נושא:
גמרא,
מסכת
קידושין,
דף
לא
–
פני
יהושע

מיועד
לכיתות:
ז
–ט

מחבר:
יצחק וינברגר

פני יהושע דף לא ע"א ד"ה דרש עולה

"ולכאורה יש לתמוה על כוונת המאמר דמעיקרא מאי סברי שאם נתאמת להם כששמעו דברי אלקים חיים שהן מאמר האל הוא היוצר הוא הבורא א"כ מה ראו לשטות זה לומר לכבוד עצמו הוא דורש ומה בכך כ"ש שהיה להם לכוף אוזנם לשמוע מה שהוא אומר לכבוד עצמו והלא כל המאמין במציאות אלקות וכופר בעיקר לילך אחרי שרירות לבו הרע היינו עצת הכופרים ואומרים עזב ה'
את הארץ ואין משגיח כלל בתחתונים בשום שכר ועונש ובחר לו וא"כ מכיון ששמעו שהאל יתברך רוצה בתחתונים וצוה בפה מלא אנכי ה'
אלקיך ולא יהיה לך אלהים אחרים מי יבא אחר המלך ומי פתי יסור הנה להמרות את דבריו בשאט נפש ואם לא האמינו בקול הדיבור שהם דברי אלהים חיים אלא חשבו מחשבות זרות שאיזה מלאך או כוכב נגלה להם לישראל ובדה הדברות מלבו וקרא על עצמו שם אלקות א"כ מה יתן ומה יוסיף במה ששמעו מאמר כבד את אביך לבטל מחשבתם הרעה".

• כתוב במחברתך מהי קושיית הפני יהושע?

ונראה לי דודאי כן הדבר דכל מלכי האומות שהיו באותו הזמן טעו בשטות עצמן לומר שאין להסיבה ראשונה שום השגחה בתחתונים כי אם נתונים נתונים המה תחת מערכות השמים ותחת שרי מעלה שהם שבעים שרים כמבואר וחשבו בלבם שבני ישראל ג"כ יש להם שר וכוכב מיוחד והוא הנדמה להם לישראל באיזה תמונה וקרא עצמו בשם ה' אלקים למען יקבעו זאת האמונה בלבם ויעבדוהו, ולפי"ז אדרבא חששו בעונם דבר הזה לגנות המלאך והשר הזה באומרם שבהיות שמימיהם לא נגלה להם השר שלהם בפומבי מתוך האש לפי שאינו חפץ שיעבדוהו בתמידות בשם אלוקות ממש כי אם דרך עראי וא"כ זה השר של ישראל שקרא עצמו בשם אלקות לכבוד עצמו הוא דורש ומלבו הוא בודה אבל כששמעו הדברות מכבד את אביך ואילך שהם חוקים צדיקים ומשפטים ישרים כמאמר הכתוב בואתחנן שהן דברי אלקים חיים הבוחר בזרעו של יעקב ומרוב חיבתן אמר להן אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך בלשון יחיד כאומר הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב וחזרו והודו לדברות הראשונים שהן דברי הקב"ה בעצמו כן נראה לי נכון,

• מהי טעותם של הגויים בתקופת מתן תורה?

• כיצד הועילה מצוות כבד את אביך, לפתור בעייה זו?

שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ב סימן ח

בענין קטן המקיים מצות אם יש לו שכר כמצוה ועושה או כאינו מצווה.

"ובענין קטן שיש לו שכר כשמקיים מצות אם הוא רק כאינו מצוה ועושה או גם כמצוה ועושה כדכתבתי בסימן ו'
הוא תלוי בשני הטעמים שכתבתי.
דבסימן ג'
כתבתי שאף שודאי קטן איתיה בכלל קבלת התורה וממילא הוו האיסורין בשם איסורין והמצות בשם מצות גם לדידיה,
ואף שלא נתחייב בהמצות ולא נאסר בהאיסורין הוא בקטנותו על כל פנים פטור ועושה הוא רק כאינו מצוה ועושה אף שהוא מעשה מצוה מאחר דגדולים אסורין מכל מקום לענין מצווה ועושה הרי עכ"פ אינו מצוה."

"אבל להטעם שכתבתי בסימן ו'
שפטורו דקטן הוא משום שאינו בן דעת הוא פטור לענין הקיום בפועל אף שהוא ממש בכלל החיוב גם עתה יש להחשיבו כמצוה ועושה."

• מהם שני הטעמים שמביא הרב פיינשטיין, בדבר הפטור של קטן ממצוות?

מסיבת בר/
בת מצווה?

שו"ת יחווה דעת חלק ב סימן כט

שאלה:
נערה שהגיעה לגיל בת – מצוה,
שמלאו לה שתים עשרה שנה ויום אחד,
האם לפי ההלכה יש מקום לערוך לה מסיבה חגיגית וסעודה,
או אין לעשות כן אלא לנער שהגיע לגיל בר – מצוה,
שהוא מניח תפילין בהגיעו למצות.

תשובה:
מכאן למד הגאון רבי שלמה לוריא,
המהרש"ל,
בים של שלמה (בבא קמא פרק ז'
סימן לז),
שסעודת וחגיגת בר – מצוה לנער שמלאו לו שלש עשרה שנה ויום אחד,
אין לך סעודת מצוה גדולה מזו,
שהיא סעודת הודאה למקום ברוך הוא על שזיכה את הנער הזה להגיע למצות,
שגדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה.
שהרי אפילו על הבשורה בלבד שהלכה כחכמים היה רב יוסף שמח ומתכונן לעשות יום טוב לחכמי ישראל,
כל שכן בהגיע עתו של הנער עת דודים לזמן התחייבותו בפועל בכל המצות,
שראוי לעשותו יום טוב.
עד כאן.

• כיצד פסק המהרש"ל
  בדבר חגיגת בר–מצווה לבנים?

• עיין בסוף הדף וכתוב במחברתך
  מי היה המהרש"ל?

ולפי זה נראה שגם לנערה שמלאו לה שתים עשרה שנה ויום אחד,
ומתחייבת בכל המצות שהאשה חייבת בהן,
(וכמבואר במסכת נדה מה:),
הרי נעשית מצווה ועושה באותן מצות,
וראוי לחוג את כניסתה למצות בסעודת הודאה ושמחה,
כיון שמהבחינה הזאת אין כל הבדל בין נער לנערה,
בהגיעם לחיוב מצות.

וכיוצא בזה כתב הגאון רבי יוסף חיים מבבל בספר בן איש חי (פרשת ראה אות יז),
שאף על פי שלא נהגו לעשות סעודה לנערה ביום הכנסה למצות,
מכל מקום ראוי שתלבש בגדי שבת ותהיה שמחה באותו היום על שזכתה להכנס לעול המצות.

• מספק זה של המהרש"ל,
  מה מסיק הרב עובדיה?

אמנם הגאון רבי משה פיינשטיין /פיינשטיין/
בשו"ת אגרות משה (חלק או"ח סימן קד)
נשאל בזה,
וכתב,
שאין שום סמך ויסוד לחשוב לסעודת מצוה מה שעושים חגיגה ומסיבה לנערה בת מצוה,
ואין זה אלא כשמחת יום הולדת בלבד.
ע"כ.

• כיצד פסק הרב פיינשטיין,
  אם חלק על המהרש"ל?

ודבריו תמוהים,
שהרי אותו הטעם שכתב המהרש"ל בים של שלמה הנ"ל,
לגבי סעודת בר מצוה,
שייך גם לגבי סעודת נערה בת מצוה.
ושוב ראיתי בשו"ת אגרות משה חלק ב'
(של הרב פיינשטיין ,חלק או"ח סימן צז)
שהביא דברי גדול אחד שתמה עליו כן,
וכתב ליישב,
שאין זה דומה לדין נער בר מצוה,
ששם הדבר ניכר מאד שהגיע למצות,
שהרי מכאן ולהבא מצרפים אותו למנין ולכל דבר שבקדושה,
אבל נערה שלא ניכר בה הדבר למעשה,
אלא ידיעה בלבד שהגיעה למצות,
לכן אין לעשות בשבילה סעודה ושמחה,
אף על פי שעל עצם הדבר שהגיעה למצות שייכת אותה השמחה ממש,
כמו בנער בר מצוה,
ואצל רב יוסף היה הדבר ניכר,
שמצד גדלותו היו נותנים לו לברך ולהוציא אחרים ידי חובתם.
עכת"ד.

שאלות בהבנת הנקרא!

• מהי קושיית הרב עובדיה על הרב
  פיינשטיין?

• מי הקשה קושייה דומה על הרב
  פיינשטין?

• כיצד השיב הרב פיינשטיין?
  מהו החילוק בין בנים לבנות?

• האם אתה מסכים לחילוק זה?

ואין דבריו מחוורים להלכה,
כי מנין לנו לעשות חילוקים כאלה בלי יסוד מוסד,
הרי עיקר הדבר תלוי כשנעשה מצווה ועושה,
ממילא הוא הדין לבת שהגיעה למצות.
ולכן העיקר כמו שכתבנו לעיל שגם לנערה בת מצוה,
יש מקום לעשות סעודת שמחה והודאה להשי"ת על שזכתה להגיע ולהכנס למצות.

• האם הרב עובדיה מסכים עם הרב
  פיינשטיין? מהי קושיתו של
  הרב עובדיה?

בסיכום:
המנהג שנוהגים לעשות מסיבה חגיגית וסעודת הודאה ושמחה לבת מצוה ביום מלאת לה שתים עשרה שנה ויום אחד,
הוא מנהג טוב והגון.
וטוב שיאמרו שם דברי תורה,
ושירות ותשבחות להשי"ת.
אולם יש לשמור בקפדנות על כללי הצניעות לפי דעת תורתינו הקדושה,
וכמו שנאמר,
עבדו את ה'
בשמחה וגילו ברעדה,
במקום גילה שם תהא רעדה (ברכות ל:).
והשי"ת לא ימנע טוב להולכים בתמים.

• כיצד פסק הרב עובדיה?

המרש"ל

רבי שלמה בן יחיאל לוריא נולד בפוזן,
פולין בשנת ה"א ר"ע (1510)
לערך ונפטר בשנת ה"א של"ד (1574).
הוא שימש ברבנות בקהילות רבות בפולין.
בשנת ה"א שכ"ז (1567)
הוא יסד את ישיבתו המפורסמת בלובלין,
שהשפיעה על דרכי לימוד הגמרא בזמנו ובדורות הבאים.
דרכו בלימוד הגמרא לא היתה זו של הפלפול שנפוץ היה אז בפולין.
המהרש"ל השאיר אחריו תשובות ופירושים לגמרא,
הנלמדים עד היום.