נושא:
ויקרא,
פרשת ויקרא – משניות זבחים פרק ה'
ותקציר תפארת ישראל

מחבר:
שנדורפי יגאל

1. מיועד לכיתות ד–ט

מסכת
זבחים
–
פרק
חמישי
–
פרק
"איזהו
מקומן"
– עם
תקציר
ה"תפארת
ישראל"

משנה א

אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן שֶׁל זְבָחִים ?

קָדְשֵׁי קָדָשִׁים – שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן.

פָּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים:
שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן,
וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן.

וְדָמָן טָעוּן הַזָּיָה עַל בֵּין הַבַּדִּים וְעַל הַפָּרכֶת וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב.
מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכָּבֶת.

שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
אִם לא נָתַן – לא עִכֵּב.

איזהו
מקומן
של
זבחים ר"ל איזה מקום שחיטתן,
ומקום קבול דמן,
ומקום זריקתן,
ומקום אכילתן.

קדשי
קדשים:
דהיינו חטאת,
עולה,
אשם,
שלמי צבור.

בצפון דהיינו מכותל הצפוני של מזבח עד כותל הצפוני של עזרה.
[והוא שישים אמה וחצי].
וכן,
כל שכנגד הרוחב הזה,
מכותל מזרחי של אולם,
עד כותל מזרח של עזרת ישראל,
[והוא שבעים ושש אמה.]
טעון – צריך.

הזיה
על
בין
הבדים דהכהן הגדול מוליך הדם לבית קדש קדשים ועומד בין שני בדי ארון [ובבית שני שלא היה ארון,
עומד במקום בין הבדים],
ומזה אחת למעלה ושבע למטה כנגד עוביו של כפורת שהיה טפח.

ועל
הפרוכת דכשיוצא מהקדש קדשים אל ההיכל – מַזֶה מהדם גם על הפרוכת בהיכל אחת למעלה ושבע למטה.

ועל
מזבח
הזהב דאחר הזאות שעל הפרוכת,
נותן מהדם באצבעו ארבע מתנות על ארבע קרנות מזבח הזהב שבהיכל,
ואח"כ מזה שבע הזאות על טהרו של מזבח למעלה.

אם
לא
נתן שלא שפך שירי הדם ליסוד.

לא
עכב הכפרה,
ור"ל שאין צריך קרבן אחר.

משנה ב

פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים:
שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן,
וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן.

וְדָמָן טָעוּן הַזָּיָה עַל הַפָּרכֶת וָעַל מִזְבַּח הַזָּהָב.
מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכָּבֶת.

שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
אִם לא נָתַן, לא עִכֵּב.

אֵלּוּ וָאֵלּוּ נִשְׂרָפִין בְּבֵית הַדָּשֶׁן.

פרים
הנשרפים היינו פר העלם של צבור,
ופר כהן המשיח [פר כהן המשיח ששגג בהוראתו ועשה עי"ז מעשה להתיר דבר שחייבין עליו כרת.
ופר העלם דבר של צבור,
דהיינו בטעו סנהדרין גדולה והורו היתר באיסור כרת,
ועשו רוב הצבור על פיהן,
אז כל שבט ושבט,
אפילו לא חטא מביא פר,
כל אלו נקראין פרים הנשרפין,
והן חטאות הפנימיות,
מדנכנס דמן לזרקן בהיכל,
ואימוריהן נקרבים,
ובשרן ועורן נשרפין מחוץ לעיר.]

ושעירים
הנשרפים שעירי ע"ז [ושעיר ע"ז,
דהיינו בהורו סנהדרין גדולה היתר באחת מעבודות האסורות לע"ז בכרת,
ועשו רוב הצבור על פיהן – מביאין כל שבט שבישראל אף שלא חטא פר לעולה ושעיר לחטאת,
ואותן שעירים ג"כ דמן נכנס לפנים להיכל,
ואימוריהן נקרבים ובשרן ועורן נשרפין מחוץ לעיר.]

הזיה
על
הפרוכת שבע הזאות בהיכל על הפרוכת מכוון כנגד בין שני בדי הארון [ובבית שני,
נגד המקום שהיה שם בין שני הבדים בבית ראשון].

ועל
מזבח
הזהב ארבע מתנות על ארבע קרנות.

אלו
ואלו של יום הכיפורים ושל שאר הנשרפין.

בבית
הדשן מחוץ לעיר,
במקום שמוציאין לשם דשן מזבח החיצון.

משנה ג

חַטּאות הַצִּבּוּר וְהַיָּחִיד.

אֵלּוּ הֵן חַטּאות הַצִּבּוּר:
שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשֶׁל מוֹעֲדוֹת – שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן,
וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן.

וְדָמָן טָעוּן אַרְבַּע מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת.
כֵּיצַד?

עָלָה בַכֶּבֶשׁ וּפָנָה לַסּוֹבֵב,
וּבָא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית,
מִזְרָחִית צְפוֹנִית,
צְפוֹנִית מַעֲרָבִית,
מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית.

שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִי.

וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים,
לְזִכְרֵי כְהֻנָּה,
בְּכָל מַאֲכָל,
לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת.

אלו
הן
חטאות
הצבור החיצוניות.

שעירי
ר"ח
ושל
מועדות ר"ל מוספי ר"ח ומוספי המועדות שהיה ביניהן גם שעירי חטאת.

שחיטתן
בצפון בין חטאות צבור או של יחיד.

חטאת שצריך ליתן מהדם באצבע שסמוך לגודל, סמוך לקרנות המזבח, שהן למעלה מחוט הסיקרא, להכי היה צריך הכהן לעמוד על הסובב בשעה שנותן הדם, לכן עלה הכהן עם הדם בכבש שהיה בצד דרום של המזבח, ומשם יצאו שני כבשים קטנים, אחת ליסוד ואחת לסובב, ובא לו לאותו כבש שפונה לסובב, ועומד על הסובב והדם בידו.

דרומית [מזרחית]
דכל פינות שאדם פונה,
ראויין שיהו דרך ימין,
ונמצא פוגע תחילה בקרן של דרומית מזרחית,
וכשהגיע לשם טובל אצבע ימינו [הסמוך לגודל]
בדם שבמזרק,
, ומותח האצבע הטבול בדם על חוד זוית המזבח למעלה מהסובב,
ואח"כ מקנח האצבע מהדם,
בשפת המזרק,
והולך ומקיף משם דרך ימין לקרן מזרחית צפונית ומשם לקרן צפונית מערבית,
ומשם לקרן מערבית דרומית,
וכשיגיע לכל קרן וקרן טובל אצבעו בדם ומזה ומקנח כלעיל.

לפנים
מן
הקלעים תוך קלעי חצר אהל מועד שבמדבר,
והוא בבית המקדש כל הרווח שמתוך עזרת ישראל ולפנים בכל
מאכל ואין צריך צלי.

ליום
ולילה ביום הזביחה ובלילה שלאחריו.

עד
חצות משום סְיָג מדרבנן,
דמדאורייתא נאכל כל הלילה.

משנה ד

הָעוֹלָה – קָדְשֵׁי קָדָשִׁים – שְׁחִיטָתָהּ בַּצָּפוֹן,
וְקִבּוּל דָּמָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן.

וְדָמָהּ טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע.

וּטְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ וְכָלִיל לָאִשִּׁים.

שתי
מתנות
שהן
ארבע דהיינו שהכהן עומד עם מזרק הדם למטה על הרצפה,
וזורק הדם מהמזרק נגד זוית המזבח

במזרחית
צפונית,
וחוזר והולך נגד זוית מערבית
דרומית של מזבח וזורק גם שם.
ושתי הזריקות יהיה למטה מחוט הסיקרא.

וכל זריקה – מדהיתה נגד זוית המזבח – מתפשטת אילך ואילך על שני כותלי המזבח, כדי שיתקיים מה שאמרה תורה "סביב".
וגם מהאי טעמא [=מסיבה זו] נקראו שתי הזריקות שתים שהן ארבע,

וכליל
לאישים ר"ל כולה נשרפת בנתחיה ע"ג אש המזבח.
[מלבד העור המתחלק לכהנים]

משנה ה

זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר וַאֲשָׁמוֹת.
אֵלּוּ הֵן אֲשָׁמוֹת:

אֲשַׁם גְּזֵלוֹת,
אֲשַׁם מְעִילוֹת,
אֲשַׁם שִׁפְחָה חֲרוּפָה,
אֲשַׁם נָזִיר, אֲשַׁם מְצוֹרָע,
אָשָׁם תָּלוּי.

שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן,
וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן.

וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע.

וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים,
לְזִכְרֵי כְהֻנָּה,
בְּכָל מַאֲכָל,
לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת:

זבחי
שלמי
צבור הן שני כבשי עצרת.
[שני כבשים שמביאים עם שני הלחמים מחמץ,
שהיו מביאים בחג השבועות מהחיטה החדשה].

אשם
גזילות בכפר ממון שתְבָעוֹ,
ונשבע לשקר,
בין בשוגג בין במזיד,
כשרוצה לשוב,
משיב הממון לבעלים עם חומש,
ומביא אח"כ אשם.

אשם
מעילות בנהנה כשוה פרוטה מהקדש בשוגג,
משיב להקדש מה שנהנה עם חומש,
ומביא האשם

אשם
שפחה
חרופה בבעל [כשחטא עם]
שפחה שחציה שפחה וחציה בת חורין המקודשת לעבד עברי,
בין שבעלה האחר בשוגג או במזיד,
חייב אשם [והיא כשהיתה מזידה,
חייבת מלקות].

אשם
נזיר שנטמא תוך ימי נזירותו.

אשם
מצורע כשנתרפא מצרעתו.

אשם
תלוי כשמסופק אם עשה דבר שהיה חייב עליו חטאת,
והיה שם בוודאי איסור קבוע,
דהיינו שהיה שם שתי חתיכות אחת חלב ואחת שומן ואכל אחת ואינו יודע איזה אכל–
מביא אשם.

משנה ו

הַתּוֹדָה וְאֵל נָזִיר – קָדָשִׁים קַלִּים – שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה.

וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע.

וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר, לְכָל אָדָם, בְּכָל מַאֲכָל,
לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת.

הַמּוּרָם מֵהֶם כַּיּוֹצֵא בָהֶם, אֶלָּא שֶׁהַמּוּרָם נֶאֱכָל:
לַכּהֲנִים,
לִנְשֵׁיהֶם,
וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם.

קדשים
קלים נקראים קדשים קלים,
מדאין מועלין בהן,
ואין בשרן נפסל ביוצא לאחר זריקה.

בכל
מקום
בעזרה לפנים מעזרת ישראל,

ונאכלין
בכל
העיר תוך חומת ירושלים.

לכל
אדם ישראל.

המורם
מהם היינו חזה ושוק שניתן מהתודה להכהנים כמו משאר שלמים.
ועוד נותן ארבע חלות לכהנים מארבע מיני לחם שמביא,
דהיינו חלות,
רקיקין,
רבוכה – שכל מין עשרה לחמין כולן של מצה.
ועוד היה שם עשרה לחמין חמץ.

והמורם מאיל נזיר: זרוע בשילה, וחזה ושוק, וחלה אחת ורקיק אחד מעשרים לחמים שהביא.

כיוצא
בהם שנאכלין בכל העיר ליום ולילה.

משנה ז

שְׁלָמִים – קָדָשִׁים קַלִּים – שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה.

וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע,

וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר לְכָל אָדָם, בְּכָל מַאֲכָל,
לִשְׁנֵי יָמִים,
וְלַיְלָה אֶחָד.

הַמּוּרָם מֵהֶם כַּיּוֹצֵא בָהֶם, אֶלָּא שֶׁהַמּוּרָם נֶאֱכָל:
לַכּהֲנִים,
לִנְשֵׁיהֶם,
וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם.

ולעבדיהם אבל לזר לא.

לשני
ימים
ולילה
אחד דהיינו ביום הזביחה וביום שלאחריו,
ובלילה שביניהן,
[והא דלא עשו סיג שלא לאכלן מחצות יום שני,
כמו שעשו סיג לנאכלין ליום ולילה,
שלא לאכלן מחצות הלילה,
היינו טעמא [=זו הסיבה],
דהכא ביום ניכר מתי תשקע החמה,
מה שאין כן התם – עלות השחר אינו ניכר כל כך].

המורם
מהם חזה ושוק שניתן מכל שלמים לכהנים.

משנה ח

הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח – קָדָשִׁים קַלִּים – שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה,

וְדָמָן טָעוּן מַתָּנָה אֶחָת, וּבִלְבָד שֶׁיִּתֵּן כְּנֶגֶד הַיְסוֹד.

שִׁנָּה בַאֲכִילָתָן:
הַבְּכוֹר – נֶאֱכָל לַכּהֲנִים,
וְהַמַּעֲשֵׂר – לְכָל אָדָם.

וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר, בְּכָל מַאֲכָל,
לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. הַפֶּסַח אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בַלַּיְלָה,
וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא עַד חֲצוֹת,
וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא לִמְנוּיָיו,
וְאֵינוֹ נֶאֳכָל אֶלָּא צָלִי.

והמעשר מעשר בהמה.

כנגד
היסוד בסובב למטה מחוט הסיקרא,
במקום שיש יסוד תחתיו.

והמעשר
לכל
אדם ואין לכהנים שום חלק בו.

לשני
ימים
ולילה
אחד דילפינן להו משלמים.

אלא
בלילה בלילה הראשונה של פסח.

חצות חצות הלילה,
ומדאורייתא.

למנויו
לאותן שנמנו עליו קודם שחיטתו.

סמן בכוכב * כל תשובה שלא כתובה בפירוש במשנה.