מסכת פסחים

הפיוט לשבה"ג

הלכות ראו =ה"ר (הילכות פסח)

הלכות פסוקות =ה"פ (הלכות פסח)

הלכות גדולות מהד'
ירושלים

ב ע"א:

אור לארבעה עשר בודקים את החמץ

1.

אלהי הרוחות לכל בשר

חוק לעמו מסר.

והזהירם בכתב מוסר.

לבדוק חמץ אור לארבעה עשר.

עמ'
11

תנו רבנן,
ושמרתם את היום הזה ..מיכן אמרו אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר.

עמ'
ו שורה 13.

תנו רבנן,
ושמרתם את היום הזה ..מיכן אמרו²⁷:
אור ארבעה עשר בודקין את החמץ.

עמ'
קעב

ותנו רבנן,
ושמרתם את היום הזה ..מכאן אמרו אור לארבעה עשר בודקין את החמץ

ד
ע"א

א"ר נחמן בר יצחק:
בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם,
ואור הנר יפה לבדיקה.

ז סע"ב

אין בודקין לא לאור החמה,
ולא לאור הלבנה,
ולא לאור האבוקה,

שם (רע"ב)

והלכתא:
על ביעור חמץ.

2.

בשעה שאין בני אדם מצויין בשוקא

אור²⁸ הנר יפה לבדיקה.

אין בודקין לא לאור החמה ולא לאור הלבנה ולא לאור האבוקה.

וצריך לברך על ביעור חמץ כחוקה.

ה"ר,
שם.

ואין בודקין לאור החמה ולא ולאור הלבנה ולא לאור האבוקה.

..בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם,
ואור הנר יפה לבדיקה

ומברך ..על ביעור חמץ.

ה"פ (המשך)

לאור הנר.

ואין בודקין לא לאור חמה ולא ולאור הלבנה ולא לאור אבוקה.

..בשעה שבני אדם מצויין כולם²⁹ בבתיהם,
ואור הנר יפה לבדיקה

מאי מבריך..
על ביעור חמץ

ה"ג,
שם.

לאור הנר.

ואין בודקין לא לאור החמה ולא ולאור הלבנה ולא לאור אבוקה..

בשעה שבני אדם מצויין בבתיהן,
אור הנר יפה לבדיקה.

..ומאן דבדיק ביתא,
ברישא³⁰ מברך ..על ביעור חמץ.

ו ע"ב.

אמר רב יהודה אמר רב:
הבודק צריך שיבטל.

3.

גמר,
מנטריה עד דבתרא.

ומיד³¹ צריך לבטל השאר באמירה³².

ולימא הכי:
כל חמירא דאיכא בהדא דירא³³

דלא חמיתיה ודלא בערתיה³⁴ ליבטל ולהוי כעפרא.

ה"ר,
עמ'
11-2 ואחר שבודק מבטלו..

ואומר:

כל חמץ שיש בבית הזה ולא ראיתיו,
יבטל ויהיה עפר.

ה"פ עמ'
ו–
ז

ובתר דבדיק מבטל ליה..

ולימא:

כל חמץ שיש בבית הזה דלא חזיתיה , ניבטל,
ניהוי עפרא.

ה"ג,
שם

ומה שמשייר יניחנו בצינעה³⁵..

והיכי מבטיל ליה,
אמר הכי:
כל חמירא דאיכא ברשותי ולא ידענא ביה ליבטיל וליהוי עפרא.

ט ע"ב

הרוצה לאכול חמץ אחר בדיקה כיצד יעשה?
מה שמשייר – יניחנו בצנעה.

4.

דאי משתכח לאחר אותה שעה,

אינו חייב בבל יראה ובל ימצא לפושעה,

והרוצה לאחר בדיקתו לאכול חמץ ולשבעה,

מה שמשייר יניחנו בצנעא.

ה"ר שם,
עמ'
12

וכיון שמבטלו אם מוצא לאחר כך וראהו,
אינו חייב עליו בבל ייראה ובל ימצא.

ה"פ עמ'
ז (1)

וכיון דבטליה,
אי אשתכח לבתר האכי וחאזי ליה לא מיחיב עליה בבל יראה ובבל ימצא.

ה"ג שם.

וכיון דבטליה,
אי משתכח לבתר הכי וחזי ליה לא מיחייב עליה בבל יראה ובבל ימצא.

5.

היכא דבדק בחורי ביתא

והניח ארבע או חמש רפתא

ואשכח דחדא מיניהו פחתא,

לבדוק מרישא,
שמא חולדה לקחתה.

ה"ר שם (בהמשך)

ומי שבדק ושייר ארבע או חמש ככרות,
וחסרה אחת מהן,
צריך שיחזור ויבדוק,

שמא עכבר או חולדה לקחו.

ה"פ שם שורה 3

והיכא דבדק ושייר ארבעי חמש ריפאתא וחסרה חדא ריפתא מניה,
צריך למיהדר מיבדק,
אימור שמא עכבר או חולדה לקחן

ה"ג שם

והיכא דבדק ושייר ארבעה וחמשה ריפאתא,
וחסר חד מניהו,
בעי למיהדר ומיבדק ברישא,
שמא עכבר או חולדה לקחתה.

ח ע"א

דתנו רבנן:
חורי בית העליונים והתחתונים,

6.

וכן ת"ר בפרקין,

דחורי ביתא ונקיקין,

עלאי ותתאי אינן נבדקין,

ואמצעים זקוקין.

ה"ר שם (בהמשך)

תנו רבנן:
חורי בית העליונים והתחתונים והאמצעים צריכין בדיקה

ה"פ שם,
שורה 4

תנו רבנן:
חורי בית העליונים והתחתונים [אין צריכין בדיקה]³⁶,
והאמצעים צריכין בדיקה.

ה"ג שם

תנו רבנן:
חורי הבית העליונים והתחתונים אין צריכין בדיקה,
האמצעיים צריכין בדיקה.

שם (בגמ')

וגג היציע וגג המגדל ורפת בקר ולולין ומתבן ואוצרות יין ואוצרות שמן – אין צריכין בדיקה.

7.

זהרו,
גג היציע וגג מגדלין,

ורפת בקר ומתבן ולולין,

ואוצרות יין³⁷ ושמן הנעולין³⁸,

לבדוק חמץ בלי עולין.

ה"ר שם (בהמשך)

..גג היציעה וגג המגדל ורפת בקר ולולין ומתבן ואוצרות יין –[ואוצרות שמן כולן]³⁹
אינן צריכין בדיקה.

ה"פ שם,
שורה 6

גג היציע וגג המגדל ורפת של בקר ולולין ומתבן ואוצרות יין ואוצרות שמן – כולן אין צריכות בדיקה.

ה"ג שם

גג היציעה ורפת של בקר ומתבן ולולין ואוצרות יין ואוצרות שמן ואוצרות תבואה–
כולן אין צריכין בדיקה.

שם (בגמ')

חור שבין אדם לחבירו,
זה בודק עד מקום שידו מגעת וזה בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו.
(שם ח ע"ב)
חור שבין יהודי לארמי,
בודק עד מקום שידו מגעת,
והשאר מבטלו בלבו.
פלימו אומר:
..שלא יאמר הגוי,
כשפים הוא עושה לי

8.

חור שבין אדם לחבירו

זה וזה בודק עד שמגיע,
ומבטל שארו.

וכן בין יהודי וארמאי,
חייב לבערו.

פלימו מקל,
שמא יאמר הגוי,
כשפו וחברו.

ה"ר שם (בהמשך)

חור שבין אדם לחבירו,
זה בודק עד מקום שידו מגעת וזה בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו.
חור שבין יהודי לארמי,
בודק עד מקום שידו מגעת,
והשאר מבטלו בלבו.
פלומו אומר:
..שלא יאמר הגוי,
כשפים הוא עושה לי.

ה"פ שם,
שורה 7

חור שבין אדם לחבירו,
זה בודק עד מקום שידו מגעת וזה בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו.
חור שבין יהודי לארמי,
בודק עד מקום שידו מגעת,
והשאר מבטלו בלבו.
פלומו אומר:
..שלא יאמר הגוי,
כשפים הוא עושה לי.

ה"ג שם

חור שבין אדם לחבירו,
זה בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו.
חור שבין יהודי לארמאי,
בודק עד מקום שידו מגעת,
והשאר מבטלו בלבו.

פלימו אומר:
..שלא יאמר הגוי,
כשפים הוא עושה לי.

ו ע"א

המפרש והיוצא בשיירא,
קודם שלשים יום – אין זקוק לבער,
תוך שלשים יום – זקוק לבער..
. אלא אמר רבא:
הא דאמרת קודם שלשים יום אין זקוק לבער – לא אמרן אלא שאין דעתו לחזור,
אבל דעתו לחזור – אפילו מראש השנה זקוק לבער.

9.

טענו,
המפרש והיוצא בשירא

ואין דעתו קודם הפסח⁴⁰ לחזרה,

תוך⁴¹ שלשים יום בעי לבער חמירא,

לפני שלשים יום אין זקוק לבערה

ה"ר עמ'
13

המפרש והיוצא בשיירא,
בתוך שלשים יום – זקוק לבער,
קודם שלשים יום – אינו זקוק לבער.
אמר רבא:
זו שאמרת קודם אינו זקוק לבער – לא אמרנו אלא כשאין דעתו לחזור,
אבל דעתו לחזור – אפילו מראש השנה זקוק לבער.

ה"פ עמ'
י שורה 1

. המפריש והיוצא בשיארא,
בתוך שלשים יום – זקוק לבער,
קודם שלשים יום – אינו זקוק לבער.
אמר ראבא:
הא דאמרת קודם שלשים יום אינו זקוק לבער – לא אמרן אילא בשאין דעתו לחזור,
אבל דעתו לחזור – אפילו מראש השנה זקוק לבער.

ה"ג עמ'
קעז

. המפרש והיוצא בשיירא,
בתוך שלשים יום – זקוק לבער,
קודם שלשים יום – אינו זקוק לבער.
..אמר רבא:
הא דאמרת קודם שלשים יום אין זקוק לבער – לא אמרן אלא כשאין דעתו לחזור,
אבל דעתו לחזור – אפילו מראש השנה זקוק לבער.

יג ע"א

מעשה באדם אחד שהפקיד דיסקיא מלאה חמץ..
שעה ראשונה..,
רביעית – אמר לו:
המתן,
חמישית – אמר לו:
צא ומוכרה בשוק.
מאי לאו – לנכרים,

10.

ישראל דחמץ אתפקר ליה

וליתיה למריה למשקליה–

נטריה עד ארבע,
דחזי לאכליה.

שלים ארבע ולא אתא,
לגוים מזבין ליה.

ה"ר עמ'
12

ןמי שהפקיד גוי אצלו חמץ,
ואין בעליו עמו ליטלה ממנו.
ממתין לו ארבע שעות שלארבע עשר שראוי לאכילה,
שמא יבוא ויטלו.
וודי יצאו ארבע שעות ולא בא,
כשתיכנס חמישית,
מוכרו לגוים.

ה"פ
עמ'
ח'
שורה
9 ומאן דאפקיד גביה ישראל חמץ,
וליתיה למאריה למישקליה,
נאטר ליה עד ארבע שעי דארבסר דחזי לאכילה,
דילמא אתי ובעי ליה.
ודאי שלים ארבע שעי ולא אתא,
במיעל חמיש מזבין ליה לגוים.

ה"ג עמ'
קעו

ומאן דאפקיד גביה ישראל חמץ,
וליתיה למריה,
נטר ליה עד ארבע שעי דארבסר,
דחזי לאכילה,
דילמא אתי ובעי ליה.
ודאי שלים ארבע שעי ולא אתא,
במיעל חמש מזבין ליה לגוים.

לא ע"ב

משנה.
חמץ שנפלה עליו מפולת – הרי הוא כמבוער.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו.
.. תנא:
כמה חפישת הכלב – שלשה טפחים.

11.

כשנפלה מפולת על חמץ בערבי פסחים,

וכלב אין יכול לחפש אחריו בטוחים,

הרי הוא כמבוער לרעים פקחים.

וכמה חפישת הכלב,
ג'
טפחים

ה"ר רע"מ 12

חמץ שנפלה עליו מפולת – הרי הוא כמבוער.
רבן שמעון בן גמליאל אומ':
כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו.
וכמה חפישת הכלב,

שלשה טפחים.

ה"פ עמ'
ז (10-12)

חמץ שנפלה עליו מפולת – הרי הוא כמבוער.
רבן שמעון בן גמליאל אומ':
כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו.
וכמה חפישת הכלב,

שלשה טפחים.

ה"ג סע"מ קעב

חמץ שנפלה עליו מפולת – הרי הוא כמבוער.
רבן שמעון בן גמליאל אומ':
כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו.
וכמה חפישת הכלב,
ג'

טפחים.

ח ע"א

האמר רבא:
חצר אינה צריכה בדיקה,
מפני שהעורבין מצויין שם..
. אמר רבה בר רב הונא:
בי מילחי ובי קירי צריך בדיקה.
אמר רב פפא:
בי ציבי ובי תמרי צריך בדיקה.

12.

למדו,
בי מלחי ובי קירי,
נקובים

ובי תמרים וציבים

לבדוק אותם חייבים.

וחצר פטורה מפני העורבים.

ה"ר שם (עמ'
12)

אמר רבא בר רב הונא:
בית התמרים ובית העצים צריך בדיקה.
אמר רב פפא:
בית המלח ובית הרבב.
אמר רבא:
חצר אינה צריכה בדיקה,
מפני שהעורבים מצויין שם.

ה"פ עמ'
ח (1-3)

אמר ראבא בר רב הונא:
בי תמרי ובי ציבי צריך בדיקה.
אמר רב פפא:
בי מלחי ובי קירי צריך בדיקה.
אמר ראבא:
חצר אינה צריכה בדיקה,
מפני שהעורבים מצויין שם.

ה"ג רע"מ קעג

אמר רב פפא:
בי תמרי ובי ציבי צריכין בדיקה.
אמר רבה בר רב הונא:
בי מילחי ובי קירי צריכין בדיקה.
אמר רבה:
חצר אין צריך בדיקה,
מפני שהעורבין מצויין שם.

ו ע"א

אמר רב יהודה אמר רב:
המוצא חמץ בביתו ביום טוב – כופה עליו את הכלי.
אמר רבא:
אם של הקדש הוא – אינו צריך.
מאי טעמא – מיבדל בדילי מיניה.

13.

מוצא חמץ בפסח בתוך ביתו

כופה עליו כלי בלי ראותו.

ואם של הקדש הוא אין צריך לכסותו,

לפי שבדלין מאותו.

ה"ר עמ'
13.

ואמ'
רב יהודה אמר רב:
המוצא חמץ בתוך ביתו כופה עליו את הכלי.
אמ'
רבא:
ואם של הקדש הוא – אינו צריך.
מה טעם – הכל פורשין ממנו.

ה"פ עמ'
ט (19-21)

ואמ'
רב יהודה אמר רב:
המוציא חמץ בתוך ביתו כופה עליו את הכלי.
אמר ראבא ואם של הקדש הוא – אינו צריך.
מאי – טעמא מבדל בדילי מיניה.

ה"ג רע"מ קעז

ואמ'
רב יהודה אמר רב:
המוצא חמץ בביתו בי"ט,
כופה עליו כלי.
אמ'
רבה:
ואם של הקדש הוא – אינו צריך.
מאי טעמא – מבדל בדיל מיניה.

מסכת עבודה זרה

דיני הגעלה–
14

ה"ר סוף עמ'
16

ה"פ עמ'
טו (17-20)

ה"ג עמ'
קפד

עו ע"א–ב

וכיצד מגעילן?
א"ר הונא:
יורה קטנה בתוך יורה גדולה.
יורה גדולה מאי?
ת"ש:
דההוא דודא דהואי בי רב עקביה,
אהדר ליה

גדנפא דלישא אפומא,
ומליוה מיא וארתחה.

נפי⁴² ופטילי ויורה,

דאשתמש בהו חמין חמירא.

צריך לגעלינהו ויניח בגו רבא זעירא.

ולרבא ליעביד גדנפא ולרתחיה בנורא.

וקודם הפסח צריך לרחוץ כלים שנשתמשו בהן חמץ בחמין כגון הקדירות וזימלסטריות ואסכליות.
וצריך לעשות להן הגעלה ברותחין.
וכך אמר רב הונא:
מניח יורה קטנה לתוך יורה גדולה.
ויורה גדולה מה הוא עושה.
כמעשה של דוד שלרב עקיבה.
שעשה לו מסגרת של קמח ומלאה מים והרתיחה.