נושא:
תהלים
טו – מקורות
ושאלות

מחבר:
ישי
רוזנברג

מיועד
לכיתות : י"א

פרק
ט"ו
–
הצדיק
המובחר
הזוכה
לקרבת
ה'

מִזְמוֹר לְדָוִד

ה’
מִי
יָגוּר
בְּאָהֳלֶךָ
מִי
יִשְׁכֹּן
בְּהַר
קָדְשֶׁךָ?:

הוֹלֵךְ תָּמִים

וּפֹעֵל צֶדֶק

וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ:

לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ

לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה

וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ:

נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס

וְאֶת יִרְאֵי ה’ יְכַבֵּד

נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר:

כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ

וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח

עֹשֵׂה
אֵלֶּה
לֹא
יִמּוֹט
לְעוֹלָם":

מי יזכה לשכון בהר ה' ?

"מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו?" (תהלים כ"ד ג'),

"מי יגור באהלך? מי ישכן בהר קדשך?" (תהלים ט"ו א')

"מי יגור לנו אש אוכלה? מי יגור לנו מוקדי עולם?" (ישעיה ל"ג י"ד).

ישעיהו פרק ל"ג

"(יד)
פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים מִי יָגוּר לָנוּ אֵשׁ אוֹכֵלָה מִי יָגוּר לָנוּ מוֹקְדֵי עוֹלָם🙁טו)
הֹלֵךְ צְדָקוֹת וְדֹבֵר מֵישָׁרִים מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע🙁ט"ז)
הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ לַחְמוֹ נִתָּן מֵימָיו נֶאֱמָנִים":

הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי הִנָּזֵר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים?

כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר:

מִשְׁפַּט אֱמֶת שְׁפֹטוּ

וְחֶסֶד וְרַחֲמִים עֲשׂוּ אִישׁ אֶת אָחִיו:

וְאַלְמָנָה וְיָתוֹם גֵּר וְעָנִי אַל תַּעֲשֹׁקוּ

וְרָעַת אִישׁ אָחִיו אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם:

זכריה פרק ז'
ט–י

(ט"ז)
אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם🙁י"ז)
וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל תֶּאֱהָבוּ כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם ה’:

זכריה פרק ח

(יט)
כֹּה אָמַר ה’ צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ:

פסוק
א
– שתי
גישות
בהסבר
"לגור
באהלך…
ישכון
בהר
קדשך".

שאלת
המזמור
– מיהו הצדיק? מיהו האדם שיזכה (בזכות צדיקותו) לגור באהלי ה' ולשכון בהר קדשו (בית המקדש)? כיצד יש לפרש זאת? יש לכך שתי גישות עיקריות:

יש הרואים כאן שאלה מהותית (פרקטית אפילו) הקשורה לטקסי העלייה לרגל לביהמ"ק – מי ראוי באמת להיכנס לבית המקדש?

"מתוך
מקורות
תלמודיים
מרובים
עולה
כי
עולי
הרגל
הרבו
לעלות
בשיירות
ובחבורות
וכדרכם
של
מביאי
הביכורים
המסופר
עליהם
בפרק
ג
של
משנת
בכורים
כך
אף
עולי
הרגל.
במידה
והיו
טהורים
ומותרים
להיכנס
מיד
למקדש
באו
למקדש
אף
בשיירה
עם
כניסתם
לעיר.
מציאות זו משתקפת כבר בכמה מזמורי תהילים המעלים את שיריהם של עולי הרגל הבאים למקדש או הדו שיח שבין העולים ומקבלי פניהם בעיר ובמקדש …
, על רקע זה יש אף להבין את משמעותם של כמה פרקי תהילים
כפרק
כ"ד,
אשר
השאלה
מי
יעלה
בהר
ה'
ומי
יקום
במקום
קדשו
(פסוק
ג)
שִׁמְשה
כחלק
משירת
הדוּ
שִׂיח
שבין
החוגגים
ומקהלת
הלוויים,
או
הכוהנים
שתחילה
פתחו
בשבח
לגדולת
ה'
(פסוקים
א–ב)
ולאחר
מכן
שאלו
מי
יעלה
בהר
ה'
וכו'
ועל
כך
באה
התשובה:
נקי
כפים
ובר
לבב
וכו'.
כיוצא בו פרק ט"ו הפותח:
מי
יגור
באהליך
מי
ישכון
בהר
קדשך.
ועל
זה
באה
התשובה:
הולך
תמים
ופועל
צדק
ודובר
אמת
בלבבו
וכו'".

מעשיהם של עולי הרגל בירושלים בימי הבית השני –ד"ר שמואל ספראי –סיני מו תש"ך

פרשנות אחרת רואה כאן מטאפורה בלבד – המגורים בקרבת ה' הם רק סמל ומטאפורה לקרבה הרוחנית לאל, כלומר השאלה לפי פרשנות זו היא מי ראוי להיות מקורב לה' ומוגן על–ידו.
נראה כי הגמול המובטח לאותו צדיק המובא בפסוק ה' בסוף המזמור אשר איננו קשור כלל לכניסה לביהמ"ק,
אלא גמול חיובי כללי לגמרי תומך בגישה זו.

מצודת דוד תהלים פרק ט"ו,
א'

מי יגור – כאלו שואל אתה ה' מי הוא הראוי לדור באהלך וזהו בית המקדש כי אין כולם ראוים וכמ"ש מי ביקש וכו' רמוס חצרי (ישעי'
א יב):(ב)
הולך תמים – כאלו משיב ההולך בדרך תמים וכו' הוא הוא אשר יגור בה:

המהר"ל:

"ואמר מי יגור… מי ישכן… פירוש החיבור בו יתברך… כלומר מי הוא שאפשר להידבק עם ה' יתברך ולא יהיה לו דבר שמונע החיבור, ונחשב כאילו הוא דר באוהלו ואין מפסיק בין ה' יתברך ובין האדם… ומי ישכן, שתהא לו התעלות אל ה' יתברך…"
(תפארת ישראל א' פרק נ"ד).

תכונות הצדיק המובחר (ב–ה)

תלמוד
בבלי
מסכת
מכות
דף
כג
עמוד
ב
–
כ"ד
ע"א

דרש רבי שמלאי:
שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה, שלש מאות וששים וחמש לאוין כמנין ימות החמה, ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם. אמר רב המנונא:
מאי קרא? (דברים ל"ג)
תורה צוה לנו משה מורשה,
תורה בגימטריא שית מאה וחד סרי הוי,
אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום.
בא
דוד
והעמידן
על אחת
עשרה, דכתיב:
(תהלים ט"ו)
מזמור לדוד ה'
מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך,
הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו,
לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו,
נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד נשבע להרע ולא ימיר,
כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם…

בא ישעיהו והעמידן על שש …בא מיכה והעמידן על שלש דכתיב: "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך". בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר: וצדיק באמונתו יחיה. "

רש"י

שבתחילה היו צדיקים והיו יכולים לקבל עול מצוות הרבה, אבל דורות האחרונים לא היו צדיקים כל כך ואם באו לשמור כולן אין לך אדם שזוכה, ובא דוד והעמידן וכו' כדי שיזכו אם יקיימו אחת עשרה מצוות הללו. וכן כל שעה, דורות של מטה הולכין וממעטין אותו.

רבי
יוסף
אלבו,
בספר
העיקרים
ג,
לט

" הנביאים לדברי היו מתכוונים לעשות כללים כוללים מצוות רבות מהתורה ומידות טובות,
כדרך שבני אדם עושים,
כדי שעל ידם ישיג האדם מדרגה גדולה מהשלמות"

דהיינו: הנביאים ריכזו רשימה של מידות טובות,
או תכונות יסוד,
שהם מהווים תמצית למצוות כולן.

שלמות במחשבה,
בדיבור ובמעשה.

הרד"ק:

"ותורות האדם, עשה ואל תעשה, הם על ג' פנים,
האחד במעשה, והשני בלשון,והאחד בלב".

מחשבה – "הולך תמים (ב);
חרפה לא נשא (ג);
נבזה בעיניו נמאס"
(ד).

מעשה
– "פועל
צדק
(ב);
לא
עשה…
רעה
(ג);
יראי
ה' יכבד
(ד);
כספו
לא
נתן
בנשך
ושוחד…
לא
לקח"
(ה).

דיבור – "דובר אמת (ב);
לא רגל על לשונו (ג);
נשבע…
ולא ימיר"
(ד).

האדם
הדבק
בבוראו
נדרש
לעבודה
בשלושת
המישורים.

ארבע קבוצות של תכונות.

קבוצה א –
ניסוחה חיובי, במישור האישי:
הולך תמים,
פועל צדק,
דובר אמת בלבבו

קבוצה ב –
ניסוחה שלילי,
במישור החברתי:
לא רגל,
לא עשה רעה,
לא נשא חרפה

קבוצה ג –
ניסוחה חיובי,
במישור הדתי:
נבזה,
נמאס,
יראי ה'
יכבד

קבוצה ד –
ניסוחה שלילי,
במישור הכלכלי:
לא ימיר,
לא נתן בנשך,
שוחד לא לקח.

• התרחקות מדברים שקל להיכשל בהם:ענייני לשון הרע.ענייני שבועות.ענייני ריבית.

מדרש תהלים (בובר)
מזמור ט"ו ד"ה [ז]
[עושה אלה

[עושה אלה לא ימוט לעולם]. כשהיה רבן גמליאל קורא הפסוק הזה היה בוכה, ואומר מי יכול לעשות את כל אלה, וכשהיה רבי עקיבא קורא הפסוק הזה ופסוקים של יחזקאל אל ההרים לא אכל (יחזקאל יח ו), לא היה בוכה, אבל היה משחק, אמר ליה רבן גמליאל מפני מה אני בוכה, ואת משחק, אמר ליה ראה מה כתיב אלה הטמאים לכם בכל השרץ (ויקרא יא לא), יכול אם לא נגע בכולן לא יטמא אפילו באחת מהן, בהרת מטמאה בגדים, והשרץ תחלת ברייתו בכעדשה, וכתיב בסוף הטומאות אל תטמאו בכל אלה (שם /ויקרא/
יח כד), יכול אינו מטמא אלא בכולן, והרי אם נגע בכעדשה מטמא, וכי איזה מדה מרובה, מדת טובה או מדת פורעניות, הוי אומר מדה טובה על מדת פורעניות חמש מאות בכפליים, ומה אם שהוא נוגע בשרץ באחד מהן, אפילו בכעדשה מטמא כאילו נגע בכולן, מדה טובה לא יהא בדין שאם עשה אחת מאלו, כאלו עשה כל המצות כולן, הוי אומר כשם שכתוב אלה בשרצים ובטומאות, ואם נגע באחת מהן כאילו נגע בכולן, כך כל העושה מצות שכתוב בהן עושה אלה לא ימוט לעולם, אם עשה אחת מהן כאלו עשה כולן, אמר ליה רבן גמליאל נחמתני עקיבא נחמתני.

1
.
השווה בין הצדיק בפרק א' ובין פועל צדק בפרק ט"ו .

2.
"באהלך","בהר קדשך",האם המשורר משתמש,
לדעתך,
במילים אלה לפי הוֹראתן המילולית או בדרך ההשאלה (מטאפורה),
הסבר!

3.
עיין
בתהלים,
מזמור
ט"ו,
ומזמור
נ',
פסוקים
ט"ז–כ"ג.

א.
ציין שתי התנהגויות של הרשע (המתואר במזמור נ'), שהן מנוגדות להתנהגויות של הצדיק (המתואר במזמור ט"ו).
בסס את דבריך על הפסוקים המתאימים משני המזמורים.
ב.
מהו הגמול המובטח להולך בדרך ה'
לפי מזמור ט"ו,
ומהו הגמול המובטח לו לפי הקטע במזמור נ'?
בסס את דבריך על הכתוב.

4.
בין התכונות והמעשים של איש המעלה הנזכרים במזמור, נאמר גם " וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ"
וְ "לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ ",

רד"ק:
" וְדֹבֵר אֱמֶת הוּא הַלָּשׁוֹן והַלֵּב,
ואמר שׁהדובר אמת לעולם לא יִמָּצֵא שֶׁקֶר בּדבריו,
והאמת שׁידבר בּפיו הִיא בלבבו כִּי אינוֹ אוֹמר אחד בפה ואחד בלב ונִכְלל גם כּן שׁמקיים מה שׁחושב בּלבבו לעשׂוֹת טוֹבה".

א.
לפי רד"ק מה הם שני העניינים הכלולים במעשה זה של "וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ"?

סיוע לתשובה:

1. התאמה בין מחשבת הלב לדיבור.

2. מחשבה טובה להובילה לידי מעשה.

ב.
"לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ"

רד"ק:"כאן אמר מצוות לא תעשה בַּלָּשׁוֹן וּבַמַעֲשֵׂה".

מה ההבדל בין מידה זו לבין "דֹבֵר אֱמֶת"? ציין את המקור בתורה למצווה זו!

ההבדל הוא בדרך הניסוח של חיוב ושלילה לא רגל היא מצווה מפורשת בתורה ואילו " וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ"
אינה מפורשת ואפשר לראות בה רק מידת חסידות!

סיוע
לתשובה:
ויקרא
פרק
י"ט
ט"ז,
"לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיך"ָ , ויקרא
פרק
י"ט
י"א,
"וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ":

5.
ציין
מקור מהתורה לחמש מידות האמורות במזמור!

דברים פרק י"ח פסוק י"ג – תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה’ אֱלֹהֶיךָ:	הוֹלֵךְ תָּמִים
ויקרא פרק י"ט פסוק ט"ז – לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ	לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ
ויקרא פרק ה' פסוק ד' – אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב לְכֹל אֲשֶׁר יְבַטֵּא הָאָדָם בִּשְׁבֻעָה	נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר
ויקרא פרק כ"ה פסוק ל"ז – אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ:	כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ
שמות פרק כ"ג ח' – וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים:	וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח

6.
"נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס"

רש"י–
"מִי שהוּא נבזה ברשעתו,
נמאס בעיניו שֶׁל צדיק…".

ר
ד"ק
– אף על פִּי שׁהוּא תמִים אינוֹ מִתְגָּאֶה בזה אלא נבזה הוא בְּעֵינָיו ונמאס".

למי הכוונה לתואר "נבזה"
לדעת כל אחד מהפרשנים?

סיוע
לתשובה:רש"י – הרשע – רד"ק
– הצדיק שׂם עצמו כנבזה מתוך ענווה.

7.
עיין בתהילים,
מזמור ט"ו.

א. במזמור זה המתפלל מדבר על דברים שאדם המבקש להתקרב אל ה'
מקפיד שלא לעשותם.

באר מה האדם מקפיד שלא לעשות,
על פי כל
אחד מהביטויים האלה:

"לא
רגל
על
לשנו"
(פסוק
ג)

– לא
דיבר
לשון
הרע
או
רכילות
על
חבירו
ריגל
=
נשא
רכילות.

"וחרפה
לא
נשא
על
קרבו"
(פסוק
ג)
–
לא
בייש
את
חברו.
לא
הביא
את
קרובו
לידי
חרפה
ובושה.
(נשא
–
במשמעות
גרם).
והכוונה
כאן
דרך
הדיבורים
שלו.
כך
בפסוק
זה
התכונה
המאוסה
היא
דברים
רעים
נגד
האחרים.

"נשבע
להרע
ולא
ימר"
(פסוק
ד). –
קבל
על
עצמו
בשבועה
צום
וריחוק
מתענוגות
לגרום
ייסורים
לעצמו.
הוא
אינו
משנה
את
דבריו
ואת
דעתו,
אלא
עומד
בשבועתו.

ב. עיין במזמורנו ובישעיה א',
כ"א–כ"ג.

ציין שתי פעולות של הצדיק במזמורנו,
וציין שתי פעולות המנוגדות להן לפי המתואר בישעיה.

סיוע
לתשובה:

8. נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס –תהלים פרק ט"ו,
ד'.

רש"י
– מי שהוא נבזה ברשעתו נמאס בעיניו של צדיק.

א
בן
עזרא
– כי עובד השם כל מצוה ששמר וכל טוב שעשה נבזה ונקל הוא בעיניו כנגד מה שהוא חייב לעשות לכבוד בוראו"

מה ההבדל בין פירושו של רש"י לפירושו של אבן–עזרא?

סיוע לתשובה:

מי הוא הנבזה? לדעת רש"י הרשע, לדעת אבע"ז זהו פועל המתייחס לצדיק.

איזה פירוש מתקשר לפרק כולו?

9. רד"ק
–"ותורות
האדם,
עשה
ואל
תעשה,
הם
על
ג'
פנים,
האחד
במעשה,
והשני
בלשון,
והאחד
בלב".

א.
ציין את המצוות הנזכרות במזמור אליהן מתייחסת החלוקה של הרד"ק,
והוכח את דבריו.

ב.
לֹא
יִמּוֹט
לְעוֹלָם

רש"י
– לא
ימוט
לעולם
–
אם ימוט אין מוטתו מוטה לעולם אלא מתמוטט ועולה:

האם אפשר לפי רש"י,
לנסח משפט זה בסדר שונה של המילים "לְעוֹלָם לֹא יִמּוֹט"?
הסבר!

סיוע
לתשובה:לדעת רש"י לא ניתן לשנות את סדר המילים מפני שלדעתו הצדיק אכן יכול ליפול אך נפילה זו תהיה זמנית בלבד.