גמרא, ברכות, דף יג, עמוד א: דף עבודה

נושא:
גמרא,
ברכות
דף
יג
עמוד
א:
דף
עבודה

מחבר:
צבי יניר

כתות:
חט"ב

דף
עבודה
26 –
פרק
שני
ברכות
דף
יג
עמוד
א

א. משנה/.
היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא, אם כוון לבו – יצא.

בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב,
ובאמצע – שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר:
באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד,
ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם.

אלו הן בין – הפרקים:
בין ברכה ראשונה לשניה, בין שניה לשמע,
בין שמע לוהיה אם שמוע,
בין והיה אם שמוע לויאמר,
בין ויאמר לאמת ויציב. רבי יהודה אומר:
בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק.

אמר רבי יהושע בן קרחה:
למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע – כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה,
ואחר כך מקבל עליו עול מצות; והיה אם שמוע לויאמר –
שוהיה אם שמוע נוהג בין ביום ובין בלילה, ויאמר אינו נוהג אלא ביום בלבד.

1. מה הכוונה 'זמן המקרא'?___________________

2. המשנה עוסקת בשלושה נושאים (עניינים).
   נושא א_________________________
   נושא ב___________________________ נושא ג _________________________________________

3. הסבר את הכוונה:
   מפני הכבוד: __________________ מפני היראה:_____________________________

ב1. גמרא.
שמע מינה: מצות צריכות כוונה!

ב2. מאי אם כוון לבו –
לקרות.

ב3. לקרות?
והא קא קרי!

ב4. בקורא להגיה.

1. ב1-מהיכן מדייקת הגמרא שמצוות צריכות כוונה?_____________________________________________

2. ב2-כיצד דוחה הגמרא את הדיוק?_____________________________________________________

3. ב3-הסבר את תמיהת הגמרא על דחיית הדיוק!________________________________________________

4. ב4-הסבר כיצד משפצת הגמרא את הדחיה כדי שלא תהיה תמוהה____________________________________

5. למסקנת הגמרא–האם ניתן להוכיח שמצוות צריכות כוונה או שאין צריכות כוונה?________________________
   __________________________________________________________________________________

ג1. תנו רבנן: קריאת שמע ככתבה,
דברי רבי; וחכמים אומרים: בכל לשון.

ג2. מאי טעמא דרבי?
אמר קרא 'והיו'
– בהוייתן יהו.

ג3. ורבנן מאי טעמייהו?
אמר קרא: שמע – בכל לשון שאתה שומע.

ד1. ולרבי נמי, הא כתיב שמע!

ד2. ההוא מבעי ליה:
השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך.

ד3. ורבנן?
סברי להו כמאן דאמר: לא השמיע לאזנו – יצא.

ה1. ולרבנן נמי הא כתיב והיו!

ה2. ההוא מבעי להו שלא יקרא למפרע.

ה3. ורבי,
שלא יקרא למפרע מנא ליה?

ה4. נפקא ליה מדברים הדברים.

ה5. ורבנן?
– דברים הדברים לא דרשי.

1. קרא את כל קטע ג–
   וכתוב בלשונך במה חלקו רבי ורבנן?________________________________________

2. הנימוק של רבי (ג2)-__________________________________________________________________

3. הנימוק של חכמים (ג3)-________________________________________________________________

4. מה מקשה הגמרא בד1?____________________________________________________________

5. מה עונה הגמרא בד2?_______________________________________________________________

6. מה באה הגמרא לפתור ב–ד3?____________________________________________________________

7. תן כותרת לכל קטע ד!
   _______________________________________________________________

8. הסבר את שאלת הגמרא בה1!____________________________________________________________

9. מה תשובת הגמרא?
   (ה2)________________________________________________________________

10. ה3-הסבר את שאלת הגמרא_____________________________________________________________

11. ה4-הסבר את תשובת הגמרא____________________________________________________________

12. מה באה הגמרא לפתור ב–ה5?____________________________________________________________

13. תן כותרת לכל קטע ה__________________________________________________________________

ו1. למימרא דסבר רבי דכל התורה כולה בכל לשון נאמרה,
דאי סלקא דעתך בלשון הקודש נאמרה –
והיו דכתב רחמנא למה לי?
ו2. איצטריך,
משום דכתיב שמע.

ז1.למימרא דסברי רבנן,
דכל התורה כולה בלשון הקודש נאמרה, דאי סלקא דעתך בכל לשון נאמרה –
שמע דכתב רחמנא למה לי?

ז2. איצטריך,
משום דכתיב והיו.

1. לאיזה עניין כותבת הגמרא ש'כל התורה בכל לשון נאמרה'
   (העזר ברש"י ד"ה לימא)______________________
   _________________________________________________________________________________

2. הסבר את דיוק הגמרא בו1
   ואת דחייתו בו2.________________________________________________
   __________________________________________________________________________________

3. הסבר את דיוק הגמרא בז1,
   ואת דחייתו בז2.__________________________________________________
   __________________________________________________________________________________

ח1. תנו רבנן: והיו – שלא יקרא למפרע.

הדברים על לבבך,
יכול תהא כל הפרשה צריכה כוונה, תלמוד לומר: האלה – עד כאן צריכה כוונה, מכאן ואילך אין צריכה כוונה,
דברי רבי אליעזר,
אמר ליה רבי עקיבא: הרי הוא אומר (דברים ו')
אשר אנכי מצוך היום על לבבך – מכאן אתה למד שכל הפרשה כולה צריכה כוונה.

ח2. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי עקיבא.

ח3.
איכא דמתני לה אהא,

דתניא:
הקורא את שמע צריך שיכוין את לבו;

ח4.רבי אחא משום רבי יהודה אומר: כיון שכוון לבו בפרק ראשון – שוב אינו צריך.

ח5. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי אחא שאמר משום רבי יהודה.

1. ח1-מה הכוונה לקרוא למפרע_________________________________________________________

2. כתוב בלשונך במה נחלקו רבי אליעזר ור'
   עקיבא______________________________________________

3. ח3-מה פשר התבנית 'איכא דמתני לה אהא',
   תרגם את המילים וכתוב מתי הגמרא משתמשת בתבנית הזו?______
   _________________________________________________________________________________

4. האם יש מחלוקת הלכתית בין ר"ע בח1 לבין ר' אחא בשם רבי יהודה בח4?_____________________________

5. לאור תשובתך בשאלה 4, מה ההבדל הלכה למעשה בין שני ה'איכא דמתני'?_____________________________