ב
ס"ד,
ראשון י' טבת,
ה'תשס"ז. נושא
הדף: צום י' בטבת
מיועד לכתות ג'
–
ו'
מחבר: מוטי
סימפסון, אילת
צום י'
בטבת
א.
קרא
את
הקטע
שמימין
וענה
על
השאלות
הבאות:
-
מלכים ב פרק
כה'
א וַיְהִי֩ בִשְׁנַ֨ת הַתְּשִׁיעִ֜ית לְמָלְכ֗וֹ בַּחֹ֣דֶשׁ
הָֽעֲשִׂירִי֮
בֶּֽעָשׂ֣וֹר
לַחֹדֶשׁ֒ בָּ֠א נְבֻֽכַדְנֶאצַּ֨ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֜ל ה֧וּא וְכָל־חֵיל֛וֹ עַל־יְרֽוּשָׁלִַ֖ם וַיִּ֣חַן עָלֶ֑יהָ וַיִּבְנ֥וּ עָלֶ֛יהָ דָּיֵ֖ק סָבִֽיב׃ב וַתָּבֹ֥א
הָעִ֖יר
בַּמָּצ֑וֹר עַ֚ד עַשְׁתֵּ֣י עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ צִדְקִיָּֽהוּ׃……
ח וּבַחֹ֤דֶשׁ
הַֽחֲמִישִׁי֙
בְּשִׁבְעָ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ הִ֗יא שְׁנַת֙ תְּשַֽׁע־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ נְבֻֽכַדְנֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֑ל בָּ֞א נְבֽוּזַרְאֲדָ֧ן רַב־טַבָּחִ֛ים עֶ֥בֶד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל יְרֽוּשָׁלִָֽם׃ט וַיִּשְׂרֹ֥ף אֶת־בֵּית־יְהוָ֖ה וְאֶת־בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וְאֵ֨ת כָּל־בָּתֵּ֧י יְרֽוּשָׁלִַ֛ם וְאֶת־כָּל־בֵּ֥ית גָּד֖וֹל שָׂרַ֥ף בָּאֵֽשׁ׃
באיזה תאריך (עברי)
הגיע נבוכדנאצר לירושלים?
______________________________________
-
על פי פסוק ב' – מה הוא וצבאו התחלו לעשות ביום זה?
______________________________________ -
באיזה חודש עברי נסתיים המצור? (פסוק ח')
______________
-
מה קרה בסופו של המצור?
____________________________________________________________________________ -
הידוע לך על איזה בית מקדש מדובר – ראשון או שני?
______________________________________
בגלל שביום זה החל המצור שנסתיים בחורבן הבית,
כפי שראית בפסוקים,
נקבע יום י' בטבת צום לדורות.
ב בקטע שלמעלה למדנו על המצור על ירושלים שהחל ב י' בטבת,
ובגללו
נקבע
צום
ביום
זה, והסתיים בט' באב עם חורבנו של בית המקדש והרס ירושלים. כעת,
נעיין ונבין מדוע נגזר על בית המקדש הראשון שייחרב?
מקדש
ראשון
–
מפני
מה
חרב?
מפני
שלושה
דברים
שהיו
בו:
עבודה
זרה
וגילוי
עריות
ושפיכות
דמים.
הגמרא מפרטת שלוש עבירות מרכזיות וחמורות שהיו בסיבה מרכזית לחורבן ביהמ"ק הראשון.
הפסוקים שלפניך לקוחים מספר מלכים, והם מדברים על התקופה שלפני החורבן. קרא את הפסוקים שלפניך וכתוב ליד כל אחד איזו עבירה מהעבירות הנ"ל מוזכרת בו:
מלכים ב'
פרק טז'
ב בֶּן־עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ אָחָ֣ז בְּמָלְכ֔וֹ וְשֵׁשׁ־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וְלֹֽא־עָשָׂ֣ה הַיָּשָׁ֗ר בְּעֵינֵ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהָ֖יו כְּדָוִ֥ד אָבִֽיו׃
ג וַיֵּ֕לֶךְ בְּדֶ֖רֶךְ מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְגַ֤ם אֶת־בְּנוֹ֙ הֶֽעֱבִ֣יר בָּאֵ֔שׁ כְּתֹֽעֲבוֹת֙ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֨ר הוֹרִ֤ישׁ יְהוָה֙ אֹתָ֔ם מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
ד וַיְזַבֵּ֧חַ וַיְקַטֵּ֛ר בַּבָּמ֖וֹת וְעַל־הַגְּבָע֑וֹת וְתַ֖חַת כָּל־עֵ֥ץ רַֽעֲנָֽן׃ העבירה:
_______________________________
מלכים ב' פרק כא'
א בֶּן־שְׁתֵּ֨ים עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ מְנַשֶּׁ֣ה בְמָלְכ֔וֹ…. וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּתֽוֹעֲבֹת֙ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הוֹרִ֣ישׁ יְהוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
ב …וַיָּ֨קֶם מִזְבְּחֹ֜ת לַבַּ֗עַל וַיַּ֤עַשׂ אֲשֵׁרָה֙ … וַיִּשְׁתַּ֨חוּ֙ לְכָל־צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וַֽיַּעֲבֹ֖ד אֹתָֽם׃
טז וְגַם֩
דָּ֨ם
נָקִ֜י
שָׁפַ֤ךְ מְנַשֶּׁה֙ הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֔ד עַ֛ד אֲשֶׁר־מִלֵּ֥א אֶת־יְרֽוּשָׁלִַ֖ם פֶּ֣ה לָפֶ֑ה…..:
העבירות:
1.______________________ 2._______________________
ג'
בשני החלקים הראשונים למדנו על הצום, על הסיבה לצום, ועל הסיבות שהביאו לחורבן הבית.
ננסה לראות ולדמיין כיצד נראו החיים בעם ישראל בזמן בית המקדש, ואולי נצליח להבין עד כמה אנו צריכים להיות אבלים על חורבנו, ולהתפלל לבנינו.
-
עשרה ניסים נעשו
בבית המקדש: לא הפילה
אישה מריח בשר הקודש, ולא
הסריח בשר הקודש מעולם, ולא
אירע קרי לכוהן גדול ביום הכיפורים,
ולא נראה זבוב בבית המטבחיים,
ולא נמצא פסול בעומר ובשתי
הלחם ובלחם הפנים, ולא
כבו הגשמים את עצי המערכה, ולא
נצחה הרוח את עמוד העשן, עומדים
צפופים ומשתחווים רווחים, ולא
הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם, ולא
אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים.
(פרקי אבות פרק ה'
משנה ד')בזמן
שביהמ"ק
היה
קיים
, היו
ניסים
קורים
דבר
יום
ביומו
–
ללא
הפסק,
בבית
המקדש:
-
כשבית המקדש קיים אפילו פירות הארץ מתברכים ונהיים מופלאים:
מעשה שאמר ר'
יהודא לבנו "עלה
והביא לנו גרוגרות (=תמרים)
מן החביות שבגג". עלה
והושיט ידו לחבית ומצא אותה מלאה דבש
תמרים. אמר לאביו "אבא
חבית של דבש היא, לא של
תמרים" ענה לו "השקע
ידך לתוך החבית ותמצא את הגרוגרות".
עשה כך ומצא את הגרוגרות.
(על פי תלמוד ירושלמי מסכת
פאה)
מ
רבי חייא בר אדא לימד את בנו
של רבי שמעון בן לקיש תורה. פעם
קרה ורבי חייא לא הגיע ללמד תורה במשך
שלושה ימים רצופים. בסוף
כשהגיע, שאל אותו רבי שמעון
"מדוע לא באת ללמד את
בני תורה זה שלושה ימים?" הצטדק
רבי חייא וענה "הייתי
עסוק מאוד – יש לי גפן אחת שהשאיר לי אבי
ז"ל בחצר הבית, ראיתי
שהענבים הבשילו והוכרחתי לבצור אותם כדי
שלא יתקלקלו. סחטתי אותם,
והכנסתי את המיץ לכדים.
העבודה לקחה לי שלושה ימים!!!
בצרתי כשלוש מאות אשכולות
ענבים בכל יום ומלאתי – מכל
שני אשכולות כד מיץ. הרי
לא יכולתי לתת לכל הכמות הזו להישאר על
העץ ולהתקלקל!?" (על פי
תלמוד ירושלמי מסכת פאה)
ה קרה לתמרים בסיפור?
_________________________________________________________
כמה כדי מיץ מילא רבי חייא מגפן
אחת?
_______________________________________________
וכשחרב בית המקדש נפסקו בהדרגה כל הדברים הללו, וכך מספרת המשנה במסכת סוטה פרק ט' משנה יב':
רבן שמעון בן גמליאל אומר משום
(=בשמו של) רבי
יהושע: מיום שחרב בית המקדש
– אין לך יום שאין בו קללה,
ולא ירד הטל לברכה, וניטל
טעם הפירות.
"יש
שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות
שאירעו בהן,
כדי
לעורר הלבבות,
ולפתוח
דרכי התשובה.
ויהיה
זה זיכרון למעשינו הרעים,
ומעשה
אבותינו שהיה כמעשינו עתה –
עד
שגרם להם ולנו אותן הצרות.
שבזכרון
דברים אלו,
נשוב
להיטיב,
שנאמר
"והתוודו
את עוונם ואת עוון אבותם"
("משנה תורה"
לרמב"ם
הלכות תעניות פרק ה' הלכה
א')