נושא:
תהלים
כג – מקורות
ושאלות, הכנה
לבגרות יחידה ד
מחבר:
ישי
רוזנברג
מיועד
לכיתות : י"א
תהלים
כ"ג
–
ה'
רועי
לא
אחסר
השיר מבטא את מלוא בטחונו של המאמין באלוהיו:
הוא מבטא אותו בשתי תמונות גדולות:
מזמור לדוד
העדר
עם
רועו
(בתים
א'-ו')
הרועה הוא
הקב"ה
והשה הוא האדם.
א)
ה'
רעי
לא
אחסר:
ב)
בנאות דשא ירביצני על מי מנחות ינהלני:
ג)
נפשי ישובב ינחני במעגלי צדק למען שמו:
ד)
גם כי אלך בגיא צלמות
ה)
לא אירא רע כי אתה עמדי
ו)
שבטך ומשענתך המה ינחמני:
ישיבה
לבטח
אל
שולחן
בעל
הבית
–
המלך
(בתים
ז'-י')
אורח
המתארח בביתו של הקב"ה.
ז)
תערך לפני שלחן נגד צררי
ח)
דשנת בשמן ראשי כוסי רויה:
ט)
אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי
י)
ושבתי בבית ה'
לארך ימים:
(המספרים
מציינים
את
הבתים,
ולא
את
הפסוקים).
פסוק א' – "מזמור לדוד, ה'
רועי לא אחסר."
ה'
רועי לא אחסר – מכיוון שה' רועה אותי – לכן לא אהיה חסר מאומה כי הוא נותן לי את כל צרכי.
פסוק ב' – "בנאות דשא ירביצני,
על מי מנוחות ינהלני."
בנאות דשא (במקומות של דשא וצמחיה)
ירביצני (יתן לי לשכב לנוח),
על מי מנוחות ינהלני (בקרבת מים שקטים ונֹחים יובילני).
הערה:
הרד"ק מעיר שלפי האפשרות שאומרת שדוד אמר מזמור זה –
מפסוק זה אנחנו רואים שדוד אמר את המזמור הזה כשהוא הצליח לברוח משאול.
איך?
כי יש הקבלה –
כשהוא ברח משאול כתוב "וילך דוד ויבוא יער
חרת"
ואצלנו "בנאות
דשא".
פסוק ג' – "נפשי ישובב,
ינחני במעגלי צדק למען שמו."
נפשי ישובב (=לנפשי ה' יתן לנוח בשקט / פירוש אחר: את נפשי שעברה צרות רבות ה' ישיב לקדמותה / פירוש אחר:
אותי ה' ישיב אליו), ינחני במעגלי צדק למען שמו (=ה'
ינהיג אותי בדרכים ישרות, כדי שהבריות ידעו כמה ה' משגיח על אלו שיראים אותו).
פסוק ד' – "גם כי אלך בגיא צלמות, לא אירא רע כי אתה עמדי, שבטך ומשענתך המה ינחמוני."
גם (אפילו)
כי (אם)
אלך בגיא צלמות (במקום עמוק וחשוך, כלומר במקום סכנה), לא אירא רע כי אתה עמדי (לא אפחד שיקרה לי אסון כי אתה נמצא איתי), שבטך (הייסורים)
ומשענתך (והתורה)
המה ינחמוני (הם ינחמו [יעודדו]
אותי).
הערה:
השאלה הגדולה שנשאלת כיצד ייסורים יכולים לנחם בן אדם?
קיימות מספר תשובות אפשריות:
1)
הייסורים באים לטובה, מפני שהם גורמים לאדם לחזור לדרך הישר. (מלבי"ם)
2)
הייסורים מכפרים על חטאי האדם, וכשהאדם יודע שנסלח לו – הוא מתנחם. בנוסף,
גם ה"משענת"
מנחמת כי גם כשאדם מקבל טוב מה' הוא יודע שנסלח לו. (רש"י)
3) כשאדם מקבל ייסורים מה' הוא לפחות יודע ורואה שה' לא עזב אותו. (מצודת דוד).
אבן
עזרא
– גם – הטעם אם תקראנה גזירות השמים שהשם גזר מימי קדם לבוא רעה בעולם וידמה הרעה לגיא צלמות לא אירא רע לא אירא שרע יהיה לי כי שבטך יראה לי הדרך עד שאצא וזה השבט והמשענת בה יתנחם לבו והטעם כאשר תבואנה שנת רעה לעולם השם יסבב סבות לחוסים בו לחיותם ברעב ולהציל ממות נפשם והטעם מות שאיננו כדרך התולדה כמו מתי מלחמה ומגפה:
הערה:
ה"אבן עזרא" מסביר את הפסוק לגמרי בצורה אחרת כך – אפילו אם תבוא רעה לעולם לא אפחד, כי אתה עמדי, והשבט והמשענת (שאיתם אתה מדריך אותי) יובילו אותי למקום בטוח.
פסוק ה' – "תערוך לפני שולחן נגד צוררי,
דשנת בשמן ראשי, כוסי רויה."
תערוך לפני שולחן (=מכיוון שלא עזבת אותי אני בטוח שעוד תערוך לפני שולחן עם מעדנים להתענג בהם) נגד צוררי (=לעיני צוררי [=אויבי]
שיראו בכבודי ולא יוכלו לעשות נגדי כלום), דשנת בשמן ראשי (=ראשי שמן [=מנופח]
כל צורכו, וגם כל הגוף שלי – והמשורר רוצה לומר במילים אלו – לא החסרת לי שום דבר ממה שהייתי צריך), כוסי רויה (=כוסי מלאה ביין, והמשורר רוצה במילים אלו להודות לה' על כל הטוב שהוא נתן לו).
פסוק ו' – "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי, ושבתי בבית ה' לאורך ימים."
אך (=רק)
טוב וחסד ירדפוני (=ירדפו אחרי לבוא אלי) כל ימי חיי, ושבתי בבית ה' לאורך ימים (=וישיבתי בבית ה' תהיה לאורך ימים ולא אהיה עוד נודד).
הערה:
הרד"ק מסיק מהמילים "לאורך ימים" שפסוק זה מדבר על מה שיקרה בעולם הבא.
[ויש מפרשים אחרת ומסיקים שהכוונה במילים אלו היא כמו "כל ימי חיי".]
הערה:
פסוק זה אינו נאמר בלשון מוחלטת, אלא בדרך של בקשה ותפילה: יהי רצון שאך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושיהיה שבתי בבית ה' לאורך ימים. (דעת מקרא)
דברים אחדים לסיכום המזמור
בפסוקים ה' – ו'
אנחנו רואים שהתחלף המשל של השה והרועה במשל של אורח ובעל בית. במשל של השה והרועה (למעט פסוק ד') מדבר המשורר אל ה' בלשון נסתר (ישובב,
ירביצני,
וכו')
שזו לשון המביעה ריחוק, ולעומת זאת במשל של האורח ובעל הבית מדבר המשורר אל ה' בלשון נוכח ומדבר (תערוך,
דשנת,
ושבתי)
שזו לשון המביעה קרבה אל ה'. גם במשל עצמו – שה ורועה – יש ביניהם distance גדול יותר מאשר בעל בית ואורח.
הבטחון המלא בה'
נוסך אושר ושלוה באדם
משל
הרועה
והשה
ומשמעותו
לחיי
דוד
(א–ד)
-
ה'
מספק את צרכיו החמריים,
הרוחניים והנפשיים – מתוך שלוה ונחת. -
ה'
איתו גם בעת צרה ולכן אינו דואג. -
הידיעה שגם היסורים באים מאת ה' – מנחמת (ראה רש"י ומצודות לפס' ד).
רש"י תהלים פרק כ"ג פסוק ד'
בגיא צלמות – בארץ חושך ועל מדבר זיף אמר, כל צלמות לשון חושך פירשו דונש בן לברט:
שבטך ומשענתך –
יסורים שבאו עלי ומשען שאני בטוח על חסדך שניהם ינחמוני שיהיו לי לסלוח עון ובטוח אני שתערוך לפני שלחן היא המלכות:
מצודת דוד תהלים פרק כ"ג פסוק ד
שבטך ומשענתך –
מה שאתה מכה אותי בשבט של יסורין ותחזור ותסמוך אותי הם הם המנחמים אותי כי בזה אראה שלא עזבתני להמקרים:
הרועה
והשה: (א'–ד')
ביחידה זו ממשיל המשורר את עצמו לשה ואת ה'
לרועהו המסוּר המספק לוֹ את כּל צרכיו:
מזון, שתייה,
שלווה ובטחון.
דימוי ה' כרועה וישראל כצאן נבע מאורח החיים הקדום של עם ישראל, שהיה עם של רועי צאן ונוודים. דימוי זה חוזר פעמים רבות במקרא, לדוגמא:
"כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים" , ישעיה,
מ', 11. "ואמרו מזרה ישראל יקבצנו ושמרו כרועה עדרו"
ירמיה, ל"א,
9.
פסוק א': "ה'
רועי" =
סיבה.
"לא אחסר" = תוצאה.
המשורר מתאר את ה' כרועה שלו, לכן הוא לא חסר דבר.
הפסוקים הבאים (3-2)
מתארים את הצרכים שמספק ה'
= הרועה למשורר =
השה. מכאן
שפסוק 1
= כלל
ופסוקים
3-2 = פירוט.
הצרכים שמספק הרועה לשה:
-
"נאות
דשא"(ב')=
מזון, מקומות מרעה מלאים דשא. -
"מי
מנוחות"(ב')=
שתייה, מים שקטים. -
"נפשי
ישובב"(ג')=
1. הרועה מרגיע את השה. [משמעות מופשטת.]
2. הרועה מחזיר, משיב את השה התועה לעדר.
[ משמעות מוחשית.]
-
"ינחני
במעגלי
(= דרכי)
צדק
למען
שמו"(ג')
1. הרועה מוביל את השה בדרכים נוחות להליכה,
"למען שמו" כרועה טוב. [משמעות מוחשית.]
2. ה'
ינחה את המשורר ברכי הצדק והמוסר "למען שמו" כאל הצדק והמוסר.
[ משמעות מופשטת.]
-
הביטוי:
"ינחני
במעגלי
צדק" חורג
ממשל
הרועה
והשה, משום שעל פי המשמעות המופשטת,
לא יתכן לומר שהרועה מנחה את השה בדרך הצדק והמוסר. הוא אינו דומה לצרכים הקודמים במשל שלפיהם מספק הרועה לשה: מזון,
שתייה ובטחון.
"גם
כי אלך
בגיא
צלמות
לא אירא
רע, כי
אתה עמדי,
שבטך
ומשענתך
המה
ינחמני".(ד')
בפסוק זה מביע המשורר את בטחונו בה'
שיוביל אותו בדרך הטובה ויציל אותו מכל הסכנות שימצא בהן. בפסוק זה חוזר המשורר למשל הרועה והשה שכן מוזכרים בו ההליכה בגיא, ואביזרי הרועה "שבט ומשענת" שבאמצעותם הוא מגן על הצאן.
בפסוק
זה מדבר
המשורר
אל ה'
בגוף
שני נוכח:
"אתה",
"שבטך
ומשענתך", משום שבפסוק זה נשקפת סכנה למשורר והוא זקוק לקרבת ה'.
בדיבור בגוף ישיר לה',
מבטא המשורר את בטחונו הגדול בה',
הקרוב אליו בשעת סכנה"
אתה עמדי".
"השבט
והמשענת" –
הם מקלות שבידי הרועה המנחמים ומעודדים את המשורר המשול לשה.
"שבט"
– מקל בו משתמש הרועה כדי להגן על עדרו מפני חיות טורפות,
ובו גם נעזר כדי לכוון את הצאן שלא תתעינה בדרך.
"משענת"
– מקל הליכה עליו נשען הרועה בהליכתו, אך גם בו נעזר הרועה כדי לגרש חיות טורפות ולהגן על עדרו.
כיצד יתכן שה"שבט",
שמשמש את הרועה ככלי ענישה כנגד הצאן התועה, הסוטה מן העדר,
מנחם את המשורר המשול לשה?
פתרון:
למרות שה"שבט"
משמש ככלי ענישה הרי הרועה נעזר בו כדי לשמור על שלום הצאן. בהכאת הצאן התועה מונע מהם הרועה לאבד את הדרך ולתעות במקומות מסוכנים, לכן ה"שבט"
מנחם את הצאן.
הנמשל:
ה"שבט"
= העונש שמטיל ה'
על המשורר כשהוא חוטא. העונש מנחם את המשורר משום שמטרתו למנוע מן המשורר לחטוא בעתיד כדי שיזכה להגנת ה'
ולמשענתו = "משענתך".
משל
השולחן
ומשמעותו
לחיי
דוד
(ה)
-
ה'
משפיע טוב בניגוד למחשבות האוייבים. -
ה'
נותן לו גם דברי מותרות בנדיבות. -
המארח
והאורח:
(ה'–ו')
בתמונה זו ממשיל המשורר את ה' למארחו בבית המקדש.
הקרבה הגדולה בין ה' למשורר באה לידי ביטוי בדיבור לה' בלשון נוכח.
פסוק
ה': "תערך
לפני
שלחן נגד
צררי, דשנת
בשמן
ראשי, כוסי
רויה".
ה'
עורך למשורר סעודה על שולחן לעיני אויביו.
הוא סך את ראשו בשמן ( סיכה בשמן היא פעולה המסמלת התכוננות לשמחה,
לחגיגה.),
ומשקה אותו יין לרוויה.להבדיל מהצרכים הגשמיים המתוארים בתמונת הרועה והשה:
מזון,
שתייה והגנה שמקומם בחיק הטבע,
הרי שהצרכים
המסופקים
בפסוקנו
הם צרכי
קדושה
ורוחניות. השולחן והשמן הם תשמישי הקדושה של בית המקדש, שבו שורה השכינה ובו רוצה המשורר לשכון לנצח.מהביטויים "תערוך לפני שלחן"
ו"כוסי רוויה" , המזכירים סעודה, נקבע המנהג לקרא את מזמורנו לפני סעודת שבת ולפני הקידוש בשבת על היין,
כדי להשרות בסעודה אווירה של קדושה.
פסוק
ו': "אך
טוב וחסד
ירדפוני
כל ימי
חיי, ושבתי
בבית ה'
לאורך
ימים".
משאלתו של המשורר היא שהטובה והחסד שעשה עמו ה'
יתמידו כל ימי חייו והוא יזכה לשבת בבית ה'
לאורך ימים.
"ושבתי בבית ה'
לאורך ימים".
-
המשורר מביע משאלה לשבת בבית ה' זמן רב. לפי פירוש זה שורש המילה "ושבתי"
= י.ש.ב. -
המשורר מביע מקווה לשוב לבית ה' לזמן רב. לפי פירוש זה שורש המילה "ושבתי"
= ש.ו.ב.
יש הסבורים שמזמורנו משקף את קורות עם ישראל:
תמונת הרועה והעדר משקפת את תקופת נדודי ישראל במדבר.
"נאות דשא" ו"מי מנוחות" – רומזים ל"מן"
ולמים שסיפק ה'
לישראל בתקופת הנדודים במדבר.
ההליכה ב"גיא צלמות" – רומזת לסכנות הכרוכות בכיבוש הארץ.
תמונת המארח והאורח משקפת את תקופת הזוהר של עם ישראל בתקופת הממלכה המאוחדת,
בעיקר בימי שלמה, כשנבנה בית המקדש, המכונה במזמורנו "בית ה'".
הבעת
בטחון
להתמדת
החסד
האלוקי
(ו)
-
בטחונו של דוד שהכל יימשך תמיד.
או:
תפילתו ובקשתו של דוד שהכל יימשך תמיד.
1.קרא
תהילים
כ"ג.
הפרשנים מחלקים את המזמור לשתי תמונות. מה הן שתי התמונות במזמור ואילו פסוקים נכללים בכל תמונה?
תשובה:
במזמור שתי תמונות: תמונת הרועה– פסוקים 1-4, ותמונת המארח– פסוקים 5-6.
התמונות שתיהן מתארות את חסדו של אלוהים עם המשורר (או עם העם – אם מפרשים את המזמור לא כמזמור יחיד אלא כמזמור המתייחס לכל עם ישראל).
2.
יש הטוענים, כי צירופן של תמוּנת הרוֹעה ותמוּנת המארח מבטא את גוֹרלוֹ ההיסטורי של העם. הסבר כיצד.
תשובה:
המזמור מצרף את הדימוי המתאר את תקופת הנדודים במדבר אל הדימוי המתאר את תקופת ישיבת הקבע של העם בארץ,סביב בית המקדש , ובכך הוא משקף את ההיסטוריה של העם.
3.
איזה שינוי בקשר בין המשורר ובין אלוהיו בא לידי ביטוי בפס' 4?
תשובה:
בפסוקים 1-3
מדבר המשורר על ה'
בגוף נסתר,
(גוף שלישי),
ואילו מפסוק 4
ואילך המשורר פונה אל ה'
בגוף שני (נוכח).הגורם לשינוי הוא תחושת הקירבה של המשורר אל האל, הגוברת עם הצלתו מהסכנות בגיא צלמוות.
4.
קרא פס' 6 : " אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לאורך ימים"
יש המפרשים את הביטוי "ושבתי בבית ה' , מלשון "ישיבה"
ויש המפרשים אותו מלשון "שיבה"
. איזה משני הפירושים יכול לקבל חיזוק בתהילים כ"ז פסוק ד'? נמק.
תשובה:בתהילים כ"ז ד' נאמר : " אחת שאלתי מאת ה' , אותה אבקש/ שבתי בבית ה' כל ימי חיי"
כאן המשורר מבקש לשבת בבית ה' פסוק זה מחזק את הדיעה כי בתהילים כ"ג 6 מדובר על ישיבה ולא על שיבה.
5.
הביטוי "ושבתי בבית ה' "מפורש ע"י מצודת דוד :" ישיבתי בבית ה' תהיה לאורך ימים . מהו הקושי בביטוי , וכיצד פותר אותו הפירוש דל מצודת דוד?
תשובה:
הקושי בביטוי על פי הכתוב "שבתי"
משורש ש.ו.ב שאחריו צריכה לבוא מלת יחס "אל"או "ל.."
אם השורש י.ש.ב–
הרי צריך לתקן את הניקוד– או הכתיב.
על פי הפירוש– המשמעות קשורה לשורש י.ש.ב , ועל כן יש לקרוא– "וישבתי בבית ה' "- או "ושיבתי בבית ה'".
6.
עיין
בתהלים,
מזמור
כ"ג.
א. בפסוק ד'
מתואר מצב קשה שהמשורר נמצא בו.
מה מרגיש המשורר במצב המתואר בפסוק זה,
ועל מה ההרגשה הזו מבוססת?
ב. עיין
בפסוקים
ה'-ו'.
ציין שני דברים טובים שהמשורר מקווה שיקרו לו.
7.
קרא
בתהלים,
כ"ג.
-
בפסוקים א–ג'
מתואר יחסו של ה' אל המשורר באמצעות שורה של ביטויים.
מה משותף לארבעת הביטויים הראשונים בפסוקים אלה, ובמה שונה מהם הביטוי "ינחני במעגלי צדק"?
-
השבט והמשענת (פסוק ד') הם אבזרים בידי הרועה. במה הם משמשים נחמה למשורר?
-
יש הרואים את המזמור כמזמור אישי, ויש הרואים אותו כמזמור לאומי.הסבר את המזמור לפי כל אחת מן הפרשנויות.
8.
קרא
מזמור
כ"ג
א.
מהו הציר המרכזי עלוי סובב המזמור – צטט!
ב.
באיזה גוף פונה המשורר לה' בפס'
4 ועל מה זה מלמד?
הציר המרכזי עליו סובב המזמור הוא "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עימדי שבטך ומשענתך המה ינחמני."
בפסוק זה נוקט המשורר לשון קרבה –
"אתה"
בגוף שני,
ומכאן ואילך גוף זה ביחס לקב"ה נמצא בשימוש עד סוף המזמור.
גוף שני לאות קרבה ואינטימיות בין המשורר לאלוקיו מוכיח נאמנה שלפנינו שיר מזמור של היחיד.
מזמור שופע בטחון ואמונה ומשקף מצב נפשי של היחיד,
שעבר סבל ומשבר,
אך בזכות אמונתו ועזרתו של אלוהיו –
נגאל.
9. קרא
מזמור
כ"ג
פסוק
ד'
"כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמוני" –
כיצד שבט (=מקל)
יכול לנחם?
על מה נסמכת הדיעה לפיה מזמור כג' הוא שיר בטחון של היחיד בקיומה של ההשגחה האלוהית?
השבט (או המשענת)
הוא כלי חובלים,
שבו משתמש הרועה כנגד הסרבנים בעדר וכנגד תוקפי העדר.
השאלה היא כיצד יכול כלי החובלים לשמש נחמה.
השבט שהוא המקל משמש את הרועה לא רק להגן על הצאן אלא גם להכות כבשה סוררת על מנת להחזירה אל הצעידה הנכונה בתוך העדר (להחזירה בתשובה).
הנחמה אם כן היא בערך הקירבה וההתיחסות,
ואפילו אם היא נעשית דרך יסורים –
ההשגחה הפרטית!
(שהרי לפנינו מזמור היחיד).
1
0.
עיין
בתהילים
כ"ג.
א.
ראב"ע:
"זה המזמור נִכְבָּד וְדִמָּה עַצְמוֹ כְּשֶׂה שׁמשְׁעַנְתּוֹ על הרוֹעֶה".
מלבי"ם:
:בַּמזמור הזה חָרַט אֶת קוֹרוֹתָיו מֵעֵת הֱיוֹתוֹ רוֹעֵה צֹאן בַּמִּדְבָּר עַד שֶׁעָלָה לִמְלוּכָה".
ציין את ההבדל בין תפיסת המזמור ע"י ראב"ע לבין תפיסת המזמור ע"י המלבי"ם.
ס
יוע
לתשובה:משל אל מול רמזים היסטוריים!
הוכח את דברי ראב"ע מן הפרק!
–
סיוע
לתשובה:עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי,
נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב,
שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:
-
"
ושבתי בבית ה'…"
(פסוק ו)
אונקלוס:
"כד אתב (כאשר אשב)
בבית מקדשא…".
ראב"ע:
""וטעם ושבתי–
פעם אחר פעם,
כדרך כלה שב במרצותם,
ויש אומרים כמו ושקטתי,
מגזרת בשובה ונחת תושעון".
1.
מה הם שלושת הפירושים למילה ושבתי,
לפי הפרשנים שלעיל?
2. מהי ההוכחה במזמור לפירושו של ראב"ע המתחיל במילים "ויש אומרים"?
3.
מהם הם הרמזים ההיסטורים שמוצא רש"י בפסוקים א,
ד וְה'
המתיישבת לפי שיטת המלבי"ם?
נ
חלקו הדעות על מי נאמר המזמור.
יש אומרים שהמזמור הזה נאמר על ידי דוד,
שאמרו על עצמו,
כשיצא מצרה לרווחה.
אחרים אומרים שנאמר על ישראל שיאמרוהו בצאתם מהגלות ולפיכך נסמך למזמור שלפניו.
מצא סימוכין לכל אחד מהדעות,
מגוף המזמור וחווה דעתך.