תפסה אותי דבקות טורדנית

פברואר 14, 2010 · מאת בנימין אלקובי · מבוע, גיליון ל"ט, 2003 · בית


תָּפְסָה אותִי דְּבֵקוּת טורְדָנִית (אובְּסֶסְיָה בז'רגון הַמִּקְצועִי),

וּבְחָמֵשׁ לִפְנות בּקֶר חָרְפִּי וְגָשׁוּם

בִּמְיֻחָד יָצָאתִי מִבֵּיתִי לְהַשְׁלִיךְ מִכְתָּב חָשׁוּב

אֶל תֵּבַת הַדּאַר. מֵי הַגְּשָׁמִים נִסְפְּגוּ

בְּגַרְבַּי: עַד כְּדֵי כָּךְ אָחֲזָה בִּי

הַתִּקְוָה.

בַּחֲזָרָה, הִתְפַּלֵּאתִי לִמְצא אֶת הַבּוּטְקֶה

שֶׁל מוכֵר הָעִתּונִים וְאֶת חֲנוּת הַיְּרָקות

פְּתוּחִים. אָמַרְתִּי בְּלִבִּי: מַה יֵּשׁ לָאֲנָשִׁים אֵלּוּ

לַעֲשׂות כָּל-כָּךְ מֻקְדָּם? מִי יֵלֵךְ לִקְנות

יְרָקות או עִתּון בְּשָׁעָה כָּזו?

אֲבָל אָז כַּמּוּבָן נִזְכַּרְתִּי, וְגִחַכְתִּי בִּמְבוּכָה

כְּאִלּוּ תֵּאַטְרון שָׁלֵם עָמַד וְצָפָה בִּי מִן הַצַּד

רומֵז לִי: תִּרְאוּ תִּרְאוּ

מִי מְדַבֵּר.