נושא:
דברים,
פרק ז: הבנה ברש"י

מחבר:
הרב שמואל רוזנברג

כיתות:
ד–ט

הבנה ברש"י

(ב)
וּנְתָנָם יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם:

תרגום אונקלוס

(ב)
וימסרנון יי אלהך קדמך ותמחנון גמרא תגמר יתהון לא תגזר להון קים ולא תרחם עליהון:

רש"י

(ב)
ולא תחנם –
לא תתן להם חן,
אסור לו לאדם לומר:
כמה נאה הכנעני הזה.
ד"א:
לא תתן להם חנייה בארץ:

העמק דבר

נמצא מקרא זה מתחלק לשלוש מצות. הַחֲרֵם – קאי (מתייחס)
רק על מי שנלחמים עמם.
לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית –
עם הנשארים מז'
אומות.
וְלֹא תְחָנֵּם –
קאי על כל עובדי כוכבים שבא"י:

(ה)
כִּי אִם כֹּה תַעֲשׂוּ לָהֶם מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ:

רש"י

(ה)
מזבחתיהם –
של בנין: מצבתם –
אבן אחת: ואשיריהם –
אילנות שעובדין אותם:

העמק דבר

(ה)
וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן.
ובפ'
ראה כתיב: וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ ?! אילן דעבודה זרה דכאן מיירי (מדובר)
– בשעת כיבוש, ולהלן – אחר כיבוש:

(ז)
לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק יְהֹוָה בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים:

רש"י

(ז)
לא מרבכם –
כפשוטו.
ומדרשו: לפי שאין אתם מגדילים עצמכם, כשאני משפיע לכם טובה – לפיכך חשק ה'
בכם:
כי אתם המעט –
הממעטין עצמכם, כגון, אברהם שאמר: אנכי עפר ואפר, וכגון, משה ואהרן שאמרו: ונחנו מה ?! לא כנבוכדנצר שאמר: אדמה לעליון ! וסנחריב שאמר: מי בכל אלהי הארצות ? וחירם שאמר: אני, מושב אלהים ישבתי !
כי אתם המעט –
הרי כי משמש בלשון: דהא:

מסכת ראש השנה דף ג'
ע"א

דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ:
,כִּי',
מְשַׁמֵּשׁ בְּאַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת –
,אִי'
(אם)
, ,דִּילְמָא'
(שמא),
,אֶלָּא'
(סתירה, סותר את הדבור שלפניו),
,דְּהָא'
(שהרי.
נותן טעם לדבר).

רש"י

שלשון כי בארבע לשונות משמש במקרא. פעמים בא במקום: אם,
פעמים בא במקום דילמא: שמא,
פעמים בא במקום דהא: שנותן טעם לדבר,
פעמים בא במקום אלא: וסותר את דבור שלפניו,
כי יהיה לכם דבר (שמות יח). כי תפגע (שם כג). כי יקרא קן (דברים כב)
– כולן לשון אם הם. וכן: כי תבאו (שמות יב). כי תלכון (שם ג). כי תכלה (דברים כו). כי תשא (שמות ל). וכל המשמשין במקום כאשר,
ובמקום אשר כולן לשון אם הם,
שמצינו בכמה מקומות אם משמש לשון כאשר. ולשון: אשר. כמו: ואם יהיה היובל (במדבר לו). שהרי בודאי יהיה. ואם תקריב מנחת בכורים (ויקרא ב). הרי זה: וכאשר תקריב. שהרי חובה הוא. וכן: אם כסף תלוה (שמות כב). אם יבלענו ממקומו (איוב ח). המדבר בשלוח רשעים. דילמא, כגון: כי תאמר בלבבך (דברים ז). שמא תאמר: רבים הגוים האלה, לא תאמר כן,
לא תירא מהם ! כי תאמרו: מה נרדף לו (איוב יט)
? כי תאמרו: מה נאכל בשנה השביעית (ויקרא כה)
? כי תראה חמור שונאך וחדלת (שמות כג).
(כי תראה והתעלמת),
והרבה כאלו לשון שמא הן,
לא צחקתי כי יראה (בראשית יח). הרי זה לשון דהא: לפי שיראה, ויאמר לא, כי צחקת (שם)
! הרי זה לשון אלא. כי גוע אהרן, כשאתה קורא: וייראו הרי זה לשון דהא. הודו לה'
כי טוב (תהלים קיח)
שהרי טוב,
לא תקפוץ את ידך וגו'
(דברים טו)
אלא פתוח תפתח:

(ט)
וְיָדַעְתָּ כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים הָאֵל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָו לְאֶלֶף דּוֹר:

רש"י

(ט)
לאלף דור –
ולהלן הוא אומר:
לאלפים.
כאן שהוא סמוך אצל לשומרי מצותיו,
העושין מיראה,
הוא אומר:
לאלף.
ולהלן שהוא סמוך אצל לאוהביו,
העושין מאהבה,
ששכרם יותר גדול – הוא אומר לאלפים:
לאוהביו – אלו שעושין מאהבה:
ולשומרי מצותיו –
אלו העושין מיראה:

(יא)
וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם:

רש"י

(יא)
היום לעשותם –
ולמחר לעולם הבא ליטול שכרם:

בראשית פרק כו'

(ה)
עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי:

רש"י

(ה)
שמע אברהם בקולי – כשנסיתי אותו: וישמר משמרתי –
גזרות להרחקה על אזהרות שבתורה כגון שניות לעריות ושבות לשבת (יבמות כא): מצותי – דברים שאילו לא נכתבו ראויין הם להצטוות כגון גזל ושפיכות דמים:
חקותי – דברים שיצר הרע ואומות העולם משיבין עליהם כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז שאין טעם בדבר אלא גזירת המלך וחקותיו על עבדיו:
ותורתי – להביא תורה שבעל פה הלכה למשה מסיני:

(יב)
וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ:

רש"י

(יב)
והיה עקב תשמעון – אם המצות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון:
ושמר ה' אלהיך לך את הברית וגו'
– ישמור לך הבטחתו:

דברים פרק יב'

(כג)
רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר: (כד)
לֹא תֹּאכֲלֶנּוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם: (כה)
לֹא תֹּאכֲלֶנּוּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהֹוָה:

רש"י

(כה)
למען ייטב לך וגו' – צא ולמד מתן שכרן של מצות,
אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו,
הפורש

ממנו זוכה לו ולבנו אחריו.
ק"ו (קל וחומר)
לגזל ועריות,
שנפשו של אדם מתאוה להם:

ספר דברים פרק יט'

(יא)
וְכִי יִהְיֶה אִישׁ שׂנֵא לְרֵעֵהוּ וְאָרַב לוֹ וְקָם עָלָיו וְהִכָּהוּ נֶפֶשׁ וָמֵת וְנָס אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵל:

רש"י

(יא)
וכי יהיה איש שונא לרעהו – ע"י שנאתו הוא בא לידי וארב לו.
מכאן אמרו:
עבר אדם על מצוה קלה,
סופו לעבור על מצוה חמורה.
לפי שעבר על:
לא תשנא,
סופו לבא לידי שפיכות דמים.
לכך נאמר:
כי יהיה איש שונא לרעהו וגו'.
שהיה לו לכתוב:
וכי יקום איש וארב לרעהו והכהו נפש:

דברים פרק כב'

(ז)
שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים:

רש"י

(ז)
למען ייטב לך וגו' – אם מצוה קלה שאין בה חסרון כיס,
אמרה תורה:
למען ייטב לך והארכת ימים.
ק"ו למתן שכרן של מצות חמורות:

משנה מסכת אבות פרק ב'

(ד)
הוּא הָיָה אוֹמֵר,
עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנֶךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ. בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ,
כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ. …

(יז)
כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם:

רש"י

(יז)
כי תאמר בלבבך – על כרחך לשון דלמא הוא,
שמא תאמר בלבבך:
מפני שהם רבים לא אוכל להורישם,
אל תאמר כן: