֹּאמֶר לוֹ:
לֵךְ שׁוּב כִּי מֶה עָשִׂיתִי לָךְ.

כא וַיָּשָׁב מֵאַחֲרָיו וַיִּקַּח אֶת צֶמֶד הַבָּקָר וַיִּזְבָּחֵהוּ

וּבִכְלִי הַבָּקָר בִּשְּׁלָם הַבָּשָׂר וַיִּתֵּן לָעָם וַיֹּאכֵלוּ

וַיָּקָם
וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ
וַיְשָׁרְתֵהוּ.

מפגש
ראשון זה בין הנביא העומד לפני סיום תפקידו
לבין מי שעתיד לרשת את מקומו כנביא בישראל,
הוא
מפגש המסמן תקופה חדשה:תקופת
נבואתו של אלישע.
המפגש
מבליט את ההבדלים העמוקים בין שני הנביאים
השונים כל–כך
איש מרעהו.
כל
פרט בתיאור הקצר הוא רב ערך לשם הבנת היחס
בין שני האישים ובין שתי התקופות.

על אף
האמור בסיום התיאור שבפרקנו:
"ויקם
וילך אחרי אליהו וישרתהו"
(כא),
אין
השניים מתוארים עוד במקרא כשהם יחדיו,
עד
למפגש הפרידה ביניהם.
מפגש
הפרדה במל"ב
יט,
יט–כא
הוא ההמשך הענייני הישיר של שלושת הפסוקים
שלפנינו.

לק"י

מבנה
הפסקה

אף כי
תיאור המפגש בין אליהו לאלישע איננו סיפור
העומד בפני עצמו,
אלא
הוא חלק מן הסיפור על אליהו בהר חורב,
נושא
התיאור הזה אופי ייחודי,
השונה
מאופיו של הסיפור שקדם.
דבר
זה נובע מכך שבפסקה זו,
ורק
בה,
מצוי
אליהו בזיקת גומלין אל אדם אחר,
וזיקה
זו היא עיקר עניינו של המסופר.
כך
הופכים שלושת הפסוקים שלנו לסיפור
מיניאטורי שהוא חלק מסיפור גדול יותר.

כמו
סיפורים רבים במקרא,
אף
סיפורנו הזעיר נחצה לשתי מחציות שוות
פחות או יותר:

מחצית א			מחצית ב
1.		וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט	5.		וַיּאמֶר: אֶשְּׁקָה נָּא לְאָבִי וּלְאִמִּי וְאֵלְכָה אַחֲרֶיךָ
2.		וְהוּא חרֵש שְׁנֵים עָשָׂר צְמָדִים לְפָנָיו וְהוּא בִּשְׁנֵים הֶעָשָׁר	6.		וַיּאמֶר לו: לֵךְ שׁוּב כִּי מֶה עָשִׂיתִי לָךְ.
3.		וַיַּעֲבר אֵלִיָּהוּ אֵלָיו וַיַּשְׁלֵךְ אַדַּרְתּו אֵלָיו.	7.		וַיָּשָׁב מֵאַחֲרָיו וַיִּקַּח אֶת צֶמֶד הַבָּקָר וַיִּזְבָּחֵהוּ וּבִכְלִי הַבָּקָר בִּשְּׁלָם הַבָּשָׂר וַיִּתֵּן לָעָם וַיּאכֵלוּ
4.		וַיַּעֲזב אֶת הַבָּקָר וַיָּרָץ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ	8.		וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וַיְשָׁרְתֵהוּ.

לק"י

המפגש
הראשון בין אליהו לאלישע–
דף
משימה

1. אלו
תכונות אופייניות ניתן למצוא בסיפור?

א.
חילופים
מהירים בין אליהו לאלישע

ב.
משפטים
קצרים ונמרצים היוצרים דינמיות רבה במהלך
הסיפור

(כל
שורה מתארת פעילות של אליהו או של אלישע.
צורת
הכתיבה מבליטה את התחלפות הנושא ברב צמדי
השורות,
ואת
המעבר הלוך ושוב,
מאליהו
לאלישע.

2. באיזו
שורה חלה התפנית בסיפור?

בשורה
ה-5.
אליהו–אלישע–אליהו–אלישע–אלישע–
אליהו–אלישע

3. מה
מסמן ההיפוך?

ההיפוך
איננו טכני חיצוני אלא הוא מסמן שינוי
באופי של הסיפור ובזיקת הגומלין שבין שתי
הדמויות.

4. ערוך/כי
במחברתך השוואה בין מחצית א'
למחצית
ב'
(העזרי
בטבלה)

מחצית ב'	מחצית א'
1. אלישע–אליהו–אלישע–אלישע	1. אליהו–אלישע–אליהו–אלישע
2. הפתעה–היזמה עוברת לאלישע	2. היזמה בידי אליהו (הוא הבא אל מקומו של אלישע כשהלה עוסק בפעולות שגרתיות. והוא מפר את השגרה שבה מצוי אלישע כשהוא זורק לעברו את האדרת.
3. דיבור ראשון– מפר את הפעלתנות הנמרצת	3. יש רק מעשים רבים רבי עצמה
4. הפעולות רק של אלישע– וישב..וינח..ויזבחהו..בשלם..ויתן..-אופי מתון	4. הפעלים של אליהו ואלישע–אופי דרמתי, מביעים את אופי העלילה
5. אין הדברים הולכים למישרין– אלישע שרץ אחרי אליהו עוצר לפתע את מרוצתו	5. נראה שהכל הולך למישרין– אלישע מגיב על פי כוונת אליהו

לק"י

ניתן
לתאר את מבנהו של סיפורנו ע"י
הצבת שתי מחציותיו כשהן מקבילות זו לזו
במבנה כיאסטי:

א. ב. ג. ד. ד1. ג1. ב1. א1.

[אליהו] [אלישע] [אליהו] [אלישע] [אלישע] [אליהו] [אלישע] [אלישע]

וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט וְהוּא חרֵשׁ שְׁנֵים עָשָׂר צְמָדִים לְפָנָיו וְהוּא בִּשְׁנֵים הֶעָשָׂר וַיַּעֲבר אֵלִיָּהוּ אֵלָיו וַיַּשְׁלֵךְ אַדַּרְתּו אֵלָיו. וַיַּעֲזב אֶת הַבָּקָר וַיָּרָץ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וַיּאמֶר: אֶשְּׁקָה נָּא לְאָבִי וּלְאִמִּי וְאֵלְכָה אַחֲרֶיךָ וַיּאמֶר לו: לֵךְ שׁוּב כִּי מֶה עָשִׂיתִי לָךְ. וַיָּשָׁב מֵאַחֲרָיו וַיִּקַּח אֶת צֶמֶד הַבָּקָר וַיִּזְבָּחֵהוּ… וַיִּתֵּן לָעָם וַיּאכֵלוּ וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וַיְשָׁרְתֵהוּ.

• במסגרתו
  של הסיפור (א–א1)
  נמצאות
  שתי העובדות המכריעות שבו,
  והן
  משלימות זו את זו:אליהו
  הלך ומצא את אלישע,
  והלה
  הלךאחרי אליהו לשרתו.
  

• כל שאר
  ההקבלות שבתוך הסיפור מתארות את התהליך
  שהביא לסוף המעשה,
  כך
  שיהא על פי המחשבה שבתחילה.
  

• רק
  בפתיחה ובסיום מתחלפים הנושאים של האיברים
  המקבילים מאליהו(א)
  לאלישע(א1)

• כל שאר
  האברים המקבילים שייכים לאותו נושא והם
  מכילים ניגוד
  ברור.

"

1. האם אין נקודת הסיום של
הסיפור נמוכה מנקודת הסיום המקבילה של
המחצית הראשונה?

ישעיהו מ', לא

וְקויֵ ה' יַחֲלִיפוּ כחַ יָרוּצוּ וְלא יִיגָעוּ

יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יֵלְכוּ וְלא יִיעָפוּ

2. מה
הקושי בפס'
זה
וכיצד מתרצת זאת נחמה ליבוביץ?

וירץ אחרי אליהו"
"וילך
אחרי אליהו"

קושי–
בד"כ
הולכת השירה בתנ"ך
בשתי צלעות הפסוק המקבילות מן הקל אל
הכבד, והיה
צריך לכאורה לומר:
'ילכו
ולא יגעו,
(ואפילו
אם)
ירוצו
(בכל
זאת)
לא
ייעפו" ולמה
נכתב הפס' בסדר
הפוך?

תרוץ–
ברגעים
שאנו נישאים על גלי ההתלהבות אנו כולנו
מסוגלים למעשה גבורה חד פעמי.
נוכל
להתעלות לגובה,
לדהור
קדימה. אבל
קשה הרבה יותר למלא חובות יום יום,
ללכת
בתלם גם כשההתלהבות הראשונה פגה,
גם
כשנסיונות ומכשולים פוגעים בנו.קשה
לעמוד באלה בהתמדה בלי לאות.
ולכן צדק
הכתוב:
"ירוצו
(בדהירת
התלהבות)
ולא
ייגעו",
אבל
גם כאשר יהיה עליהם ללכת,
להמשיך
ללא דהירה–
"לא
ייעפו".
אם
כן– מהקל
אל הכבד.

________________________________________________________________

כך מספרת
האגדה על האר"י
ו'גוריו':²²

פעם
אחת בערב שבת סמוך ל'הכנסת
כלה'
יצא
עם תלמידיו חוץ לעיר צפת…
כדי
לקבל השבת,
מתחיל
"מזמור
לדוד הבו לה'
בני
אלים"
ופזמון
מיוסד לקבלת שבת,²³ ו'מזמור
ליום השבת'
ו'ה'
מלך'
בניגון
נאה.
ובתוך
שהיו משוררים אמר הרב לתלמידיו:
'חברים,
רצונכם
שנלך לירושלים קודם השבת,
ונעשה
שבת בירושלים?'
וירושלים
היא רחוקה מצפת יותר מכ"ה
פרסאות.
השיבו
קצת מן התלמידים:
'אנו
שומעים בכך'.
וקצת
השיבו ואמרו:
'נלך
מקודם ונודיע אותו לנשינו'. כיון
שאמרו 'נלך
מקודם לביתנו',
נתחרד
הרב חרדה גדולה,
והיכה
כף אל כף
ואמר:
'אוי
לנו,
שלא
היה בנו זכות להיגאל.
שאלמלי
הייתם כולכם משיבים פה אחד שאתם רוצים
לילך בשמחה גדולה,
תכף
היו נגאלים כל ישראל.
שעתה
הייתה השעה עומדת להיגאל,
ומתוך
שמיאנתם בדבר,
חזר
הגלות לאֵיתנו בעוונותינו הרבים'.